בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת ביום 14.1.18 בשל אי הגשת כתב הגנה במועד עליו הוסכם בין הצדדים אשר אף הוא לאחר המועד הקבוע לכך בדין.

לטענת המבקשת נבעה אי הגשת כתב ההגנה מטעות משרדית אצל ב"כ המבקשת ומשהתגלתה הטעות לאחר קבלת פסק הדין הוגשה בקשה זו בתוך המועד הקצוב לכך בדין. לטענת המבקשת בידיה טענות הגנה הראויות להתברר בפני ביהמ"ש, הן לעניין האחריות לתאונה והן לעניין סכומי הנזק שנפסקו בפסק הדין.

לטענת המשיב אין בטעות זו כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין בנסיבות העניין; פסק הדין נתבקש וניתן בהתאם להוראות הדין. בנוסף, טענות ההגנה של המבקשת לאו טענות הן ומהוות הלכה למעשה הודאה באחריות המבוטח מטעמה לתאונת הדרכים נשוא התביעה.

המבקשת השיבה לתגובת המשיב תוך התייחסות למחדל אי הגשת כתב ההגנה וכן לטענות שונות לגופה של תביעה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול (ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.2013) (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) (פורסם בנבו))."

ברת"ק (באר שבע) 12626-12-11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה, (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי בית המשפט בפני המבקש זאת תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח שבדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב "נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש שרואים בה כזכות חוקתית של ממש".

וראה לעניין זה גם "סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות" , דודי שוורץ, 113-

"פסק דין הניתן במעמד צד אחד באותם מקרים שבהם לא הוגש כתב הגנה או שהנתבע לא התייצב לדיון, ניתן על ידי בית המשפט בלא שהסכסוך נדון לגופו של עניין. הפסיקה פיתחה כללים לבחינת בקשתו של הנתבע לבטל את פסק הדין, ובכלל זה בדיקת התייחסותו בבקשתו לסוגית המצאת התובענה או לסוגית זימונו לדיון וכן, וזה העיקר, בדיקת התייחסותו לסוגיית סיכויי הגנתו. מעתה נבחנים שיקולים אלה גם באספקלריה של זכות הגישה של הנתבע לערכאות כזכות חוקתית."

ההלכה היא כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון שתי שאלות: מהי הסיבה שגרמה למבקש שלא להתייצב ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. השאלה השניה היא העיקר והשאלה הראשונה יש לה רק חשיבות משנית (ראה הש' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 9, עמ' 365)-

"באשר לשאלה השניה אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית."

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור החלטתו של בית המשפט העליון שניתנה בע"א 1643/00 פנינת טל השקעות נ. פקיד שומה (פורסם בנבו) בה נקבע כי הזכות לבטל פסק דין הנה בעלת מימד חוקתי והינה חלק מזכות הגישה לבית המשפט. ככל ואכן התקיים מחדל ניתן לרפאו בשלב מקדמי זה בתשלום הוצאות לטובת המשיבה.

דהיינו, הלכה פסוקה היא כי יש להעדיף בירור סכסוך לגופו על פני הכרעה על בסיס מחדלים בסדרי הדין, וזאת גם כאשר מחדלו של המבקש עולה כדי זלזול מסוים בהליך. הימנעות מביטול פסק הדין משמעו סגירת דלתות ביהמ"ש בפני המבקשת ובכך איון יכולתה לשטוח עמדתה לגופה בפני ביהמ"ש על מנת שיוכל לקבל הכרעה עניינית, לליבתה של מחלוקת.

בענייננו, אין חולק כי פעולת המבקשת לקתה במחדל אשר הצדיק בקשת המשיב למתן פסק דין כנגדה. בכל הכבוד, מעת שלא הוגש כתב הגנה במועד בסוכם, זכאי המשיב לעמוד על זכותו הדיונית ולקבל פסק דין. איני מקבלת את טענות המבקשת שעניינן מחלוקת כזו או אחרת בין באי הכוח, אשר מקומם אינו במסגרת בקשות אלה אשר בפני ביהמ"ש. יתכבדו הצדדים וילבנו מחלוקות אלה בפורום המתאים לכך.

עם זאת, טענות המבקשת לגופן ראויות להתברר, ומהוות ראשית הגנה המצדיקה ביטול פסק הדין בהתאם להלכות שנקבעו בעניין ושפורטו לעיל.

לאור האמור, פסק הדין מיום 14.1.18 מבוטל בזאת.

בנסיבות העניין, עת עסקינן בתובע פרטי אשר אינו גוף פיננסי, בעוד המבקשת הינה גוף פיננסי כלכלי, מאזן הכוחות מצדיק הטלת הוצאות אשר יבטאו את המחדל הדיוני אשר נוצר ואת הצורך לרפאו. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה כדין מיום מתן החלטה זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כתב ההגנה ייסרק לחוצץ כתבי טענות.

מועד הדיון שנקבע לצדדים יוותר בעינו והמזכירות תיתן הוראות בהתאם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.