בפני תביעה כספית בסך 35,198 ₪ ותביעה שכנגד בסך 38,570 ₪ בגין נזקי רכוש (פח).

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. בין הצדדים מחלוקת בשאלת האחריות לתאונת דרכים מיום 9.12.2016, בין רכב התובעת בו נהג מר סולומון אלחנן (להלן: "מר אלחנן") לבין רכב הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2.
2. כל צד טען, כי הנהג מטעמו נסע למופע אור ירוק בכיוון נסיעתו ואילו הנהג האחר נכנס לצומת למופע אור אדום בכיוון נסיעתו ובכך גרם לתאונה.
3. מטעם התובעת הוגש ת/1, תיק החקירה במשטרת ישראל בגין התאונה נשוא תיק זה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, לשכנע כי יש להעדיף את גרסתה, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת הנתבע 1 ועל כן דין התביעה להידחות. עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי נהג הנתבעת שכנגד ולכן דין התביעה שכנגד להתקבל.
2. מבין שתי הגרסאות מצאתי את גרסתו של הנתבע 1 סבירה יותר ומצאתי לה תימוכין בחומר הראיות.

בטופס ההודעה מסר הנתבע 1, כי עצר את רכבו למופע אור אדום ברמזור, וכאשר הופיע אור ירוק החל בנסיעה בפניה שמאלה ורכב התובעת פגע בצדו הימני של רכבו.

על גרסה זו חזר בעדותו בפני והדגיש שהוא מכיר את המקום ונוסע שם תדיר מאחר והוא גר באזור. הוא עצר את רכבו, עמד והמתין לאור ירוק ברמזור ואילו רכב התובעת הגיע במהירות מצד ימין "נכנס לתוך הצומת ונכנס בי בצד ימין בחזקה..."(עמ' 3 שורה שורות 6-7). העד הבחין ברכב התובעת כאשר נכנס לצומת עם רכבו.

בחקירתו הנגדית עמד על כך שהמתין עם רכבו מספר דקות טרם שהתחלף הרמזור לירוק בכיוון נסיעתו, ורק אז החל בנסיעה. עוד הוסיף שמר אלחנן הודה בפניו, כי הוא התבלבל אך לא נתן הסבר מדוע הדבר לא צוין בטופס ההודעה מטעמו.

גם בהודעתו במשטרה (ת/1) מיום 9.12.16 מסר גרסה זהה והוסיף ששאל את מר אלחנן מדוע נסע באור אדום ברמזור והלה השיב לו שאינו יודע מה קרה לו.

1. בגרסתו של מר אלחנן מצאתי קשיים שלא אפשרו העדפת גרסתו על פני זו של הנתבע 1.

בטופס ההודעה מסר, כי נסע עם רכבו כאשר האור הירוק ברמזור הבהב ורכב הנתבע 1 נכנס לצומת במפתיע ו"התנגשנו".

בעדותו בפני שינה מגרסתו הנ"ל וטען, כי נכנס לצומת עת היה אור ירוק בכיוון נסיעתו. הוא נסע במהירות איטית של 30-40 קמ"ש ותוך כדי הבחין ברכב הנתבע 1 ו"ראיתי את האוטו ממש מולי בלמתי ולא יכולתי לבלום יותר, נכנסתי בו" (עמ' 1 שורה 15). בהמשך הבהיר, כי תוך כדי הנסיעה הבחין, כי האור הירוק הבהב וטען, כי זה היה מיד אחרי שנכנס לצומת, וכי היה בנסיעה רציפה.

בחקירתו הנגדית הוטח בו הפער בגרסאותיו והוא עמד על כך שעבר בירוק "כשאני עברתי אותו זה היה ירוק מלא. שחציתי אותו הוא הבהב... זה מה שקרה בפועל" (עמ' 1 שורות 28-29). העד שלל את האפשרות, כי חצה את הצומת באור אדום ברמזור. העד הודה שאמר לנתבע 1 מיד לאחר התאונה ולבוחן שאינו יודע מה קרה לו "אני לא יודע מה קרה לי כשלא לקחתי את האוטו ימינה. לא יודע מה קרה לי שנכנסתי. בדרך כלל אני יכול למנוע את זה אבל זה היה כבר באמצע הצומת..." (עמ' 2 שורה 3). בהמשך טען, כי אינו זוכר מה אמר במדויק לנתבע 1 והסביר שהתנצל, כי "נכנסתי בו בתור בן אדם..." (עמ' 2 שורה 9).

מתיק המשטרה (ת/1) עלה שהעד מסר לבוחן בזירת התאונה, כי היה אור ירוק מהבהב בנתיב נסיעתו, הוא המשיך בנסיעה ונכנס לצומת ואז אירעה התאונה. בחקירתו מיום 9.12.16 מסר העד, כי בכיוון נסיעתו היה אור ירוק ברמזור ולכן המשיך בנסיעה רציפה ונכנס לצומת, אז הבחין ברכב התובעת מגיע ממול לאחר שפנה שמאלה, ניסה להתחמק ממפגש בין הרכבים אך ללא הצלחה.

העד היה בנסיעה רציפה, וגרסתו לגבי מופע האור ברמזור לא היתה אחידה, פעם מדובר באור ירוק ופעם באור ירוק מהבהב.

1. טיב ואופי הפגיעה כפי שהוכח בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה והתביעה שכנגד, התמונות שצירפו הצדדים ואלה מתיק המשטרה, מלמדים, כי ברכב הנתבע 1 ישנה פגיעת מעיכה בדלת הקדמית בצד ימין, וברכב התובעת ישנה פגיעה בחלק הימני קדמי, ובאלה יש לחזק גרסת הנתבע 1 לאופן קרות התאונה.

אופי הפגיעות אף מלמד, כי לא היתה ביכולתו של הנתבע 1 לראות את רכב התובעת ולמנוע את התאונה.

1. נהג התובעת הודה שנכנס לצומת בנסיעה רציפה בעוד הנתבע 1 נכנס לצומת לאחר עצירה למופע אור אדום. סביר יותר, כי רכב אשר היה בנסיעה רציפה יתבלבל במופע האור בכיוון נסיעתו או יכנס לצומת לאחר שזה התחלף, לעומת הנתבע 1 אשר החל נסיעתו ממצב של עמידה ברמזור.
2. אין מחלוקת, כי לא הוגש כתב אישום כנגד מי מהנהגים, אך אין בכך ללמד על האחריות לקרות התאונה במישור האזרחי המתברר בפני.
3. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד, ומחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 36,526 ₪ (נזק בניכוי שרידים ושכר טרחת שמאי), בצירוף אגרה בסך 482 ₪, שכר טרחת העד בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,963 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.