1. עניינה של התביעה שלפניי, נזק אשר נגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 16/03/17 בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעים.

במכתב הדחייה של הנתבעים אל התובע נושא תאריך 18/10/17 גרסת הנתבעים היתה כי רכב התובע הוא שפגע ברכב הנתבעים, אולם בכתב ההגנה ובדיון שלפניי נטען כי מכתב דחייה זה הונפק מחמת טעות וכי בניגוד לאמור בו, מודה הנתבע באחריותו לתאונה (טופס ההודעה סומן נ/1).

אין מחלוקת אפוא בדבר אחריותו של הנתבע לקרות התאונה והמחלוקת נסובה על סוגיית היקף הנזק שנגרם לרכבו.

2. התובע תמך תביעתו בחוות דעת שמאי לפיה היקף הנזק שנגרם לרכבו עומד על סך 5463 ₪

והתובע עותר לחייב את הנתבע בסכום הנזק כפי שהוערך כאמור וכן בגין שכר טרחת השמאי העומד על סך של 913 ₪ ( קבלה בדבר התשלום צורפה לכתב התביעה).

התובע הגיש תמונות צבעוניות של הנזק שנגרם לרכבו.

הנתבע טען כי לרכבו שלו לא נגרם כל נזק.

הרכב לא תוקן על ידי התובע והוא נמכר, לטענת התובע בסכום הנמוך ב - 10,000 ₪ ממחיר המחירון.

3. יצוין, כי הנתבעים לא שילמו לתובע מאומה עד כה בגין נזקי התאונה.

4. הנתבעים חולקים על חוות דעת השמאי בטוֹענם כי לרכב התובע לא נגרמו הנזקים הנטענים, אולם לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים.

בנסיבות אלה, למעשה, חוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה.

אומנם, השמאי מטעם התובע בדק את הרכב בחלוף כ – 5 חודשים ממועד התאונה אולם מצאתי כמהימנה את עדות התובע, לפי פנה הוא לשני מוסכים אליהם הופנה על ידי הנתבע וביקש להגיע להסדר לשם תיקון רכבו ולייתר הליך משפטי, אולם הנתבע לא שעה לפניותיו (ראו עדותו בעמ' 2 שורות 20-25).

עדות זו נתמכה בדברי סוכנת הביטוח מטעם התובע (עמ' 3 שורות 26-28).

נוכח האמור ואף בשים לב לכך שהנתבע לא הציג גרסה סדורה באשר למוסכים אלים הפנה את התובע לשם בדיקת רכבו (ראו דבריו בעמ' 4 שורה 5 לעומת דבריו בעמ' 4 שורות 20-21)) אינני סבורה כי ניתן לזקוף לחובת התובע את משך הזמן שחלף עד אשר נבדק רכבו על ידי השמאי.

4. לאור דברי התובע כי רכבו לא נפגע במוקד אחורי באירוע תאונתי קודם, קובעת אני כי בדיקת השמאי, אשר כאמור לא נסתרה, מתייחסת לנזקי התאונה מושא הליך זה .

שמאי הוא בעל המקצוע שתפקידו להעריך נזקים ולשום אותם והדרך לסתור חוות דעת שניתנת על ידי שמאי היא בהצגת חוות דעת נגדית או למִצער, בנסיבות מסוימות, זימון השמאי לשם חקירתו.

במקרה דידן, כאמור, לא הציגו הנתבעים חוות דעת ואף לא ביקשו לחקור את השמאי על חוות דעתו ומכאן שחוות הדעת שהגיש התובע היא הראיה הטובה, והיחידה למעשה, לשם הוכחת הנזק.

5. עיינתי בפסקי הדין שהגישו הנתבעים. אומנם עקרון היסוד שבבסיס דיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו ואכן במקרה שלפניי קבע השמאי עלות של חלקים מוחלפים ולא עלות של ביצוע תיקונים, התובע מכר את רכבו ולא נותר שריד כלשהו בידי התובע להחזיר לנתבעים, אולם את הטענה הנוגעת לשרידי רכב התובע, שוֹויים ואת הטענה הנוגעת לניכוי שווי זה, היה על הנתבעים ראשית - לכמת ושנית – לבסס, דבר שלא נעשה.

ויצוין, כי בנסיבות המקרה דידן, לא שולם לתובע עד כה סכום כלשהו על ידי הנתבעים ( ודוק- עסקינן בתאונה שארעה בתאריך 16/03/17) ובנסיבות אלה לא ניתן גם לגזור את הסכום לו טוענים הנתבעים ( כשווי הניצולת או כנזק שיש להפחית מחוות דעת השמאי) מהסכום שקוזז מדרישת התובע ( הגם שאינני קובעת כי זו הדרך לבסס טענה כמו זו לה טוענים הנתבעים).

בנוסף, מניחה את הדעת ומתיישבת עם כלל הנתונים טענת התובע הנוגעת למחיר בו נמכר רכבו, שכן לטעמי הפחתה של כ- 10,000 ₪ ממחיר המחירון מגלמת בנסיבות הענין, בין היתר, הפחתה בשל הנזק שנותר ברכב עם מכירתו.

6. על כל האמור – אני קובעת כי התובע הוכיח את הנזק הנטען ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,376 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 650 ₪ בגן הוצאות ההליך.

הסך הכולל ישולם בתוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבעים פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות לערער ניתן להגיש בתוך 30 ימים.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ח, 17 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.