25 מרץ 2018

לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

נציגת עובדים: גב' אהובה מטסרו

נציג מעסיקים: מר אבי פרלה

החלטה

1. השאלה העומדת להכרעתנו בשלב זה הינה, האם יש מקום להורות על ביטול עיכוב הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים המשתלמות לכל אחד/אחת מהתובעים/ות (להלן ייקראו יחדיו: "התובעים"), אשר ננקטו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), בהתאם להוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), או אם לאו?

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים בהליך:

1. תיק זה החל בהגשת עשרות תביעות של תובעים, להם הודיע המוסד על שלילת זכאותם לדמי אבטלה ו/או לדמי לידה באופן רטרואקטיבי, משנת 2008 לערך ואילך, וכן על היווצרות חובות על שמם של תובעים אלה בגין קבלת גמלאות מהמוסד שלא כדין.
2. למקרא התביעות למדנו, כי ברובם המכריע של התיקים, הטיל המוסד עיקולים בחשבונות הבנק של התובעים והאחרונים ביקשו מבית דין זה לבטלם ולעכב את הליכי הגבייה שננקטו בעניינם.
3. בתאריך 9/7/17 הגישה ב"כ המוסד בקשה לאיחוד כל התיקים בפני מותב שיפוטי אחד, שכן בכל אותן תביעות מדובר לטענת המוסד באותם המעסיקים (להלן גם: "הראיסים") ובאותו מנהל חשבונות, מר ישראל תמיר תורג'מן (להלן: "מנהל החשבונות"), כנגדם מתנהלים הליכים פליליים בגין חשדות להנפקת תלושי שכר פיקטיביים, כך שטענת המוסד העומדת ביסוד שלילת זכאות התובעים לגמלאות הינה דומה - היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובעים לבין הראיסים.
4. בהחלטה מיום 11/7/17 הורנו על קיום דיון בכל התיקים שנקבע לתאריך 30/8/17, תוך הפניית הצדדים לניהול מגעים ביניהם, מחוץ לכתלי בית הדין, על מנת לנסות ולהגיע להסכמות לגבי העיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק של התובעים, בעטיים הוגשו הבקשות לעיכוב הליכי הגבייה.

מבקשות שהגישו באי-כח התובעים למדנו, כי הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות ביניהם ובמצב דברים זה, הוקדם הדיון בתיקים לתאריך 31/7/17, תוך שהורנו למוסד להגיש עמדה בכתב, בצירוף תעודת עובד ציבור של גורם מוסמך ממשרדו הראשי.

1. בעמדה שהוגשה ביום 27/7/17 הודיעה ב"כ המוסד על התנגדות האחרון לעיכוב הליכי הגבייה בתיקים, למעט הסרת עיקולי עו"ש בכפוף לעריכת הסדרי תשלומים, כפי שהובהר לדבריה לתובעים בשיחות שנוהלו עם באי-כוחם.

לעמדת המוסד צורפה תעודת עובד ציבור מאת הגב' ליאת אזולאי, מרכזת בכירה באגף אבטלה במשרדו הראשי של המוסד בירושלים (להלן: "הגב' אזולאי"). מתעודת עובד הציבור עלה, כי התובעים דווחו פיקטיבית כעובדים וקיבלו מהמוסד גמלאות שלא כדין. כתבי אישום הוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד המעורבים בפרשה: מנהל חשבונות שהפיק את תלושי השכר "המזויפים" ומסמכים נלווים נוספים, קבלן כח אדם ו/או מי מטעמו שתווכו בין מי שהיו מעוניינים לרכוש את התלושים הפיקטיביים לבין מנהל החשבונות ומעסיקים שדווחו פיקטיבית כמעסיקים של התובעים. לכתבי האישום צורפו כנספחים פרטי כלל התביעות שהוגשו על פי הנטען במרמה למוסד, לרבות פרטי התובעים בתיקים דנן, סוגי, מועדי וסכומי הגמלאות שקיבלו תובעים אלה שלא כדין מהמוסד.

ב"כ המוסד הוסיפה וטענה, כי להערכתה סיכויי התביעות להתקבל בבית הדין נמוכים בשים לב לחומר החקירות הרב שנאסף ולעובדה שהוגשו כתבי אישום נגד המעורבים במעשי המרמה, כאשר מנגד, עיכוב/ביטול הליכי הגבייה יקשה על המוסד לגבות את הכספים בחזרה משמדובר בכספים ששולמו בעבר, בין השנים 2008-2015, עת הטלת העיקולים נועדה לטענת המוסד למניעת הברחת נכסים, העלולה לסכל את גביית החובות.

1. בהחלטה שניתנה באותו היום, 27/7/17, צוין, כי אף לאחר שהוגשה עמדת המוסד בצירוף תעודת עובד הציבור, לא ניתן להבין מכח איזו הוראת דין הטיל המוסד עיקולים בחשבונות העו"ש של כל אחד מהתובעים בתיקים אלו וב"כ המוסד נדרשה להבהיר זאת בשנית.
2. בהבהרה שהגישה ב"כ המוסד בתאריך 30/7/17 נטען, כי הליכי הגבייה ננקטו על ידי האחרון כדין, בהתאם להוראת סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) הקובעת כדלקמן:

"(1) נישום אדם כהלכה בסכום כסף בקשר לאיזה מס ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה-עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנמסרה לו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד-גבייה כתב-הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן."

עוד צוין באותה הבהרה, כי בסעיף 2(1) לפקודת המסים (גבייה) הוגדר "מס" לרבות כל מס ותשלום אחר שעל גבייתם הוכרז על ידי שר האוצר כגבייה הכפופה לחוק הדן בגביית מסים, כאשר באותו הסעיף הוגדר "ממונה על הגביה" כ"עובד ציבורי ששר האוצר מינהו, בהודעה ברשומות, להיות ממונה על הגביה." ב"כ המוסד צירפה להבהרה מטעמה הכרזת שר האוצר דאז, מר הירשזון, מתאריך 23/7/06 הממנה מתוקף סמכותו לפי סעיף 2(1) לפקודת המיסים (גבייה) את סגן המנהל הכללי (גמלאות) של המוסד לביטוח לאומי לממונה על הגבייה לעניין גמלאות המשתלמות על פי חוק הביטוח הלאומי ששולמו בטעות או שלא כדין, כאשר לתובעים שבענייננו, שולמו לטענת המוסד דמי אבטלה ודמי לידה שלא כדין.

עוד הפנתה ב"כ המוסד להוראת סעיף 7 לפקודת המסים (גבייה), הקובעת, בין היתר, כי "פקיד הגבייה רשאי ליתן צו-עיקול על נכס פלוני, או על כל הנכסים של הסרבן הנמצאים בידי צד שלישי, והצו יחול על המעוקל, בין שהוא נמצא בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו ובין שיגיע לידיו תוך שלושה חדשים מאותו יום."

לדידי המוסד, העיקולים שהוטלו בחשבונות העו"ש של התובעים הינם עיקולים של נכסי הסרבן המצויים בידי צד שלישי, כלשון סעיף 7 לפקודת המסים (גבייה), וכי מכח ההכרזה של שר האוצר מתאריך 23/7/06 הנ"ל- רשאי המוסד לנקוט בכל הליכי הגבייה הנקובים בפקודת המסים (גבייה), לרבות עיקול בידי צד שלישי, וזאת לשם גביית גמלאות ששולמו לתובעים שלא כדין.

1. בדיון שקיימנו בתיקים בתאריך 31/7/17, אליו התייצבו 6 עורכי דין המייצגים את מרבית התובעים, התייצבו גם חלק מהתובעים בעצמם וכן היתה התייצבות של ראש הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בחיפה ושתי עורכות דין נוספות מהלשכה, הגב' אזולאי החתומה על תעודת עובד הציבור שהוגשה בתיקים ונציגים נוספים של המוסד – שמענו את טענות הצדדים ובתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"1. בשלב זה, כל העיקולים שהוטלו בחשבונות הבנקים של מי מהתובעים על ידי המוסד לביטול לאומי – מבוטלים.

2. ככל שהוטלו עיקולים ברישום על רכבים ו/או נכסים ו/או מטלטלין כלשהם, העיקולים ישארו בגדר עיקולים ברישום בלבד ולא ימומשו.

3. מדבריה של ראש הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בחיפה, עו"ד סאוסן אל קאסם, הבנתי, כי עורכות הדין יפעת קונה והדס אהרוני מרכזות אצלן את כל התביעות בתיקים אלו.

4. משכך, התובעים ו/או באי כוחם רשאים לפנות ישירות לעורכות הדין יפעת קונה ו/או הדס אהרוני על מנת לתאם עימן מועד בהקדם הן לצורך קבלת מסמכים/חומר והן לצורך הגעה להסכמות בדבר המשך הליכי גביה ו/או קיזוזים שמבצע המוסד לביטוח לאומי אצל מי מהתובעים.

5. באופן לכאורי הבנתי היום מעו"ד יפעת קונה, כי המוסד לביטוח לאומי מבצע הליכי קיזוז בגין חובות במספר קטן של תיקים ומכאן שרק לאחר שנדע את היקף התיקים בהם מבוצעים קיזוזים מגמלאות כלשהם של התובעים ניתן יהיה להתקדם פרקטית וגם זאת לאחר שהצדדים ינסו להגיע ביניהם להסכמות מחוץ לכתלי בית הדין לגבי אותם קיזוזים.

6. כפי שהבהירו באות כוח הנתבע חלק מהחומר השייך לתובעים עדיין לא מצוי ברשות המוסד לביטוח לאומי זאת בשל הליכים פליליים אשר בחלקם עדיין לא הוגשו כתבי אישום ולכן נמצאים או במשטרה או בפרקליטות. מצד אחד מעלה הנתבע טענות שהן לכאורה טענות קשות אך מאידך יש ליתן לכל אחד מהתובעים את יומם בבית הדין הדברים נכונים בעיקר כאשר הנתבע מבקש לבצע הליכי גביה כבר עכשיו עוד בטרם הוכרעו התביעות של כל אחד מהתובעים.

במצב דברים זה, ניתנת לצדדים שהות על מנת לבוא בדברים ולנסות להגיע להסכמות בדבר המשך הליכי גביה אצל מי מהתובעים. ככל שלא תהיינה הסכמות ובאותם מקרים שלא יצליחו הצדדים להגיע להסכמות בדבר המשך הליכי גביה אם כן או אם לאו, נקיים את הדיון הבא.

