זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן נגד רכב מס' 95-85-759

צו איסור השימוש ניתן ע"י קצין משטרה לאחר שנתפסה נהגת בלתי מורשת לנהיגה שנהגה ברכב של המבקש.

המבקש טוען בבקשתו כי הוא זקוק לרכב לצרכי עבודה וכי הוא איפשר לחברתו לנהוג ברכב, מפני שבמהלך נסיעה, ניכנס משהו לעינו, והוא ביקש ממנה להחליף אותו בנהיגה מרחק קצר עד לביתה.

עיון בחומר הראיות מגלה סיפור שונה לגמרי ולפי תגובות של המבקש לשוטרים שתפסו אותו, הוא מסר כי לימד את חברתו לנהוג ורק כאשר הגיע לשימוע בפני קצין הפוסל למחרת היום אז העלה את הגירסה "המאוחרת" כפי שמסר בבית המשפט.

לא רק שעולה בבירור כי המבקש הוא זה שמסר את הרכב שלו לנהגת בלתי מורשת לנהיגה, לכן ברור שהוא למעשה שותף לעבירה, הוא זה שאיפשר ביצוע העבירה ולכן לא עומדת לזכותו ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (ב) (1) ו- (2) לפקודת התעבורה.

אלא, לא רק שהנהגת בלתי מורשת לנהיגה, לדבריו , היא ב ת 15 בלבד, קרי קטינה ולכן היה מקום לרשום נגד המבקש דו"ח ו/או אישום על עבירה לפי סעיף 36 ב (ג) סייפא הקובע כי : "בעל רכב או שמי שבידו השליטה ברכב אשר מרשה לקטין שאינו יכול לקבל רשיון נהיגה לנהוג – דינו מאסר 5 שנים ופסילה שלא תפחת מ -3 שנים.

חסד רב נעשה – איפוא – בשלב זה בכך שנרשם נגד המבקש דו"ח בגין עבירה על סעיף 10 (ב ) לפקודת התעבורה בלבד.

מכל המובא לעיל, לא מצאתי כל הצדקה לביטול צו איסור השימוש ולכן אני דוחה את הבקשה .

המזכירות תעביר תוכן החלטה זו לידיעת המבקש.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.