לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

המבקש הוא בעלים רשום של כלי רכב שבאמצעותו בוצעה ביום 31.8.1515 עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. הדוח נשלח למבקש לפי מענו הרשום: תרמ"ב 13/70 ראשל"צ. בפועל, כך עולה מן הבקשה, שינה המבקש את מענו ועבר לדירה מס' 77 במען הנ"ל. אין פלא כי הדוח הוחזר לשולח בציון "לא נדרש". לטענת המבקש הוא עדכן את משרד הדואר. הוא אינו טוען כי עדכן, כחובתו בדין את מרשם האוכלוסין בשינוי במענו. כך או כך, טוען המבקש כי עובד שלו החזיק ברכב במועד העבירה והוא – ולא המבקש – עבר את העבירה שיוחסה למבקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה משני טעמים. ראשית נאמר כי אי מסירת הדוח למבקש נובעת ממחדלו ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. שנית, נטען כי הקנס הנקוב בדוח שולם כך שיש לראות במבקש כמי שהורשע בדין בעבירה המיוחסת לו בדוח.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את הבקשה ולהאריך למבקש את המועד להישפט בכפוף לתשלום הוצאות בסך 700 ₪ לטובת אוצר המדינה ובכפוף להגשת תצהיר הנהג בפועל במסגרתו הוא מוותר על טענת התיישנות,

ככל שעמדה לו. אלה נימוקיי:

נקודת המוצא לדיון היא כי המבקש מודה, ביושר, כי עבר להתגורר ברחוב תרמ"ב 13/77 אך עדכן בשינוי זה רק את משרד הדואר. אין טענה כי גם מרשם האוכלוסין עודכן במקביל. סעיף 2 (א) לחוק עדכון כתובת, תשס"ה – 2005 קובע: "חל שינוי בכתובת למשלוח דואר של תושב, חייב הוא למסור לפקיד הרישום הודעה על כך בתוך שלושים ימים מיום השינוי..". סעיף 2 (ב) לחוק הנ"ל קובע כי מי שלא טרח לעדכן את מענו כאמור:"... יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר". מכאן המסקנה כי משנשלח הדוח למען הנקוב במרשם האוכלוסין וחזר "לא נדרש" משום שכתובת המבקש לא עודכנה לכאורה בשל מחדלו, קיימת תחולה לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין בפלילי ולפיה יש לראות המבקש כמי שהדוח נמסר לו כדין.

לצד האמור יש לזכור כי מן התשתית שהונחה בבקשה עולה לכאורה כי אחר נהג ברכב בעת העבירה. דחיית בקשת המבקש בנסיבות אלה עשויה לגרום לו עיוות דין. בשל העובדה שהקנס שולם איננה חוסמת באופן הרמטי את האפשרות להאריך את המועד ( ע"ח (נצ') 5231-05-13‏ ‏ אהוד חזן נ' מדינת ישראל) ובשל החשש מגרימת עיוות דין למבקש עקב הרשעתו בדין בעבירה שנעברה לכאורה על ידי אחר, יוארך המועד להישפט בקשר לדוח 90505110404 לצורך הסבתו ע"ש הנהג בפועל וזאת בכפוף לכך שהמבקש ישלם הוצאות בסך 700 ₪ לטובת אוצר המדינה ובכפוף להגשת תצהיר משלים מאת הנהג בפועל במסגרתו הוא מוותר על טענת התיישנות, ככל שעמדה לו.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.