ככל שנאלץ לקיים את הדיון הבא, על המוסד לביטוח לאומי להגיש לפחות 5 ימים לפני מועד הדיון רשימה של אותם תובעים אצלם מתבצעים הקיזוזים מגמלאות שונות ועימם לא עלה להגיע להסכמות לגבי המשך הליכי גביה.

7. דיון נוסף נקיים ביום 27.8.17 בשעה 10:00. באותו דיון יגיעו הן ב"כ הצדדים והן כל אחד מהתובעים אשר מבקש בקשה כלשהי מבית הדין לרבות עיכוב הליכי גביה וכדומה.

8. מבלי לקבוע מסמרות מובהר בזאת, כי אין מקום להטיל עיקולים על חשבונות בנק של מי מהתובעים בתיקים אלו."

1. בתאריך 16/8/17 הגישה ב"כ המוסד הודעת עדכון, לפיה זכות המוסד לקזז מגמלאות המגיעות למבוטחים, כספים שהם חבים למוסד מעוגנת בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע, בין היתר, כדלקמן:

"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:

(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;

(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב...;"

ב"כ המוסד הוסיפה וטענה, כי לאחר הדיון בבית הדין מיום 31/7/17 בוטלו כל העיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק של התובעים בתיקים התלויים ועומדים בפני בית דין זה והנוגעים לפרשה דנן. עוד נטען, כי לאחר הדיון האמור נערכו פניות לב"כ המוסד על ידי 3 מייצגים בעניינם של 26 מבוטחים בלבד, מתוך כלל התובעים שעניינם נדון בבית דין זה; ב"כ המוסד התייחסה בהודעתה באופן פרטני לתוכן הפניות האמורות ולעמדת המוסד בכל מקרה ומקרה לגופו [ראה הודעת העדכון של המוסד מיום 16/8/17].

1. בדיון הנוסף שקיימנו בתיקים, בנוכחות כל הצדדים, ביום 27/8/17 שמענו את הצדדים ובתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"1. המוסד לביטוח לאומי טוען בכל אחד מהתיקים הנ"ל, כי נעשו כאן מעשי הונאה באופן שיטתי שכללו הוצאת תלושים פיקטיביים על בסיסם שולמו לתובעים/מבוטחים בתיקים אלו גמלאות שונות.

2. היום שמענו את גב' ליאת אזולאי – מרכזת בכירה מהמשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי בירושלים, אשר תארה כיצד עברה באופן פרטני ויסודי על כל אחד מהשמות בכדי לראות האם מדובר באדם/מבוטח שבאמת עבד או שמא שייך לאותה קנוניה של הונאה במסגרתה לטענתה הונפקו תלושי שכר פיקטיביים.

3. לא יהא זה נכון לשמוע באופן מזורז הוכחות בכל אחד מ-174 התביעות המונחות כאן לפני ייתכן ומספר התיקים יגדל. על מנת להגיע להכרעה סופית בכל אחת מהתביעות הנ"ל יש לשמוע ביסודיות הוכחות וייתכן שיש מקום לשקול אפשרות להמתין להכרעה בכתבי האישום שהוגשו.

4. אלא שבינתיים המוסד לביטוח לאומי החליט לפעול בחלק מהתיקים בהתאם לסעיף 315 לחוק ולקזז מחלק מהמבוטחים סכומי כסף כבר עכשיו מגמלאות שונות וזאת בטרם הוכרעו התביעות שנדונות כאן בבית הדין.

5. ביום 16.08.17 הוגשה הודעה מטעם ב"כ הנתבע שמפרטת את אותם מקרים שנבדקו על ידי ב"כ הנתבע בעקבות פניות שנעשו אליה לגבי קיזוזים בהתאם לסעיף 315 לחוק.

6. מדברי גב' ליאת אזולאי למדתי, כי היא בחנה כל מבוטח ומבוטח ולגבי אלו שהוחלט לפעול בהתאם לסעיף 315 לחוק, דהיינו לקזז כספים כבר בשלב זה, היא שוכנעה על סמך החומר שעמד לפניה, כי יש מקום לעשות זאת.

אלא שנימוקיה של גב' ליאת אזולאי להפעלת הקיזוזים בהתאם לסעיף 315 לחוק והחומר שעמד בפניה, לא הומצאו ליתר הצדדים לאותם מבוטחים.

7. הלכה פסוקה היא, כי בטרם מחליט המוסד לביטוח לאומי להפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 315 לחוק ולקזז כספים מגמלאות המשולמות לאותו מבוטח עליו לאפשר לאותו מבוטח את זכות הטיעון (ראה עב"ל 32046-09-10 בן משה – המוסד לביטוח לאומי).

8. קשה לראות כיצד ניתנה כאן זכות הטיעון למבוטחים בטרם הפעיל המוסד לביטוח לאומי סמכותו בהתאם לסעיף 315 לחוק כאשר החומר והשיקולים על בסיסם הוסמך, לא הומצאו לצד השני.

9. אין המדובר פה במקרה שגרתי. המוסד לביטוח לאומי טוען, כי היתה כאן "שיטת עבודה" ולכן באותן פניות שנשלחו למבוטחים בטרם הפעיל המוסד לביטוח לאומי סמכותו בהתאם לסעיף 315 לחוק היה מקום לפרט לגבי כל אחד מהמבוטחים את נסיבותיו הפרטניות. כך לדוגמא, אם טוען המוסד לביטוח לאומי, כי אותו מר ישראל טמיר ערך שתי רשימות כאשר ברשימה אחת כלולים אותם מבוטחים שבאמת עבדו וברשימה אחרת כלולים מבוטחים להם הונפקו תלושי שכר פיקטיביים, היה מקום לפרט לאותו מבוטח ששמו מופיע לכאורה ברשימה של המבוטחים הפיקטיביים, את הנסיבות הקונקרטיות שלו עם צילום החומר הרלוונטי כך תינתן לו זכות טיעון אמיתית לדעת בפני מה עליו להתגונן.

10. במצב דברים זה, יפעלו הצדדים כדלקמן:

א. ב"כ הנתבע תמציא לבאי כוח הצדדים, תוך שבעה ימים, את הודעתה מיום 16.08.17.

ב. כל אחד מהתובעים ו/או מבאי כוחם שסבורים, כי אין מקום להפעלת סעיף 315 בכך שיקוזזו לאותם מבוטחים/תובעים כספים מגמלאות שמשולמות להם בינתיים, ימציא בכתב עד ליום 10.09.17 לב"כ הנתבע רשימה פרטנית של אותם תובעים/מבוטחים לגביהם הוא טוען כנגד הקיזוז.

הרשימה תכלול שם של מבוטח, מספר תעודת זהות ומספר תיק בבית הדין. בכל פנייה שכזו של מי מהתובעים, חובה על כל תובע ותובע שכזה לוודא בטרם פנייתו, כי אכן המוסד לביטוח לאומי מקזז לו כספים בכדי שלא תיווצר עבודת סרק בקרב עובדי ועורכי הדין של המוסד לביטוח לאומי.

ג. באותם מקרים בהם המוסד לביטוח לאומי כבר הגיש כתבי הגנה שלטענתו לכתב ההגנה צורף החומר הרלוונטי שברשותו אשר על פיו ביסס המוסד לביטוח לאומי את החלטתו, רשאי אותו תובע המתנגד לקיזוזים בהתאם לסעיף 315 לפנות בבקשה מנומקת עד ליום 17.09.17 לב"כ הנתבע וזאת שוב בהינתן שאכן מתקיימים הקיזוזים ולבקש לבטל את הקיזוזים באופן מנומק.

במקרים הנ"ל המוסד לביטוח לאומי ייתן החלטתו המנומקת, תוך 90 יום מקבלת הפנייה.

ד. באשר לרשימת המבוטחים שתומצא לב"כ הנתבע כאמור בסעיף ב' לעיל, עליו ליתן החלטה מנומקת תוך 90 יום מקבלת הרשימה שתתייחס באופן פרטני לכל מבוטח לגביו סבור המוסד לביטוח לאומי כי יש להפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 315 לחוק ולבצע את הקיזוזים בהתאם, כאשר להחלטה יצורף החומר הרלוונטי.

העתקים יועברו במישרין לכל צד רלוונטי.

11. דיון נוסף נקיים ביום 29.01.18 בשעה 12:00.

12. צד/תובע/מבוטח שסבור כי אין מקום למוסד לביטוח לאומי להפעיל את סעיף 315 לחוק בעניינו ואין מקום לבצע קיזוזים מהגמלאות השונות עד למתן פסק הדין, רשאי להגיש טיעוניו בכתב לא יאוחר מיום 01.01.18 ולהעביר העתק במישרין לב"כ הנתבע.

13. במצב דברים שנוצר בכל התיקים שלפני, יעכב בינתיים המוסד לביטוח לאומי כל הליכי גבייה ו/או קיזוז זאת עד להחלטה אחרת שתינתן בתיק.

מובהר בזאת, כי עיקולים שהוטלו ברישום בלבד על נכסים כגון רכבים ו/או מקרקעין ישארו לעמוד על כנם.

14. הדיון שקבוע לפני ליום 25.09.17 בטל. כך גם יתר הדיונים שנקבעו בפני מותבים אחרים בתיקים אלו בטלים. המזכירות תעדכן בהתאם.

15. ככל שבינתיים תוגשנה תביעות חדשות, על המוסד לביטוח לאומי להגיש בקשה לצרף את אותן תביעות לתיקים אלו ולעדכן את אותם תובעים בתביעות החדשות לגבי החלטתי זו."

