1. במסגרת פסק דין זה עלינו לקבוע האם – כטענת התובע – ארע לו ביום 19.3.2017 אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה שבו הרים לבדו, ביד אחת, מכשיר ניטור במשקל 19 ק"ג אותו נשא למרחק של שלושה מטרים, עלה שתי מדרגות, ואז חש דקירה בגב למטה והקרנה לרגל שמאל.
2. שמענו את עדותו של התובע. כמו כן העיד מטעמו של התובע אורון רוס, אשר נטען כי עבד יחד עם התובע ביום 19.3.2017 (להלן – רוס). לאחר שנתנו את דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי יש לדחות את התביעה שכן התובע לא עמד בנטל השכנוע להראות כי ביום 19.3.2017 ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה כפי שנטען על ידו.
3. טענת התובע הינה כי במסגרת עבודתו בחברת חשמל בניטור גזים וחלקיקים במתקני חברת חשמל, נדרש לבצע ביום 19.3.2017 יחד עם רוס, בדיקה של ניטור גזים בחדר הגנרטור בתחנת אלון תבור בעפולה. נטען כי כאשר הגיעו התובע ורוס לאתר, הוציאו את מכשיר הניטור מהרכב שהיה נתון בתוך אריזת אלומיניום, תוך שכל אחד מהם אוחז בידית נשיאה מכל צד של המכשיר שמשקלו הכולל (עם אריזת האלומיניום) הוא 24-25 ק"ג. התובע טוען כי לאחר שהוצא המכשיר מהרכב, הוציא התובע את מכשיר הניטור – שמשקלו 19-20 ק"ג ללא אריזת האלומיניום המגנה עליו – והחל לשאת אותו לבד לכיוון חדר הגנרטור. התובע נשא אותו לבד מאחר ולמכשיר יש ידית נשיאה אחת. לאחר שהלך עם המכשיר מרחק של שלושה מטרים, וטיפס על שתי מדרגות, חש – כך נטען – דקירה חזקה בגב והקרנה של הכאב לרגל שמאל. בשלב זה, לא יכול היה להמשיך עוד לעבוד, הוא התיישב על המדרגה, ורוס ביצע את הבדיקה לבדו (סעיפים 4-13 לתצהיר התובע; הודעת התובע לחוקר הנתבע, שורות 6-19; עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול; עדות רוס בעמ' 8 לפרוטוקול). יש להטעים כי רוס לא ראה את האירוע התאונתי הנטען כשארע (עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול).
4. גרסה זו כלל לא הוכחה. ראשית, לא הוכח כלל שביום 19.3.2017 ביצע התובע עבודה כלשהי של ניטור גזים בתחנת אלון תבור. לא הוצג ולו בדל של ראיה לתמיכה בטענה זו. ניתן לצפות כי בדיקה כזו תועדה בחברת חשמל: הן עצם הצורך בביצועה; הן מתן ההוראה לתובע לבצעה; והן תוצאות הבדיקה. התובע לא הציג שום ראיה חיצונית שתתמוך בטענתו כי ביום 19.3.2017 נדרש לבצע בדיקת ניטור גזים כטענתו. בנסיבות אלו איננו מוצאים מקום לייחס משקל לעדותו של רוס בעניין זה. אין לתת לעדותו של רוס משקל בהעדר ראיה חיצונית כלשהי שתתמוך בה. בפרט כך כשאין כל טענה לפיה אין בנמצא מסמכים שיכולים לתמוך בטענה כי ביום 19.3.2017 נדרש התובע לבצע בדיקת ניטור גזים.
5. אין כל הסבר מדוע בחר התובע לשאת את מכשיר הניטור לבדו ולא לשאת אותו בתוך מיכל האלומיניום יחד עם רוס. תמיהה זו גוברת עת נותנים את הדעת לכך שביום 7.2.2017 התלונן התובע בפני הרופא על כאב ירך אחורי דו צדדי והופנה על ידי הרופא לטיפול פיזיותרפיה לצורך מתיחת שרירי הירך וחיזוק גב תחתון (נספח ב' לתצהיר התובע). תמיהה זו גוברת עת שבהודעתו לחוקר הנתבע מציין התובע כי לא נהוג שעובד אחד יישא את המכשיר במדרגות (שורות 28-29 להודעת התובע לחוקר הנתבע).
6. לא רק שהתובע לא הוכיח כי ביום 19.3.2017 נדרש לבצע בדיקת ניטור גזים, אלא שהוא לא הוכיח כי ארע לו ארוע תאונתי כנטען על ידו. זאת מאחר ואין כל אזכור לגרסה זו בזמן אמת בעת שטופל התובע על ידי רופאים.
