פסק דין

תביעה על הסך 635,860 ₪ נגד מבטחת משק חקלאי וסוכן הביטוח באמצעותו נרכשה וחודשה פוליסת הביטוח, לפיצוי בגין נזקי הצתה למבנה חממה, שהוסב והושכר לעסקים שונים לצורך פעילותם העסקית, בטענה שפוליסת המשק כללה ביטוח של מבנה החממה וכן נזקי אש שנגרמו בזדון.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעים הינם הבעלים של משק 85 במושב מזור, שהוא משק חקלאי (להלן-"המשק"). התובע הינו מהנדס במקצועו.
2. הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח אשר בכל זמן הרלוונטי לתביעה הנפיקה לתובעים פוליסת ביטוח לביטוח המשק, וביטחה את הנתבע 2 בביטוח אחריות מקצועית.
3. הנתבע 2 הוא סוכן הביטוח אשר באמצעותו ביטחו התובעים את המשק.

מערכת היחסים בין הצדדים לפני אירוע השריפה במשק:

1. במשק בנויים בית מגורים ומספר מבנים נוספים ביניהם סככה בשטח 200 מ"ר, מחסן צמוד לה בשטח 400 מ"ר ובהמשך המשק חממה בשטח של כ- 1,100 מ"ר שנבנו בהיתר לצרכיו החקלאיים של המשק.
2. ברבות השנים הסבו התובעים את המבנים עבור שימושם העסקי של צדדים שלישיים המשלמים להם דמי שכירות, ושוכרים המבנים לשימוש לא חקלאי של מחסנים, בתי מלאכה ומשרדים. התובעים הגישו בקשה וקיבלו לתקופה מסוימת, היתר מוגבל בזמן לשימוש חורג במבנה ובסככה הסמוכים לבית המגורים, לשימוש כמחסנים ובתי מלאכה.
3. החממות שימשו במקור לגידולי כרמים ובהמשך לגידול פטריות. בשלב כלשהו הוסבו גם החממות להשכרה לצורך שימוש עסקי של צדדים שלישיים. התובעים חיפו דפנות החממה במשטחי פח, יצקו רצפת בטון וחילקו את החממה לשלושה חלקים, אשר הושכרו לשלושה עסקים שונים. אחד מהעסקים להם הושכר חלק בחממה המוסבת, היה תיאטרון בים בם בום (להלן-"התיאטרון") ושימש אותו לפעילותו העסקית, הן כמחסן והן לטובת שטח שהוקצה עבור משרדים. כלפי חוץ נותרה תקרת החממה בצורתה המקורית, עשויה מיריעות pvc אשר שימרו לה מראה אותנטי כחממה. כמו כן התברר כי לא ניתן היתר לשימוש חורג עבור השימוש שנעשה בחממה והשינויים המבניים בה.
4. הנתבע 2 שימש לאורך עשרות שנים כסוכן הביטוח של התובעים והוא בעצמו חקלאי בעל משק באזור. במקור רכשו התובעים מחב' הביטוח ציון באמצעות הנתבעת 2 פוליסה לביטוח משקים חקלאיים לרבות מבני עזר חקלאיים . מדובר היה בביטוח רחב שכיסה את כל מבני העזר במשק ששימשו עבור הצרכים החקלאיים, למעט חממות ותכולתן. ברבות השנים התמזגה חברת ציון עם הנתבעת והפוליסה הועברה אליה באותם התנאים, כפי שהעידה חתמת הנתבעת שעבדה גם בחברת ציון.
5. מידי שנה היה הנתבע 2 מקיים עם התובעים פגישה לצורך חידוש פוליסות הביטוח. לרוב נערכה הפגישה בביתם, או באופן טלפוני. לאחר השיחה היה הנתבע 2 מבקש מהנתבעת 1 לחדש את הפוליסה, ובהמשך היה שולח לתובעים עותק מהפוליסה. התובעת העידה כי את המסמכים נהג הנתבע 2 להניח להם בתיבת הדואר או למסור להם לידיהם, וכי הם היו מתייקים אותם, מבלי לקרוא את תוכנם, כי סמכו על הנתבע 2.
6. במועדים הרלוונטיים לתביעה היו בתוקף פוליסה לביטוח מבנה מגורים שמספרה 6051133264 וכן ביטוח למשק חקלאי שמספרה 451133265.

אירוע השריפה והשתלשלות לאחריה:

1. ביום 10.4.17 לפנות בוקר קיבל התובע שיחת טלפון בה אמרו לו שפרצה שריפה בחלק החממה המושכר לתיאטרון. הוא הזעיק את כוחות הכיבוי והגיע למקום האירוע. לוחמי האש השתלטו על הלהבות, אך נותר נזק עצום למבנה ולתכולתו ולרכוש צד שלישי המצוי בסמוך.
2. התובע הודיע לנתבע 2 לגבי השריפה והוא הגיע באותו יום לבקר במקום.
3. ביום 15.5.17 שלח ב"כ התובעים לנתבעת 1 מכתב ודרש ממנה פיצוי בסך 480,000 ₪ לצרכי פשרה.
4. ביום 29.5.17 עורכת הדין גלית יפת ממחלקת התביעות והרכוש בנתבעת 1 כתבה לב"כ התובעים, כי הדיווח לחברה אודות המקרה הועבר ביום 15.5.17, חודש לאחר מועד האירוע, וכי ההתנהלות מנעה מחברתם לבדוק את הנזק בזמן אמת. היא מציינת כי מבלי להכיר בחבות או בכיסוי ביטוחי הנתבעת 1 מינתה שמאי לבדיקת נסיבות האירוע, שאלת הכיסוי הביטוחי והאחריות. היא ציינה כי הדרישה הכספית שהועברה על ידי ב"כ התובעים הינה לאקונית והם יתייחסו אליה לאחר שיקבלו אסמכתאות. עוד כתבה כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לטעון טענות נוספות במידה ותגלה עובדות נוספות.
5. ביום 29.5.17 שלח ב"כ התובעים לנתבעת 1 דו"ח שמאי, ושב על דרישת התובעים לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי השריפה.
6. ביום 3.7.17 שלח ב"כ התובעים לנתבעת 1 מכתב ובו דחה האמור במכתב מיום 29.5.17. נטען כי דיווח על השריפה הועבר מיד לסוכן הביטוח שהגיע למקום. נכתב כי מרשיו שיתפו פעולה באופן מלא עם המומחים והחוקר מטעם הנתבעת, אך למרות שחלפו יותר משלושה חודשים, טרם נתקבלו תגמולי הביטוח או עמדה עניינית.
7. ביום 18.9.17 שלח ב"כ הנתבעת מכתב ובו הודיע כי הנתבעת אינה מכירה בחבות ביטוחית או בקיומו של כיסוי ביטוחי בקשר לשריפה ולנזקים שנגרמו בעטיה, מאחר והחבות קיימת רק בגין נזק לרכוש המבוטח במסגרת הפוליסה ובכפוף לסייגיה, הגדרותיה וגבולות האחריות הנקובים בה.

נטען כי הנכסים בהם אירעה השריפה לרבות המבנה בו שכן העסק של תיאטרון אינם כלולים במסגרת הרכוש המבוטח ולפיכך אין לנתבעת כל חבות בקשר עם הרכוש או הנזקים שנגרמו בעטיה. נסיבות האירוע לא מקימות חבות ביטוחית להראל. הנזקים הנטענים אינם נזקים המכוסים כהגדרתם בפוליסה, וכי לא נגרמו באופן תאונתי או בלתי צפוי אלא בהצתה בזדון במספר מוקדים נפרדים.

יתר על כן הכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה אינו כולל :

נכסי הארחה תיור ופעילות מסחרית, ציוד חומרים מבנים ותכולותיהם המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות, נכסי מפעלי תעשיה ומלאכה שמהותם העיקרית אינה צריכה או שימוש עצמי של המבוטח, נכסים הנמנים על ענף/אתר שבגינו לא נתבקש ביטוח ואשר נמצאו אותה עת בענף/אתר לא מבוטח. בהתאם למידע הידוע בשלב זה לנתבעת המבנה בו ארעה השריפה הוא מבנה חממה אשר שימש לפעילות מסחרית של התיאטרון.

עוד ציינו במכתב כי הנתבעת פטורה מתשלום אובדן נזק או חבות שנגרמו לרכוש שיצא מכלל שימוש באופן קבוע או לרכוש שניטש וכן הינה פטורה ממעשה זדון או שנעשה במתכוון או תוצאה מהם שבוצעו על ידי המבוטח או בני משפחתו או מי שקיבל חזקה ברכוש המבוטח אם או המוטב או מי מטעמם או בתיאום/ בהסכמתם או בידיעתם המוקדמת של כל הגורמים המפורטים בסייג זה על כוונת זדון של אחר ואי נקיטת אמצעים סבירים לסיכול המעשה, וכן כולל התנהגות של מי מהם המנוגדת לחוק והעולה כדי נטילה במועד של סיכון וכן של התנהגות של המבוטח החורגת מסטנדרט התנהגות של מבוטח סביר, או שהתנהגותו לוותה במצב נפשי של פזיזות או אי אכפתיות.

במכתב מבקש ב"כ הנתבעת לשמור את הזכות להוסיף על טענותיה ככל שיועבר לידיה מידע נוסף. הוא מציין כי נכון לשלב זה טרם הועברו מלוא המסמכים שהתבקשו לרבות התכתבויות בין התובעים לתיאטרון, אשר התחייבה להיות אחראית לתיקון כל נזק למבנה ואף לבטחו ולמיטב ידיעתם נערך ביטוח כזה בהכשרה חברה לביטוח.

1. במהלך שמיעת הראיות הוגש לבית המשפט תיק הנכס מהועדה המקומית לתכנון ובניה ועיינתי בו. מתיק הנכס עלה כי המבנים במשק נבנו בהיתר לצורך שימוש חקלאי, וכי ניתן היתר לזמן מוגבל לשימוש חורג למחסן בשטח 400 מטרים, אך לא לחממה שהוסבה אף היא להשכרה לעסקים.

טענות הצדדים:

טענות התובעים:

1. טוענים התובעים כי הם ביטחו את כל מבני המשק באמצעות הנתבע 2, הם הודיעו לו על השריפה מיד עם קרות האירוע, והנתבעת 1 שלחה מומחים מטעמה. הם שיתפו פעולה באופן מלא עם הנתבעת או מי מטעמה אך למרות שהאירוע מכוסה בפוליסה, עד ליום זה לא קיבלו פיצוי בגין הנזק שנגרם להם.

בניגוד לדין ולהנחיות המפקח הנתבעת לא שלחה לנתבעים מכתב דחיה ולא שילמה את תגמולי הביטוח תוך 30 יום והמכתב נשלח רק חמישה חודשים אחריו.

הנתבעים הציגו בפניהם מצג שווא לפיו במקרה ביטוח יקבלו את תגמולי הביטוח תוך 30 יום. לטענתם לאחר עריכת הביטוח התובעים לא קיבלו לרשותם עותק מלא מפוליסת הביטוח, רשימת ביטוח הצעת הביטוח ואת ג'קט הפוליסה והדגישה בפניהם את תנאי הפוליסה וחריגיה בניגוד להוראות החוק, ועל כן מנועה הנתבעת מלהסתמך על החריגים בפוליסה. למרות טענה זו התברר כי הנתבע הקפיד לשלוח לתובעים את הפוליסות והמסמכים הרלוונטיים מידי שנה לאחר חידוש הפוליסה וכי הם נהגו לתייק מסמכים אלו.

בנסיבות המתוארות אי תשלום תגמולי הביטוח מהווה הפרה של חוק חוזה הביטוח באופן שמזכה את התובעים להיפרע מהתובעים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהעיכוב בתשלום תגמולי הביטוח, גם מעבר לגבולו הנקובים בפוליסה.

התובעים ביקשו להשית על הנתבעת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח לאור רשלנותה.

הנתבע 2 הבטיח לתובעים במספר הזדמנויות שהפוליסה מכסה את כל הנזקים שיגרמו לכל מבני המשק לרבות נזקי שריפה והצתה, והציג מצג שהם מבוטחים בגובה שווים.

הנתבע 2 מעולם לא החריג או סייג את הכיסוי בשום צורה או אופן במפורש או מכללא והוא ידע שחלק מהמבנים מושכרים לצדדים שלישיים.

התובעים תבעו מהנתבעים יחד ולחוד סך של 450,300 ₪, בגין נזק ישיר בהתאם לד"וח השמאי מטעמם, שכ"ט מומחים בגובה 30,000 ₪, אובדן הכנסות למשך שלושה חודשים בהם עמד המחסן שומם ושרוף בגובה 31,590 ₪, עגמת נפש, טרדה וטרחה בסך 100,000 ₪. בסה"כ תבעו את 635,860 ₪.

טענות הנתבעים:

1. לטענת הנתבעים התביעה הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. מדובר בתביעת סרק משוללת יסוד וחסרת בסיס ואף בתביעה טורדנית וקנטרנית העולה לכדי מרמה בתביעת תגמולי ביטוח וניסיון לעשות עושר שלא כדין.

לטענתה אין עילת תביעה כי המבנה שנשרף לא היה מבוטח. בפוליסה בוטח מחסן בגודל 500 מטרים וסככה בגודל 200 מטרים והם שלא ניזוקו באירוע.

המבנה שניזוק בשריפה הינו החממה ששטחה כ-1,000 מ"ר. החממה הוסבה והושכרה למטרות מסחריות ולא הייתה בשימוש עצמי של התובעים או המשק. גג המבנה עשוי ניילון במטרה להסתיר מהרשויות את השימוש האחר שנעשה במבנה.

הפוליסה אינה כוללת נכסים המשמשים לפעילות מסחרית, ציוד חומרים מבנים המשמשים לחממות. ואף לא נכסי מפעל, תעשיה או מלאכה שמהותם העיקרית אינה צריכה או שימוש עצמי של המבוטח. השריפה נגרמה באופן מכוון וזדוני שכן היא פרצה במספר מוקדים שונים, לרבות מוקד חיצוני ברכוש שהיה מונח תחת כיפת השמים ללא כל שימוש וגם מקרים אלו מוחרגים בפוליסה.

