כתב האישום

1. הנאשמת הורשעה על פי הודעתה בכתב אישום מתוקן המייחס לה 6 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב- 1982, עבירה של איומים עבירה של הפרת הוראה חוקית ו- 4 עבירות של הפרת צו שנועד להגן על אדם בניגוד לסעיפים 192, 287(א) ו- 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריכים 2.4.16 -3.4.16 שלחה הנאשמת 12 הודעות טקסט לפלאפון של המתלונן, בכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק והפרה צו שניתן על ידי בית המשפט, שנועד להגן על המתלונן ושאסר עליה ליצור עימו קשר ולהטרידו.

בתאריכים 21.8.18-27.8.18 שלחה הנאשמת הודעות טקסט לפלאפון של המתלונן ובכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק והפרה צו שניתן על ידי בית המשפט, שנועד להגן על המתלונן ושאסר עליה ליצור עימו קשר ולהטרידו.

בין התאריכים 21.8.16-22.8.16 התקשרה הנאשמת למקום עבודתו של המתלונן 66 פעמים ובכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק.

בתאריך 22.8.16 שלחה הנאשמת 64 הודעות טקסט לפלאפון של אשת המתלונן ובאחת ההודעות איימה: " את רוצה בלגן אז לכי זה אני אספר לך טלנובלה שלמה", בכך הנאשמת הטרידה באמצעות מתקן בזק, איימה על המתלוננת, והפרה הוראה חוקית אשר אסרה עליה ליצור קשר עם המתלוננת.

בתאריכים 29.8.16- 28.10.16 לאורך כל שעות היום והלילה התקשרה הנאשמת למקום עבודתו של המתלונן מאות פעמים ובכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק והפרה צו שנועד להגן על המתלונן ושאסר עליה ליצור עימו קשר ולהטרידו.

בין התאריכים 21.8.16- 20.12.16 התקשרה הנאשמת לפלאפון של המתלונן עשרות פעמים ביום ובכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק והפרה צו שנועד להגן על המתלונן ושאסר עליה ליצור עימו קשר ולהטרידו.

בתאריכים 14.10.16-15.10.16 שלחה הנאשמת 62 הודעות טקסט לפלאפון של המתלונן ובכך הטרידה אותו באמצעות מתקן בזק.

הסדר הטיעון

1. ביום 4.2.18 הצדדים הציגו הסדר לפיו הנאשמת תודה בכתב האישום המתוקן, לא תורשע ותופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. המאשימה לא התחייבה להמלצות שירות המבחן. סוכם כי הצדדים ישובו לשוחח לאחר קבלת התסקיר, ההגנה ביקשה ששרות המבחן יבחן הימנעות מהרשעה. בסופו של יום הצדדים טענו לעונש ללא הסכמה עונשית.