1. בתאריך 27/9/17 הגישה ב"כ המוסד העתק מכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המעורבים בפרשה בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 61797-10-15).
2. בתאריך 22/11/17 הגישה ב"כ המוסד בקשה להורות לכל אחד ואחת מ-201 התובעים והתובעות שפרטיהם צורפו לבקשת המוסד, להודיע מדוע לא תידחה תביעתו מהנימוקים שפורטו באותה הבקשה, ואלה עיקרם:
3. בתאריך 1/11/17 הורשע מנהל החשבונות על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בכל האישומים שבכתב האישום המתוקן מיום 26/10/17. להרשעה קדמה הודאת האחרון בכל העובדות והאישומים שבכתב האישום המתוקן;
4. בהתאם לאמור בסעיף 8 באישום מס' 1 שבכתב האישום המתוקן, בו כאמור הודה והורשע מנהל החשבונות, האחרון הנפיק מסמכים מזויפים: תלושי שכר ואישורי העסקה בחתימת ידו, אשר נחזו כאילו הוצאו כדין לתובעים ומכתבי פיטורים ששימשו את האחרונים להגשת תביעות כזב למוסד, לשם קבלת גמלאות להן לא היו זכאים. מנהל החשבונות הורשע, בין היתר, בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף. המסמכים המזויפים אותם הנפיק מנהל החשבונות כאמור לעיל הם אותם המסמכים שעל יסודם שילם המוסד לתובעים בתיקים דנן דמי אבטלה ודמי לידה שלא כדין;
5. הגם שבית דין זה התיר לתובעים בהחלטתו במעמד הדיון מיום 27/8/17 לפנות לב"כ המוסד לאחר קבלת כתב ההגנה על צרופותיו, בבקשה מנומקת לביטול הקיזוזים, לאחר בחינת הבסיס הראייתי שעמד לפני המוסד בהחלטתו לשלילת הזכאות- אף אחד מתוך 120 התובעים שבעניינם הוגשו כתבי הגנה, לא המציא למוסד ראיות לסתירת האמור בכתב ההגנה ואף לא ביקש לתקן את כתב התביעה שהגיש;
6. סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובע, כי:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

ב"כ המוסד הפנתה בבקשתה לתכלית/לרציונל העומד מאחורי הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, בין היתר, מניעת "חוסר סימטריה משפטית" באופן המחייב לדבריה קבלת פסק הדין המרשיע את מנהל החשבונות כראיה לכאורה, כבדת משקל, בהליכים המתנהלים בעניין התובעים שלפנינו, הגם שתובעים אלה הינם בבחינת "זרים", שלא היו צד להליך הפלילי, כמי שקיבלו מהמוסד גמלאות שלא כדין. בהקשר זה הוסיפה ב"כ המוסד וטענה, כי לעניין תחולת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות- אין משמעות לעובדה שהרשעת מנהל החשבונות מבוססת על הודאתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון ולא לאחר שמיעת ראיות;

1. על יסוד האמור, ביקשה ב"כ המוסד מכל אחד מהתובעים להודיע מדוע אין לדחות את תביעתו, בשים לב להרשעת מנהל החשבונות בזיוף המסמכים שעל יסודם הוגשו למוסד תביעות כוזבות לתשלום דמי לידה ודמי אבטלה.
2. בבקשה נפרדת מאותו היום, 22/11/17, ביקשה ב"כ המוסד להורות על ביטול עיכוב הליכי הקיזוז בתיקים נשוא החלטה זו- עיכוב עליו הורנו כאמור בהחלטה מיום 27/8/17. ב"כ המוסד שבה על הנימוקים שפורטו בבקשתה להורות לתובעים להודיע מדוע לא תידחה תביעתם, תוך שהוסיפה כדלקמן:
3. הסיבה בעטיה הורה בית הדין בהחלטתו מיום 27/8/17 על עיכוב הליכי הגביה עד להודעה אחרת אינה מתקיימת עוד, בשים לב לכך שבמרבית התיקים הוגשו זה מכבר כתבי הגנה, הכוללים העתק מחומר החקירה הרלוונטי, כך שגם אם נפל פגם במניעת זכות הטיעון, הרי שפגם זה נרפא; כמו-כן ובפרט נוכח הרשעתו של מנהל החשבונות בזיוף המסמכים שעל יסודם שולמו לתובעים הגמלאות נשוא התביעות דנן; וכן בשים לב לעובדה לפיה, למעט פניה אחת בכתב, לא מנומקת, למוסד בעניין הפעלת סמכות הקיזוז לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי- לא היו פניות כלל;
4. התובעים זומנו על ידי המוסד לחקירה במשטרה, עובר לשלילת זכאותם לדמי לידה/דמי אבטלה ומשלא התייצבו- אין להם להלין אלא על עצמם;
5. בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי נקבע לגבי מבוטחים שאינם תמי לב, כבענייננו, כי המוסד רשאי לתבוע מהם בבת אחת את החזר הסכום, בשונה מקיזוז לשיעורין, כפי שנהג כאן המוסד, בייחוד עת עסקינן בכספי ציבור, בהם המוסד אינו רשאי לעשות כבשלו;
6. נוכח הראיות שצורפו לכתבי ההגנה ובפרט הרשעת מנהל החשבונות בזיוף אותם המסמכים שעל יסודם שולמו לתובעים בענייננו דמי אבטלה/דמי לידה שלא כדין- עולה, כי קיימות ראיות ממשיות כבר בשלב זה לכך ששלילת הזכאות הרטרואקטיבית על ידי המוסד בדין יסודה. חרף העובדה שניתנה לתובעים זכות טיעון, בין על ידי זימונם לחקירה במשטרה בטרם נשללה זכאותם ובין על ידי המצאת כתבי ההגנה לידיהם הכוללים העתק מחומר הראיות- נמנעו התובעים כאמור מלהמציא למוסד ו/או לבית הדין ראיות ו/או טענות לסתור;
7. מאזן הנוחות נוטה כלפי ביטול עיכוב הליכי הקיזוז בתיקים, שכן ככל שהתובעים יזכו בתביעותיהם יוכלו בנקל להיפרע מהמוסד, בעוד שהאחרון לא יוכל להיפרע מהתובעים בקלות, במיוחד ככל שמדובר בחוב גבוה בגין מספר תביעות ששולמו שלא כדין, המקוזז לשיעורין ולא בבת אחת.
8. בהחלטה מיום 30/11/17 ניתנה לבאי-כח התובעים המייצגים שהות להגיב לאמור בבקשת ב"כ המוסד לביטול עיכוב הליכי הקיזוז בתיקים.
9. בתאריך 2/1/18 הוגשה תגובה מטעמו של עו"ד זידאן מוחמד (בתיק בל 65740-05-17), המייצג 71 תובעים (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 31/7/17, ש' 4-5 שמאז הוגשו על ידו תביעות נוספות). עו"ד זידאן ביקש לדחות את בקשת המוסד לביטול עיכוב הליכי הקיזוז, עליו הורה בית דין זה בהחלטתו מיום 27/8/17, בעיקר מנימוקים אלה:
10. הרשעתו של מנהל החשבונות על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת אינה הוכחה לכך שהתובעים לא עבדו בפועל אצל המעסיק זידאן מוחמד אשר התיק הפלילי המתנהל כנגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת, טרם הסתיים;
11. התובעים עבדו עם המעסיק זידאן מוחמד מכפר מנדא והוא זה שמסר להם את תלושי השכר שבגינם הגישו את תביעותיהם למוסד. המעסיק זידאן מוחמד טרם הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והתיק הפלילי עדיין מתנהל כנגדו;
12. לא היה כל קשר בין התובעים למנהל החשבונות שהורשע;
13. במרבית התביעות שהוגשו לבית דין זה קיימת טענת התיישנות, בהסתמך על החלטות "זרוע חקירות יאלכ" בעניינם של מספר תובעים שלא להעמידם לדין והעתק מהחלטות אלה צורף לתגובה;
14. בית הדין נדרש ליתן לתובעים הזדמנות לטעון את טענותיהם בפניו;
15. לא הוגשו כתבי הגנה בכל התיקים המתנהלים בבית דין זה, על כל המסמכים והראיות;
16. נוכח האמור לעיל, עדיין קיימת סיבה מוצדקת לעיכוב הליכי הגבייה בתיקים עד להעלאת כל טיעוני התובעים בפני בית הדין, מה גם שחלק מהתובעים לא הוזמנו לחקירה על ידי המוסד וחלק אחר מהתובעים תיקם במשטרה נסגר בנימוק, כי העבירה התיישנה ו/או שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתם לדין. המוסד טרם הוכיח את טענותיו בתביעות, כאשר הסכומים שהוא מבקש לקזז מקצבאות המבוטחים הינם חיוניים למחיית התובעים ומשפחותיהם וככל שהמוסד יזכה בתביעות יהיו בידיו הכלים לגביית החובות.
17. בדיון הנוסף שקיימנו בכל התיקים בתאריך 29/1/18, שמענו את טענות הצדדים, ואלה עיקרי הדברים שעלו, הרלוונטיים לשאלת הקיזוז מקצבאות הילדים:
18. עו"ד זידאן שב על הטענות בתגובתו לבקשת המוסד לחידוש הליכי הקיזוז בתיקים, תוך שהדגיש את היעדר הקשר בין התובעים לבין מנהל החשבונות שהודה והורשע באישומים שבכתב האישום המתוקן; המוסד טרם הוכיח את התביעות ולא ניתן לקזז כבר בשלב זה סכומים מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים; בחלק מהתיקים קיימת עילת התיישנות; התובעים טרם העלו את טענותיהם בפני בית הדין וטרם הוגשו כתבי הגנה בכל התיקים הקשורים בפרשה.
19. עו"ד עבד אלגני המייצג 50 תובעים הקשורים בפרשה הנדונה (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, ש' 19-20) טען, כי המוסד לא עמד במתווה שנקבע בהחלטת בית הדין מיום 27/8/17 ולא הגיש כתבי הגנה בכל התיקים במועד כנדרש (בכ- 20% מהתביעות המנוהלות על ידי עו"ד עבד אלגני טרם הוגשו כתבי הגנה); יחד עם זאת, עוה"ד המייצג הודה, כי בתיקים בהם אכן הוגשו כתבי הגנה כאמור, אף הוא (עו"ד עבד אלגני) לא פעל בהתאם למתווה שנקבע בהחלטה מיום 27/8/17 ולא פנה לב"כ המוסד כנקבע בהחלטה, מתוך סברה "שיותר נכון להמתין לקבל את מלוא כתבי ההגנה ולפנות באופן מרוכז" (שם בעמ' 20, ש' 10-12). עו"ד עבד אלגני טען לקיומו של "נוהל" פנימי אצל המוסד, לפיו "אין להמשיך בהליכי גבייה ברגע שיש התדיינות משפטית" (שם בעמ' 19, ש' 30-33). עוד נטען, כי אין להתיר למוסד להמשיך בהליכי הקיזוז מכח פסק הדין מרשיע את מנהל החשבונות, אשר לא הושג לאחר הליך הוכחות אלא בהסדר טיעון, כאשר הודאת מנהל החשבונות באה לשמור על האינטרסים האישיים שלו. זכות יסוד של התובעים הינה קבלת יומם בבית הדין והבאת טענותיהם בפניו, כשהם משוחררים מכל לחץ או פתרון דיוני לא מוצדק.