המבנים נבנו שלא כדין וללא היתרים והשימוש שנעשה בהם חורג וללא רישיון מתאים ומעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

הנתבעת קיבלה הודעה ראשונה אודות האירוע רק ביום ,15.5.17 וזה מעיד על כך שהתובעים ידעו שהמבנה אינו מבוטח.

לטענת הנתבעת היא לא הפרה את חוק חוזה הביטוח או את תנאי הפוליסה ולא חלה עליה חובה לערוך סקר עם עריכת חוזה הביטוח.

הנתבע 2 לא התבקש מעולם לבטח את החממה והתובעים מודעים לכך שתביעתם נעדרת כיסוי ביטוחי ומנסים לגלגל תביעתם על הנתבע 2. הנתבע 2 מעולם לא הציג מצג לפיו כלל מבני המשק מכוסים.

הנתבע 2 הבהיר מספר פעמים לתובעים שהכיסוי חל רק בקשר לרכוש המפורט בפוליסה והם היו מודעים לכך היטב.

הנתבע 2 הבהיר להם, כי ככל שישנם מבנים שלא בוטחו עליהם לדאוג לכך ששוכרי המבנים ירכשו פוליסת ביטוח מתאימה.

התובעים ידעו זאת ולכן מינו שמאי ומומחים נוספים באופן פרטי ויש לדחות התביעה נגדו.

גם לו היו התובעים מבקשים לבטח מבנה זה הנתבעת הייתה מסרבת לכך לאור העובדה שמדובר במבנה מחופה ניילון ששימש כחממה והוסב לפעילות מסחרית- מבנה שאינו בר ביטוח. לאור האמור אין קשר סיבתי בין המיוחס לסוכן לבין האירוע.

העדויות:

ראיות התובעים:

1. מטעם התובעים העידו העדים כדלקמן:
2. השמאי ישראל רפפורט אשר הגיש חוות דעת שמאית אודות הנזקים שנגרמו למבנה בו ארעה השריפה. בחוות דעתו כתב מר רפפורט כי הגיע למקום השריפה ביום 12.4.17, כי המשק כולל בית מגורים ובסמוך לו בניין מגורים המשמש את עובדי המשק. בסמוך אליהם שני מבנים של 70 מ"ר כל אחד המושכרים לדיירי משנה. בהמשך המשק מבנה בשטח של כ-400 מ"ר בנוי אסכורית המושכר לחברת אגם בטיחות העוסקת בציוד כיבוי אש, ובמרחק של כשישה מטרים ממנו מבנה נוסף בשטח של כ1,000 מ"ר המחולק ל-3 יחידות, בנוי אסכורית בפנל מבודד עם גג עשוי מיריעות ניילון נמתחות מסוג 260. אחת מהיחידות בשטח של כ330 מ"ר הייתה מושכרת לתיאטרון והיא כוללת שני אגפי משרדים בני 65 מ"ר כל אחד ומחסן עורפי בשטח 200 מ"ר. מבדיקתו נגרמו נזקים כבדים למבנה ששימש את התיאטרון. הוא העריך את עבודות הפינוי, והשיקום של המבנה והמחוברים אליו בסך כולל של 450,300 ₪ המורכב מעבודות הקשורות למחסן בסך של 321,370 ₪ כולל החלפת יריעת ניילון בגג על כל השטח, וציין שלא ניתן לעשות החלפה חלקית; עבודות לאגף משרדים אחד בסך 19,300 ו עבודות למשרד האמצעי בסך 109,430 ₪ לא כולל מע"מ. יתר על כן העריך תקופת השיקום בכשלושה חודשים ואת אובדן שכר הדירה בכ-9,000 ₪ לחודש וב- 27,000 ₪ בסה"כ.

מר רפפורט נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי התובעת יצרה עמו קשר לאחר שהנתבע 2 המליץ לה למנותו, והוא הגיע למשק ביום 2.4.17. מספר ימים לאחר מכן פתח תיק במשרדו. הנתבע 2 מכיר אותו שנים לכן המליץ עליו, אך מדובר היה במינוי פרטי.

משרד בא כח התובעים מונה מספר ימים אחרי שהוא נכנס לתמונה והם פנו אליו ושאלו שאלות.

הוא המליץ למנות את אינג' סלוצקי על מנת לדעת את סיבת הנזק ולבחון האם יש מקום לתבוע את השוכר.

בדרך כלל במקרי שריפות הוא ממנה חוקר דליקות באופן אוטומטי. כשהוא ממונה מטעם חברות ביטוח זה שונה, כי הן בודקות את הנסיבות על מנת לברר אם יש כיסוי ביטוחי.

כשהוציא את חוות דעתו הוא לא נכנס לנושא הביטוחי, למרות שהוא גם שמאי ביטוח.

הוא לא נתבקש לבדוק אם יש כיסוי ביטוחי. הוא לא ביקש לקבל לעיונו תוכניות של המשק והמבנים בו , והתיאורים שציין הם כתוצאה מביקורו בשטח. את מפרט עבודות השיקום ערך אדם בשם אריק שם טוב ממשרד שיקום היהלום, אחרי שהיה בשטח.

הם ערכו את המסמך יחד. למיטב ידיעתו אריק הוא קבלן. הוא פנה אליו כי הוא סומך עליו ומחיריו נראו לו סבירים. עבור חברות ביטוח הוא לוקח מספר הצעות מחיר ועורך תמחור. חלק מהנזקים היו מהאש, חלק מהטמפרטורה הגבוהה וחלק מפיח, עשן או מי הכיבוי. הוא לא סבור שהיה צריך לפרט ולהבדיל בחוות דעתו מה ניזוק ממה כי כל מה שניזוק כתוצאה מהשריפה נחשב. היו אגדים שלא הצריכו החלפה והוא לא כלל אותם בחוות דעתו. לגבי צינור הביוב הוא ראה את קצותיו ושהם התעוותו. הוא נתן מחיר של קבלן, שאולי ניתן להוזיל על ידי עובדים מזדמנים, אך במקרה זה לא תינתן אחריות. צריך לחזור למצב שהיה לפני שארעה השריפה. מבירורו טרם בוצעו עבודות השיקום.

1. התובע 1 אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי המשק כולל סככה בשטח 1,200 מטר וכן מחסן בשטח 400 מטר. הסככה הייתה מחולקת בחלוקה פנימית באופן בו 200 מ"ר של מחסן ו-130 מ"ר משרדים הושכרו לתיאטרון, 200 מ"ר הושכרו לפאנל אור והיו 3 יחידות נוספות בשטח 200 מטרים שלא הושכרו באותה עת. 70 מ"ר שימשו לחניות. המחסן בן 400 המטרים הושכר באותה עת לאגם בטיחות והוא לא ניזוק בשריפה. הנתבע 2 ידע והכיר את המשק ומה הם המבנים, הן מתוקף תפקידו כסוכן ביטוח והן משום קרבתו ויחסי שכנות וחברות רבות שנים. הנתבע 2 ביקר פעמים רבות במשק. בתחילה בוטח המשק באמצעות חברה אחרת ואז באמצעות הנתבעת ובסה"כ מדובר ב-22 שנות ותק בביטוח. הוא סמך על הנתבע אשר מידי שנה חידש את הפוליסה והוא מעולם לא ביקש לבצע שינויים בכיסוי לסככה. הוא מעולם לא חתם על טפסי הצעת ביטוח ולא הודיעו לו על כל שינוי שהוא. זכור לו שבתחילה הפוליסות היו רחבות מאוד וכללו כיסוי למחסנים ומבני עזר. בדיעבד הוא הבחין בחומר שהומצא לו כי בשנת 2003 התווספו חריגים מבלי שביקש ומבלי ליידעו והופיע החרגה ללולים מדגרות מבנים וציוד.

בשנת 2009 התווספה הרחבה לכיסוי מחסן מושכר, בשנת 2012 גבול האחריות תחת הכיסוי מחסנים ומבני עזר היה מעל מיליון ₪ ונרשמו הרחבות בפוליסה לכיסוי מחסנים שהושכרו. הוא לא ידע שביקשו ללא ידיעתו שינויים בפוליסה של שנת 2013 כך שיכללו מבנים נוספים: סככה בגודל 200 מ"ר ומחסן בשטח 500 מ"ר וכן מחסן ומבנה מגורים בשטח 50 מ"ר. המסמך הנ"ל הנושא חותמת של הנתבעת מעולם לא הומצא לו וגם בו נכתב גבול אחריות של מעל מיליון ₪. בשנת 2014 נעשו בפוליסה שינויים מהותיים ללא ידיעתו וצומצם משמעותית גובה הכיסוי הביטוחי על אף שהפרמיה ששילמו עלתה. בנוסף התברר כי בשנה זו הכיסוי חל רק לגבי המחסן בשטח 500 מ"ר וסככה בגודל 200 מ"ר בלבד! הסוכן ידע שהמבנים מושכרים ולמיטב ידיעתו בת הסוכן עבדה במבנה שנשרף. הסוכן מעולם לא יידע אותו על צמצומים אלו שנערכו בפוליסה או בדבר התווספות וקיומם של חריגים.

הוא סיפר כי ביום האירוע קיבל השיחה טלפונית מאחד השכנים, הנתבע 2 קיבל הודעה על כך באותו יום או יום לאחר מכן. כעבור שבועיים פנה לנתבעת לשאול בקשר למינוי שמאי והבין שהסוכן לא מסר דיווח אודות האירוע וכי טרם נפתחה תביעה. הנתבעת שלחה חוקר ומומחים מטעמה והם שיתפו עימם קשר באופן מלא. החוקר סבר כי השריפה ארעה כתוצאה מהצתת התיאטרון. הוא פנה למומחה שריפות ושמאי וצירף חוות דעתם לתיק. הוא הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח אצל הנתבעת והתביעה נדחתה. לתצהירו צירף את הסכמי השכירות.

התובע 1 נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מהנדס המחזיק במשק מזה כ-45 שנים. בעבר עסק לצד עבודת ההנדסה גם בחקלאות, ומאז שיצא לגמלאות תגבר את העבודה החקלאית. הוא מגדל כרמים. יש לו שלוש חלקות במשק שהן כ-30 דונמים. בעבר הופעלה במשק חממה, אך המבנה שנשרף היה מבנה סגור, מחסן חקלאי. המילה חממה היא כינוי למחסן לכל דבר, זה מבנה סגור עם קירות רצפה קשיחה וגג, אצלו הגג מיריעה 160 שהיא נגד אש, אך נמסה מחום. יריעת ניילון מיוחדת לגגות. חדר אחד שם הוא מכון רדיה אך הוא לא מחזיק שם דבורים כבר 20 שנה. בעבר ניסו לגדל שם ענבים, תחת יריעה שקופה, אך זה היה לתקופה קצרה. היה ניסיון נוסף לגדל בו פטריות ואז המקום שימש לאחסון. זה נמשך שלוש שנים אך הוא לא זוכר אם זה היה בשנות ה-70 ה-80 או ה-90 ולא יכול לומר מתי התקופה הקצרה הייתה ולא שלל גם את שנת 2000. מעבר למחסן של 400 המטרים והסככה בשטח 1,200 מ"ר היו קיימים במשק מבנים קטנים נוספים רדיה של דבש, מכון רדיה, לול פטמים אך זו היסטוריה.

הפעילות החקלאית ירדה. לא היה מבנה ללול והרדיה אבל שטח זה היה מיועד לפטמים. זה לא שייך למבנה של 1200 המטרים. 70 מ"ר היו מגורי העובדים הזרים. היה פרק זמן קצר שהם הושכרו לדיירי משנה כפי שכתב השמאי. הוא לא יכול להגיד כרגע על קיומם של עוד מבנים וזה המצב כיום.

הלול היה בנוי עם קירות ושימש בעיקר לפטמים, הוא היה עשוי בלוקים וגג מאיסכורית. המבנה היה קיים כשרכש השטח בשנות ה-70 כל הדברים היו קיימים. הוא לא יכול לומר מה השנים שהמבנה שימש לול. הלול שימש לצורך איסוף הביצים, הוא לא רכש כיסוי ביטוחי מתאים כי זה היה לתקופה קצרה. בהמשך הוא שימש לאחסנה. בדרך כלל הוא לא השכיר את המבנה.

את המבנים הוא שדרג על ידי הקמת קירות מאיסכורית וגג מיריעות המתמוססות בחום, כאשר מטרת הסגירה הייתה לצורך אחסון.

במשק קיימת סככה שמשמשת אותו לאחסון ציוד המשק וטרקטור וגודלה 150 מ"ר בערך. היא בנויה איסכורית בקירות ובגג. סככה זו לא נפגעה בשריפה. היו מבנים שהוא קיבל עם המשק והיו מבנים שקיבל היתר לגביהם ובנה.

המבנה של 1,200 המטרים עמד לרוב ריק וגם שימש לאחסנה אך ורק למטרות הפעילות החקלאית של המשק. יש לו היתר על 90 אחוזים מהדברים למעט דברים קטנים. על עבודות בנויות גדולות ביקש היתר.

