לאחר עיון בבקשה לעיון חוזר בגזר הדין, ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, לא מצאתי שנפל פגם בגזר הדין מיום 3.3.21.

גזר הדין, בתיק שמספרו 1779-12-14 (להלן – התיק האחר), ניתן ביום 18.10.15, וכלל, בין היתר, רכיבים של 4 חודשי מאסר מותנה, למשך שנתיים, פסילה, בת 4 חודשים, על תנאי, למשך שנתיים, והתחייבות על סך 4,000 ש"ח, למשך שנתיים. על פי גזר הדין, 3 רכיבים אלה ניתנים להפעלה עם ביצועה של עבירה של נהיגה בפסילה, בתקופת התנאי.

על פי כתב האישום בתיק שלפני, המבקש ביצע עבירה של נהיגה בפסילה ביום 4.10.17, ומכאן שהעבירה בוצעה בתקופת התנאי שנגזרה על המבקש בתיק האחר, שתחילתה ביום 18.10.15, ומשכה שנתיים. בנסיבות אלה ניתן היה להפעיל את רכיבי התנאי של התיק האחר, במסגרת גזר הדין בתיק שלפני.

ב"כ המבקש ציין בבקשתו שבגזר הדין, בתיק האחר, נפסל, בין היתר, המבקש, לפסילה, בת 20 חודשים, שמניינה בפועל, על פי גזר הדין, הוא מיום פסילת המבקש עד תום ההליכים נגדו, קרי, מיום 21.6.15. על כן המשיך וטען, שעל מנת למנוע עיוות דין, על מותב זה להכריע בשאלה האם לא היה מקום לחשב אף את רכיבי המאסר המותנה, הפסילה על תנאי, וההתחייבות, שנגזרו על המבקש בתיק האחר, מהיום בו נפסל המבקש עד תום ההליכים נגדו, קרי, מיום 21.6.15, כך שלא היה מקום להפעילם, בתיק שלפני.

יצוין שבתיק האחר צוין, בגזר הדין, ברכיב הפסילה בלבד, שתחולתו היא מיום פסילת המבקש עד תום ההליכים, קרי, מיום 21.6.15.

תחולתם של יתר רכיבי גזר הדין בתיק האחר, הם מיום מתן גזר הדין, קרי, מיום 18.10.15, ואין נפקות ליום פסילת המבקש עד תום ההליכים על רכיבים אלה.

בנסיבות אלה, לא נפל פגם בגזר הדין והבקשה נדחית.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.