תסקיר שירות המבחן

1. בתסקיר מיום 12.7.18 סקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. הנאשמת בת 42, רווקה, מתגוררת בבית הוריה באשדוד ועובדת בבית החולים "אסותא" באשדוד בתחום הסיעוד. בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית ומדעי המדינה ובעלת תעודת הוראה. בשנים האחרונות טופלה תרופתית בשל מצבה הנפשי, נמצאת במעקב פסיכיאטרי ובטיפול רגשי באופן פרטי. הנאשמת נעדרת מעורבות קודמת בפלילים, מקבלת אחריות חלקית על ביצוע העבירות, מחד מכירה במעשיה ומאידך משליכה אחריות על המתלונן ועל מצבה הנפשי ומצמצמת מחומרת העבירות ומחומרת הפגיעה לה גרמה. שירות המבחן נפגש עם המתלונן אשר תיאר את הקשר ביניהם מנקודת ראותו, לדבריו חלה הקצנה מצד הנאשמת במהלך השנים ולפני כשנתיים לאחר שחשפה את הקשר בפני אשתו הוציא צווי הרחקה נגדה אך היא המשיכה להטרידו. בחודשים האחרונים אינה מטרידה, אך פונה אליו בעקיפין באמצעות צד ג והוא עדיין חש מאוים. לאור מאפייניה של הנאשמת העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות, מאידך הנאשמת בעלת כוחות חיוביים לתפקוד ומביעה רצון לנהל אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן המליץ על דחיה כדי לבחון את מצבה הנפשי ואת התאמתה לענישה חינוכית.
2. בתסקיר מיום 18.7.18 ציין שרות המבחן כי הנאשמת נבדקה על ידי פסיכיאטר ונמצאה במצב מאוזן ללא סימנים פסיכוטיים או דיכאוניים. שרות המבחן המליץ על סיום ההליך המשפטי תוך הימנעות מהרשעתה בדין שכן הרשעה תביא לפגיעה משמעותית בתחושת הערך העצמי שלה וכן על מנת להימנע מפגיעה במקום העסקתה ופגיעה בהמשך הלימודים שהחלה בתחום הסיעוד. על כן המליץ שירות המבחן על ענישה בדמות של"צ לצד צו מבחן במסגרתו יפקח שירות המבחן אחר המשך קבלת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשמת ילידת 1975, ללא עבר פלילי, הצביעה על הערכים שנפגעו כתוצאה מהעבירות שביצעה הנאשמת, על חומרת הנסיבות, על האמור בתסקיר שירות המבחן. ציינה את עמדת המתלונן שממשיך להרגיש מאוים. לדבריה מתחם העונש ההולם לכל אחד מהאישומים נע ממאסר מותנה ועד למאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות. לדבריה נעברו מספר עבירות, בצורה אובססיבית, אישומים רבים על פני תקופה. הנאשמת לא לקחה אחריות מלאה, צמצמה את חומרת העבירות, הטילה אחריות על המתלונן. בשל האמור בתסקיר נמנעה המאשימה מלעתור למאסר בפועל, ועתרה לגזור על הנאשמת מאסר מותנה, התחייבות, צו מבחן, של"צ וקנס.
2. ב"כ הנאשמת הגיש מכתבים מהפסיכולוגית והפסיכיאטר המטפלים בנאשמת, לדבריו בתקופה האחרונה הנאשמת התקבלה לבית ספר לאחיות, עובדת בבית חולים אסותא באשדוד, נעדרת עבר פלילי. לדבריו נקלעה למצב זה בשל קשר רומנטי לא בריא, ההליך המשפטי גרם לנאשמת לפנות לטיפול. ב"כ הנאשמת טען שיש לראות את כל העבירות כפרשה אחת לאור הזיקה בין האירועים, ביקש לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. לדבריו אם תורשע, על פי חוק בריאות העם הרשות הרלוונטית יכולה לסרב לאשר לה לעבוד כאחות מוסמכת. לפיכך ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתה.
3. הנאשמת ביקשה לומר דברים. לדבריה חיה את הפרשה יום יום, זה פגע בחייה, תיארה את מעשיו של המתלונן ואת הפגיעה בה, שנאלצה לעבור לגור עם הוריה, שנאלצה להפסיק מערכות יחסים זוגיות, שנאלצה לעזוב מקום עבודה ולעבור למקום אחר, סיפרה על הכאב הנפשי בו היא שרויה. הלינה על כך שלא נתנו לה להתלונן על מעשיו. הביעה חשש שהרשעה תפגע במקום עבודתה. ציינה שלא מטרידה אותו, שחבר שלו מטריד אותה. בסוף דבריה, לשאלת בית המשפט ציינה שלא היתה בסדר שהיתה צריכה להתנהל באופן אחר, שמבינה את מה שגרמה למתלונן, שפגעה בו ובמשפחתו. הביעה צער על התנהגותה, ציינה שמשלמת על טיפול.

דיון

מתחם העונש ההולם

1. הנאשמת נותנת את הדין בגין 6 אישומים שונים ממועדים שונים, הגם שבוצעו כלפי אותם מתלוננים, עסקינן במסכת עבריינית אחת שנמשכה על פי תקופה של מספר חודשים, לפיכך יקבע מתחם עונש הולם אחד לכל הפרשה.
2. הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצעה הנאשמת הם הזכות לשלוות נפשו של אדם, שמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי, שמירה על בטחונו של אדם.
3. מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירות שביצעה הנאשמת הינה משמעותית בשים לכך שההטרדה נמשכה חודשים ארוכים וכללה עשרות שיחות מידי יום אל המתלונן, הן לטלפון האישי, הן לטלפון במקום עבודתו והן אל אשתו, כל זאת למרות צו הגנה שאסר עליה ליצור עימם קשר.
4. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נתתי דעתי לכך שהעבירות בוצעו ללא תחכום. הנאשמת התקשרה במשך מספר חודשים אל המתלונן, עשרות פעמים ביום, למרות שהוצא נגדה צו הגנה אשר אסר עליה להיות עימו בקשר. הנאשמת הטרידה גם את אשת המתלונן בעשרות הודעות טקסט, לרבות הודעה מאיימת. נתתי דעתי לכך שהרקע לביצוע העבירות היה בעקבות קשר רומנטי. אני רואה בחומרה את העובדה שההטרדה נמשכה עוד חודשים ארוכים גם לאחר שהוצא צו הגנה בבית משפט אשר אסר עליה לעשות כן. נתתי דעתי לנזק ולסבל שגרמה הנאשמת למתלונן ולמשפחתו.
5. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, איומים והפרת צו בית משפט מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממאסר מותנה ועד למאסר ממושך כמפורט להלן:

• רע"פ 1940/16 פולק נ' מדינת ישראל (14.3.16), המבקש הודה והורשע בתשע עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, 3 עבירות פגיעה בפרטיות ושתי עבירות הפרת הוראה חוקית. המבקש נהג להכיר נשים בבית קפה וכשרצו להפסיק הקשר עמו, הטריד אותן בכך ששלח מסרונים למכשיר הטלפון שלהן, חיכה להן ליד ביתן ועוד. נגזרו עליו 14 חוד' מאסר לריצוי בפועל, הופעלו מאסרים מותנים כך שירצה סה"כ 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצויים. ערעור במחוזי נדחה. בקשת רשות ערעור נדחתה..
• רע"פ 1738/15 שוקרי נ' מדינת ישראל (11.3.15), המבקש הודה והורשע בשתי עבירות איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק. במספר מועדים איים המבקש על המתלוננת, גרושתו ושלח לה עשרות הודעות טקסט מאיימות לטלפון שלה. נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל, הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה כך שירצה בסה"כ 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. ערעור במחוזי נדחה. בקשת רשות ערעור נדחתה.
• רע"פ 2472/14 חליל נ' מדינת ישראל (24.6.14), המבקש הורשע לאחר שמיעת הראיות ב-31 31 עבירות של הפרת הוראה חוקית ו-31 עבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק כלפי המתלוננת שהיה עימה בהליכים בבימ"ש למשפחה. בית משפט קמא גזר 6 חודשי מאסר בעבודות שירות מאסר מותנה ופיצוי, ערעור על הרשעתו נדחה, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו, ביטל המאסר ובמקומו הטיל של"צ, בקשת רשות ערעור נדחתה.
• רע"פ 7413/14 דוד נ' מדינת ישראל (17.11.14), המבקש הורשע בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. המבקש שלח למתלוננת עשרות מסרונים בעלי תוכן מאיים כלפיה וכלפי בני משפחתה ובנוסף, התקשר אליה ואמר לה תוכן דברים שיש בהם כדי להטרידה. המבקש בן 21 ובעל הרשעה קודמת וכן מאסר על תנאי. בית משפט קמא גזר על המבקש 5 חודשי מאסר והפעיל 3 חודשי מאסר מותנה במצטבר, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה כי המאסר המותנה ירוצה בחופף, אך המאסר ירוצה בפועל ולא בעבודות שירות. בקשת רשות ערעור נדחתה.
• רע"פ 9392/08 קרינסקי נ' מדינת ישראל (22.1.09), יוחסו למבקש עבירות של איומים, הפרת הוראה חוקית, הסגת גבול, פגיעה בפרטיות וריבוי עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. המבקש זוכה מעבירת הסגת הגבול. המבקש גידף ואיים על המתלוננת כשהתברר לו שבכוונתה להתגרש ממנו וכן שלח לה הודעות רבות, מטרידות למכשיר הטלפון. בימ"ש גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל במצטבר למאסרו בפועל בתיק אחר, מאסר על תנאי והתחייבות. ערעורו במחוזי נדחה . בקשת רשות ערעור נדחתה.
• עפ"ג (מרכז) 45058-03-16 בן שיטרית נ' מדינת ישראל (8.5.16). המערער הודה והורשע בעבירות של איומים, שתי עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, 2 עבירות של פגיעה בפרטיות והפרעה לשוטר. בית משפט קמא גזר על המערער 4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי. בית משפט המחוזי המיר המאסר לעבודות שירות.
• עפ"ג (מרכז) 26073-12-12 פלוטניקוב נ' מדינת ישראל (5.3.13), המערער הורשע בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. המערער התקשר למתלוננת ב- 19 מועדים שונים, כאשר כל מועד כלל בין שיחה אחת ל- 24 שיחות. בית משפט קמא גזר ו 9 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הקל בעונשו והעמיד המאסר על 6 חודשים.
• ע"פ (מרכז) 32320-09-12 אספורמס נ' מדינת ישראל (25.12.12). המערער הורשע בעבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק. בית משפט קמא גזר על המערער 5 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, בית המשפט המחוזי המיר המאסר לעבודות שירות.

