התובע מבקש פיצוי של 2,500 ₪ מהמדינה.

הוא טוען שביום 22.6.16 עבר מכלא גלבוע לכלא נפחא.

הוא מוסיף, שבמהלך הקליטה שלו נלקחו התיקים שלו לחיפוש כשהוא ממתין בחדר.

בסופו של ההליך הוא קיבל לידיו תיק אחד בלבד ונאמר לו שיקבל את התיק השני כשיתמקם באגף, וזאת משום שבתיק היו מוצרי חשמל.

מאז לא קיבל התובע לידיו את התיק השני.

הוא טוען שבתיק זה היו לו מכשיר פלייסטיישן, מכונת תספורת, בגדי חורף, , שעון יד, מנורת לילה, דיסקמן, מטען סוללות, טרנזיסטור, אוזניות, כבל מאריך, ווקמן, מחשבון.

הנתבעת טוענת להגנתה שהתובע עבר מכלא גלבוע לכלא נפחא ביום 21.9.16.

הנתבעת טוענת שהתובע חתם בהמשך על "טופס העברה" בו הוא מאשר שלקח את כל הציוד שלו מהמחסן ומהתא, וזאת עשה כשעזב את כלא נפחא.

הנתבעת טוענת שחתימה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע בתביעה זו.

הנתבעת טוענת שמוצרי החשמל נשוא תביעה זו, ניתנים לרכישה באמצעות מרכז המכר בלבד, על פי הדין.

הנתבעת טוענת שעל פי דו"ח הרכישות של התובע במרכז המכר, הוא לא רכש את מוצרי החשמל האמורים, ומכאן שהמוצרים לא היו ברשותו או שהוחזקו שלא ברשות.

הנתבעת מוסיפה עוד, שהתובע רשאי היה להחזיק בדיסק מן או טרנזיסטור ולא בשניהם יחדיו.

הנתבעת מוסיפה, שאף אם מוצרי החשמל היו בחזקת התובע, הנתבעת אינה אחראית לפיצוי בגינם, מאחר והחזקתם הייתה שלא כדין.

הנתבעת מפנה להלכת גרובנר, לפיה שב"ס מתעד כל הכנסה של ציוד לכלא, ומכאן שבמידה והציוד המדובר היה מוחזק כדין, כי אז הייתה לתובע אסמכתא לכך.

על פי אותה הלכה, לנתבעת אין חובת זהירות לשמירה על ציוד המוחזק שלא כדין, וגם משיקולים של מדיניות משפטית ראויה אין מקום למתן פיצוי כספי למי שהחזיק ציוד בניגוד לדין.

בדיון עצמו טען התובע שמוצרי החשמל היו בתוך שקית.

הוא טען שראה את מכשירי החשמל בכלא נפחא כשהגיע לשם, אך הם לא נמסרו לו.

הוא טען שהתלונן על האובדן כחודש לאחר המקרה.

הוא אמר שהמכשירים החשמליים הגיעו אליו מהקנטינה בבית הסוהר אשל, כאשר על פי הסכמה בין שב"ס לאסירים הביטחוניים, מוצרי חשמל (בין השאר) נקנים באופן קבוצתי ולא על שמו של אסיר מסוים, ומשום כך אין לו מסמך המאשר קניית המוצרים.

בהמשך לדיון מסרה הנתבעת הודעה לבית המשפט, לפיה במהלך כחודשיים שבהם שהה התובע בכלא נפחא, אין תיעוד על כך שהתלונן על אובדן ציוד.

הנתבעת מוסיפה, ששלטונות שב"ס הציעו לתובע להשלים את הציוד שעל פי טענתו אבד לו, אך הוא סירב לכך בתוקף.

יצוין שהתובע עצמו טען טענה דומה בדיון.

הנתבעת הוסיפה, שאסור לאסיר בטחוני להחזיק סוני פלייסטיישן.

הנתבעת הוסיפה עוד, שרכישת מוצרים קבוצתית בקנטינה נעשית רק למוצרי מזון ושתיה, בעוד רכישת מוצרי חשמל, הלבשה וכדומה, נרשמת בחשבון אישי של אסיר.

מיד לאחר מכן הוסיפה הנתבעת בניגוד לאמור לעיל, שרכישת מכונת תספורת נעשית על ידי כלל האסירים באגף, כך שהמכונה הינה רכוש האגף ואינה עוברת עם אסיר כלשהו בין בתי הכלא.

בעקבות הודעה זו התבקש התובע למסור תגובתו ובתיק ישנו אישור מסירה לתובע של ההחלטה, אך לא נמסרה תגובת התובע.

בהתחשב בכך שהתובע לא התלונן על אובדן המכשירים במשך תקופה ארוכה, ובהתחשב בכך שטענת התובע נסמכת על גרסתו, המוכחשת ע"י הנתבעת, לפיה רכש מוצרי חשמל במסגרת קניה קבוצתית, וכאשר הנתבעת הציעה לתובע לפנים משורת הדין "להשלים" לו את הציוד שאבד לו לטענתו והוא סירב לכך, כי אז אני דוחה את התביעה מאחר וזו לא הוכחה על פי מאזן ההסתברויות.

אני מניח שנכונות הנתבעת להשלמת הציוד (ככל שפריט מסוים מותר בהחזקה) עומדת בעינה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ח, 15 יוני 2018, בהעדר הצדדים.