7. הפעם הראשונה שבה טופל התובע לאחר האירוע התאונתי הנטען היתה ביום הארוע הנטען עצמו, 19.3.2017. הטיפול היה אצל ד"ר אברהם משיח, אורתופד (נספח א' לתצהיר התובע). הרופא הפנה את התובע לבדיקת דימות. בסיכום הביקור צויין כי מדובר בביקור חוזר מיום 7.2.2017 וצויינו התלונות מהביקור מיום 7.2.2017 בדבר כאבי ירך אחורית דו צדדית. הרופא רשם בשאלה לרדיולוג "פריצת דיסק ע"ש מתני?". אין באותו סיכום ביקור כל אזכור לאירוע תאונתי כפי שהתובע טוען לו מיום 19.3.2017. התובע טוען כי סיפר על האירוע לרופא אך זה לא רשם זאת (סעיפים 19 ו-22 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). גרסה זו לא מקובלת עלינו. ראשית, היא עומדת בסתירה לגרסתו של התובע בהודעתו לחוקר הנתבע, שם לא טען התובע כי סיפר לרופא על האירוע הנטען אלא ציין כי לא מסר לרופא מה הסיבה לכאבים מאחר והרופא לא שאל (הודעת התובע לחוקר הנתבע, שורות 24-25). הסברו של התובע בעדותו, כי כוונתו בהודעתו היתה שהרופא לא שאל ביוזמתו מה קרה וכי התובע סיפר מה קרה בעקבות יוזמה של התובע (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול) – לא מקובל עלינו. עיון בהודעת התובע לחוקר הנתבע מעלה כי גרסתו של התובע שם היתה עקבית, תוך שהתובע מציין במפורש כי לא סיפר לרופא על נסיבות המקרה מאחר וזה לא משהו שחווה קודם לכן. אנו קובעים כי ביום 19.3.2017 לא סיפר התובע דבר לרופא על אירוע תאונתי בעבודה, אלא מדובר היה בתלונות שהיו המשך ישיר לתלונות מיום 7.2.2017 שאין להם כל קשר לאירוע התאונתי הנטען מיום 19.3.2017. מסיבה זו הסתפק הרופא ביום 19.3.2017 באזכור של התלונות מיום 7.2.2017. חזקה על הרופא שרשם את כל מה שהתובע אמר לו ביום 19.3.2017. לו סיפר התובע לרופא באותו יום כי ארע לו אירוע תאונתי בעבודה, חזקה על הרופא שהיה רושם זאת. התובע לא סתר חזקה זו.
8. הפעם השנייה שטופל התובע לאחר האירוע הנטען היתה ביום 22.3.2017 אצל פרופ' סווירי, מומחה לנוירוכירוגיה (נספח ד' לתצהיר התובע). גם כאן, אין כל אזכור לאירוע תאונתי כלשהו. נרשם, בין היתר, "מדובר על כאבים מקרינים מזה שבוע". יש לדחות את טענת התובע כי סיפר לרופא על האירוע התאונתי הנטען (סעיף 22 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). עיון בסיכום הביקור מעלה כי נכללו בו רישומים שונים לגבי תלונות התובע, וברור שאלה נרשמו מפי התובע. לו היה התובע מספר על תאונה, לא היתה כל סיבה שהרופא יבחר להשמיט דווקא חלק זה מתלונות התובע. לאור זאת, יש לדחות את טענת התובע כי סיפר על האירוע התאונתי לרופא.
9. רק ביום 4.4.2017 בעת אשפוז בבית החולים בני ציון, מזכיר התובע לראשונה "מזה כ 3 שבועות לאחר הרמת משא כבד בעבודה החלו להופיע כאבים המקרינים לרגל שמאל ... מזה שבוע מציין החמרה בכאבים..." (נספח ה' לתצהיר התובע). רישום זה אינו מהווה חיזוק לטענת התובע בדבר קרות אירוע תאונתי ביום 19.3.2017. ראשית, האירוע הנטען התרחש שבועיים, ולא שלושה, לפני הטיפול בבית החולים. שנית, מדובר בגרסה שהועלתה לראשונה רק בחלוף שבועיים לאחר האירוע הנטען, לאחר שהתובע ביקר אצל שני רופאים שונים, במועדים שונים, ולא טרח לציין בפניהם כי ארע לו אירוע תאונתי. שיהוי זה בהעלאת הגרסה מפחית מהמשקל שיש לייחס להעלאתה ביום 4.4.2017 בבית החולים. אנו בוחרים לתת משקל ניכר יותר להעדר אזכור על אירוע תאונתי בשני המועדים הקודמים בהם טופל התובע על ידי רופאים, טרם פנייתי לבית החולים.
10. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.