המבנה שנפגע בשריפה הוא חלק מהמבנה של 1,200 המטרים שהקים לפני כ-15 שנה. הענבים גודלו כשהקים את החממה בתחילה. המבנה הוקם כחממה לצורך גידולים או אחסנה חקלאיים. הוא לא ביקש היתר לשימוש מסחרי או מלאכה כי זה לא מקובל במושבים. לאחר השריפה החל בעבודות לתיקון ושיקום המבנה לפי יכולתו עם שני עובדים ממוצא תאילנדי שיש לו במשק. הוא עשה ניקיון כללי, ציפה את הקירות החיצוניים והחליף את חלקם, חלק הוא סידר עם פחים ישנים והם ראויים למצב איחסון. את הגג הוא החליף, הוא היה חייב להחליף, הוא עשה את אותו דבר שתי שכבות של יריעה 160, שמקובל להשתמש בהם במחסנים. את עיקר העבודה ביצע עם העובדים שהיו לרשותו ונעזר גם בכל מיני קבלנים ובעלי מקצוע, אך זה עדיין לא הגיע למצב הקודם וכדי שיגיע למצב הקודם עליו להשקיע די הרבה. כשנשאל מה חסר השיב שחסר די הרבה ולא פירט אילו עבודות חסרות ולא יכל להצביע על דברים ספציפיים. העבודות שבוצעו נעשו לצורך שחזור ולא שדרוג או שיפור. יש לו קבלות, חשבוניות ואסמכתאות שונות על עבודות שבוצעו, אך אינו יכול לומר כמה כסף הושקע עד היום, הוא צריך לחפש הכל ולסכם את סכום החשבוניות והאסמכתאות. החלוקה הפנימית קיימת גם היום. כיום היחידות מושכרות לדייר אחד שאפשר לו בחודש האחרון רק לאחסן שם דברים. נחתם הסכם שכירות לצורך כך. הוא גם ביצע פוליסה חדשה של חברת הפניקס שמכסה את כל המבנים בצורה נאותה. הוא בדק ויש כיסוי גם למבנה הספציפי הזה, הוא לא יודע האם כולל נזקי אש. למיטב ידיעתו הכיסוי הביטוחי מלא ומכסה הכל ובעיקר שריפות. הוא לא יכול לומר מתי החל להשכיר את המבנה לשוכרי משנה לצורך אחסנה. החברה הראשונה שהשכירה ממנו את המבנה הייתה חברת "שעל" שעוסקת בצנרת, היה ביניהם הסכם. שעל שכרה חלק מהמבנה ואז התרחבה לחלקים נוספים מהמבנה. חממה זה רק כינוי למבנה אך מדובר במבנה סגור. המבנה מפוצל מקירות עשויים איסכורית. שעל ביטחה את המבנה בתוך ביטוח העסק שלו והוא הציג בפניה את הפוליסה, ולפי הזכור לו זה היה בהקצאת סכום אחריות. אחרי שעל שכר התיאטרון את המבנה. קארין ואסי סתיו הם הבעלים של התיאטרון, שכרו שישית מהחממה, שטח של 275 מטר. הוא ניסח את הסכם השכירות לפי דוגמה שהייתה לו שכללה את ההוראה לשוכר לבטח את המבנה, ושלח לאסי, שתיקן את ההסכם. הם שוחחו על כך, העירו, שאלו והחתימה נעשתה אצלו בבית. בעבר היה לו מקרה שלא קיימו את הסעיף הזה, כשנשאל לא זכר מה המקרה, ואמר שזה היה של מישהו אחר לפי מה שנדמה לו והוא התייעץ והבין שזה מה שמקובל. המקרה ההוא לא הסתדר והוא היה בספק ולכן כתב תנאי זה. הוא הסביר שהבין במקרה קודם שמי ששוכר את השטח מתקשה להשיג ביטוח בגלל סוג המבנה. כשנשאל על כך השיב שאותם שוכרים כלל לא ביקשו לבטח ואמר שכנראה הוא העלה את הנושא וככה יצא החוזה. בבואם לקיים את הסעיף נתקלו בקושי, הוא לא יודע מדוע, כי לו היה ביטוח אצל הנתבעת, והוא סמך על הנתבע והכל היה מסודר וגלובלי. כשנשאל אם סמך על הביטוח (של התיאטרון) השיב כי לאחר שנעשה שינוי "מרחו" אותו. הוא ניסה את סוג הביטוח הזה, כדי להסתמך על כך ולחסוך בביטוח של הנתבעת, הוא רצה להטיל את האחריות על השוכרים ולחסוך בביטוח של הנתבעת. לטענתו הבין שהמבנה מבוטח. "מרחו" אותו בצורה לא יפה, "משכו" אותו, לא אמרו לו, הראו לו פוליסה ושיחקו בו. הוא חשב שהמבנה מבוטח באמצעות הביטוח שהוא בעצמו רכש. לאחר השריפה הוא שאל את השוכר אם יש לו ביטוח והוא ידע שמדובר בהצתה והשוכר החל לאיים עליו בהיבט של רישיונות וכדומה. הוא מעולם לא פנה לסוכן וביקש להוסיף את המבנה המושכר לאגם בשטח 400 מ"ר ואין בצמוד לו סככה.

בעמ' 62 לפרוטוקול ישיבת יום 21.9.20 שורות 31-32 העיד התובע 1 כדלקמן:

"...הפוליסה שאני ידעתי עליה, שהיא מכסה פוליסה חקלאית של מושבים, שמכסה את כל המבנים החקלאיים. זה הכל."

תמיד היה לו אמון כלפי הנתבע הם ישבו ודיברו והוא היה אומר שדבר מסוים מתאים לנו ושהוא ממליץ והוא סידר זאת כך. בהמשך כשנשאל על הפגישה שקדמה לבקשה להוספת המבנה השיב שמכתב הבקשה מעולם לא הגיע אליו והוא לא ראה אותו, אך נערכה פגישה ב3.1.11 והוא לא ביקש בה דבר. כשנשאל של מי היה הרעיון להוסיף את המחסן השיב שהנתבע בא עם השינוי הזה ואמר שזה טוב יותר מכפי שהפוליסה הייתה עד לאותה עת. הוא מעולם לא ביקש שינויים בפוליסה, צמצומים או החרגות. וסוכם שהפוליסה תתחדש בכל שנה בהתאם לפוליסה של שנה קודמת. היו שינויים ותיקונים קלים במשך השנים, אך לא כאלו שביטלו את הכיסוי הגלובלי בפוליסה המיועדת לחקלאות ומושבים. הוא סבור שהייתה פה רמאות טהורה. לא זכור לו שהכיסוי למחסנים ומבני עזר בשנת 98 היה עד לגובה של 165,000 ₪. היו הרבה דברים שהם דיברו עליהם והוא נתן בנתבע אמון והסכים לשינויים קלים במחיר, לעיתים זה נגמר בשיחת טלפון. הוא מעולם לא היה מבצע ביטול של כיסוי מורחב למשק והקטנת גבול האחריות למחסנים ל55,000 ₪. כשנשאל אם הנתבע ביצע הכל על דעת עצמו, השיב שהוא "מרח" אותו ושהוא לא טוב גם לנתבעת. הוא שינה, הראה לו ואמר שזה טוב והוא חתם. אישר את חתימתו על נספח 2 לתצהיר החתמת דנה גרינברג, אם כי כתב היד על המסמך אינו כתב ידו, אך הנתבע 2 החתים אותו סתם. הוא קרא את המסמך, אך כנראה לא הבין אותו. אישר כי ביקש לבטל את הביטוח על מטעים, כי באותה עת לא היו לו מטעים. לגבי שינויים בפוליסה לשנת 1998, גם אז "מרח" אותו הנתבע 2. אישר את חתימתו על גבי נספח השינויים.

חקירתו הנגדית של התובע 1 הותירה רושם גרוע. התובע 1 לא זכר דברים רבים שהיה עליו לזכור. טען שתצהירו שהמבנים היו מבוטחים בעבר, אך הודה שהיו מבוטחים כמבנים חקלאיים, דבר המלמד שהיו מבוטחים לשימוש חקלאי. דבריו של התובע 1 בדבר שימוש במבנה לכל מטרה אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות חוזה השכירות עם התאטרון שם נכתב במבוא להסכם שלמבנה יש רישיון כמבנה חקלאי בלבד. בסעיף 6 נכתב כי התאטרון שכר את המושכר לצורך מחסן תפאורות ומשרד מחסן, שאינו שימוש חקלאי. בסעיף 12 לחוזה השכירות נכתב כי אם רשות כל שהיא תדרוש את פינוי המושכר, יפנו השוכרים את המושכר בתום 60 יום. הוראות אלו מלמדות שהתובע 1 ידע שהוא משכיר את המושכר לשימוש לא חקלאי הסותר את מטרת השימוש במושכר. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם עדותו בפני. בנוסף, התובע לא זכר עובדות רבות היכולות לפגוע בו, אך כאשר עימתו אותו על חתימותיו לשינויים בפוליסות הביטוח טען באופן שבלוני שהנתבע 2 "מרח" אותו.

לאור האמור לעיל, סבור אני שאין ליתן אמון בעדותו של התובע 1 בכל הקשור לפוליסות הביטוח, עריכת פוליסות הביטוח ולדבריו שסבר שפוליסות הביטוח מכסות גם את השימוש הלא חקלאי בסככה-מחסן, כלשונו של התובע 1.

1. התובעת 2 אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה באופן זהה לתצהיר התובע 1 לגבי ההיסטוריה הביטוחית של המשק ומבנה המשק וכן בקשר לקשר שלהם עם הנתבע 2 ולאי ידיעתם באשר לצמצום בפוליסות ולחריגים בו. היא צרפה לתצהירה היתר שימוש חורג בסככה בגודל 400 מטר לשימוש ארכיב וכן כי הגישו בקשה ושילמו אגרה בשנת 2000 עבור שימוש בסככה לצורך תעשיה, מלאכה, אחסנה, אריזה או מגדלי אוורור ואף שילמו היטל השבחה עבורה. כן הגישו בקשה להיתר בניה לבניין חדש חקלאי בשטח 1040 מ"ר. לבקשה צורף תשריט ממנו עולה כי בסמוך למחסן לגביו התבקש ההיתר לשימוש חורג, הייתה הסככה הקטנה וכי בחלק מרוחק יותר מצויה החממה בשטח 1,200 מטרים.

בסעיף 25 לתצהיר הצהירה התובע 2 כדלקמן:

"אציין, למען ההגינות, כי אינני יכולה להעיד מזיכרוני לגבי כל פוליסה, באם נתקבל העתק שלה ו/או לאו, משום שמדובר בתקופת ביטוח ארוכה של כ-23 שנה."

מהבקשה לשימוש חורג עולה שהסיבה לבקשה לשימוש חורג בסככה בשטח 400 מ"ר הייתה מסיבות כלכליות.

התובעת 2 נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי גם היא הייתה מעורבת ברכישת הביטוחים והשיחות עם הנתבע לאורך השנים. בדרך כלל הנתבע היה פונה אליהם לקראת חידוש הפוליסה ומבקש אישור ולעיתים היה פונה בדיעבד ומודיע שהוא חידש. היו עמו מעט מאוד פגישות והרוב התנהל באופן טלפוני. מטרות השיחות והפגישות היו חידוש הפוליסה. הוא היה אומר שהוא עושה את הכל כמו בשנה הקודמת וזה הכל. הם לא היו עוברים על החומר כדי לוודא והם סמכו עליו. בכל שנה הוא היה מעביר את הפוליסה לידיהם לאחר החידוש, במסירה אישית או בדואר (תומכת בטענת הנתבע 2 שכל שנה היה מעביר אליהם את פוליסות הביטוח). לעיתים הם היו מעיינים בפוליסה לאחר שהתקבלה ומתייקים ולעיתים מתייקים בלי שעיינו בפוליסות. הם מעולם במשך 20 שנה לא ביקשו מהנתבע לבצע שום שינוי בפוליסה. הדבר היחיד ששאלה הוא לגבי הסכום ששילמה. היא גילתה כי בשנת 2014 הכיסוי הביטוחי הוגבל למחסן וסככה אחת לאחר השריפה בשנת 2017, לפני כן היא לא קראה את זה. עד אז היא סברה שהפוליסה מכסה את כל המבנים במשק. היא לא מזהה ולא קראה את המכתבים שנטען שהנתבע שלח להם מיום 30.12.14 או מיום 25.2.15 והיא לא חושבת שהם מתוייקים אצלה במקום כלשהו. לא זכור לה שהסוכן כתב להם כי במידה ומתקיימת פעילות של השכרת מבנים יש לעדכנו לצורך בדיקת התאמה בפרטי הביטוח. במידה והייתה מקבלת אותו, היא הייתה פונה לנתבע ומבררת במה מדובר. היא ראתה כי בפוליסה נכתב שמבטחים את המחסן והסככה והיא סברה שהודגשו חלק מתוך יתר המבנים, אך לא הבינה שרק מבנים אלו מבוטחים. כל תוספת המבנים הזו בשנת 2013 לקראת חידוש הפוליסה נעשו על דעת הנתבע ומיוזמתו. היא חשבה שיש צורך להדגיש לחברות הביטוח את המבנים הגדולים ושהיתר מבוטחים בביטוח הכללי. היא לא זוכרת שביקשו להרחיב את הכיסוי הביטוחי כשהחלו להשכיר את החממה או הפעילות שהתקיימה בה, כי הם היו בטוחים שזה מכוסה בתוך כלל המשק. הם ביקשו לצרף את המבנה של 500 המטרים כשזה היה המבנה הראשון שהם השכירו ושהנתבע אמר להם שהוא מכוסה, הם הבינו שגם כל המבנים האחרים. היא הבינה זאת מאחר שהסכום ששילמה לא השתנה פתאום והיא הסיקה שאם המבנה הזה מכוסה אז גם כל יתר המבנים מכוסים בביטוח שהיה לה קודם. למחרת השריפה כשהגיע הנתבע היא נכחה, הוא אמר להם שהמבנה אינו מכוסה ומסר להם אילו מבנים מכוסים ואילו לא. הם אמרו לו להביא שמאי שיקבע מה הנזק. הם לא דיברו אתו על הנתבעת ולא ביקשו ממנו להודיע לה על המקרה, אך הם ציפו שהוא ישלח מומחים מטעם הנתבעת. באותו יום הגיעו מומחים מטעם חברת הביטוח של השוכר. היא ידעה שהשמאי רפפורט הגיע מטעמם באופן פרטי אבל ידעה שהוא עובד גם עם הנתבעת וציפתה שנציגיה יגיעו לבדוק מה ארע, כשהם לא הגיעו כחודש אחרי, לאחר חג הפסח, כשהכל היה מסריח והיה צורך לפנות ולנקות התובע פנה אליה ושאל אם לא הגיעו נציגים מהנתבעת. התובע 1 פנה אל הנתבע ושאל והנתבע אמר לו שזה כלל לא קשור אליו ולא מעניין אותו למרות ש-30 שנים הם שילמו דמי ביטוח. למעשה היא מעולם לא הייתה מבוטחת כי הנתבעת לא ביקשה ולא ביצעה סקר. הנתבע המליץ להם על השמאי רפפורט והיא לא הכירה אותו. המבנה הוקם בשנת 1997 ושימש חממה חקלאית שגידלו בה ענבים ובהמשך פטריות. לאחר מכן המקום שימש בתחילה מחסן ואז הם היו צריכים להתפרנס ממשהו והשכירו את המבנה לאחר שהרכיבו לו שער. הם לא שיקמו את החממה בשנה הראשונה למעט השער. לאחר מכן חידשו את הגג שנקרע, חידשו את השער, ניקו את הרצפה והאספלט שניזוק. כרגע המבנה לא מושכר לשוכרים ומאז השריפה הוא לא הושכר. הם ביטחו את המבנה בפניקס, עם סוקר ובדיקה והסוקר ראה את המבנה וידע אודות השריפה והמקרה. בשנת 1996 ביקשו לבטל את הביטוח עבור הכרמים והעבירו את הביטוח למטעים לחברת ביטוח חקלאות, היא ידעה על כך ולא היה לה צורך בכפל כיסוי. הנתבע טיפל בזה וגם בהסכם עם התאטרון.

