14 ינואר 2019

1. התובעת, גב' ליאת מירז, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 19.6.17, על פיה נדחתה תביעתה להכיר בתאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 13.4.16 כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

עובדות שאינן במחלוקת

1. התובעת היא עובדת עצמאית שעיסוקה כגננת בפעוטון בשכונת גילה בירושלים.
2. התובעת ואמה, גב' סימה נמיר (להלן: "גב' נמיר"), הן בעלות הפעוטון, אשר ממוקם בבית אמה של התובעת ברחוב שלמה דוגה בשכונת גילה.
3. בפעוטון 14 פעוטות. שעות הפעילות של הפעוטון הן מ-7:15 עד 16:00.
4. התובעת ואמה מעסיקות גננת נוספת ששמה אורה, שמתגוררת בשכונת הר חומה.
5. בהר חומה מתגוררת גם גב' שובל נמיר-אסתכנג'י (להלן: "שובל"), שהינה אחיינית של התובעת ונכדתה של גב' נמיר.
6. התובעת מגיעה לפעוטון ברכבה מביתה שברחוב הנופך שבשכונת גילה.
7. ביום 23.4.16 התובעת אספה ברכבה את שובל מביתה בהר חומה כשברכבה שתי בנותיה: בת אחת נמנית עם פעוטות הפעוטון ובת מבוגרת יותר שמתחנכת במסגרת חינוכית מחוץ לפעוטון. בעת נסיעת התובעת בדרך חברון בצומת הפניה לשכונת גילה לרחוב הרוזמרין, אירעה תאונת דרכים כאשר רכב אחר התנגש ברכבה של התובעת. התובעת פונתה לחדר מיון.
8. ביום 2.4.17 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בטופס התביעה טענה התובעת כי "אני גרה בגילה. נסעתי להביא את העובדת שלי ובדרך חזרה לגן שנמצא בגילה ארעה התאונה. התאונה ארעה בדרך לגן לאחר שאספתי את העובדת". לטענת התובעת, התאונה אירעה ביום 13.4.16 בשעה 8:30.
9. אין חולק על כך ששובל לא דווחה למוסד לביטוח לאומי כעובדת של הפעוטון וכי לא שולם לה שכר.

המחלוקות

1. המחלוקת הטעונה הכרעה בהליך הינה האם יש לאשר את תביעת התובעת לפי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי בהיותה תאונה שאירעה לתובעת תוך כדי נסיעתה ממעונה לעבודתה, וככל שהתשובה לכך הינה בחיוב – האם למרות זאת אין היא בגדר "תאונת עבודה" בשל כך שחלה בנסיעה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה בעיסוקה במשלח ידה כעובדת עצמאית?
2. לצורך הכרעה בתביעת התובעת, על בית הדין לקבוע ממצאים עובדתיים באשר למהות הקשר של שובל לפעילות הפעוטון ובאשר למטרת הנסיעה שבמהלכה התרחשה תאונת הדרכים. לפיכך נבחן את עדויות התובעת ועדיה בעניין זה.

מהות הקשר של שובל לפעוטון

1. התובעת העידה בתצהירה שהיא עובדת עם שתי גננות ומדי פעם כשיש לחץ או מחסור בכוח אדם היא נעזרת בשירותיה של שובל כמחליפה קבועה.
2. שובל העידה שבמועד התאונה היא הייתה סטודנטית לחינוך ומדי פעם היא הייתה עוזרת לתובעת ומחליפה אותה או את הגננות שנעדרו.
3. התובעת הביאה לעדות את גב' ליאת אוליאל, שהעידה ששלחה את ילדיה לפעוטון והכירה את שובל כמי שהגיעה מדי פעם לפעוטון ועבדה בו כגננת מחליפה.
4. לאחר שבית הדין שמע את עדויות התובעת והעדות מטעמה, בית הדין מקבל את גרסת התובעת לפיה שובל אכן תפקדה כגננת מחליפה מדי פעם בפעוטון, על פי הצורך. כפי שעולה מן העובדות המוסכמות – אין מדובר ב"עובדת" כי אם בעזרה משפחתית של שובל לדודתה ולסבתה.

