ביום 29.10.2017 ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בבקשות הדדיות שהוגשו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, ניתן על ידי בית המשפט צו הדדי לפי החוק. צו זה כלל מניעת הטרדה הדדית; איסור על איום; איסור יצירת קשר וכן הוראה האוסרת על הצדדים "לבלוש זה אחר זה, לארוב זה לזה, להתחקות זה אחר תנועות האחר ומעשיו, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת". כן נקבע שתוקף הצו לששה חודשים.

כעת מונחת לפניי בקשה בה נטען כי על ידי המשיבים (שהם גם מבקשים בבקשה משלהם) כי המבקשת (שהיא גם משיבה בבקשת המשיבים) את הצו ומבקשים לקיים דיון נוסף.

אין בידי להיעתר למבוקש.

תפקידו של בית המשפט להחליט בבקשה וליתן צווים ככל שהדבר נדרש, ואין זה מתפקידו לעקוב אחר ביצוע הצווים או להוציאם אל הפועל. בנסיבות המקרה ובשים לב לכך שקיימת דרך חלופית, אין מקום להידרש למנגנון הקובע בפקודת ביזיון בית המשפט, מה גם שאין בקשה מפורשת לכך. ככל שמי מהצדדים טוען כי צו בית המשפט הופר, פתוחה בפניו הדרך להגיש תלונה למשטרה גם בגין הפרת צו בית המשפט, וחזקה על המשטרה כי תחקור בתלונה, וככל שמתגלה כי בוצעה עבירה – תפעיל את סמכויותיה בהתאם.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ד.         ליצור זה עם זה כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר, למעט התכתבויות הנוגעות להליכים משפטיים.

האיסורים המפורטים בהחלטה זו יחולו על הצדדים, בין כלפיהם אישית ובין כלפי אדם אחר הקרוב אליה, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

הצו יעמוד בתוקפו לתקופה של 6 חודשים מהיום.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.