1. התובעים הגישו את חוות דעתו של מהנדס החשמל וחוקר השריפות אינג' אשר סלוצקי, אשר כתב בחוות דעתו כי השריפה במושכר פרצה כתוצאה מהצתה. מר סלוצקי לא נדרש להיחקר על חוות דעתו, ולכן חוות דעתו התקבלה כראיה בתיק.

ראיות הנתבעים:

1. מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן:
2. הגב' ברנט אהובה בודקת התוכניות בוועדה לתכנון נחקרה ראשית בה העידה כי היא עובדת בוועדה 13 שנים. היא הביאה את תוכניות החממה והחומר לגבי השימוש החורג שנעשה בה. הוועדה מאשרת כל בקשה שמשרד החקלאות מאשר ושיש לה שימוש חקלאי, אשר עומד בדרישות רמ"י. יש מגוון של מבנים חקלאיים ואין הגדרה למהו מבנה חקלאי. ההיתר במקרה הנוכחי הוא ישן. כיום יש דרישה לאישורי איכות הסביבה, כיבוי אש, אישורי משרד הבריאות לעיתים. כשמשרד החקלאות מאשר בקשה ידוע לה שהאישור ניתן לאחר שמגיע נציג למשק ובודק את הפעילות בו. ידוע לה שבמושב מזור מלבד היתר לשימוש חקלאי ישנו היתר למגורים בחלקה א'. מאז שנת 2005 ושאושר גז/1000 במושבים מותר גם שימוש של אחסנה, סדנאות, בתי מלאכה ומשרדים אך לא מסחר בהגדרה. ההיתר ניתן כאן לפני שנת 2005. מבחינתם אין במשק פעילות מסחרית אלא פעילות אחסנה, משרדים, מלאכה ותעסוקה זעירה. פעילויות אלו אינן פעילויות חקלאיות אלא פעילויות מותרות לפי גז/1000 אך לא פעילות מסחרית, לצורך קבלת אישור יש לשלם היטל השבחה. מבדיקתה היה היתר לשימוש חורג בחממה הקטנה מיולי 1997 ל-3 שנים ולמחסן בשטח 400 מ"ר לשימוש כארכיב. החממה והמבנים לגביהן ניתן ההיתר היו בחלקה א. לחממה בחלקה ב' שנקראת "חממת גפן" בשטח 1,344 מטר, לא היה היתר לשימוש חורג והיא יועדה לחממת גפן. יש בקשה מספר 940844 היתר מה-11.1.1995 והישיבה התקיימה ב-18.11.94. הבקשה לשימוש חורג בסככה בשטח 400 מ"ר אושרה בשנת 97 ל-3 שנים, ומספר ההיתר לשימוש חורג הינו 970462. ישנה בקשה להרחיב את השימוש החורג שמספרה 970460 ל-3 שנים והדיון נערך ב20.7.97 וההיתר ניתן ב-17.9.00 . החממות מחלקה ב' לא רלוונטיות לבקשה לשימוש חורג. יש היתר בניה לחממות מיום 5.9.99 ומספרו 990083. לבקשת בית המשפט ומאחר שברשות העדה לא היו כלל ההיתרים המצויים בתיק כפי שציינה, הועבר התיק בהסכמה במועד מאוחר יותר לעיונו של בית המשפט והוחזר לוועדה.

נציגת הוועדה הביאה עמה את תיק הנכס לישיבת יום 23.12.20, ולאחר שעיינתי בתיקים נכתב בפרוטוקול כדלקמן:

"בית המשפט עבר על התיק וממנו עולה, לכאורה, שהמבנים בנחלה נבנו בהיתר, וכי לגבי המבנה של הארכיב בשטח של כ- 400 מ"ר ניתנו היתרים לשימושים חורגים, וכי קיים דף עבודה בתיק הנכס של אדם כלשהו ממחלקת ההנדסה , שסימן על גבי תשריט מתי ניתן היתר לכל מבנה."

לאחר שעיינתי בתיק הנכס, הסכימו ב"כ הצדדים שניתן להחזיר את תיק הנכס לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, וכי אין שאלות נוספות לעדה.

1. השמאי יוסי רגב אשר הגיש חוות דעת שמאית בה כתב האירוע ארע ביום 10.4.17 ומועד הדיווח לחברה היה ביום 29.5.17. השמאי ביקר במשק ביום 4.6.17 וחוות הדעת נערכה בחודש אוגוסט. מחוות הדעת עולה כי לא נערך סקר. סכומי הביטוח לפי השמאי הינם 76,402 ₪ למבנה קרואן בגודל 50 מ"ר, 500,000 ₪ למבנה מחסן או סככה בשטח 500 מ"ר, 200,000 ₪ לסככה בשטח 200 מ"ר, 48,000 ₪ לפינוי הריסות, 500 ₪ השתתפות עצמית לבית מגורים, השתתפות עצמית למחסנים או סככות 2.5% ולא פחות מ-5,000 ₪. השתתפות נזק עצמי בזדון צד שלישי 10% מהנזק ולא פחות מ-10,000 ₪. 2,000,000 גבול אחריות לאירוע ולתקופה. השתתפות עצמית צד ג' 6,000 ₪ וכי הסוכן הינו הנתבע 2. הפוליסה הינה פוליסת "מכלול לחבר מושב" מהדורת ספטמבר 2016. בפוליסה לא נקבעו תנאי מיגון רלוונטיים. במקום בית מגורים פרטי, מחסן בשטח 400 מ"ר וכ-140 מ"ר סככה. מחסן חקלאי דו מפלסי בנוי קונסטרוקציית פח ופלדה ומחופים ביריעות אטומות מים, מחולק ל-3 יחידות כ"א בשטח 380 מ"ר. ביחידה הדרומית מבין השלושה נבנו משרדים בשטח 130 מ"ר אשר הושכרו יחד עם 250 מ"ר של חניה חזיתית וסככה לתיאטרון, שעיסוקו בהפקת הצגות ילדים. החלק התחתון בשתי היחידות האחרות מושכר לחברת פנל אור ואילו החלק העליון שלהם יחד עם המחסן והסככה מושכרים לחברת אגם- ערכות כיבוי אש. מבדיקת מכבי האש ומבדיקת חוקר התובעים עלה כי היו 3 מוקדים לשריפה בשטח המושכר לתיאטרון וכי מדובר בהצתה מכוונת. הוא מציין כי סוכן הביטוח מסר כי מבנה זה לא בוטח על ידו, כי אמר זאת לנתבעים באופן מיידי והעביר דיווח לחברת הביטוח אודות המקרה כחודש לאחר האירוע לאזהרה בלבד מאחר שידע כי אינו מבוטח וגם בשל חג הפסח. הוא מתאר כי בדיקת הנזקים נעשתה על ידי משרד גולדנברג, כרמלי טריכטר בע"מ. הוא התייחס להצעת המחיר של חברת שיקום היהלום בע"מ, והסתמך על כתב הכמויות של חברת גולדברג כרמלי בע"מ. סכום התביעה הינו 531,590 ₪, אך הערכתו היא שתגמולי הביטוח לתובעים בערכי כינון הינם בסך 377,658 ₪ ובערכי שיפוי 262,760 ₪, כאשר סכומים אלו כוללים פינוי שאריות גג, והתקנת יריעות גג כן עבודות תשתית לחשמל בגין שיקום של נזקים ומבנים צמודים. בסוף חוות דעתו המליץ לא לשלם את הסכום שכן ממצאי החקירה והבדיקה העלו כי המבנה לא היה מבוטח. השמאי ציין בפרק י"א סעיף 4 כי מאחר ולא הועברו חשבוניות מס, נקבעה הערכת השיפוי בניכוי בלאי ומרכיב מע"מ.

השמאי רגב נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי לצורך כתיבת הערכת הנזק וערכי הכינון והשיפוי הוא הסתמך על הערכתו של ההנדסאי טריכטר וגם הערכתו ובדיקתו כשמאי בהתאם למחירי השוק המקובלים ובהתאם להתייעצויות עם בעלי מקצוע נוספים בתחום. כשנשאל לגבי הצעות מחיר שקיבל השיב שהוא מאמין שצרפו אותה, וכן כי יש מקרים שהוא בודק הצעות מחיר בעל פה ולא מצרף דבר. במקרה הזה לא הייתה לו הצעת מחיר טובה למעט זו של טריכטר וחברת יהלום שהיא הצעת המחיר של התובעים. הוא שמאי של הנתבעת משנת 1992, וזו פעם ראשונה שנתקל בחברת יהלום. האגדים מגיעים בגודל של שישה מטרים וחותכים אותם במקום. במקומות בהם אישר פיצוי חלקי עשה זאת בהסתמך על חוות דעת המהנדס טריכטר גם אם לא בדק את הכמות שניזוקה באופן אישי, כי הוא סומך על המהנדס.

1. גב' דינה מור גרינברג אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי הינה חתמת בנתבעת, וכי וכי ביצעה את פעולות החיתום של פוליסת התובעים משנת 1996 ואילך. המשק בוטח במסגרת פוליסת יבול חקלאי ששמה שונה בהמשך למכלול לחבר מושב וזאת החל משנת 2004 ובהמשך לביטוח בחברת הביטוח ציון. היא מבהירה כי לא קיים כיסוי גורף לכל הרכוש שבמשק החקלאי, ועל המבוטח להבהיר במפורש אילו ענפים ברצונו לבטח. במסגרת הביטוח של חברת ציון משנת 1994 ביקשו התובעים לבטח במסגרת פוליסת המשק "מחסנים ומבני עזר" בגבול אחריות של 150,000 ₪ וכן 12 דונמים של כרמים. בשנת 96 פנה התובע בכתב ידו ובחתימתו וביקש לבטל את הביטוח המורחב במשק ואת הביטוח על הכרמים ולהותיר כיסוי למחסנים ומבני עזר, חבות צד שלישי וחבות מעבידים, יומיים לאחר מכן פנה סוכן הביטוח וביקש להותיר ביטוח מורחב ולבטל רק את ביטוח המטעים, ובהתאם הופקה תוספת לפוליסה. בין 1997 ל-2007 עדכנו התובעים מספר פעמים את גבול האחריות בפוליסה עבור מחסנים ומבני עזר באמצעות הסוכן. לדוגמא ביום 15.1.98 כותב הסוכן כי המבוטח מסתפק בסכום פיצוי מצומצם לגבי המחסנים. בינואר 2014 ביקש הסוכן להוסיף כיסוי ביטוחי עבור מבנה מושכר בשטח 500 מ"ר, כולל הרחבה בפרק צד שלישי כלפי דיירי המשנה, בהתאמה הופקה פוליסה חדשה. ביום 30.12.13 לקראת מועד חידוש הפוליסה המציאו התובעים להראל באמצעות סוכן הביטוח פירוט של המבנים במשק אותם הם מבקשים לבטח ושם נכתב כי מבקשים לבטח 200 מ"ר סככות משק ו-500 מ"ר מחסן, מבנה מושכר כשגבול האחריות לכל אחד מסוגים אלו הוא 1,000 ₪ למ"ר, ונכתב במפורש שגבול אחריות המבטח על פי הפרק הראשון לא יעלה על 700,000 ₪ לאירוע. מלבד מבנים אלו לא כיסתה הפוליסה שום מבנה, והנתבעת לא התבקשה לבטח מבנים נוספים. המבנה היה חממה עם יריעות ניילון ובמועד האירוע הושכר לצדדים שלישיים למטרות מסחריות, וסוג מבנה זה ושימוש זה מוחרג בפוליסת הנתבעת וגם בפוליסה של חברת ציון. מאחר ומדובר בחממה היא לא הייתה מסכימה לבטח את המבנה גם אם התובעים היו מבקשים לבטחו והם לא ביקשו. חממה הינו מבנה הנחשב כרכוש בסיכון גבוה החשוף לכל סיכון ושלא ניתן למגנו. הפוליסה מאפשרת כיסוי ביטוחי למחסנים ומבני עזר בכפוף לסייגים שונים ומדובר במבנים המשמשים לצרכים חקלאיים, ולא למבנים מושכרים לצורך שימוש מסחרי , להם יש לרכוש כיסוי ביטוחי נפרד. לא נערך כל שינוי בהיקף הפוליסה או בסייגיה בין השנים 2002 ל-2003. התובעים מעולם לא ביקשו לבטח לולים או מדגרות וטענתם כי מבנים אלו הוחרגו לראשונה ב2003 אינה נכונה.