מטרת הנסיעה

1. התובעת ושובל העידו שביום 13.4.16 התובעת ביקשה משובל לשמש כגננת מחליפה בפעוטון כדי לאפשר לתובעת להיעדר לביצוע סידורים בענייני הפעוטון, ועל כן הן סיכמו שהתובעת תאסוף את שובל מביתה ברכבה של התובעת ותסיע אותה לפעוטון, וכך היה, ובעת נסיעתן לפעוטון אירעה התאונה.
2. התובעת מבקשת כי בית הדין יקבע כי אין מדובר בנסיעה פרטית אלא בנסיעה מבית התובעת לפעוטון, וכי איסופה של שובל לא היווה סטייה של ממש מהדרך המקובלת, שכן התובעת יצאה מביתה על מנת להגיע לעבודתה ואיסופה של שובל היה לצרכי העבודה, ונוכחות בנותיה של התובעת ברכב הוסברה על ידה בעדותה באופן שאינו גורע ממסקנה זו, קרי: שהבת הקטנה התחנכה בפעוטון ואת הבת הגדולה היה אמור ללוות אביה למוסד החינוכי שבו היא התחנכה מהפעוטון.
3. הנתבע טוען שמטרת הנסיעה לא הייתה מילוי חובותיה של התובעת במסגרת משלח ידה אלא היא נסעה לאסוף את שובל משיקולים משפחתיים, ולעניין זה הפנה הנתבע לדברי התובעת בחקירתה הנגדית לפיה שובל היא עבורה "משהו מיוחד". מכל מקום, הנתבע טוען שהנסיעה אינה נסיעה ממעונה של התובעת לעבודתה וכי איסופה של שובל מהווה פעולה לא סבירה שיש לסווגה כסטייה של ממש מן הדרך המקובלת.

דיון והכרעה

1. בית הדין הארצי לעבודה התווה קווים מנחים לבחינת תביעות להכרה בתאונות שמתרחשות בדרך לעבודה ובחזרה ממנה, במקרים שבהם קיים מעין "יעד ביניים" בין המעון לבין העבודה. בעבל 16857-11-16 איילת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (ושני ערעורים נוספים שאוחדו עמו - פסק דין מיום 5.12.18), נקבע כי בחינת תחולת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי מחייבת לבחון תחילה אם המבוטח היה במקטע דרך שחל עליו החוק, כאשר בחינה זו נעשית "לא רק לפי המסלול הפיסי של הדרך (התוואי), אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה (או ההליכה) בדרך.... (וכי) ...ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא ייחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק". בעניין זה נאמרו גם הדברים הבאים:

"חשיבותו של מבחן זה היא בעיקר במקרים בהם בנסיעה (או בהליכה) בדרך המקובלת היה מעורב יעד נוסף אליו הגיע העובד או אליו תכנן העובד להגיע. במקרים שכאלה מבחן המטרה מסייע לבחון האם עסקינן ב"נסיעה" (או הליכה) אחת מהמעון לעבודה (או להיפך) שחלה בה "סטייה" או "הפסקה" או שמא מדובר בשתי נסיעות: מהמעון ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון (או מהעבודה ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון). ככל שעסקינן בשתי נסיעות הרי שהתאונה לא תחשב כתאונת עבודה כבר בשלב זה באשר היא לא התרחשה במקטע "המבוטח" כקבוע בחוק – מקטע שתחילתו או סופו המעון. שכן, העובד נפגע במקטע דרך שתחילתו או סופו היעד האחר".

1. בהתאם לעדותה של התובעת אשר הייתה מהימנה על בית הדין ונתמכת בעדותה של שובל ובהימצאותה של בת של התובעת שמתחנכת בפעוטון, מטרת הנסיעה של התובעת באספה את שובל הייתה להגיע מביתה לפעוטון, ועל כן בית הדין סבור שמדובר בנסיעה אחת במקטע שהינו מבוטח על פי חוק הביטוח הלאומי, ויש לבחון האם מדובר בסטייה של ממש מהדרך המקובלת כשהסטיה לא הייתה למטרה הכרוכה במילוי חובותיה של התובעת במשלח ידה.
2. הנימוק לקביעה שמדובר בנסיעה אחת ולא בשתי נסיעות מבית התובעת לביתה של שובל ומביתה של שובל לפעוטון, נעוץ בכך שכל מטרת איסופה של שובל הייתה להביאה לביצוע העזרה המשפחתית ששובל נתנה באופן רגיל למפעילות הפעוטון, כפי שעולה גם משעת הנסיעה (אשר נלמדת משעת התאונה), שהינה שעת בוקר סמוך לאחר תחילת פעילות הגן, אשר פועלת בביתה של גב' נמיר, באופן שמסתברת הגרסה שהשעה שהתובעת התכוונה להגיע לפעוטון מתיישבת עם שעת התאונה, בשים לב לכך שגב' נמיר יכלה לקבל את הפעוטות במשך 45 הדקות הראשונות של הפעילות של הפעוטון.
3. אשר לשאלה אם הנסיעה לשכונת הר חומר מגילה מהווה סטייה של ממש מהדרך המקובלת בין בית התובעת לבין הפעוטון – בית הדין אינו סבור שמדובר בסטייה של ממש. בהיבט הפיזי – גיאוגרפי מדובר בשכונות סמוכות בדרום ירושלים. בהיבט של הקשר בין הסטייה לבין מילוי חובות התובעת במסגרת משלח ידה הרי שמדובר בסטייה שמטרתה לסייע לתובעת לקיים את חובותיה במסגרת משלח ידה.
4. מן הטעמים דלעיל בית הדין סבור שיש לקבל את תביעת התובעת ולהכיר בתאונת הדרכים שאירעה לתובעת ביום 13.4.16 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 24 לעיל.
2. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, (14 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.