לפני בקשת הנאשם לבטל את גזר הדין ולחייבו לשלם רק את הקנס המקורי שהוטל עליו על פי הדו"ח שערכה נגדו המאשימה, בסך 730 ₪.

המאשימה מתנגדת לבקשה בטענה שאין היא עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לשם ביטול פסק דין אך נכונה לפריסת סכום גזר הדין למספר תשלומים כפי שיקבע בית המשפט.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה סבורני כי הצדק עם המאשימה והנאשם לא הוכיח כנדרש עילה לביטול גזר הדין.

הנאשם טוען כי התגורר בחו"ל במועד הנקוב באישור המסירה ועל כן לא קיבל את ההזמנה לדיון אולם לא הביא כל ראיה לכך, כאשר מדובר באזרח ישראלי שפרטיו מופיעים במרשם האוכלוסין ואשר על פיהם נשלחה אליו ההזמנה לדיון ואף על גבי אישור המסירה ציין פקיד המסירה כי ההזמנה נמסרה לידיו אך הוא סרב לחתום.

יתרה מכך, הנאשם לא הראה בבקשתו כל טענת הגנה המצביעה על הנמקה שהיה בה – ולו לכאורה – לפטרו מתשלום הקנס בו חוייב, וכל שטען היה שהוא "אכפתי", אינו מתעלם מן החוב ומעוניין להגיע להסדר "הולם" לגביו.

על כל האמור יש להוסיף כי הן לבקשה והן לנוסח קודם שלה לא צורף תצהיר התומך בנטען בהן.

לאור האמור לא עלה בידי הנאשם להצביע על עילה לביטול פסק הדין, כפי שנקבע בפסיקה (ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (פ"ד נז(6) 793 (2.10.1993)) ועל כן בקשתו נדחית.

עם זאת, על פי הצעת המאשימה לפנים משורת הדין, ישלם הנאשם את מלוא סכום הקנס ב-4 תשלומים שווים החל מיום 30.6.20 ומדי 30 בכל חודש עוקב.

ניתנה היום, י"ט אייר תש"פ, 13 מאי 2020, בהעדר הצדדים.