גב' גרינברג נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי הינה חתמת בנתבעת משנת 1986 והיא טיפלה בתיק מהרגע שחברת הביטוח ציון התמזגה עם הנתבעת. הפוליסה נשארה אותה פוליסה והתיק עבר "as is". היא ניהלה מאות פוליסות של משקים חקלאיים וסה"כ עשרות אלפים. היא יודעת לומר לגבי הפוליסות ולעיתים נעשו בחלקן הרחבות או החרגות. היא מאשרת כל מה שנכתב בתצהירה שמגובה בחותמות נתקבל ובמסמכים. הם ביטחו מחסנים ומבני עזר לשימוש חקלאי וב-2011 הוא ביקש להוסיף את המחסן והמבנים המושכרים לדיירי משנה ולא לצמצם את הכיסוי. היא לא שאלה איזה מבנה זה, ובמשקים רוב מבני העזר הם מחסנים וסככות. בחידוש הפוליסות בסוף 2013 הסוכן מדייק וכותב מה הוא רוצה לבטח בפרק מחסנים וסככות 200 מטר סככות ו-500 מטר מחסן ומגורון. תפקיד הסוכן הוא להעביר את המידע מהלקוח והיא לא עובדת ישירות מול לקוחות. היא מכירה את הסוכנים ואת הנתבע 30 שנים וכן את שיטת העבודה שלו והיא יודעת שהוא לא יבקש לערוך שינוי על דעת עצמו, מבלי שישב עם המבוטח ובירר את צרכיו. היא עדיין לא נתקלה במקרה כזה. על מנת לבטח מבנה שמושכר לצד שלישי יש לשלם יותר עבור הביטוח ולרכוש הרחבה לכך, כי זה לא כלול בסכום האחריות המרבית. צמצום גבול האחריות מ-650,000 ₪ בשנת 2005 ל-250,000 ₪ בשנת 2006 נעשה ככל הנראה משום שהוגשה בקשה שחסרה בתיק. לא נעשות פעולות ללא בקשה. היו מספר חתמים שעבדו על התיק הזה. הפוליסה נועדה לבטח חקלאי ואת המבנים שמשמשים אותו לצורך פעילותו החקלאית, ופעילות מסחרית מוחרגת, אלא אם היא מבוטחת, כפי שנעשה במחסן ובסככה. לעומת זאת את ההחרגה של חממה לא ניתן להרחיב לאור הסיכונים הרבים שיש בחממה. מבנה מאסיבי שהם מבטחים עשוי בלוקים ובטון, היא לא יודעת ממה עשוי מבנה בחממה שנשרף ומניחה שהוא עשוי קונסטרוקציית ברזל וניילון או משהו שדומה לו. היא יודעת בוודאות שלא בוטח מבנה של 1,000 מטר ולא בוטחה חממה. היא לא יודעת לפי מה שנקבע סכום הביטוח, ככל הנראה נעשו שינויים עם הזמן לבקשת התובע כי הפרמיות גבוהות וישנם שינויים במשקים בהתאם ליכולות וצרכי הלקוח. הם לא שולחים סוקרים לכל מקום. לא מבטחים חממה בגלל סוג המבנה ולא משנה מה הוא מכיל ולמה משמש. השינויים שנעשו בפוליסה נעשו על סמך בקשות. היא עבדה גם בחברת ציון. בתחילה התובע ביטח כרמים, ואז ביקש להוריד. התחיל עם משק מורחב ואז ביקש לצמצם ובהמשך להרחיב חזרה ולהוסיף מבנה מושכר. כשהם עושים שינויים בפוליסה הם לא מודיעים על זה ותפקיד הסוכן להודיע על כך, ישנה רשימת חריגים בפוליסה. מה שנכתב לגבי לולים לא רלוונטי כי לא היו במשק לולים מעולם.

1. גב' יהודית בלאושילד אגרונומית ושמאית רכוש וחקלאות שבעבר הייתה חתמת ראשית וראש צוות חיתום חקלאי בחבק הביטוח כלל והכשרת היישוב, הגיש חוות דעת חיתומית בה תיארה את המשק בדומה לתיאורו של השמאי רגב וציטטה מחוות הדעת ההנדסית של מטעם הנתבעת. בחוות דעתה הגדירה את המבנה שנשרף כחממה, ציינה שהוא הוקם לצורך חקלאי וכי בעבר גודלו בו כרמי ענבים. בסיס המבנה ויסודותיו נותרו כפי שהיו ולא מדובר בסככה לאור צורת הבניה וחומרי הבניה ממנו עשוי. מכאן שהמבנה אינו תואם בנתוניו למבנה שבוטח במסגרת הפוליסה. המומחית ציטטה את הפוליסה וציינה כי סוג מבנים זה של חממה ותכולתה מוחרג בחלק ד סעיף 3.6. סייג זה של מבני חממה הופיע גם בפוליסה הישנה של ציון לחבר מושב. המומחית עוברת על הפוליסות השונות ומתארת היכן הוחרג מבנה חממה בכל אחת מהפוליסות, ומסכמת כי מדובר בסייג מקובל ונהוג בכל הפוליסות לביטוח משק חקלאי לאור הסיכונים אליהם חשופים מבני חממה וציודם. קיים ביטוח של הקרן לנזקי טבע בחקלאות שאינה חברת ביטוח מסחרית, אשר מציעה לחקלאים ביטוח כנגד נזקי טבע לחממות וציודם, אך לא כנגד אש, למעט אש היוצאת מתנור חימום המופעל בתוך החממה. היא מדגישה כי הסייג היה קיים לאורך כל השנים וכי גם אם התובעים היו מבקשים לבטח את מבנה זה היו נדחים.

יתר על כן המומחית אומרת כי קבלת טענת התובעים כי כלל המבנים היו מבוטחים משמעה – ביטוח חסר בפרק הראשון, שכן אז הרכוש המבוטח כפי שהוצהר בסמוך לתחילת הביטוח בהצעת הביטוח או בכל דרך אחרת, פחותים מהנתונים המתאימים הקיימים בפועל באותו מועד בו אירע מקרה הביטוח, ואז יש להפחית את חבות המבטח בהתאם בשיעור יחסי שהוא כיחס בין הנתונים שנרשמו ובוטחו לבין הנתונים הקיימים בפועל במועד קרות מקרה הביטוח. היא קובעת כי נוכח מגבלת סכום הביטוח למ"ר בפוליסה 1000 ₪ למ"ר וחסר משמעותי של 60% בשטח המבנה, כי השיפוי המקסימלי בגין הנזק הנטען הינו 132,000 ₪ בלבד. לסיכום כותבת המומחית כי בפוליסה בוטח מבנה בשטח 500 מ"ר בגין מבנה בלבד וכן סככה ששטחה 200 מ"ר. באותה עת היו במשק מבנה חממה ששטחו כ-1000 מ"ר המחולק לשלושה אגפים שהושכרו לדיירי משנה והוא ניזוק בשריפה. המבנה שניזוק אינו תואם בנתוניו את המבנה שבפוליסה והפוליסה החריגה מפורשות לאורך כל הדרך מבני חממה (בניסוחים דומים), כנהוג בכל הפוליסות החקלאיות של כל חברות הביטוח המסחריות המציעות ביטוח משק חקלאי. האיסור ליתן כיסוי ביטוחי למבני חממות הינו קו אדום של כל חתם וכלל לא היה ניתן להשיג כיסוי ביטוחי למבנה זה בנתבעת או אצל כל חברת ביטוח אחרת ובוודאי שלא מפני נזקי אש.

לתצהירה צורפו העמודים השונים בפוליסות הביטוח השונות המחריגות מבני חממה.

גב' בלאושילד נקראה חקירה שכנגד בה העידה כי הנתבעת היא שהנתבעת היא ששכרה את שירותיה ולא משרד עורכי הדין, והיא התבקשה ליתן חוות דעת חיתומית. היא נחשפה לפרטים והייתה אמורה לכתוב מדוע אפשר או אפשר לבטח בפוליסה בהקשר הנידון, לאור תנאי הפוליסה. היא מתמחה בפוליסות ביטוח של חקלאים, והיא לא יכולה להצהיר בשם כלל שם הועסקה בעבר כי אינה דוברת החברה, אך נכון למועד בו עבדה שם היא יודעת שגם בכלל לא ניתן היה לבטח מבנה חממה. על סמך ניסיונה בן 20 שנים היא לא מכירה חברת ביטוח שמוכנה לבטח חממה מאז 1992. יש אפשרות לבצע הרחבה למחסן מושכר בטופס הצעת הביטוח. היא מפרשת את המונח בפוליסה "מבנים המשמשים חממות"- כחממות מסוגים שונים וכל דגמי החממות שיש או מבנים המשמשים לחממות. הדגש הוא על המבנה ולא על השימוש וכל מה שקשור אליו- הציוד והתכולה. היא לא הייתה במשק התובעים, אך מהתיאורים והתמונות היא רואה שהיה מדובר בחממה. היא ניסחה את ההגדרה של חממה תוך ליקוט מפרטים ומחירונים שברשותה ומסמכי מדיניות והנחיות לתכנון מבנים חקלאיים של משרד החקלאות. היא לא חולקת על כך שלמבנה לא היה כיסוי שקוף בכל המעטפת. היסוד של מבנה חממה הוא לא עמוק והמבנה הינו קל. ובחממה אין קירות ויש רק קוסטרוקציה. עלותה של חממה נעה בין 50,000 ₪ ל- 60000 ש"ח לדונם, ולא 1,000 ₪ למ"ר. היא מודעת לכך שיצקו בטון ברצפה אך מבחינתה אם היו שינויים במבנה או בצורתו זה לא משנה את ההגדרה של חממה ושל סוג המבנה הבסיסי. העיקרון לפיו פעלה לגבי גבול האחריות וסכום הביטוח הינו שאם ביטחת 500 מ"ר ונגעת ב-1,000 מ"ר אז יש לך 50% תת ביטוח ואת זה יכפילו בגבול האחריות. לפי הפוליסה המבנה שניזוק לא בוטח הן מבחינת שטח, הן מבחינת עובדת היותו מושכר והן מבחינת סוג המבנה.

1. החוקר אילון זיו אשר חתם על תצהיר עדות ראשית והגיש דוח חקירה שערך, תקליטור שמע של החקירות שביצע ותמלולי חקירות שערך במסגרת החקירות שביצע לתובעים, לנתבע 2 ולבעלים של התיאטרון. מדוח חקירתו עלה כי התובע היה איתן בדעתו כי המבנה שנשרף בוטח לאורך השנים ושבעבר סוכם עם הנתבע 2 שכל המשק מבוטח. הנתבע 2 היה איתן בדעתו כי המבנה לא בוטח בעבר או באמצעותו כי אינו מכיר המבנה וכי הוא לא הוצג בפניו וכי לא התבקש לבטחו. הוא אף ביקש בעבר בכתב מהתובעים לבדוק מצב של העדר ביטוח מול שוכרים וביקש מהם לוודא קיום ביטוח. לדבריו אמר לתובעים מיד לאחר האירוע כי המבנה אינו מבוטח. מכיבוי אש נמסר כי ישנו חשש כבד להצתה. משטרת ישראל מסרו כי מתנהלת חקירה אך התובעים אינם מופיעים בתיק כבעלי עניין או מעורבים. משרד שמאים שמכל שביטח את השוכרים השיב כי השוכרים לא פוצו במלוא סכום הביטוח לאור התראות קודמות וסכסוך שככל הנראה גרם להצתת המקום. הבעלים של התיאטרון, מר אסי סתיו, מסר כי יש לו בעיות רבות עם התובע, שאף תובע אותו והפנה לבא כוחו שמסר כי הוא מכיר באופן אישי את משקו של התובע ושלפי הידוע לו מדובר בחממה שלא ניתן לבטחה, וכי מרשו ניסה לבטחה בהכשרת הישוב ללא הצלחה ואף באמצעות הנתבע 2. לדברי סתיו התבקש לבטח את המבנה אך לא הצליח ואמר זאת לתובע עובר לחתימה על הסכם השכירות ואכן בנוסח אחד הטיוטות הופיע הכיתוב לצד ההתחייבות לבטח המבנה- במידת האפשר. החוקר ליווה את גיא טריכטר מומחה הנתבעת במדידות שטחי המבנים וראה כי השטח שהושכר לתיאטרון הינו שליש משטח המבנה הכולל ושטחו 320 מ"ר אליו צמודים בחזית משרדים ועוד 128 מ' שטח לחניית כלי רכב. וכי המבנה המשמש את חברת אגם בשטח 400 מ"ר ובסמוך אליו סככה צמודה בשטח 140 מ"ר הוא מציין כי בפוליסה בוטחו מחסן בשטח 500 מ"ר וסככה בשטח 200 מ"ר. כמו כן סקר את חוזי השכירות האחרים במשק. מסקנתו הסופית הייתה כי התובעים לא ביטחו את המבנה שנשרף וכי הם ניסו במרמה לחייב את השוכר לבטח את המבנה למרות שניסה לעשות כן ולא הצליח. כמו כן עלה כי החליף את הסעיף העוסק בהתחייבות השוכר לרכוש ביטוח מבנה, בעותק בו חתם הרוכש וזאת ללא ידיעתו בכך שהשמיט את צמד המילים במידת האפשר ללא ידיעת השוכר וכי מדובר בזיוף ורמיה. עצם הוספת המילים "במידת האפשר" שהושמטו מנוסח החוזה עליו חתמו התובעים והתיאטרון מעידה על ידיעתו של התובע כי לא ניתן היה לבטח את מבנה החממה/ איסכורית הנידון וכך גם חקירת השוכר העידה.

החוקר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הנתבעת מינתה אותו לבדוק את המקרה, לרבות בשאלה אילו מבנים בוטחו ואילו מבנים לא בוטחו. הנתבע 2 לא חתם על הודעתו בפניו כי הוא הניח שיזומן לבית המשפט והיה מעוניין לדבר בבית המשפט ולהגיש חומר, אך חקירתו הוקלטה. הוא גילה בחקירתו מעשה מרמה וזיוף, מהמסמך של חוזה השכירות מול השוכר. השוכר מסר במפורש כי ניסה באמצעות שני סוכני ביטוח לבטח את המבנה אך זה לא התאפשר כי מדובר היה בחממה, וחברות הביטוח לא מבטחות חממות כבר יותר מ-20 שנים. הוא לא הציג את החוזה ועימת את התובע כי הוא חוקר מטעם חברת ביטוח ולא משטרה. הוא סומך על הנתבע ומאמין לו כי הוא 30 שנה בתחום. הוא אף חקר את הנתבע בעבר בעניין אחר, אך לא הגיע לתיק עם דעה קדומה. הוא לא סבר שהיה זקוק למסמכים שמצויים אצל הנתבע ואם סוכן מסוים לא מעוניין לתת מסמכים מסוימים, אין לו מה לעשות עם זה. כל הפעולות שביצע מצוינות בדוח החקירה.

