נוכח הודעת הצדדים על הסדר פשרה שנערך ביניהם, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

אני מביעה הערכתי לצדדים על הדרך הנאותה והמכובדת בה פעלו לסיום המחלוקת.

זה המקום להביא ציטוט ממאמרו של אדם ברוך ז"ל, מיום 20.4.01, במעריב:

"לפי ההלכה (שולחן ערוך), הפשרה אינה רק כלי לקיצור הדיון המשפטי, אלא היה מהות. היא תמצית תפקידו של בית הדין. "כל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח". הפשרה היא השכנת שלום. ובעיני ההלכה, תפקידו העיקרי של בית הדין הוא השכנת שלום. לא האמת הצרופה, לא מיצוי הדין, ולא הצגת האינטלקט של השופטים – אלא השכנת שלום כפשוטה. אמנם, לכאורה בית הדין קיים על מנת להכריע, לחרוץ, והוא מצויד במכשירים לכך, אך לאמיתו (ולפי ההלכה) בית הדין נועד להבטיח שיגרת שלום בין הבריות, תקינות, קהילה נורמלית. והפשרה ערובה לכך. הפשרה מייצרת שני צדדים פחות או יותר מרוצים, ואילו הדין מייצר צד אחד פגוע, נוטר וכו'. ההלכה חוששת מבית דין טועה, והפשרה מונעת זאת. ההלכה הינה נציגת החיים הקהילתיים השפויים, והפשרה בונה חיים שכאלה. לא הגיעו שני הצדדים לפשרה, יחרוץ השופט את הדין. היכולת להתפשר היא מותר האדם."

הדיון הקבוע להיום מבוטל.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.