1. לפני בקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה כנגדה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית ו/או בשל אי מיצוי הליכים תקנוניים. לחילופין, הנתבעת 2 מבקשת להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה, לו נתונה לטענתה, הסמכות העניינית לדון בתובענה.
2. התובע הגיש תביעה כספית חוזית כנגד הנתבעות 1-2, בגדרה עתר לחייבן בתשלום פיצוי מכוח פוליסות שונות שערכו הנתבעות.
3. את תביעתו כנגד הנתבעת 2, מגישת הבקשה לסילוק על הסף, הגיש התובע מכוח פוליסת ביטוח מס' 8535073 שערכה מעבידתו חברת "נ.ה ענקי הבניין בע"מ" אצל הנתבעת 2, הכוללת ביטוח חיים, פנסיית נכות ואובדן כושר עבודה (להלן: "הפוליסה").

דיון:

1. לאחר עיון בבקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה על הסף ותגובת התובע לה, על נימוקיהן, מסקנתי כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו כלהלן;
2. הפסיקה לעניין דחיית תובענה על הסף, ידועה - בקשה לדחיית התביעה על הסף הינה בקשה שיש להתייחס אליה בזהירות שכן ככל שתתקבל היא תחסום את גישתו של התובע לבית המשפט ותמנע ממנו את הסעד אותו ביקש עוד בטרם דיון בתובענה.
3. על פי תכליתו של חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד - מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה.
4. מקור סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות אלה נקבע בסעיף 24(א)(3) לחוק המורה כדלקמן:

"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה".

1. כאמור, סעיף 24 (א) (3) הנ"ל קובע בין היתר, כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות הנובעות מחברות בקופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר כאשר הנתבעת 2 הינה קרן פנסיה הנכללת בהגדרת קופות גמל בסעיף 1 לחוק הגנת השכר.
2. על מנת לפשט את ההכרעה לעניין המקרים שייכנסו בשערי הסעיף הנ"ל, נקבעו בפסיקה מספר קריטריונים מנחים, אשר יכריעו, האם לבית המשפט או לחילופין לבית הדין הסמכות העניינית לדון בתובענה (ע"ע(ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו). נקבע, כי מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית של ביה"ד לעבודה הוא מבחן מהות העילה במובנה הרחב. בהתאמה, תבחן לא רק הלשון המילולית של כתב התביעה אלא מהות התביעה, תכליתה וזיקתה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי.
3. בבש"א (י-ם) 1385/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יעל גבאי (פורסם בנבו), עמדה להכרעה סמכות בית הדין לעבודה בתובענות בין עובדים לקופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר:

לא עצם החברות בקופה היא הקובעת את סוג העילה וסיווג הסכסוך אלא מהותה של הזכות הנפגעת, בשים לב לשאלה האם מקור הפגיעה הינו במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי- מסחרי או שמא בפן הביטוחי- סוציאלי".

1. יישום כללים אלה בעניינינו מוביל למסקנה כי התביעה דנן אינה בתחום סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה. התביעה לא סבה בעיקרה על תנאי עבודה אלא המדובר במחלוקת הנובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק.
2. עיון בתכתב התביעה על נספחיו מלמד כי המחלוקת בין התובע לנתבעת 2 נוגעת ליישום החובות הנובעות מהפוליסה, קרי: תשלום תגמולי ביטוח בגין הנכות הנטענת של התובע ומתמקדת בתחולת הפוליסה.
3. לשון אחר: על פניו, מקור הפגיעה בזכות התובע היא בפן הביטוחי-מסחרי של יחסי הצדדים בבוא התובע לממש את זכויותיו מכוח הפוליסה ולא בפן הביטוחי-סוציאלי. על כן, אין לסווג את הזכות שנפגעה ,לכאורה, כזכות שמקורה במשפט העבודה, אלא עילת התביעה נובעת מהיחסים החוזיים-מסחריים שבין התובע לבין הנתבעת 2.
4. יפה לענייננו האמור ברע"א 30345-01-12, כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' חיים (פורסם בנבו) כלהלן :

"כאשר מדובר בפגיעה שהיא במהותה עילה במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי, אזי אין הדבר גורע מסמכותו של בית המשפט הרגיל, לדון באותה תביעה."

1. בענייננו התביעה נוגעת לפן המסחרי ביטוחי של הפוליסה ואינה נוגעת ליחסי עובד מעביד או נובעת מהם. עצם העובדה שהפוליסה נערכה על רקע וכמתחייב מיחסי עובד – מעביד אינו מוביל בהכרח למסקנה שהמחלוקת בתיק היא במידור יחסי עובד מעביד או תחום הביטחון הסוציאלי. התביעה עוסקת במובהק בפן הביטוחי מסחרי של הפוליסה שהוצאה ועל כן הסמכות נתונה לבית משפט השלום.
2. משכך, אני סבורה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות ייחודית לדון בתובענה ולבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בתובענה.
3. הנתבעת 2 הוסיפה וטענה לאי מיצוי ההליכים על פי התקנון, אלא שתקנון זה לא הוגש לבית המשפט ולכאורה, די בכך כדי לדחות את הטענה.
4. למעלה מן הצורך אציין כי נהיר שאין בטענה זו כדי להוות טעם לסילוק התביעה על הסף.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.
2. הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
3. הנתבעת 2 תגיש כתב הגנה עד ליום 12.06.18.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.