1. הנתבע 2 הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הינו מתגורר בשכנות לתובעים ומשמש סוכן הביטוח שלהם מזה שנים רבות. בשנת 1994 בוטח המשק באמצעות חברת ה5ביטוח ציון אשר נרכשה על ידי חברת הביטוח הראל, ופעילות חברת הביטוח ציון התמזגה בתוך פעילות חברת הביטוח הראל. הפוליסה חודשה מידי שנה ובסמוך לפני כל חידוש פוליסה פנה לתובעים וביקש לדעת אם יש להם בקשות מיוחדות או שינויים, כפי שהינו נוהג עם כל לקוחותיו. הוא הצהיר כי התובעים הכירו את הפוליסה וביקשו לעיתים לערוך בה שינויים בכיסוי הביטוחי והוא פעל בהתאם. התובעים לא הציגו לו ולא אפשרו לו לסייר בכל חלקי המשק משיקוליהם. התובעים היו מודעים לכל אורך השנים כי המבנים בוטחו כמשקי עזר ומבנים לצורך הפעילות החקלאית במשק, וכי היה עליהם לערוך ביטוח נפרד למבנים המושכרים לשוכרי משנה לצורך פעילות עסקית או מסחרית. לראיה ביום 3.1.11 בפגישה עם התובעים התבקש להוסיף לפוליסה כיסוי למבנה מושכר בשטח של כ-500 מ"ר כולל הרחבה לביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים ולמחרת העביר את בקשת התובעים והדבר מחזק את העובדה שהתובעים ידעו שכלל מבני המשק לא מבוטחים. התובעים פנו אליו מספר פעמים בבקשה לסייע לנסח סעיפי חוזה בהסכמי השכירות שיטילו אחריות על השוכרים לבטח מבנים אלו וזאת ביודעם כי המבנים אינם מבוטחים. הוא העיד כי בכל שנה דאג להעביר לתובעים את הפוליסה המתחדשת, על כל חלקיה במסירה אישית או הנחת המסמכים בתיבת הדואר של התובעים ולעיתים בליווי מכתב ממנו בו הוא מתריע כי ככל שהם משכירים מבנים במשק עליהם לתת לכך את הדעת מההיבט הביטוחי והוא איתר חלק ממכתבים אלו מהשנים 2014, 2015 ו-2017 וצירף אותם לתצהירו. בדצמבר 2013 לקראת מועד חידוש הפוליסה הוא שוחח עם התובעים והם פירטו את המבנים אותם הם רוצים לבטח ואת המידע כתב בכתב ידו על גבי העמוד הראשון של הפוליסה ושלח זאת לחיתום הנתבעת. לפיכך בוטחו מחסן בשטח 500 מ"ר וסככה בשטח 200 מ"ר בלבד, ואין לו ספק שהתובעים היו מודעים לכך, והטענה שאינם היו מודעים לכך היא טענה שקרית. את המבנה שראה לאחר האירוע לא ראה מעולם והתובעים לא ביקשו לבטחו בפוליסה כלשהי.

ביום האירוע התקשר אליו התובע ודיווח על שריפה במשק במבנה שהושכר לתיאטרון. הוא ידע על עסק זה שכן ביתו הועסקה שם לתקופה מסוימת, אך לא ידע היכן בדיוק הוא פועל. זמן קצר לאחר מכן הגיע למשק וכשראה שמדובר במבנה חממה שאינו תואם את נתוני המבנה שבפוליסה אמר לתובע מפורשות, כבר במעמד זה כי המבנה אינו מבוטח בפוליסה, שאין מקום למסור הודעה על האירוע לנתבעת והמליץ לו למנות שמאי מטעמו כדי למצות זכויותיו מול שוכר המבנה. התובע פעל בהתאם להמלצתו ומינה באופן אישי את השמאי רפפורט לצורך בירור נסיבות השריפה ואומדן הנזקים. כחודש מאוחר יותר פנה אליו התובע טלפונית והעלה טענות שונות בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי וביקש לברר אם דיווח לנתבעת אודות האירוע, וציין כי הוא מעוניין להיפגש עמו יחד עם בא כוחו. הוא סבר שהעלאת טענות חדשות אלו הן כתוצאה מעצת בא כוחו, ועל כן למען הזהירות הודיע לנתבעת אודות השריפה. הוא נדהם מהגשת התביעה והטענות נגדו. התביעה הסבה לו נזקים כבדים, עגמת נפש ופגעה בשמו הטוב ובמוניטין שצבר בקרב בעלי המשקים החקלאיים באזור מגוריו.

הנתבע 2 נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מבוטח בפוליסת אחריות מקצועית דרך לשכת סוכני הביטוח בחב' איילון, הוא מעולם לא הפעיל את הביטוח ולא רואה סיבה להפעילו גם כרגע. הוא לא זוכר שהוא סרב או מדוע סרב לחתום על הודעתו מול חוקר הנתבעת כי זה היה מזמן והוא לא ידע שהוא הוקלט. הוא היה זהיר לאורך כל השנים ומסמכיו ומכתביו מעידים על כך, יש הרבה סיבות לכך שנזהר עם הלקוחות הספציפיים הללו אך הוא מעוניין לשמור על כבודם. הוא מצא מכתבים נוספים מהשנים 2008-2010 שלא נסרקו למחשב ומעוניין להגישם במהלך עדותו ככל שהדבר אפשרי. הוא לא מסר אותם לחוקר כי היה צריך למצוא ולאתר את המסמכים. הוא לא מבין מאיפה הגיע העניין הזה, הלקוח מעולם לא ביקש לבטח חממות, מדובר בתביעה קנטרנית. הוא מצטער על הנזק שנגרם ללקוח ולו היה יכול לעזור היה עוזר, אך במקרה זה לא היה ביטוח ולא ניתן לעזור בדיעבד. במקור בוטח המשק בחב' ציון בכיסוי רחב שכלל את כל יחידות המשק עד ל-165,000 ₪ בפוליסה חקלאית שלא מבטחת מחסנים מושכרים. בוטחו רק מחסנים ששימשו את החקלאים. הוא לא נדרש לציין כמה מחסנים. כך גם לגבי מבני העזר. בכל שנה הם היו נפגשים בביתם לקפה והלקוחות הללו מביני עניין והיו אומרים לו מה הם מעוניינים לבטח. התובע אמר לו שהוא לא מעוניינים לבטח עוד 2,000 דונם שיש לו עם שוכרים בטענה שהוא ידאג לכך בהסכמים מול השוכרים. הוא ביקש לבקר במשק בשביל ניהול סיכונים נכון ולא אפשרו לו. התובע אחד היחידים שלא אפשר לו לבקר במשק ומסיבה זאת הוא נהג בזהירות יתירה עם התובעים. הוא לא חשב לסרב לבטח, אך דאג להסביר את המשמעות. לא נידבו לו מידע באשר למועדי ההשכרה לצדדים שלישיים. כל שהוא יודע הוא מה הוא מבטח ומה יש בפנים. לו היה מחסן זיקוקים לא היה מבטח אותו. כסוכן הוא ביטח מבנים שמושכרים לצד שלישי לפי מה שנדרש והתבקש, הוא לא יודע כמה מחסנים ומבני עזר היו במשק וממילא מדובר בפוליסה חקלאית והביטוח מתייחס רק לשימושים חקלאיים, למעט חממה שאינה נחשבת מבנה או מחסן. הוא נוהג לשבת ולהסביר ללקוחותיו בדיוק מה מבוטח לפי הגדרות הפוליסה, הוא לא יכול לכפות על לקוח לסייר ולהראות לו את המשק. השאלה האם לשלוח סוקר או לא היא של חברת הביטוח והוא לא מחליט בנידון. כל הפגישות נערכו בבית התובעים, והיו ביניהם גם שיחות טלפון. לשיטתו המבנה שנפגע הינו חממה בניגוד לעמדת התובעים ואינו חלק ממבנים ומחסני עזר. לאורך השנים הוא הגדיל לתובעים את הכיסוי הביטוחי. יש שינוי בנוסחי הפוליסה ככל הנראה בגלל שינויים של החברה לאור צרכי החקלאים, זה לא משהו שהוא שלט בו. הוא לא יכול להתייחס לעותק בדיקה במקום הפוליסה המקורית. הוא ידע שהם משכירים לצדדים שלישיים, אך התובעים לא היו גלויים אתו לחלוטין, ולכן הוא דאג להוציא להם את המכתב בנושא השכרת מבנים לצדדים שלישיים. הוא תמיד היה מעלה את הנושא בפגישותיהם והיה מתבקש לא לגעת בזה, ונאמר לו שהם מטפלים בכך. הם אמרו לו שיש להם במקום חברה שמתעסקת בכיבוי אש. בסככה הוא עושה יין למיטב ידיעתו. אם היו מאפשרים לו לסייר במשק, הוא היה יודע במדויק מה צריך לבטח. הוא ביקש לבטח כפי שהתובע ביקש ממנו, הוא לא נוקב בעצמו בגודל המבנה ומבקש לפי מה שהלקוח מבקש ממנו. מבחינתו היה מעדיף לבטח 1,200 מ"ר כי היה מרוויח יותר כסף. הוא לא החתים על פוליסות, לא הקליט כי הם חיים באותו יישוב והיו ביניהם יחסים קורקטיים. הם לא היו חברים והרקע היה מקצועי לצורך הביטוח. לא הייתה תחושה שיש להחתים זה את זה. את הצורך היחיד שהיה לו הפיג באמצעות המכתבים ובאופן בו נזהר מראש בעבודה מולם. עובר לבקשות החידוש היה יושב יחד עם התובעים ואז נוהג לשלוח בקשת חידוש לפי שנה חוזרת. כיום בארבע שנים האחרונות הוא כבר מקליט. הוא לא סוכן ביטוח שגרתי כי הוא בעצמו חקלאי ובעל משק והוא יודע מהי חממה, מהי סככה והוא מבחין בין המבנים השונים. האמת היא שהחממה משמשת הרבה אנשים כדי לכסות תצלומי אוויר במקרה של מבנים לא חוקיים.

כל עוד הנכס מכוסה בניילון לנצח הוא ישאר מבנה חממה. הוא סבור שהגם שכתוב "שימוש" הכוונה לכל מבנה שמשמש חממה, אשר מוחרג וכי למחסן יש הגדרה שונה. התובע שכר שמאי באופן פרטי והלך לפעול באופן פרטי. כנראה לאחר שהתייעץ עם יועצים משפטיים יעצו לו אחרת והוא פנה אליו שוב אחרי כמעט שלושה שבועות. כשפנה אליו השיב לו שהוא טיפל בזה באופן פרטי ושיש לו שם שוכר. ככל הנראה לקח זמן עד שהבינו זה את זה. הוא סבור שמי שמגיע לו פיצוי בצורה נאמנה וישרה הוא יעזור לו, אך כשאין ביטוח זה נגמר וצריך לשים גבול. הוא לא קרא את דוח החוקר.

1. עו"ד זיו קדרי הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא מנהל מחלקת תביעות רכוש בנתבעת. פוליסת ביטוח המשק של התובעים הייתה כפופה ל"פוליסת מכלול לחבר מושב" מהדורת ספטמבר 2016 שהייתה בתוקף בשנת 2017. במסגרת זו נכתב כי הרכוש המבוטח הינו שני מבני עזר מחסן בשטח 500 מ"ר וסככה בשטח 200 מ"ר כמו כן גבול הפיצוי לאירוע הינו 700,000 ₪. ביום 15.5.17 או בסמוך לו הודיע הנתבע 2 אודות האירוע שארע במשק התובעים במבנה שהושכר לתיאטרון, וכן מסר כי המבנה אינו אחד מהמבנים המבוטחים בפוליסה ועל כן לא מסר הודעה קודם לכן. הוא צירף לתצהירו את תדפיס פתיחת התביעה בנתבעת. בעקבות ההודעה ולמען הזהירות ומבלי להוות הכרה בחבות. מינתה הנתבעת את משרד רוברט מרכוס שמאים בע"מ לבחינת נסיבות האירוע והנזקים הנטענים. בהמלצת לשמאי מונה משרד המהנדסים גולדקלנג, כרמלי טריכטר לצורך עריכת חוות דעת הנדסית ביחס לנזקי המבנה וסקירת המבנים הקיימים בשטח המשק ומאפייניהם.

בתאריך 24.5.17 התקבל במשרדי הנתבעת מכתב הדרישה החסר מטעם ב"כ התובעים ובו נדרשה לשלם לתובעים סך של 480,000 ₪. התובעת השיבה כי מינתה שמאי מטעמה לבדיקת נסיבות האירוע ושאלת הכיסוי הביטוחי וציינה כי הדבר נמצא בבדיקה וביקשה להמציא אסמכתאות נוספות. ביוני הגיש ב"כ התובעים דרישה נוספת והמציא חוות דעת של חוקר דליקת ממנה עלה כי מדובר בהצתה שנעשתה ב-3 מוקדים. ב13.6.17 התקבלה הודעה מוקדמת של שמאי הנתבעת. נוכח הודע סוכן הביטוח כי המבנה אינו מכוסה בפוליסה ולאור ממצאי השמאי כי ככל הנראה מדובר בהצתה, הוחלט למנות את מוקד חקירות לצורך חקירת נסיבות האירוע ובחינת סוגיית הכיסוי הביטוחי. ביום 18.7.17 התקבלה חוות הדעת ההנדסית וביום 7.8.17 התקבלה חוות דעת השמאי. הבדיקות והממצאים העלו כי מדובר בחלק ממבנה חממה בשטח 1,200 מ"ר מחולק, המושכר לשלושה שוכרי משנה, הבנוי קונסטרוקציה קלה ומחופה ביריעות. התברר כי בצמוד קיימת סככה מקורה וסגורה בשטח 500 מ"ר שלא ניזוקה באירוע, וכי הם אלו המבנה והסככה המכוסים בפוליסה. מסקנת השמאי הייתה שלא מדובר במבנה שבוטח וכך גם קבע החוקר מטעם חברת הביטוח. מעבר לכך שהמבנה לא בוטח, מדובר במבנה חממה המוחרג בפוליסה וכן מדובר בפעילות מסחרית שהינה מוחרגת גם כן. נודע לו כי בכל מקרה לא היה ניתן לבטח מבנה זה ועל כן ביום 18.9.17 הודיעה הנתבעת לתובעים באמצעות בא כוחה כי היא דוחה תביעתם לתגמולי ביטוח באמצעות בא כוחה. גם לו לא היה פירוט של המבנים שבוטחו לא היה בדבר לסייע לתובעים שכן המבנה הינו מבנה חממה מוחרג ואף שימש לפעילות מסחרית שהינה מוחרגת ולא במבנה עזר שסייע לשימוש חקלאי. לו הייתה מתקבלת הטענה היה פה ביטוח חסר משמעותי בשיעור של 60%. יתר על כן מוקדי השריפה ארעו באיזור ובו ציוד שיצא מכלל שימוש באופן קבוע או ניטש וגם מטעם זה פטורה הנתבעת מכל חבות כלפי התובעים.

