תביעה כספית בסכום של 9,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים.

1. בתאריך 7.7.16 ארעה תאונת דרכים בין רכב שבו נהגה התובעת (מ.ר 13-296-14) לבין רכב שבו נהג צד שלישי, עלי אלהוזייל (להלן: אלהוזייל"). במהלך נסיעתה של התובעת בחניון ברחוב הסתת בעיר אילת, בעת שהיא מחפשת חניה, יצא בנסיעה אחורנית רכב שכור בבעלות הנתבעת, שבו נהג אלהוזייל, והתנגש במרכז רכבה, בין שתי הדלתות.

2. פנייה של התובעת לנתבעת לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבה לפי דוח שמאי (7,000 ₪) ושכר הטרחה אשר שולם לו (600 ₪) לא הניבה פרי, באשר הנתבעת טענה כי לקוחה (אלהוזייל) לא דיווח לה על אודות התאונה ויש להפנות את הדרישה ישירות אליו (ראו מכתב הנתבעת מתאריך 24.7.17).

3. מכאן התביעה שהוגשה על ידי התובעת לבית המשפט, כי הנתבעת תפצה אותה על נזקיה. הנתבעת שלחה לאלהוזייל הודעה לצד שלישי אשר נמסרה לו כדין. אלהוזייל לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שהתקיים בתאריך 23.7.18.

4. מאחר שהנתבעת לא העמידה גרסה עובדתית לקרות התאונה, יש לקבל את גרסת התובעת במלואה, כך שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת, אלהוזייל.

5. אלא, שהנתבעת טוענת כי היא אינה "מבטח" לפי חוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולתובעת אין עילת תביעה ישירה נגדה. בהתאמה, היא עותרת לדחיית התביעה נגדה.

הטענה נדחית.

על הנתבעת כחברה המשכירה כלי רכב לבטחם בביטוח מפני נזק שנגרם לצד שלישי (ראו סעיף 37(1) בצירוף סעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) תשמ"ה – 1985. היא לא עשתה כן, ולדברי נציגה "אנו המבטחים של עצמנו" (ראו בפרוטוקול בעמ' 2 שו' 21). בנסיבות אלו יש לראותה כ"מבטח" לעניין סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח המקים יריבות ישירה בין הניזוק לבין המבטח בביטוח אחריות, למרות שאין ביניהם חוזה. הוראה זו נועדה להבטיח כי מי שאכן ניזוק יוכל לקבל פיצוי. ובענייננו, יש לראות בתובעת כבעלת עילת תביעה ישירה נגד הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי לקוחה, אלהוזייל, לא הודיע לה על מקרה הביטוח. סוגיית היעדר שיתוף פעולה בין מבוטח לבין מבטח מוסדרת בסעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 23 לחוק קובע כי על המבטח לעשות מיד לבירור חבותו, ועל המבוטח למסור לו בתוך פרק זמן סביר, לאחר שנדרש לכך על ידי המבטח את המידע ואת המסמכים הדרושים לבירור החבות. הנתבעת לא הצביעה על כל פעולה שעשתה כדי לברר את חבותה, לרבות פנייה לאלהוזייל, ביצוע חקירה וכד' או כדי להוכיח כי זה לא שיתף עימה פעולה. היא גם לא זימנה אותו כעד מטעמה לדיון, אלא הסתפקה בהודעה לצד שלישי. כלאחר יד ביכרה לדחות את דרישתה של הנתבעת לפיצוי. די בכך כדי לדחות את טענתה כי יש לשלול מהתובעת הניזוקה את זכאותה לפיצוי בשל אי שיתוף פעולה (לתנאים בהם על מבטח לעמוד כדי לשלול מניזוק את תגמולי הביטוח מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח בשל אי-שיתוף פעולה של המבוטח ראו בר"ע (י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (2007)).

על כן, על הנתבעת לשאת בכל נזקיה של התובעת.

6. הנזק; התובעת הציגה הערכת שמאי לפיה הנזק לרכבה הוערך בסכום של 7,000 ₪. אולם מתברר כי הרכב תוקן על ידה בסכום של 3,800 ₪ (ראו חשבונית תיקון מתאריך 11.3.18, ת/1) ובינתיים אף הספיקה להעביר את הרכב לקרוב משפחתה, וללא תמורה (פרוטוקול בעמ' 4 שו' 2 ו – 8). שעה שהנזק כולו כבר התגבש, הוא אינו עולה על 3,800 ₪ ואין צורך להזדקק להערכה או לאומדן. רק נזק זה הוא בר-פיצוי, כאשר אליו יש לצרף את עלות חוות דעת השמאי (830 ₪), ובסך הכל 4,630 ₪.

7. ההודעה לצד שלישי; עיון בהודעה מעלה כי ביום התאונה היה הצד השלישי המחזיק או השוכר של רכב הנתבעת. לטענת הנתבעת, מאחר שלא התקבל אצלה כל דיווח על האירוע, צד שלישי למעשה הפר את חובתו כלפיה והיא זכאית לקבל ממנו שיפוי בכל סכום שתחויב, אם תחויב, כלפי התובעת.

להודעה לצד שלישי לא צורף העתק מהחוזה שבין הנתבעת לבין אלהוזייל, לא ידוע מהם תנאיו, וגם כאן לא נאמר כי הנתבעת פנתה לאלהוזייל לאחר שקיבלה מהתובעת דרישה לתשלום פיצוי בניסיון לקבל ממנו גרסה ושיתוף פעולה. למעשה, כל שנטען בהודעה לצד שלישי הוא שאלהוזייל לא הודיע לה על התאונה. הא ותו לא. כאמור לעיל, אין האמור יכול להעמיד תשתית ראייתית ולו מינימאלית לטענת הנתבעת כי היא זכאית לשיפוי מאלהוזייל.

8. סוף דבר; הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 4,630 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסכום של 400 ₪ (הכוללים אגרת בית משפט), ובסך הכל 5,030 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום שיומצא לנתבעת פסק דין זה, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהיעדר הצדדים.