01 אוגוסט 2019

1. התובעת הגישה תביעתה ביום 25/10/17. בכתב התביעה טענה התובעת כי על פי בג"ץ קוריצקי, היה על הנתבעות לשלם לה הפרשי קצבה.
2. הנתבעות הגישו כתבי הגנה מטעמן. בכתבי ההגנה נטען שתביעת התובעת מיותרת, שכן הסעדים שהיא מבקשת ניתנו לה מכוח בג"ץ קוריצקי וכי בעת שהוגשה התביעה, הייתה תלויה ועומדת בפני בג"ץ בקשה לעניין ביצוע חישוב המתחייב על פי הפסיקה וכן נאמר כי לאחר שבג"ץ יכריע בעניין זה, תקבל התובעת הפרשי קצבה כמו יתר העובדים הממתינים לתוצאות בג"ץ קוריצקי.
3. על אף האמור, התובעת לא הייתה מוכנה להמתין להליכים בבג"ץ ובתיק התקיים דיון אחד והוגשו עשרות בקשות.
4. בסופו של יום, אחרי שעניין בג"ץ קוריצקי הגיע לידי סיום, התובעת קיבלה הפרשי גמלה וביום 27/6/19 הגישה בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

התובעת הוסיפה בבקשתה שככל והנתבעות יתנגדו לבקשה, יש לחייבן בהוצאותיה.

1. הנתבעות הסכימו בתגובתן למחיקת התביעה, אך סברו כי יש לחייב את התובעת בהוצאות, שכן היה מדובר בבקשות סרק ולא היה טעם בהגשת התביעה מלכתחילה.
2. ביום 15/7/19 הגישה התובעת תשובתה לתגובות המדינה והקרן. בתגובה נטען כי תביעתה התבררה כנכונה, ראויה ומוצדקת, ובאה לעולם בעקבות אי תשלום הפרשי קצבה להם הייתה זכאית מכוח בג"ץ קוריצקי.

בקשתה למחיקת ההליך הייתה בכפוף להסכמת הנתבעות, שיימחק ללא צו להוצאות. משהנתבעות סרבו לכך והן עומדות על תשלום הוצאות, בית הדין מתבקש לפסוק הוצאות לזכות התובעת.

בשום שלב של ההליך לא הייתה מחלוקת שחלק הארי מהפרשת הקצבה אינו שנוי במחלוקת והתובעת הפצירה בנתבעות שישלמו לה חלק זה.

התנהלותן חסרת תום הלב של הנתבעות הינה בניגוד לחובות הנאמנות המוגברות החלות עליהן.

בית הדין התבקש גם לפסוק פיצויי הלנת קצבה כנגד הנתבעות, שכן לא הייתה טעות כנה או חילוקי דעות של ממש לגבי סכומים שאינם שנויים במחלוקת. כמו כן, תביעת התובעת התקבלה ולכן יש לחייב את הנתבעות בשכ"ט ובהוצאות.

אין בסיס לחיוב התובעת ובא כוחה בהוצאות אישיות, כאשר הבקשה מעידה על חוסר תום ליבן של הנתבעות.

טענת הנתבעות, כאילו התביעה היא מטרידה ומיותרת היא טענת הקוזק הנגזל.

בעניין שטרסברג, שילמו הנתבעות הפרשי קצבה מכוח בג"ץ קוריצקי עוד במרץ 2017 וניתן היה לעשות זאת גם בתיק זה.

דיון והכרעה:

1. תחילה יצויין כי יש הסכמה בין הצדדים שיש למחוק תיק זה, ועל כן – אנו מורים על מחיקת התביעה.
2. באשר להוצאות, לאחר שעיינו בטענות של הצדדים, אנו סבורים כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות ונסביר.

עוד מתחילת הליך זה, היה ברור שהנתבעות אינן מכחישות את חובתם לתובעת, אך הן הסבירו שהן מחכות להכרעת בית המשפט העליון בשל הקושי לחשב את הקצבה. בסופו של יום, הקצבה שולמה לתובעת לאחר שהתקבלה הכרעת בית המשפט העליון, בדיוק כפי שהסבירו הנתבעות שיקרה עוד בכתבי ההגנה מטעמן.

למעשה, מדובר בתביעה מיותרת, שלא קידמה את התובעת כלל ואשר גרמה רק לבזבוז זמן מיותר, במיוחד נוכח הבקשות הרבות שהוגשו במסגרתה.

אשר על כן, אנו סבורים שיש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות. עם זאת, אנו מתחשבים בפרק הזמן הארוך שהמתינה התובעת בטרם קיבלה את הקצבה ופוסקים הוצאות נמוכות בסך 1,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות בלבד, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

1. זכות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.