עו"ד קדרי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי שהוא בתפקידו אצל הנתבעת משנת 2009 וכי הוא טיפל בתביעת התובעים. הוא לא יודע מה היה לפני התביעה והוא נכנס לעניין רק לאחר שקרה המקרה והוגשה התביעה. מספר אנשים במחלקתו טיפלו בתיק ואחד מהם מינה את החוקר ולא הוא עצמו. החוקר מונה בשל טענה למקרה ביטוח ונזק לנכס שאינו מבוטח בהתאם לדברי החוקר. מאחר שדובר בסכום משמעותי מונו מספר מומחים. הוא החליט לדחות התביעה והיה אחראי על מכתב הדחיה. הם הסכימו לוותר על החריג של נכס מושכר רק לגבי המבנים שבוטחו ולא באופן כללי לגבי כל הפוליסה. הפוליסה לא נשארת זהה, ומשתנה בהתאם לשינויים בנכס או ברצון המבוטח. השינויים אינם מצטברים כמו במקרה של תוספת. יכולים להיות שינויים שמגדילים את הכיסוי או שמקטינים אותו. הנתבעת מצמצמת היקף ביטוח רק לבקשת המבוטח או הסוכן, השאיפה של הנתבעת היא תמיד לקבל יותר פרמיה. לעיתים כשסוכן חרג מסמכותו הוא מייצג את עצמו באופן נפרד ולא תחת הנתבעת, מדובר במקרים חריגים. במקרה זה הסוכן הודיע בהודעתו הראשונית שיש במשק מספר מבנים ושהאירוע אירע במבנה לא מבוטח. בסיס האירועים המכוסים בפוליסה הינם תאונתיים ולא מקרי הצתה וזדון. אם אין בפוליסה אירועי זדון אז שריפה או אש שמקורה בהצתה לא תכוסה. הם לא מבטחים חממות כי מדובר במבנה פגיע מאוד ובסדין אודם. הם לא יסכימו לבטח חממה גם אם יקרו לה מסעדה או בית כנסת, לאור סוג החומרים ממנו עשוי המבנה. למיטב ידיעתו השינויים בפוליסות נעשו לאחר מפגשים בין הסוכן ללקוחות, אך הוא מעולם לא שוחח עם התובעים.

1. הנדסאי הבניין מר גיא טריכטר אשר הגיש חוות דעת הנדסית ממנה עלה תיאור המשק והמבנים השונים בו, לרבות תצלומי אוויר. מהתצלומים עולה כי המשק מורכב ממבנה מגורים ומאחוריו מבנה וסככה הצמודה לו, ובהמשך המשק מאחור מצוי מבנה מודולרי המחולק לשלושה חלקים בני 320-384 מ"ר כל אחד , אשר גגו מורכב מיריעות מתיחה אטומות למים. נכתב כי מדובר במבנים שאמורים לשמש כחממות ובנויים מקונסטרוקציה קלה ופרופילי פלדה ופח, אשר חופו בפנל מבודד ובתוכם אגפי משרדים הבנויים מלוחות גבס ותקרות משניות מגבס ותקרות פריקות. רצפת המשרדים הינה קרמיקה על גבי משטח בטון. השריפה אירעה בחלק הדרומי של מבנה זה ואיזור המשרדים המזרחי ניזוק מפיח ואש ואילו המערבי מפיח. אגף המחסנים במבנה המרכזי ניזוק מאש והצפוני מפיח. באזור מוקד האש קיימת קריסה ועיוות של קירות הגג והמבנה הקונסטרוקטיביים ולא הובחנו נזקים לרצפת הבטון. המומחה הכין אומדן עלויות לשיקום הנזק וכתב כמויות והגיש הצעת שיקום בגובה 434,350 ₪ +מע"מ. עלות השיקום למבנה של מוקד האש הינו 303,002 +מע"מ והערכתו לשיקום מבנים צמודים שניזוקו (המרכזי והצפוני) הינו 74,656 ₪ +מע"מ. הוא מציין כי אין בחוות דעת זו כדי לקבוע אחריות המבטחים או את דעתו האם המבנה הינו המבנה הרשום בפוליסה כמבנה מחסן או סככה.

נר טריכטר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי אין מחלוקת שרצפת המבנה שניזוק הייתה רצפת בטון, וכי שלד החממה עשוי מתכת מכוסה בפרופילי פח וכי הגג מקורה ביריעות pvc. סוג הבנייה מעיד על מבנה שנבנה במקור כחממה. הקבלן "יהלומים" הוא קבלן שיפוץ דירות במקצועו והוא יכול להרשות לעצמו עם כל הידע וניסיונו המקצועי לחלוק על המחירים שהוא הציג. חברת הביטוח ביקשה ממנו לתת הערכת מחיר ולא הצעות מחיר וממילא ההפרשים אינם גדולים. פירוק החממה אינו עבודה של טרקטור כי זה בבחינת פיל בחנות חרסינה, יש להביא מסגר ולפרק מקומות שיש להחליפם, את הפלדה ניתן למכור. הוא סבור שרק 7 אגדים נפגעו ולקח עוד אחד רזרווי. לא נפגעו כל 14 האגדים והם לא התעוותו. הוא ביצע מדידות לפני שהעריך את שטח הפנלים שנפגעו במוקד האירוע והוא החשיב את כל מה שנשרף והתעוות ובסה"כ 104 מטרים. הוא אישר התקנה של ארגז כיבוי אחד, כי זה מה שראה בסיור. הם חיפשו ארגז נוסף ולא מצאו למעט אחד שהיה בכניסה ולא ניזוק ולכן אישר אחד. כל מה שבדק והעריך, עשה על סמך ניסיונו וביקורו בשטח. לו היו מביאים ומציגים לו חשבוניות יכל להתחשב בכך ולעדכן את הדוח. לא היה צורך בבמת הרמה וגם השטח שיש לצבוע נמדד על ידו בשטח והתבקש כפול. בדרך כלל הוא לא נכנס לערכי כינון ושיפוי, אך זה נכון לכל דבר שיש לו בלאי או פחת וניתן להתחשב בכך. המחירים שנתן הם להשבת המצב לקדמותו, הוא לא נכנס לפחת והוא מעיד בשבועה לגבי הכמויות שכתב.

מחקירתו החוזרת עלה כי הוא בדרך כלל לא נכנס לחישובי פחת ואורך חיי מבנים, למרות שיש חוברת טובה של הטכניון בנושא. בדרך כלל מי שנכנס לחישובים אלו הוא השמאי.

הסיכומים:

1. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.
2. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הם הוכיחו את מקרה הביטוח ועל הנתבעת הנטל להוכיח התקיימותם של הסייגים והחריגים בפוליסה בגינם היא טוענת להעדר כיסוי ביטוחי. בהתאם לפוליסה ישנו כיסוי ביטוחי לאירוע שנגרם עקב אש או התפוצצות, שלא נגרם על ידי התובעים או מי מטעמם, ואף נכתב בפוליסה כי ישנה השתתפות עצמית בגובה 10,000 ₪ למקרה של נזק בזדון. על כן השריפה מכוסה בפוליסה, ולא התקיים הזדון שנגרם על ידי המבוטח, מי מטעמו, בני ביתו או מי שקיבל חזקה ברכוש המבוטח. התובעת טענה כי הפוליסה אינו כוללת ציוד, חומרים, מבנים או תכולותיהם המשמשים לחממות בתי רשת או מנהרות, מכאן שהפוליסה מדברת על "שימוש" ולא על סוג המבנה. אין חולק כי במועד האירוע המבנה לא שימש כחממה. עדות החתמת בעניין זה הינה עדות סברה לאחר שהעידה שלא ניסחה הסעיף. נוסח הפוליסה מדבר בעד עצמו וממילא ויש לפרש אותה לרעת המנסח ובהתאם לדין ולפסיקה. מעבר לכך החתמת הגדירה, כי חממה הינה יריעת ניילון ולא מבנה מאסיבי כפי שהם מצפים לבטח ומסכימים לבטח ובכך אישרה כי הנתבעת מסכימה לבטח מבנה מאסיבי. החתמת לא ידעה ממה עשוי המבנה שניזוק באירוע ולפי המהנדסים מבנה זה היה מאסיבי אפילו יותר מהמבנה אותו טענה הנתבעת כי ביטחה. אם הנתבעת הסכימה לבטח את המבנה שלטענתה בוטח אין סיבה שלא הייתה מסכימה לבטח את המבנה שלטענתה לא ביטחה. אין להתחשב בחוות דעת האגרונומית מאחר ואינה מוסמכת וכשירה במישור החיתומי או להצהיר בשם חברות הביטוח השונות וחוות דעתה ניתנה על סמך עיון בפוליסות חלקיות שאינן נכונות או רלוונטיות להצעת הביטוח הראשונה. המומחית העידה כי לא ביקרה במבנה שניזוק ומכאן כי עדותה במישור החקלאי שמאי הינו בגדר עדות שמועה והיא לא יכלה להעיד על טיב המבנה ואופי בנייתו ולא להסתמך על מקורות אותם לא צרפה לחוות דעתה. בנוסף אין מחלוקת כי בהתאם להגדרת משרד החקלאות משאין כיסוי שקוף למעטפת המבנה לא מדובר בחממה. החתמת מטעם הנתבעת העידה כי הפוליסה המקורית הועברה בדיוק כפי שהייתה לנתבעת. באשר לשינויים בפוליסה החתמת העידה כי לא נעשים שינויים ללא בקשה, אולם נעשו שינויים בפוליסה באשר ללולים אשר כלל אין במשק התובעים ומכאן כי לא התבקשו על ידם. כמו כן העידה כי כאשר מבקשים להוסיף כיסוי למבנה מושכר הוא מצטרף לכיסוי הקיים ומתרחב. במסגרת התיק היו מסמכים שלא הועברו למבוטחים כמו מכתב הנתבעת נושא חותמת נתקבל מיום 30.12.13 ובו גבול אחריות מירבי של 1,089,000 דבר שאינו תואם בקשת החידוש לכאורה או טענות הסוכן. הכיסוי למבנה מושכר נוסף כבר בשנת 2009. הסוכן הגביל את הביטוח רק לשני המבנים המושכרים אותם ביקשו התובעים להוסיף לכיסוי הקיים, בניגוד לדרישת התובעים וללא ידיעתם. החתמת העידה שלא עניין אותה מהם המבנים שבוטחו עובר לאירוע ולמרות שהתובעים שילמו כספים משך 25 שנים, לאחר קרות מקרה הביטוח חברת הביטוח טענה שהיא ביטחה כל מבנה למעט המבנה שניזוק. רק בדיעבד לאחר קרות מקרה הביטוח מנתה הנתבעת חוקר וניסתה להבין מה המבנים הקיימים במשק ומה בוטח במסגרת הפוליסה. סוכן הביטוח מעולם לא הודיע על צמצום הכיסוי או חריגים. יתר על כן מאחר ואין במשק כלל מבנה בשטח 500 מטרים אמרה החוקרת שמדובר במידע מהותי שאינו אמין. שמאי התובעים הגיע והעריך הנזקים בזמן אמת בצירוף הצעת מחיר מקבלן ותמונות הנזקים, לעומתם השמאי מוטעם הנתבעת התבסס על חוו"ד של טריכטר, שלא צרף כל הצעת מחיר וקבע סכומים בעלמא. מומחי הנתבעת סתרו זה את זה בעדותם, ביקרו במקום באיחור ולא בחנו באת הנזק בזמן אמת למרות הדיווח לסוכן הביטוח. על כן מבקשים את גובה הנזק בהתאם להערכת השמאי מטעמם, הפסדי שכירות שכן המבנה לא הושכר עד חודש עובר לישיבת ההוכחות ואף ריבית עונשית ועגמת נפש.
3. הנתבעים טענו כי אין חולק שהמבנה שנפגע הוא חממה שהוקמה בשנת 1997 ושימשה בעברה לגידול גפנים ופטריות בהתאם להיתר שהתקבל לבנייתה. מעולם לא ניתן היתר לשימוש חורג באשר למבנה זה והוא מוגדר כחממה עד היום. המבנה הושכר לצד שלישי והוצת בזדון, הצתה שכוונה נגד שוכרי המבנה. התביעה נדחתה כי מבנה זה לא בוטח. ובוטחו לשימוש של מחסן המושכר לצד שלישי רק מחסן בשטח 500 מטרים וסככה בשטח 200 מטרים ולא מבנה החממה. התובע העיד כי הפוליסה שהייתה לו כיסתה את המבנים החקלאיים וכי מדובר היה בפוליסה של חקלאים ואין מחלוקת כי במבנה נעשה שימוש מסחרי. מחקירת התובע הוכח כי בחרו שלא לבטח לול לגידול פטמים שהיה ברשותם וכי מבנה הלול נמחק בהצעת הביטוח. אין מחלוקת כי מבנים ומחסני עזר אינם חממה ואינם מבנים המושכרים לאחרים לצורך פעילותם העסקית ויש לזכור שהתובע הינו מהנדס במקצועו וכי הוא בקיא בהגדרות המבנים השונות ולראיה הסכם השכירות עם הצד השלישי שמדברות על כך שלמבנה היתר לשימוש חקלאי בלבד. הנתבעים הודו שהנתבע קיים איתם מפגשים בכל שנה לפני חידוש הפוליסה וניכר כי התובעים היו מעורבים ומודעים לנעשה בפוליסה במשך השנים והסוכן העיד שהכל נעשה בידיעתם ולבקשתם. עצם העובדה שהתובעים ביקשו להוסיף את המבנים המושכרים לצדדים שלישיים מלמדת כי ידעו שהם אינם מבוטחים ללא הרחבת הכיסוי הביטוחי, במועד זה גם הורחב הכיסוי הביטוחי. התובע טען תחילה שהפגישה לא התקיימה ובהמשך נאלץ להודות שהיא התקיימה. הסוכן העיד שהתובעים ביקשו ממנו לא לגעת בפוליסה בשנת 2014 ושהם אמרו שיש להם הסכמים עם השוכרים וביקשו סיוע בניסוח ההסכמים והוכח כי הסוכן המציא לנתבעים פוליסה בשנת 2014 עם חידושה. הוכח כי הסוכן הזהיר את הנתבעים כי עליהם לתת את הדעת למבנים אחרים שמושכרים במשק מההיבט הביטוחי. גרסת התובעים אינה מתיישבת עם השכל הישר והינה בלתי סבירה שכן לנתבעים אינטרס לבטח וכמה שיותר. הפוליסה מחריגה בפירוש נכסים המשמשים לפעילות מסחרית במקרה שלא נרכשת הרחבה והתובעים ידעו זאת, הם ידעו שמדובר בפוליסה חקלאית. הפוליסה מחריגה גם מבנה המשמש לחממה והוכח כי המבנה הוקם כחממה, כי הוא בנוי קונסטרוקציה קלה ומחופה ביריעות ניילון בשטח של 1,100 מ"ר המחולק לשלושה חלקים שהושכרו לצדדים שלישיים לצורך פעילותם העסקית ומדובר בפעולה לא חוקית ללא היתר שימוש חורג כדין. חריג נוסף הינו שנכסים הנמנים על ענף שלא נתבקש עבורו ביטוח. גם באשר לנזק לא הוצגו אסמכתאות בעין למרות שהמבנה כבר שוקם באמצעות קבלנים ואנשי מקצוע כפי שעלה מעדות התובע. השמאי מטעם התובעים אינו מהנדס בניין או הנדסאי והקבלן שנתן הצעת מחיר לא זומן לעדות. משעות קבלת גרסת התובעים הינה ביטוח חסר של 65% ומכאן כי תקרת הכיסוי היא 92,050 ₪ וההשתתפות העצמית למקרה זדון היא 10,000 ₪ בהתאם לתנאי הפוליסה. כמו כן הוכח כי השמאי העריך באופן מוגזם את השיפוץ ויש להעדיף את חוות דעת ההנדסאי והשמאי מטעם הנתבעים בהיבטים שונים שפורטו בחוות הדעת ובסיכומי הנתבעים.