עו"ד עבד אלגני ביקש ארכה בת חודש ימים על מנת "לעבור על כל כתבי ההגנה" שהוגשו זה מכבר, וכן ביקש פסק דין בהיעדר הגנה בתיקים בהם טרם הוגשו כתבי הגנה; כמו-כן, הציע להפנות את התיקים לגישור שאינו מותנה בתשלום הוצאות או "להקים ועדה", תוך קציבת מועדים לבדיקת כל אחד מהתיקים על ידה.

1. עו"ד קופטי המייצג 9 תובעים מטעם הסיוע המשפטי (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 30) טען שיש לבדוק למי שייכת הזכות בקצבאות הילדים, מהן מבקש המוסד לקזז; ככל שהזכות הינה של ההורה (התובע)- אזי הקיזוז אפשרי, אולם ככל שהזכות הינה של הילד הקטין, אין להתיר את הקיזוז. עוד ביקש עו"ד קופטי מבית דין זה, להפריד בין התיקים לאחר ההכרעה בשאלת הקיזוז מקצבאות הילדים, על מנת ליתן לכל תובע את יומו בבית הדין.
2. ב"כ המוסד הבהירו בדיון, כי לא מבוצע כל קיזוז מקצבאות הנכות, אלא אך ורק מקצבאות הילדים, למעט מהרכיב הנוגע לחסכון לכל ילד, על מנת שלא לפגוע בחסכונות הילדים. עוד נטען, כי מספר מבוטחים שהודו בחובות והגיעו להסדרי תשלום מול המוסד, ביקשו בהמשך לבטל את ההסדרים ולעכב את הליכי הגבייה בעניינם. נגד הראיסים הוגשו כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת וטרם ניתנה בהם הכרעת דין. התובעים זומנו לחקירה במשטרה, אולם מרביתם בחרו שלא להתייצב, כאשר התובעים שהתייצבו ונחקרו- הודעותיהם צורפו לכתבי ההגנה שהוגשו בעניינם.
3. בתום הדיון מיום 29/1/18 ניתנה ההחלטה שלהלן:

"1. הסוגיה בה על בית הדין להכריע בשלב זה היא לגבי שאלת הקיזוז של המוסד לביטוח לאומי מקצבאות הילדים שמשולמות לכל אחד מהתובעים לפי סעיף 315 לחוק, וזאת בטרם יינתן פסק דין סופי בכל אחת מהתביעות.

2. כל אחד מבאי כח התובעים בתיקים הנ"ל יגיש טיעוניו בכתב לסוגיה הזו בלבד תוך 14 יום מהיום, כאשר היקף הטיעונים לא יעלה על 5 עמודים.

העתק יועבר במישרין לב"כ הנתבע, אשר תגיש טיעוניה בכתב תוך 14 יום מקבלת טיעוני חבריה ותעביר העתק במישרין ליתר חבריה.

ב"כ הנתבע תשתדל שהיקף טיעוניה לא יעלה על 5 עמודים.

3. לב"כ התובעים זכות תשובה תוך 7 ימים לאחר מכן, כאשר כל אחד שיבחר להגיש תשובה היקף תשובתו לא תעלה על 3 עמודים.

4. רשמתי בפני את הבהרת ב"כ הנתבע, כי מבוקש לקזז רק מקצבאות ילדים והטלת עיקולים ברישום על נכסים.

5. בינתיים ועד להחלטה אחרת יחולו הדברים שקבעתי בהחלטה מיום 27/8/2017."

1. בתאריך 12/2/18 הגיש עו"ד זידאן טיעונים בעניין הקיזוז המבוקש מקצבאות הילדים, תוך ששב וביקש שלא להורות על חידוש הליכי הקיזוז בתיקים מהנימוקים אלה:

• התובעים המיוצגים על ידו עבדו בחקלאות עם המעסיק זידאן מוחמד ובניו, המכונים "הראיסים" בהליך הפלילי המתנהל כנגדם בבית המשפט המחוזי בנצרת;
• התובעים לא היו קשורים בקשר ישיר עם המעסיקים שהנפיקו תלושי שכר ולא עם מנהל החשבונות שהורשע. הראיסים עוד לא הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן והתיק הפלילי ממשיך להתנהל נגדם בבית המשפט המחוזי בנצרת;
• אין בעצם הרשעת מנהל החשבונות הוכחה לכך שהתובעים לא עבדו בפועל אצל המעסיק זידאן מוחמד ובניו;
• אין בידי המוסד המבקש את חידוש הקיזוזים מקצבאות הילדים, פסק דין סופי המורה על כך שהתובעים חייבים למוסד את הסכומים הנטענים. הלכה פסוקה היא, כי טרם מחליט המוסד להפעיל את סמכות הקיזוז בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי- עליו לאפשר לאותו מבוטח את זכות הטיעון, כאשר המוסד סירב להקשיב לטיעוני המבוטחים עד שאלה פנו לבית הדין;
• עסקינן בתובעים הנמנים עם המגזר הערבי בו מדד העוני גבוה בהתאם לדו"ח המוסד, כך שקצבאות הילדים מהם מבוקש הקיזוז מהוות מקור הכנסה בסיסי למחיית משפחות התובעים וילדיהם ויש בקיזוז המבוקש כדי להוסיף על העוני בו שרויות המשפחות;
• אין בידי המוסד די ראיות להוכחת הטענה העומדת ביסוד שלילת זכאות התובעים לדמי אבטלה/דמי לידה- היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובעים למעסיקיהם- ולא ניתן להכריע בתביעות המונחות לפני בית הדין ללא שמיעת עדות הראיסים, אשר לבטח ידעו להצביע על מי מהעובדים שעבדו בפועל;
• קיימות סיבות מוצדקות לעיכוב הליכי הגבייה בתיקים, קל וחומר עת טרם הוגשו כתבי הגנה בכל התיקים;
• קיזוז הכספים מקצבאות הילדים מהווה סנקציה חריפה, כל עוד טרם הוכיח המוסד את טענותיו בבית הדין;
• אין מקום ליצירת זיקה בין חוב ההורה לקצבת ילדו, אשר נועדה להעניק אמצעים וצרכים בסיסיים עבור הילד. יש ליצור הפרדה מוחלטת בין גביית חובות מההורים לבין קצבאות הילדים;
• מכל הטעמים המנויים לעיל, יש להורות על המשך עיכוב הליכי הגבייה והקיזוז בתיקים, עד להכרעת בית הדין בתביעות לגופן.

1. בתאריך 13/2/18 הגיש עו"ד עאלם (בתיק בל 28446-11-17) טיעונים בשאלת הקיזוז המבוקש מקצבאות הילדים המשולמות לתובעים המיוצגים על ידו, ואלה עיקרם:

• עבודת התובעים הייתה עם המעסיק זידאן מוחמד ובניו, המכונים ה"ראיסים" והקשר הישיר היה בין שני צדדים אלה ולא בין התובעים לבין מנהל החשבונות או כל צד שלישי אחר;
• הראיסים טרם הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן המתנהל כנגדם;
• מנהל החשבונות לא היה המעסיק של התובעים ולא היה לו כל קשר עימם;
• אין כל הוכחה הקושרת בין התובעים למעשים המיוחסים לראיסים;
• טרם הוגשו כתבי הגנה בכל התיקים;

על כן, יש לדחות את בקשת המוסד לחידוש הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים.

1. בתאריך 13/2/18 הגיש עו"ד עבד אלגני (בתיק בל 43793-04-17) טיעוניו בסוגיה, במסגרתם ביקש להמשיך ולעכב את הקיזוז המבוקש מקצבאות הילדים וכן להשיב לידי התובעים את כל הסכומים שקוזזו זה מכבר מהקצבאות המגיעות להם, בעיקר מנימוקים אלה:

• בהתאם להנחיה מס' 7.1002 של היועץ המשפטי לממשלה, המסדירה את הליכי הגבייה ברשויות (להלן: "הנחית היועמ"ש")- יש להשעות את הליכי הגבייה נוכח ניהול ההליך המשפטי דנן;
• עיכוב הליכי הגבייה בתיקים מתבקש נוכח הוראות הנוהל הפנימי של המוסד - חוזר גבייה 1383 מיום 3/6/12 (להלן: "חוזר 1383) לפיו, "כאשר נושא גביית החוב נמצא בדיון משפטי פקיד התביעות ימנע את משלוח המכתב עד לבירור תוצאות הדיון";
• סוגיה דומה נדונה בבית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 1117/04 רבקה רונן אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2/11/06 (להלן: "עניין רבקה רונן") ובו נפסק (בדעת המיעוט), כי-

"אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לקזז סכומים מתשלומים בהם מחזיק המבוטח כנאמן של אחר, בענייננו הן מלשון החוק, הן מתכליתו, עולה שקיצבת הילדים היא של הילדים למענם. אחד ההורים לא שניהם, מקבל אותה בנאמנות עבור הילד. ולפיכך, אין המל"ל רשאי לקזז מקצבת הילדים בגין חוב ההורה ועל כן דין הערעור להתקבל."

