<#1#>

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד דרבשי

ב"כ המשיבה – עו"ד שגב

העורר הובא

פרוטוקול

ב"כ העורר:

בעניינו של העורר, ברגיל, בתיקים דומים משוחררים נאשמים. לעניות דעתי שגה ביהמ"ש בהחלטתו שכן מדובר בתנאים שנקבעו לצורך התייצבות העורר לדיונים משפטיים בעניינו. בסך הכל לא מדובר במי שלא אותר ואז נתפס פה בישראל כאשר ההליך הותלה והוא הובא לביהמ"ש. אין מקום להענישו בגלל שנכנס לישראל פעם נוספת ונתפס במקום העבודה, כאשר למעשה טען שהוא בא לקחת כסף שמגיע לו.

ב"כ המשיבה:

אני מפנה לרישום הפלילי ולהחלטת בימ"ש קמא, סעיף 4 בהחלטת השחרור שם למעשה ביהמ"ש קמא הורה על השחרור בתנאים. לא אחת אנו שואלים למה ביהמ"ש נותן לנאשם שאין לו אישור כדין להיכנס, להורות לנאשם שאסור לו להיכנס. אין חולק שבעבירות של שב"ח לצד עבירות נילוות ובטח מהסוג המתואר בתיק שלפנינו, מורים על שחרור. ביהמ"ש אומר שלא מאמין למשיב כגון זה. מהמועד שבו שוחרר ועד מועד הגשת כתב האישום החדש עברו רק 20 יום וזה פרק זמן קצר מאוד. ביהמ"ש אומר שבסיס האמון נשמט בהינתן המיוחס לו והעוררת תטען בנוסף שמדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות, נכון מבי"ד צבאי אך עדיין בעבירה דומה לזה שבפנינו.

בניגוד לעוררת המשקל שייחס ביהמ"ש לרישום הפלילי הוא נמוך וגם מעיון בעובדות כתב האישום וכאשר מיוחסת לו עבירה של הפרעה לשוטר בנסיבותיה, לא ניתן להתעלם מהנתון הזה.

ב"כ המשיב:

אני מבקש לציין בנוסף, אילו היה מובא אדם שהיה לו מע"ת ונתפס בשנית, גם אז היו קובעים תנאי שחרור.

<#2#>

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו. נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. ביהמ"ש קמא ציין כי הרשעתו האחרונה של העורר הינה משנת 2007 והוא אינו מייחס לכך משקל ממשי. ביהמ"ש נתן דעתו לכך שכנגד המשיב הוגש כתב אישום אך לפני 3 שבועות וחצי בגין עבירה זהה ואז שוחרר העורר בתנאים מגבילים. העורר שב ונכנס לישראל בניגוד להחלטה מפורשת של ביהמ"ש. ביהמ"ש קמא היה ער לכך שבתיקים מסוג זה ניתן לשחרר נאשמים בכפוף לערבויות שיבטיחו התייצבות ואולם, הואיל והעורר שב ונכנס לישראל זמן קצר לאחר ההחלטה הקודמת ובניגוד לאמור באותה החלטה, הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי דין הערר להתקבל.

אכן, העורר שב ונכנס לישראל לאחר שהדבר נאסר עליו בהחלטה קודמת, וזאת תוך זמן קצר. על אף האמור לעיל, איני סבור שיש בכך כדי למנוע אפשרות לשחרורו של העורר בכפוף לערבויות אשר תהיינה משמעותיות יותר מאלה שניתנו במקרה הקודם. יצוין כי בהחלטה קודמת שוחרר העורר בכפוף לערבון בסך של 5,000 ₪. בשים לב לכך שהעורר לא ביצע עבירות למעט כניסה לישראל והפרעה לשוטר וכאשר עילת המעצר המרכזית הינה של חשש להימלטות מאימת הדין, סבורני כי ניתן להשיג את מטרת המעצר, אף הפעם, בדרך שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה.

אשר על כן, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

1. התייצבות לכל הדיונים בעניינו.

2. איסור כניסה לישראל ללא אישור שהייה כדין, למעט לישיבות ביהמ"ש.

מובהר לעורר כי בנוגע לישיבה הבאה הקבועה ליום 13.11.17, עליו לפנות למת"ק מבעוד מועד ולהסדיר את כניסתו לישראל כמו לכל הדיונים בעניינו.

להבטחת תנאי שחרור יינתנו ערבויות הבאות:

א. התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪.

ב. ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪ אשר תחתם על ידי ערב תושב ישראל אשר כתובתו תשמש להמצאת הזמנות כדין והערב יתחייב לוודא התייצבות העורר לדיונים.

ג. הפקדת ערבון כספי בסך 10,000 ₪.

לא יעמוד המשיב בתנאים האמורים, יוותר במעצר ויובא לתזכורת ערבויות ביום 31.10.17 שעה 13:00.

יפר המשיב תנאי מהתנאים האמורים, ייעצר ויובא בפני שופט תורן תוך 24 שעות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' חשוון תשע"ח, 29/10/2017 במעמד הנוכחים.