דיון ומסקנות:

הערכת העדויות:

1. מסקירת העדויות עולה בבירור כי טענת התובעים שלא קיבלו מהנתבעים את פוליסות הביטוח אינה נכונה, וכי פוליסות ביטוח אלו נמצאות אצלם. הודאה זו עולה הן מתצהיר התובעת 2, הן מההקלטות והתמלילים שהציג החוקר, והן מהחקירות הנגדיות של התובעים.
2. התובעים היו צריכים להביא לעדות את מר סתיו, הבעלים של התיאטרון על מנת שיעיד על המסגרת החוזית שהייתה ביניהם, ועל מנת שיעיד על נושא ביטוח המבנה שהושכר לתיאטרון. מחדל זה פועל לרעת התובעים, שכן חזקה על בעל דין שיביא לעדות כל עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביאה משמע מכך שהיא פועלת לרעתו.

מחקירתו של מר סתיו בפני החוקר (הקלטה ותמליל) עולה בבירור כי התובעים ידעו בבירור שלא ניתן לבטח את מבנה החממה, שכן בטיוטת חוזה השכירות כתבו התובעים שעל התיאטרון לבטח את המושכר "במידת האפשר". אך בחוזה השכירות שהחתים את התיאטרון השמיט מלים אלו, דבר שאינו הגון ואינו נכון כלפי התיאטרון. דבר זה מלמד שהתובעים ידעו שלא ניתן לבטח את מבנה החממה בו ארעה ההצתה.

1. התובעים טענו בתחילה שהנתבע 1 ערך שינויים בפוליסות הביטוח בלי לשאול את דעתם, בחקירות הנגדיות התברר כי התובעים מסרו מידי פעם בפעם שינויים בפוליסות. דבר זה מקבל סיוע מהעובדה שכאשר ביקשו התובעים היתר לשימוש חורג של המבנה בן ה- 400 מ"ר, הם מנמקים זאת בקשיים כלכליים. כאשר יש לאדם קשיים כלכליים הוא מבקש לצמצם הוצאות.
2. כל האמור לעיל תומך בעדות הנתבע 2.
3. לאור כל האמור לעיל סבור אני שאין ליתן אמון בעדות התובעים, ויש ליתן אמון בעדות הנתבע 2 ובעדויות מטעם הנתבעת 1.

השריפה ארעה כתוצאה מהצתה בחממה בשטח שהושכר לתיאטרון, והתובעים הטילו את האחריות לבטח את המבנה על השוכרים

1. לאחר שמיעת הראיות הובהר כי השריפה ארעה בחממה שהוסבה לשימוש מסחרי, ללא קבלת היתר לשימוש חורג. נציגת הוועדה העידה כי ההיתר לשימוש חורג ניתן לגבי מבנה בחלקה א, שהיא חלקת המגורים במשק, ולא לגבי החממה שנבנתה בהיתר בחלקה ב, שהיא החלקה החקלאית, לשימוש חקלאי בלבד.
2. התובע העיד שהסבת החממה לטובת מסחר נעשתה מבלי להגיש בקשה להיתר חורג, וכי השינויים במבנה נעשו אף הם ללא היתר שכן ביקש היתר לביצוע עבודות גדולות בלבד.
3. התברר כי בחוזה השכירות דרשו התובעים (בסעיף 13) מהשוכרים לבטח את המבנה שביקשו לשכור. מחקירת השוכר על ידי חוקר הביטוח עלה כי התובעים התעקשו שהשוכר יבטח את המבנה וכי הוא סיפר להם על הקושי לבטח מבנה חממה מכוסה ניילון ובנויה איסכורית, והציג בפניו טיוטת הסכם אשר צורפה לתיק החקירה ובה נוסף הסייג ב"במידת האפשר" לאחר הדרישה לבטח את המבנה לאור הקשיים בהם נתקלו. הוא סיפר כי בדיעבד התברר שבניגוד למוסכם לכאורה, התובעים החתימו אותם על עותק שלא כלל את צמד המילים "במידת האפשר" לאחר הדרישה לבטח את המבנה למרות הקושי בו נתקלו. טיוטת ההסכם וההסכם החתום צורף לחומר הראיות לאחר שנמסרו לחוקר הנתבעת.
4. העולה מל האמור לעיל עולה שגם התובעים שהחממה אינה בת ביטוח.

התרשמות בית המשפט כי התובעים הינם אנשים משכילים המבינים בעריכת הסכמים וברכישת ביטוח והסתירות בעדויותיהם:

1. עצם הטלת האחריות לביטוח המבנה על השוכרים והדגשתם כי למבנה רשיון כמבנה חקלאי בלבד, כמו גם עדותו של התובע כי היה מודע לכך שהביטוח המקורי שכלל את כלל המבנים היה ביטוח חקלאי לשימושים חקלאיים בלבד, ועדותה של התובעת כי ביטלו את ביטוח הכרמים אצל הנתבעת על מנת שלא לשלם עבור כפל ביטוח, פגישותיהם המרובות עם הנתבע 2 ושיחותיהם הטלפוניות והסתירה בין טענותיהם שמעולם לא ביקשו לערוך שינוי בפוליסה או להוסיף את המבנים, או להחריג לולים שמעולם לא היו להם, למול עדות הנתבע לפיה התובעים ביקשו ממנו מידי פעם שינויים ותיקונים קלים, וכי הנתבע 2 הוא שהציע להוסיף כיסוי עבור המחסן המושכר וכי אכן היה להם לול לגידול פטמים אותו לא ביקשו לבטח, מלמד כי התובעים לקחו סיכון מושכל כאשר לא ביקשו לבטח את החממות שהוסבו לשימוש מסחרי, שכן הטילו את הדרישה על כך על השוכרים. ניכר כי התובעים שמו לב לשינויי המחיר בפוליסה לאורך השנים וכי התובעת התעניינה לאורך השנים ממה נבעו השינויים וכי הייתה מודעת לשינויים בפרמיות הביטוח, והתובעים ניסו לחסוך בעלויות ולמנוע כפל ביטוח. העובדה שהתובע הינו מהנדס והנתבעת הגישה באמצעות תצהירה את ההיתרים השונים, גילתה בקיאות בנושא, עובדת היותם משכירים מספר מבנים לעסקים שונים, כי הם מחתימים על הסכמים בביתם וגילו מעורבות רבה בעריכת הביטוחים ברבות השנים, גורמים לקושי רב להאמין לגרסתם כי סברו שהחממה מבוטחת.
2. התובעים הותירו רושם לא מהימן גם כאשר התובע העיד כי המבנה שוקם וכבר מושכר ונערך הסכם שכירות ואילו התובעת מסרה כי המבנה טרם הושכר. המומחה מטעם התובעים העיד כי למיטב ידיעתו ולאחר בדיקה שערך ידוע לו שהמבנה טרם שוקם, אולם מעדות התובע התברר שהמבנה שוקם והושכר.
3. נוסף לכך, נמצא חיזוק לטענת הנתבע 2 בעדות התובעת לפיה הנתבע 2 מסר מיד כי המבנה לא היה מבוטח וכי הם מינו שמאי ובהמשך חוקר דליקות באופן פרטי. מהירות מינוי המומחים באופן פרטי על ידי התובעים והשיהוי בהגשת ההודעה לחברת הביטוח מלמדים על כך שהתובעים ידעו כי המבנה אכן אינו מבוטח וכי הם ביקשו להטיל את האחריות על השוכרים.
4. הנתבע 2 העיד כי נזהר עם התובעים ולכן שלח להם מכתבים והקפיד לשלוח להם את הפוליסות מיד עם חידושן ואכן התובעת העידה כי תייקו את כל המסמכים לאחר קריאתם ולעיתים מבלי לקרוא אותם. אותם קלסרים לא הוגשו כראיה וייתכן מאוד שמכתביו של הנתבע 2 מתויקים בהם. אני סבור כי בין עדות התובעים לעדות הנתבע 2, עדיפה עלי עדות הנתבע 2, אשר גובתה בראיות ומסמכים ומצאה חיזוק בעדויות התובעים. לעומת זאת עדויות התובעים היו רצופי סתירות, היתממות, והתחמקויות.

אין כיסוי ביטוחי למבנה בו ארע השריפה:

1. לאחר שקבעתי שאני מעדיף את גרסת הנתבע 2 על פני גרסת התובעים אני סבור כי למבנה שנשרף לא היה כיסוי ביטוחי, הן לאור הסייג של מבני חממה אשר התובעים היו מודעים לו לפחות לפני עריכת החוזה עם הבעלים של התיאטרון כפי שעלה מחקירתו והן לאור העובדה שנעשה במקום שימוש מסחרי שהוחרג, ואשר התובעים לא ביקשו להרחיב באשר למבנה זה ואף לא ביקשו להשלים את בניית המבנה כמחסן, שכן התברר שלא התקבל היתר לשימוש חורג מאחר ולא ניתנים היתרים כאלה בחלקה ב', ועל כן ביקשו התובעים להמשיך לשוות למבנה זה מראה אותנטי של חממה. יתר על כן התובעים היו מודעים לכך שגם הביטוח הרחב שכלל מבני עזר היה ביטוח לחקלאים עבור שימושים חקלאיים ועל כן ניסה התובע בעדותו לשוות רושם של שימוש חקלאי מסוים בחלק מהמבנים.
2. התובעים מנסים להיתלות על המילה "שימושים" במבנה חקלאי, אך אין לקבל פרשנות זו, שכן כל הפוליסה הינה פוליסה לחקלאי, על כן הפירוש המקובל והרגיל של השימושים בנחלה הם שימושים חקלאיים ולא מעבר לכך, ככל שהחקלאי מבקש לבטח שימושים לא חקלאיים במשקו, עליו להודיע למבטחת על השימוש הלא חקלאי שנעשה במשקו, ולרכוש כיסוי ביטוחי מתאים.

התובעים נמנעו מלהגיש אסמכתאות לגבי סכומי התיקון ועלויות השיקום בפועל:

1. למעלה מהדרוש אציין כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח את עלויות שיקום המבנה לאחר שהתברר שהוא כבר שוקם וברשות התובעים קבלות, חשבוניות ואסמכתאות לעלויות השיקום. אומנם התובע העיד שלא כל העבודות בוצעו, אך מצד שני התחמק והתבלבל ולא העיד מהן אותם עבודות שלא בוצעו ולא סיפק הסבר מניח את הדעת לאי הגשת האסמכתאות לגבי השיקום בפועל, וכל זאת למרות שהמבנה כבר שוקם והושכר.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעים.

התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט הכוללות את שכר עדי ההגנה כפי שנפסק, הוצאות החקירה הפרטית בהתאם לקבלות שתגיש הנתבעת 2 והוצאות חוות הדעת של מומחים מטעמה בהתאם לקבלות שתגיש לבית המשפט, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"ג, 14 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.