השאלה שבמחלוקת היא אחריות הנהגים המעורבים להתרחשות תאונה שארעה בדרך כורכר חקלאית תוך עיקול חד שהגביל את שדה הראיה של שני הנהגים לגבי הרכב המגיע ממול.

הוכח כי בעיקול יכולים שני רכבים לחלוף זה על פני זה ללא פגע רק תוך היצמדות לימין ונסיעה במהירות איטית.

הוכח מהתמונות שהוצגו ומעדות העד אסף גרינוולד שהיתה מהימנה עלי, כי רכבו נצמד לימין הדרך בעיקול, ואילו רכבו של אלון הירשפלד נראה כשהוא עומד במרכז הדרך ולא צמוד לימין נתיבו. זאת לאחר שסטה ימינה רגע לפני קרות התאונה, ומכאן שבטרם הסטיה היה אלון ממש במרכז הדרך וחסם את נתיב נסיעתו של אסף.

לעניין המהירות, העיד כל אחד מהנהגים כי נסע באיטיות ואילו הצד השני נסע מהר. תוצאות התאונה מלמדות כי ההתנגשות היתה עוצמתית. אני מעדיפה את עדותו של אסף בעניין זה, מאחר שכדי להיצמד לימין בעיקול חד היה חייב אסף להאט במידה רבה, כגרסתו. לעומת זאת, אלון שנסע במרכז הנתיב לא היה צריך להאט ועל כן מסתברת המסקנה כי רכבו הוא שנסע במהירות.

לפיכך אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על אלון שנסע במהירות במרכז הדרך, וכי שדה הראיה המוגבל והעץ שמימין לעיקול בנתיבו של אסף לא איפשר לו לראות את הרכב שמולו קודם ולמנוע את התאונה.

אשר על כן התביעה בתא"מ 27782-10-17 מתקבלת והתביעה בתא"מ 18182-12-17 נדחית.

לסכום התביעה יתווסף סכום האגרה ושכ"ט עו"ד בסך 17.55%.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.