דעת הרוב בעניין רבקה רונן קבעה, כי אין מקום לקזז בגין חובות ההורה את מלוא קצבת הילדים ולכל היותר ניתן לקזז מחצית מהקצבה בלבד, בהתאם לתיקון 13 לחוק הביטוח הלאומי;

• בית דין זה עיכב את הליכי הקיזוז והגבייה מהקצבאות המשולמות לתובעים, תוך הותרת העיקולים ברישום על נכסיהם ויש בכך כדי לשמר את זכות המוסד ככל שתוכח, כאשר מנגד הקיזוז המבוקש מקצבאות הילדים יקשה על התובעים לכלכל את ילדיהם הקטינים ולאפשר לילדי התובעים חיים בכבוד;
• הליכי הגבייה המבוקשים, לרבות הקיזוז מקצבאות הילדים הם בגדר סעדים זמניים וכאלה, עליהם לעמוד בתנאים המצטברים שציין המחוקק בתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות ראיות לכאורה לעילת התביעה וכן קיומו של חשש סביר מהברחת נכסים או אי קיום פסק הדין לכשיינתן- תנאים בהם לא עמד המוסד. בהקשר זה עוד נטען, כי אין לקבל את פסק הדין המרשיע את מנהל החשבונות כראיה לכאורה בהליך דנן, עת אותו מנהל חשבונות אינו חליפם של התובעים ואין התובעים חבים בחובו, אין אחריות התובעים נובעת מאחריותו, קל וחומר עת אותו מנהל חשבונות הודה בחקירתו, כי הוא לא הכיר אף אחד מהתובעים, לרבות אלה שעבדו בפועל או העובדים הפיקטיביים ושכל התנהלותו היתה מול הראיסים;
• ככל שהמוסד רואה בתובעים כמי שחבים בחובו של מנהל החשבונות ו/או שאחריותם נובעת מאחריותו- אזי היה על המוסד לקזז מכל סכום שהוא תובע מהתובעים, ככל שיוכח קיום החוב, את מה ששילם מנהל החשבונות במסגרת ההליך הפלילי, בו הורשע האחרון, לרבות נכסיו שחולטו ועו"ד עבד אל גני דרש במסגרת סיכום טיעוניו מהמוסד, לגלות כמה שילם מנהל החשבונות במסגרת ההליך הפלילי, לרבות חילוט נכסיו ככל שהיו;

מכל הנימוקים המפורטים לעיל מבקש עו"ד עבד אל גני להמשיך בעיכוב הקיזוז מקצבאות הילדים המשולמות לתובעים ולחילופין, שלא להתיר למוסד לקזז מעבר למחצית מסכום קצבת הילדים המשולמת לכל אחד מהתובעים, כנפסק בעניין רבקה רונן.

1. בתאריך 15/2/18 הגיש עו"ד אבו אלהיג'א (המייצג בתיקים בל 38105-04-17, 28106-07-17, 64038-07-17, 35871-08-17) את טיעוניו בסוגיה ואלה עיקרם:

• המוסד, בהפעלת סמכותו לשלילה רטרואקטיבית של הזכאות לגמלה ששולמה שלא כדין, כפוף לכללי המשפט המינהלי ולכללי הצדק הטבעי;
• המוסד מחויב לתת למבוטחיו עובר לקבלת החלטות בענייניהם את זכות הטיעון והשימוע; קרי, עליו להודיע לתובעים, כי בכוונתו לחייב אותם בגמלאות ששולמו ביתר, לזמנם או ליתן להם הזדמנות להשמיע טיעוניהם, לשקול את טענותיהם ורק לאחר מכן ליתן החלטה בעניינם;
• ב"כ התובעים הפנה בטיעוניו לדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 31 בו נקבע, לדבריו, כי על המוסד להפעיל את שיקול דעתו בגביית חוב ממבוטחים עקב תשלום גמלה בטעות, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה בעניין השבת תשלומי יתר והעיקרון הכללי הקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; בין היתר נקבע בדו"ח הנציב, כי אין לדרוש החזר תשלום יתר ששולם באשמת הגוף המשלם, בהתקיים נסיבות אלה:

"1) החייב לא תרם במאומה לכך ששולם לו תשלום היתר, ולא ידע שמשולם לו תשלום יתר או מה היו הנסיבות שגרמו לכך.

2) החייב שינה את מצבו לרעה בעקבות קבלת התשלום, שינוי מצב לרעה יכול שיתבטא גם בהצטברות החוב ללא ידיעתו.

3) עבר זמן רב מהיווצרות הנסיבות שבעטיין שולם תשלום היתר ועד גילוין".

• על יסוד כל האמור, בכל אותם תיקים בהם המוסד לא שמע את טיעוני התובעים באופן פוזיטיבי - היינו, טיעון בכתב במסגרת עדות בפני חוקר המוסד או בפני רשויות החוק- אין מקום לביצוע קיזוז כלשהו, שכן במקרים כגון אלה נפגעת זכות התובעים על פי כללי הצדק הטבעי;
• אמנם המוסד שלח הודעות בדואר לתובעים במסגרתן הוא הודיע להם על קיומו של חוב הגמלה, וכי בכוונתו להפעיל את סמכות הקיזוז בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, אולם אין בכך כדי לרפא את הפגם. לא כל התובעים מקבלים דואר רגיל במקומות מגוריהם ולא כל התובעים מסוגלים להבין על מה מדובר ומה ההשלכות של הודעת המוסד הלאקונית בדבר היווצרות "חוב הגמלה" ולא כל התובעים מסוגלים לשלוח למוסד "תגובה בכתב";
• נוכח העובדה שחלק מהתובעים נחקרו במשטרה ומסרו בפניה גרסה עובדתית פוזיטיבית, אזי היה מקום לשקול את הפעלת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי רק באותם מקרים בהם נמצאים ברשות המוסד הודעות המבוטחים במשטרה. בהיעדר הודעה במשטרה / בפני חוקר המוסד, ובהיעדר תגובה כתובה מצד המבוטח - אין מקום להפעלת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי ולקיזוז כלשהו מקצבאות הילדים.

1. בתאריך 26/2/18 הגישה ב"כ המוסד טיעוניה בעניין הקיזוז מקצבאות הילדים המשולמות לתובעים, במסגרתם נטען, כי מן הדין להורות על חידוש הליכי הקיזוז בגין חובות התובעים בתביעות התלויות ועומדות בפני בית דין זה בפרשה האמורה, זאת מהנימוקים שפורטו על ידה בבקשה לחידוש הליכי הקיזוז, וכן מנימוקים נוספים אלה:

• מטיעוני התובעים עולה, כי מעסיקיהם היו מר מוחמד זידאן, אבו טאהא ו- 3 מבניו: טאהא, מהראן וחאלד, המכונים יחדיו הראיסים, וכי לתובעים היה קשר ישיר עם מעסיקים אלה, שהינם נאשמים 1-4 בכתב האישום המתוקן;
• בתאריך 12/2/18 הורשעו הראיסים הנ"ל בבית המשפט המחוזי בנצרת, בתיק ת"פ 61797-10-15, בכל האישומים שבכתב האישום המתוקן מיום 12/2/18. הרשעת הראיסים היתה על פי הודאתם בכל העובדות והאישומים שבכתב האישום המתוקן. לטיעוני המוסד צורפו פרוטוקול הדיון ובו הכרעת הדין המרשיעה, ההסכם בדבר הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן;
• בדומה לטענות המוסד בכל הקשור לפסק הדין המרשיע את מנהל החשבונות- אף כאן נטען, כי בהתאם להוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, יש לראות בתובעים כמי שקיבלו גמלאות שלא כדין מהמוסד, על יסוד מסמכים שזויפו עבורם על ידי מנהל החשבונות לבקשת הראיסים, כבעלי דין במשפט אזרחי שאחריותם נובעת מאחריות הנ"ל, כך שיש לראות בפסק הדין המרשיע את הראיסים כקביל כראיה לכאורה כבדת משקל בהליכים המתנהלים בבית דין זה;
• שוב טוען המוסד, כי לעניין תחולתו של סעיף 42א לפקודת הראיות, אין משמעות לעובדה, כי הרשעת הראיסים מבוססת על הודאתם בעובדות כתבי האישום במסגרת הסדר טיעון ולא על שמיעת ראיות;
• בתגובה לטענת עו"ד עבד אלגני בסיכומיו, לפיה אין לראות באחריות התובעים כנובעת מאחריותו של מנהל החשבונות, במיוחד מאחר והוא מודה בחקירותיו שלא הכיר את התובעים ושכל התנהלותו היתה מול הראיסים- נטען, כי מאחר ואין חולק שלטענת התובעים הראיסים היו מעסיקיהם, הרי שיש לראות את התובעים, למצער, כמי שאחריותם נובעת מאחריות הראיסים ועל כן הממצאים והמסקנות בפסק הדין המרשיע את הראיסים קבילים בהליכים בפני בית דין זה כראיה לכאורה לאמור בהם, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות;
• לעניין טענת עו"ד עבד אלגני, לפיה יש לקזז מהחובות שדורש המוסד מהתובעים את מה ששילם מנהל החשבונות במסגרת ההליך הפלילי בו הוא הורשע - נטען, כי אין קשר בין קנס המוטל בהליך פלילי לבין חוב גמלאות, מה גם שהקנס שיושת על מנהל החשבונות הוא "טיפה בים" לעומת גובה החובות, שהרי הכספים שנגזלו במרמה מקופת המדינה מוערכים ב- 41 מיליון ₪ (29 מיליון חוב לרשויות המס ו-12 מיליון חוב לביטוח לאומי כמפורט בתעודת עובד הציבור, שצורפה לתגובת המוסד מיום 27/7/17);
• זכותו של המוסד לקזז מגמלאות המגיעות למבוטחים כספים שהם חבים לו מעוגנת בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, המצוטט לעיל, ולפיו, לגבי מבוטחים שאינם תמי לב, כתובעים, המחוקק אף קבע, כי המוסד רשאי לתבוע מהם בבת אחת את החזר הסכום, בשונה מקיזוז לשיעורין, כפי שנהג המוסד בענייננו. קל וחומר, עת נפסק, כי המוסד אינו רשאי לעשות בכספיו כעשות אדם בשלו והוא מצווה לגביית החוב;
• התובעים, כמו כל המבוטחים שקיבלו גמלאות שלא כדין על יסוד מסמכים שזויפו על ידי מנהל החשבונות בהזמנת הראיסים, זומנו על ידי המוסד לחקירה במשטרה בטרם שלילת זכאותם, כמפורט בתעודת עובד הציבור, ומשלא התייצבו אין להם אלא להלין על עצמם;
• גם אם נפל פגם באי מתן זכות טיעון טרם שלילת הגמלאות ויצירת החובות, הרי שהפגם בא על ריפויו מסגרת ניהול ההליך המשפטי, כפי שנפסק לא אחת בבתי הדין לעובדה (ראה סעיף 16 לטיעוני ב"כ המוסד והאסמכתאות שם);
• אשר לטענת עו"ד עבד אלגני לפיה, לאור דעת הרוב בעניין רבקה רונן, מוגבל שיעור הקיזוז מקצבת ילדים ל-50% טוענת ב"כ המוסד, כי פסק הדין בעניין רבקה רונן דן בחוב דמי ביטוח המקוזז מקצבת הילדים מכח סעיף 312(ג) לחוק הביטוח הלאומי, בעוד שבענייננו הנתבע טוען לקיזוז מכח סעיף 315 לחוק, מה גם שבכל מקרה סעיף 312(ג) לחוק לא חל שכן לעניין קצבת ילדים המבוטחים הם ההורים (התובעים);
• לאור הראיות שצורפו לכתבי ההגנה והרשעתם של מנהל החשבונות והראיסים, קיימות ראיות ממשיות כבר בשלב זה לכך ששלילת הזכאות הרטרואקטיבית לדמי אבטלה ולדמי לידה על ידי המוסד בדין יסודה. חרף העובדה שניתנה לתובעים זכות הטיעון שוב ושוב, בין אם בעצם זימונם לחקירה במשטרה בטרם נשללה זכאותם ובין אם בעצם המצאת כתבי הגנה לידיהם הכוללים העתק מחומר הראיות, ובהחלטת בית הדין מיום 27/8/17, נמנעו התובעים מלהמציא למוסד ו/או לבית הדין ראיות ו/או טענות לסתור;
• אף מאזן הנוחות נוטה כלפי חידוש הליכי הקיזוז שכן אם התובעים יזכו בתביעתם יוכלו בנקל להיפרע מהמוסד, בעוד שהאחרון לא יוכל בקלות להיפרע מהתובעים, במיוחד ככל שמדובר בחוב גבוה בגין מס' תביעות ששולמו שלא כדין המקוזז לשיעורין, ובפרט נוכח טענת עו"ד זידאן מוחמד לפיה התובעים הגרים במגזר הערבי חיים בעוני וקצבת הילדים משמשת מקור הכנסה בסיסי למחייתם, כאשר לטענת ב"כ המוסד, טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיות למקורות מחייתם של התובעים השונים;
• לעניין הטענה בסעיף 7 לטיעוני עו"ד עבד אלגני לפיה, העיקולים ברישום שהוטלו על נכסי התובעים משמרים את זכות המוסד לגבות את החובות - אין בעיקול ברישום על רכבים של מקצת מהתובעים כדי להבטיח את יכולתו של המוסד להיפרע מהתובעים שכן רכב הוא נכס המאבד מערכו עם חלוף הזמן, מה גם שלחלק מהתובעים חובות גבוהים בגין מספר תביעות ששולמו שלא כדין. ב"כ המוסד הפנתה לכך שבמסגרת הדיון מיום 31/7/17 הוצע לתובעים בעל פה, על ידי בית הדין, להמציא בטוחות להבטחת גביית החובות, כדוגמת עיקולים ברישום תחת הקיזוזים מקצבאות- אולם התובעים סירבו;
• אשר לטענת עו''ד עבד אלגני לפיה, בהתאם לחוזר 1383 (צורף לסיכומי המוסד)- יש לעכב הליכי גביה בהתקיים הליך משפטי נטען, כי חוזר זה הוחלף על ידי תדריך חובות מקיף מחודש אוגוסט 2016 שצורף אף הוא לסיכומי המוסד (להלן: "תדריך החובות"), מה גם שבהתאם לסעיף 7 לחוזר 1383 ממנו מצטט עוה"ד המייצג "באופן סלקטיבי", ואשר לא דן כלל בקיזוזים אלא בצווי עיקול, ככל שהוטל עיקול ולאחר מכן החייב פנה לבית הדין (כבענייננו), אין לבטל את העיקול למרות שמתנהל דיון משפטי בתיק.

בהתאם לתדריך החובות (סעיף 6 בעמ' 12), לא זו בלבד שאין בעצם קיומו של הליך משפטי כדי לעכב הליכי גביית חובות, אלא במקרים של חובות המעלים חשד להיבט פלילי, כבענייננו, חלים הליכי גביה נפרדים ויש לגבות 25% מהחוב באופן מידי;

• אשר לטענת עו"ד עבד אלגני לפיה, בהתאם להנחית היועמ"ש, יש להשעות הליכי גביה בהתקיים הליכים משפטיים, טוענת ב"כ המוסד, כי ההנחיה אינה חלה על חובות למוסד לביטוח לאומי ,כמצוין בסעיף 1 להנחיה, מה גם שהנחית היועמ"ש דנה בהפעלת הליכי גביה מינהליים לפי פקודת המיסים (גביה) ולא בקיזוז מכח הוראת דין מפורשת כבענייננו- סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי. זאת ועוד, ההתייחסות בסעיף 7.1 להנחיה הינה בהקשר של התייחסות לנסיבות בהן לא תיראה הרשות כמי שהשהתה את הליכי הגביה ולא בהקשר של מניעה חוקית להפעלת הליכי גביה;

על יסוד כל הנימוקים המפורטים לעיל- שבה ב"כ המוסד ומבקשת לקבוע, כי המוסד רשאי לחדש את הליכי הקיזוז ללא דיחוי נוסף. עוד נטען, כי בשים לב להרשעת מנהל החשבונות והראיסים, על התובעים להודיע עמדתם המנומקת לגבי המשך ניהול התביעות.

דיון והכרעה

1. מטענות ב"כ המוסד עולה, כי האחרון מבקש להפעיל את זכותו לקזז מגמלאות המגיעות לתובעים, כספים שהם חבים למוסד, מכח הוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, הקובעת, בין היתר, כדלקמן:

"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:

(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;

(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב...;"

1. הפעלת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, העוסק כאמור לעיל בהשבת גמלאות ששילם המוסד למבוטחיו בטעות או שלא כדין, מחייבת הפעלת שיקול דעת מצד המוסד, והיא כפופה לביקורת שיפוטית על ידי בית דין זה (ראה: עב"ל (ארצי) 233/98 סבג – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22/8/00).
2. לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות העניין ולמכלול טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה לפיה, יש מקום להורות, כבר בשלב לכאורי זה, על חידוש הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים, בגין חובותיהם הנטענים למוסד נשוא החלטה זו- קיזוז שעוכב בהתאם להחלטתנו הקודמת מיום 27/8/17, אלא שנסיבות העניין מאז אותה החלטה השתנו, כפי שנפרט להלן.
3. כאמור, במעמד הדיון המוקדם הראשון שקיימנו בכל התיקים, בתאריך 31/7/17, שמענו את טענות הצדדים ובתום הדיון הורנו על ביטול כל העיקולים שהטיל המוסד בחשבונות הבנק של מי מהתובעים, תוך הותרת העיקולים ברישום בלבד שהוטלו על נכסיהם. באותה החלטה, הפנינו את התובעים ליצור קשר ישיר עם באות כוח המל"ל - עורכות הדין יפעת קונה והדס אהרוני, לאחר שראש הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בחיפה הבהירה בדיון, כי הן מרכזות אצלן את כל התביעות, זאת לצורך קבלת כל החומר הרלוונטי מעורכות הדין וכן לצורך הגעה עמן להסכמות בנוגע להמשך הליכי הגבייה והקיזוזים שמבצע המוסד אצל מי מהתובעים.
4. בהודעת העדכון שהגישה ב"כ המוסד ביום 16/8/17 הבהירה האחרונה, כי לאחר הדיון מיום 31/7/17, פנו אליה 3 מייצגים בעניינם של 26 מבוטחים בלבד, מתוך כלל התובעים שעניינם נדון בבית דין זה. בהודעתה התייחסה ב"כ המוסד באופן פרטני לתוכן הפניות האמורות ולעמדת המוסד בכל מקרה ומקרה לגופו.

זכות הטיעון

1. בדיון הנוסף שקיימנו בתיקים ביום 27/8/17 שמענו את כל הצדדים לרבות הגב' אזולאי, החתומה על תעודת עובד הציבור שהגיש המוסד ומדבריה למדנו, כי היא בחנה כל מבוטח ומבוטח ולגבי אלו שהוחלט לפעול בעניינם בהתאם להוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו לקזז כספים מהקצבאות המשולמות להם על חשבון החובות, גב' אזולאי שוכנעה על פי נסיבות העניין, כי כך יש לפעול.

אולם, משהוברר לפנינו, כי שיקוליה ונימוקיה של גב' אזולאי המצדיקים לכאורה את הפעלת הקיזוזים בעניינו של כל תובע ותובע לרבות החומר שעמד לפניה, לא הומצאו לאותם מבוטחים ולבאי כוחם, ולא ניתנה לאותם תובעים זכות הטיעון בטרם החליט המוסד על הפעלת סמכותו בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי וקיזוז כספים מגמלאות המשולמות להם, כנדרש במקרים כגון אלה (ראה עב"ל (ארצי) 32046-09-10 בן משה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4/9/11, להלן: "עניין בן משה")- הורנו למוסד בהחלטה שניתנה בתום הדיון להמציא לבאי כח התובעים את הודעת העדכון מיום 16/8/17, תוך מתן שהות לכל אחד מהתובעים ו/או מבאי כוחם הסבורים, כי אין מקום להפעלת סעיף 315 בעניינם להמציא בכתב לב"כ המוסד את שם המבוטח, מספר תעודת הזהות ומספר התיק בבית הדין; ובאותם המקרים בהם המוסד כבר הגיש כתבי הגנה שלטענתו צורף להם החומר הרלוונטי שברשותו, שעל פיו ביסס המוסד את החלטתו, ניתנה לאותו תובע המתנגד לקיזוזים בהתאם לסעיף 315 השהות לפנות בבקשה מנומקת לב"כ המוסד ולבקש לבטל את הקיזוזים באופן מנומק, תוך שהורנו באותה החלטה על עיכוב הליכי הגבייה ו/או הקיזוז באופן ארעי, עד למתן החלטה אחרת בתיקים.

1. ודוק, מטענת ב"כ המוסד עולה, כי חרף החלטתנו הנ"ל "אף אחד מ-120 המשיבים/התובעים בתיקים בהם הוגשו כתבי הגנה ע"י המבקש לא המציא למבקש ראיות לסתור את האמור בכתב ההגנה ואף לא ביקש לתקן את כתב התביעה שהגיש" (ראה סעיף 4 לבקשת ב"כ המוסד מיום 22/11/17).

לכך נוסיף, כי מתעודת עובד הציבור שהגיש המוסד לתיקים עולה, כי כל התובעים, כמו כל המבוטחים שקיבלו על פי הנטען גמלאות שלא כדין על יסוד מסמכים שזויפו על ידי מנהל החשבונות בהזמנת הראיסים, זומנו לחקירות ואף מספר פעמים, אלא שחלקם הגדול לא הגיע.

1. במצב דברים זה, הגם שנפל פגם בהתנהלות המוסד משלא נתן למבוטחיו את זכות הטיעון עובר לקבלת החלטה בעניינם השוללת את זכאותם באופן רטרואקטיבי וקודם ליצירת החובות בעניינם והפעלת סמכות הגבייה, כפי שהיה עליו לפעול (ראה עניין בן משה)- אנו סבורים, כי פגם זה אכן בא על תיקונו במסגרת ההליך המשפטי דנן, שעה שיצרנו מנגנון במסגרתו ניתנה לתובעים ולבאי כוחם ההזדמנות להשמיע את טיעוניהם ולהביא עמדתם הן בפני המוסד והן בפני בית הדין.

הרשעת מנהל החשבונות והראיסים

1. ביום 1/11/17 הורשע מנהל החשבונות בבית המשפט המחוזי בתיק ת"פ 61743-10-15 בכל האישומים שבכתב האישום המתוקן מיום 26/10/17, הרשעה שהיתה על פי הודאת האחרון בכל העובדות והאישומים שבכתב האישום המתוקן (פרוטוקול הדיון ובו הכרעת הדין המרשיעה, ההסכם בדבר הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן צורפו לבקשת ב"כ המוסד מיום 22/11/17).

ב"כ המוסד ביקשה לקבל את פסק הדין המרשיע את מנהל החשבונות בהליך הפלילי, כראיה לכאורה לאחריות התובעים בתיקים שלפנינו- אלא שהתובעים ובאי כוחם התנגדו לכך בנימוק, כי התובעים לא היו בקשר ישיר עם מנהל החשבונות / האחרון לא היה בגדר מעסיקם של התובעים / אין הוכחה הקושרת בין התובעים לבין מעשיו של מנהל החשבונות / מנהל החשבונות הודה בחקירותיו שלא הכיר את התובעים, וכי התנהלותו היתה אל מול הראיסים בלבד.

התובעים ובאי כוחם שבו פעם אחר פעם וטענו, כי הקשר היחידי והישיר של התובעים היה עם הראיסים בלבד שהם נאשמים 1-4, דהיינו מר מוחמד זידאן (הקרוי אבו טאהא) ו-3 בניו: טאהא, מהראן וחאלד, אשר הם בלבד היו מעסיקיהם ומהם קיבלו את תלושי השכר שעל יסודם קיבלו מהמוסד גמלאות, כאשר טענת התובעים היתה, כי מעסיקים אלה המכונים "הראיסים" טרם הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן (ראה: עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 29/1/18, ש' 17-18; סעיפים 1-4 לתגובת עו"ד זידאן מיום 2/1/18; סעיפים 1-5 לטיעוני עו"ד זידאן לבית הדין מיום 12/2/18; טיעוני עו"ד עאלם לבית הדין מיום 13/2/18; סעיפים 10-11 לטיעוני עו"ד עבד אל גני מיום 4/3/18).

1. והנה, מטיעוני ב"כ המוסד מיום 26/2/18 נמצאנו למדים, כי בתאריך 12/2/18 הורשעו הראיסים, מר מוחמד זידאן הקרוי אבו טאהא ו-3 בניו- טאהא, מהראן וחאלד בבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ת"פ 61797-10-15, בכל האישומים שבכתב האישום המתוקן מיום 12/2/18. כעולה מפרוטוקול הדיון ובו הכרעת הדין המרשיעה, ההסכם בדבר הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן אשר צורפו לטיעוני ב"כ המוסד (סעיף 4 לטיעונים), הרשעת הראיסים היתה על פי הודאתם של הנ"ל בכל העובדות והאישומים שבכתב האישום המתוקן.

נתון זה, יש בו כדי לשנות את תמונת המצב העובדתי בתיקים, כבר בשלב לכאורי זה.

1. בחינת טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, ובכלל זה, הרשעת הראיסים ומנהל החשבונות בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום המתוקנים, לפיהם האחרונים חברו יחדיו ופעלו להנפקת תלושי שכר, אישורי העסקה ומכתבי פיטורים מזויפים, תוך יצירת מצג כוזב, לפיו התובעים נחזו להיות עובדים ואותם מסמכים מזויפים שימשו לכאורה את התובעים בקבלת גמלאות מהמוסד שלא כדין- מלמדת, כי כבר בשלב לכאורי זה הונחה לפנינו תשתית ראייתית המצביעה על קיומה של אפשרות סבירה, כי תתקבלנה טענות המוסד בעניין נסיבות היווצרות החובות נשוא ההחלטה דנן והצדקת גבייתם חרף חלוף הזמן.
2. סעיף 42א לפקודת הראיות קובע, כי -

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

1. בשים לב לטענות התובעים, כי הראיסים היו מעסיקיהם ועימם התובעים היו בקשר ישיר ומהם קיבלו תלושי שכר אשר שימשו אותם לקבלת גמלאות מהמוסד, כאשר אותם הראיסים הורשעו כאמור על פי הודאתם בזיוף אותם המסמכים שעל יסודם קיבלו התובעים, לכאורה, גמלאות מהמוסד שלא כדין – אכן מצאנו, כי יש לקבל את פסקי הדין המרשיעים את הראיסים ואת מנהל החשבונות, כראיה לכאורה לאמור בהם גם במשפט המתנהל לפנינו, באופן המצדיק את חידוש הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים המשולמות לתובעים, בגין החובות שנוצרו על שמם אצל המוסד.

בהינתן שגם הראיסים הורשעו באותן העבירות נשוא הפרשה דנן ובהיעדר מחלוקת בדבר הקשר הישיר בין התובעים לבין הראיסים וטענות התובעים עצמם לעבודה בשירותם של מעסיקים אלה – הרי שיש בכך כדי להרים את הרף הראייתי שהונח לפנינו כבר בשלב לכאורי זה, כך שישנה כאן אפשרות סבירה להוכחת אחריות התובעים ליצירת החובות, הנובעת למצער מאחריות הראיסים שפורטה לעיל.

מידתיות הליכי הקיזוז ומאזן הנוחות

1. יש לזכור, כי בתיקים שלפנינו כל העיקולים שהטיל המוסד בחשבונות הבנקים של מי מהתובעים – בוטלו כפי שקבענו בהחלטה מיום 31/7/17, תוך הותרת העיקולים שהוטלו ברישום בלבד על נכסי התובעים (ראה עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 31/7/17, ש' 3-7).
2. כך גם הבהירו באות כח המוסד בדיון שקיימנו ביום 29/1/18, כי הקיזוז המבוקש הינו מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים בלבד "למעט הרכיב של חסכון לילד" ולא מקצבאות הנכות ו/או מקצבאות אחרות (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 29/1/18, ש' 6-8).
3. במצב דברים זה עולה, אפוא, כי הליכי הקיזוז בהם מבקש המוסד לנקוט הינם מידתיים, זאת בשים לב לנסיבות העניין החמורות, לכאורה, ולטענה לפיה ביחס לחלק מהתובעים, המדובר בחוב גבוה בגין מספר תביעות ששולמו שלא כדין, כאשר הקיזוז המבוקש כאמור הינו לשיעורין ומקצבאות הילדים בלבד.
4. לא מצאנו מקום לקבל את טענת עו"ד עבד אל גני בסיכומיו, לפיה יש להסתפק בעיקולים ברישום שהוטלו על נכסיהם של מי מהתובעים, כדי לשמר את זכות המוסד לגביית החובות. אכן אין בעיקול ברישום על רכבים של מקצת מהתובעים בלבד כדי להבטיח את יכולת המוסד להיפרע מהתובעים, בשים לב לכך שרכב מאבד מערכו בחלוף הזמן, כאשר לא כל התובעים רשומים כבעלים של רכבים ולחלק מהתובעים קיימים על פי הנטען חובות גבוהים בגין מספר תביעות.
5. בהקשר זה נוסיף, כי בדיונים שקיימנו בבית הדין ניסינו לבדוק אל מול התובעים ובאי כוחם אפשרות המצאת בטוחות אחרות, כחלופה להבטחת גביית החובות, כדוגמת עיקולים ברישום או הפקדת סכומי כסף תחת הקיזוז מהקצבאות, אולם התובעים לא הסכימו להצעות.

בשים לב לתכלית הקיזוז המבוקש – מניעת הברחת נכסים על ידי התובעים העלולה לסכל את גביית החובות בידי המוסד (ראה הודעת ב"כ המוסד מיום 27/7/17), מובהר בזאת, כי ככל שמי מהתובעים יבחר להמציא לב"כ המוסד בטוחה אחרת להבטחת גביית החוב, תחת הקיזוז מקצבת הילדים, תשקול ב"כ המוסד את הבקשה לגופה וככל שיש בבטוחה האמורה כדי לממש את תכלית הבטחת גביית החוב – יסתפק המוסד בבטוחה החלופית שהומצאה.

1. כאן המקום לציין, כי בבחינת טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין מצאנו, כי מאזן הנוחות נוטה כלפי חידוש הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים. ככל שהתובעים יזכו בתביעותיהם יוכלו בנקל להיפרע מהמוסד, בעוד שהאחרון לא יוכל להיפרע מהתובעים בקלות, בפרט נוכח טענות התובעים ובאי כוחם בסיכומיהם, כי הם חיים בעוני במגזר הערבי וקצבת הילדים משמשת מקור הכנסה בסיס למחייתם, מכאן שיכולתם הכלכלית היא דלה ומעמידה בספק את יכולתם לפרוע את החובות למוסד, ככל שתביעתם תידחה.

טענות נוספות שעלו בסיכומי ב"כ התובעים

1. לא מצאנו בטיעוניהם של מי מהתובעים ומבאי כוחם כל נימוק / הצדקה לשינוי מסקנתנו המפורטת לעיל, ולהלן נעמוד על עיקרי הטיעונים שעלו.
2. אין בידינו לקבל את טענתו של עו"ד עבד אלגני בסיכומיו לפיה, יש לקזז מהחובות שדורש המוסד מהתובעים, את מה ששילם מנהל החשבונות במסגרת ההליך הפלילי בו האחרון הורשע. אכן אין קשר בין הקנס המינהלי שהוטל בהליך הפלילי לבין חוב גמלאות, כאשר אותו קנס מינהלי הוטל כאמור על מנהל החשבונות ואילו החובות נשוא החלטתנו זו מיוחסים לתובעים בגין קבלת גמלאות לכאורה מהמוסד שלא כדין.
3. אין בהפניית עו"ד עבד אל גני בסיכומיו לנפסק בעניין רבקה רונן כדי לשנות ממסקנתנו ו/או כדי להגביל את שיעור הקיזוז המבוקש למחצית הקצבה בלבד. נסיבות העניין שלפנינו אינן דומות לנסיבות בעניין רבקה רונן, שם מדובר היה בחוב דמי ביטוח המקוזז מקצבת הילדים, מכח הוראת סעיף 312(ג) לחוק הביטוח הלאומי, בעוד בענייננו הקיזוז המבוקש הינו מכח הוראת סעיף 315 לחוק ודי בכך לדחיית הטענה.
4. לא מצאנו ממש בטענתו של עו"ד עבד אל גני, לפיה עיכוב הליכי הגבייה בתיקים מתבקש בהתאם לנהלים הפנימיים של המוסד ובפרט חוזר 1383 מיום 3/6/12, לפיו הליכי הגבייה מתעכבים לכאורה כשקיים הליך משפטי בבית הדין. ונבאר.

חוזר 1383 אליו מפנה עוה"ד המייצג צורף לסיכומי המוסד ועיון בו מלמד, כי החוזר עוסק בצווי עיקול ולא בקיזוזים כבענייננו, מה גם שבסעיף 7 לחוזר 1383 נקבע כדלקמן (ההדגשה במקור, א.ק.):

"חוב הנמצא בדיון משפטי – כאשר נושא גביית החוב נמצא בדיון משפטי פקיד התביעות ימנע את משלוח המכתב עד לבירור תוצאות הדיון.
אולם, אם הוטל עיקול ולאחר מכן פנה החייב לבית הדין אין לבטל את העיקול למרות שמתנהל דיון משפטי בתיק. יש להעביר את המידע בדבר הטלת העיקול אל הלשכה המשפטית המטפלת."

מכאן, שהפניית עוה"ד המייצג לחלקים סלקטיביים מחוזר 1383 אין בה כדי להצדיק את עיכוב הליכי הקיזוז המבוקשים בתיקים דנן.

נוסף לאמור, מטענות ב"כ המוסד עולה, כי חוזר 1383 הוחלף על ידי תדריך חובות מקיף מחודש 08/2016, שאף הוא צורף לסיכומי המוסד וכך נקבע בסעיף 5 לתדריך, ביחס לקיזוז חובות:

"א. כאשר לחייב משתלמת גמלה פעילה - מתבצע קיזוז באופן אוטומטי.

ב. לכל מערכת גמלה הוגדרו אחוזי קיזוז חוב אוטומטים.

ג. מקצבאות ארוכות מועד (נכות, זו"ש, נכות מעבודה, ילדים), יבוצע הקיזוז בתום המתנה בת 45 ימים, מיום יצירת החוב. זאת על מנת, לתת למבוטח זמן לערער על מהות החוב.

ד. מתשלום חד פעמי ומקצבאות קצרות מועד יבוצע קיזוז ללא השהיה.

ה. קיזוז בין גמלאות הנמצאות במערכת הכספית מתבצע אוטומטית.

ו. כאשר חוב נוצר בגמלה המחוברת לכספית, ואילו למבוטח יש גמלה פעילה במערכת שאינה מחוברת לכספית, יש לשתול את החוב מהמערכת הכספית למערכת בו הוא זכאי לגמלה כמפורט בחוזר נוהל שתילת חוב בין המערכת הכספית לנכות.

ז. חוב המועבר לטיפול במערכת בטל מוקפא אוטומטית ואינו מתקזז, עם סיום הטיפול (במערכת בטל תחנה סוף מסלול!) החוב מופשר לקיזוזים."

עינינו הרואות, כי אין בתדריך החובות הוראה המחייבת עיכוב הליכי קיזוז וגבייה בעת קיומו של הליך משפטי, מה גם שבהמשך התדריך נקבע, כי במקרים של חובות בהם עולה "חשד להיבט פלילי", כבענייננו, יש לנהוג על פי הנחיות נפרדות ("חוזר כספים 2010") ולגבות 25% מהחוב באופן מיידי.

1. כך גם לא מצאנו בהנחית היועמ"ש אליה מפנה עו"ד עבד אלגני, כדי להצדיק את השעיית הליכי הקיזוז המבוקשים בתיקים שלפנינו.

הנחית היועמ"ש צורפה אף היא לסיכומי המוסד ולמקרא הוראותיה עולה, כי בסעיף 1 להנחיה נקבע במפורש, שהיא לא חלה על "חובות למוסד לביטוח לאומי, לפי חוק הביטוח הלאומי... בשלב זה נדחית תחולה של הנחיה זו על הליכי הגביה לפי הפקודה שמפעיל המוסד לביטוח לאומי, הנבחנת בנפרד לנוכח מורכבותה ומאפייניה המיוחדים, ובמידת הצורך תוכן הנחיה מיוחדת."

יתרה מכך, הנחית היועמ"ש דנה ב"הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המסים (גביה)", בעוד שבתיקים דנן עסקינן בקיזוז מכח הוראת חוק מפורשת - סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, מה גם שאין בהנחיה זו הוראה למניעה חוקית להפעלת הליכי הגבייה.

1. כך גם דין טענתם של מי מהתובעים בדבר התיישנות החובות נשוא ההחלטה להידחות, בשים לב לכך שדיני ההתיישנות האזרחית אינם חלים על גביית חובות דמי ביטוח וגביית חובות שנוצרו עקב תשלומים ביתר שלא הגיעו למבוטחים, ותחתם חלים דיני השיהוי המינהלי, כאשר בשים לב למכלול נסיבות העניין ולמועד גילוי עובדות הפרשה, כפי שהונחו לפנינו עד לשלב זה עולה, לכאורה, כי אין המדובר בשיהוי החורג מגדר הסביר (ראה: עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי – לבנה חג'ג', מיום 1/4/15). בהקשר זה נוסיף, כי אין בעובדה, לפיה המשטרה החליטה שלא להעמיד לדין מי מהתובעים בגין התיישנות העבירה כדי להביא בהכרח לעיכוב הליכי הקיזוז בתיקים שלפנינו.
2. כך גם אין בהפניית עו"ד אבו אלהיג'א בסיכומיו לדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 31 כדי לשנות מהחלטתנו. כעולה מסיכומי עוה"ד המייצג, דו"ח הנציב דן בנסיבות בהן אין לדרוש החזר תשלום יתר "ששולם באשמת הגוף המשלם", עת, בין היתר, המבוטח "לא תרם במאומה לכך ששולם לו תשלום היתר..." ואין זה המצב הנטען בתיקים שלפנינו, בהם לכאורה מדובר במעשי תרמית וקבלת כספים מהמוסד שלא כדין.
3. כך גם טענותיו של עו"ד אבו אלהיג'א בעניין הפגיעה בזכות הטיעון של מי מהתובעים ובכללי הצדק הטבעיים, אין בה כדי לשנות מהחלטתנו בעניין חידוש הליכי הקיזוז המבוקשים. טענת עוה"ד המייצג בסיכומיו כי, "לא כל התובעים מקבלים דואר רגיל במקומות מגוריהם" ו/או שלא כולם הבינו את פשר הודעת המוסד בדבר היווצרות החוב ו/או את התגובה הנדרשת מהם- יכולה היתה להישמע לו היינו עדיין מצויים בשלב הסמוך לתחילת ההליך המשפטי; אולם, משניתנה במסגרת ההליך המשפטי דנן לתובעים ולבאי-כוחם המייצגים ההזדמנות להביא את טיעוניהם הן בפני המוסד והן בפני בית הדין, אנו סבורים, כי יש בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בהתנהלות המוסד. מאותו הנימוק נדחית מניה וביה "הצעתו" של עו"ד אבו אלהיג'א בסיכומיו, לשקול את הפעלת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי רק באותם המקרים בהם התובעים נחקרו במשטרה/בפני חוקר המוסד וקיימת ברשות המוסד "גרסה עובדתית פוזיטיבית" מהם.

סיכום הדברים עד כה

1. מכל המפורט לעיל, שוכנענו, כי נסיבות העניין כפי שהובאו לפנינו כבר בשלב לכאורי זה, מצדיקות להתיר למוסד לחדש את הליכי הקיזוז המידתיים שהוא מבקש להפעיל, מכח סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים, בגין חובותיהם הנטענים של האחרונים למוסד נשוא החלטה זו.
2. כפי שקבענו לעיל, ככל שמי מהתובעים יבחר להמציא לב"כ המוסד בתוך 21 ימים ממועד קבלת החלטתנו זו, בטוחה אחרת להבטחת גביית החוב בעניינו- תשקול ב"כ המוסד את הבקשה לגופה ותיתן בה החלטה מנומקת בתוך 45 ימים נוספים והחלטתה תועבר במישרין לתובע המבקש ולבא-כוחו.
3. החלטתנו זו בדבר חידוש הליכי הקיזוז מקצבאות הילדים תחול על כל התביעות המתנהלות בבית דין זה אותן רואה המוסד לביטוח לאומי כחלק מאותה פרשייה.

באשר לתביעות החדשות המוגשות גם בימים אלה אותן רואה המוסד לביטוח לאומי כחלק מהפרשייה, יפעלו הצדדים בהתאם למתווה שנקבע בהחלטה מיום 27.08.17, כך שכבר בכתב ההגנה יפרט המוסד לביטוח לאומי לגבי כל אחד מאותם התובעים את נסיבותיו הפרטניות ויצרף לכתב ההגנה את כל המסמכים הרלוונטיים שלשיטתו גם מסמיכים אותו לפעול בהתאם לסעיף 315 לחוק. כל אחד מהתובעים החדשים שיסבור כי אין מקום להפעלת סעיף 315 בכך שיקוזזו לו כספים מקצבאות הילדים, יפנה בכתב לב"כ הנתבע תוך 21 יום ממועד קבלת כתב ההגנה ובאותם מקרים המוסד לביטוח לאומי יתן החלטתו המנומקת בדבר הפעלת סמכותו בהתאם לסעיף 315 תוך 90 יום מקבלת פנייתו של התובע.

47. מאליו מובן, כי לכל אחד מהתובעים ינתן יומו בבית הדין לאפשר לו להוכיח תביעתו והחלטתנו זו, מסדירה את האפשרות של המוסד לביטוח לאומי לפעול בהתאם לסעיף 315 לחוק ולקזז מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים עד למתן פסק דין סופי.

48. החלטות בדבר המשך ההליכים בכל אחת מהתביעות תינתנה בנפרד בכל תיק

ותיק.

ניתנה היום, 25.03.18, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.