ראו גם ת"פ (ב"ש) 32093-04-15 מדינת ישראל נ' אלחסוני (30.11.15), (איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית- 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית); ת"פ (רמ') 6235-09-13‏ ‏ מדינת ישראל נ' פלוני (16.6.15). (שתי עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ושתי עבירות איומים. 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וענישה נלווית). ת"פ (רמ') 22331-05-15 מדינת ישראל נ' אהווידי (13.6.16), (מספר אישומים בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הטרדה באמצעות מתקן בזק, איומים, פגיעה בפרטיות, הפרת צו שנועד להגן על אדם. 4 חודשי מאסר בעבודות שירות וענישה נלווית); ת"פ (חד') 19344-03-15 מדינת ישראל נ' ליבלינג (23.5.16), ( 3 עבירות של הפרת הוראה חוקית, הטרדה באמצעות מתקן בזק ובהפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם. צו מבחן, מאסר מותנה והתחייבות); ת"פ (ראשל"צ) 20414-10-12 מדינת ישראל נ' דיין (22.9.16), (הפרת הוראה חוקית, איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת צו בית משפט. צו מבחן, הארכת מאסר על תנאי, של"צ, פיצוי והתחייבות); ת"פ (פ"ת) 54810-03-14 מדינת ישראל נ' שרעבי (4.8.14), (פגיעה בפרטיות, הטרדה באמצעות מתקן בזק, הפרת הוראה חוקית ואיומים.5 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית).

1. לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם למכלול העבירות בפרשה שבפני נע ממאסר מותנה ועד לשנת מאסר.

הימנעות מהרשעה

1. הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

1. עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

בפרשת כתב ציין כב' השופט הש' לוין את שיקולי השיקום, המנחים בדרך כלל את שרות המבחן להמליץ על עונשים ללא הרשעה, ואלה הם:

"א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הנסיבות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה".

1. הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשמת.
2. במקרה שבפני עסקינן בעבירות שחלקן מסוג פשע. המחוקק קבע בצידה של העבירה של הפרת צו שנועד להגן על אדם 4 שנות מאסר, כפל העונש הקובע בצידה של הפרת הוראה חוקית "רגילה " זאת משום שהוראת חוק זו מטרתה להגן על חייו, שלומו או גופו של אדם אחר.
3. בנסיבות שבפני מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, הגם שהנאשמת נעדרת עבר פלילי, אין עסקינן במעידה חד פעמית, בהתנהגות מקרית, כי אם בדפוס התנהגות שנמשך חודשים ארוכים, כאשר ההטרדה כללה עשרות טלפונים ביום אל המתלונן, אל מקום עבודתו, ובשלב מסוים גם אל אשתו.
4. כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן וכפי שהתרשמתי אף אני מדברי הנאשמת בפני, הנאשמת אמנם לוקחת אחריות על המעשים, אך אחריות חלקית, תוך שנוטה להאשים את המתלונן במצב אליו נקלעה, עסוקה במחירים שהיא שילמה בגין הקשר ומתקשה לראות את המחירים שנגרמו למתלונן ולמשפחתו.
5. הנאשמת לא הוכיחה כי יגרם לה נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה, ובוודאי שלא נזק כזה המצדיק הימנעות מהרשעה. העובדה שהנאשמת לומדת להיות אחות סיעודית וכי לגורמים הממונים יש שיקול דעת שלא לאפשר עיסוקה בתחום זה בשל הרשעה, אינה עולה כדי נזק קונקרטי, אלא נזק ערטילאי. כאמור, כבר עתה מועסקת הנאשמת בבית החולים על אף שתיק זה תלוי ועומד נגדה. ולא הוכח כי הרשעתה תביא לפיטוריה. הדבר מצוי בשיקול דעתם של מעסיקיה.

(לעניין שיקול הדעת בדבר ההחלטה למנוע עיסוק בסיעוד ראו סעיף 5(א) לפקודת בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים) התשמ"ט 1988 וסעיף 11 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות) התשמ"א 1981).

גם אם חלילה תפוטר, לא הוכחה כל מניעה לכך שהנאשמת תוכל למצוא מקום עבודה חלופי בתחום עיסוקה.

1. ככלל, כל הרשעה עלולה לגרום נזק כזה או אחר למורשע, ועדיין הרשעה היא הכלל. הימנעות מהרשעה היא החריג, ויכולה להיות מוצדקת רק במקרים החריגים. עניינה של הנאשמת לא עונה על הקריטריונים המצדיקים חריגה מהכלל.
2. ויודגש, אין עסקינן בבגירה צעירה. הנאשמת שבפני בת 42.
3. לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה בשל החשש לפגיעה בדימוי העצמי ובשל החשש לפגיעה בהמשך עיסוקה. שירות המבחן עצמו ציין כי התלבט בטרם נתן המלצתו וזאת בשל ריבוי העבירות ולקיחת אחריות מצומצמת.

משלא הוכחה פגיעה קונקרטית בהמשך עיסוקה של הנאשמת, לאור חומרת הפרשה שבפני ובשקלול עם יתר הנתונים בעניינה של הנאשמת אני סבורה כי אין בהמלצת שירות המבחן כדי להצדיק הימנעות מהרשעה.

ברע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי:

"הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות מבחן אינו מופקד עליהם...."

ראו גם ע"פ 1170/15 פלוני נ. מ"י; רע"פ 8344/15 מחאמיד נ. מ"י; רע"פ 2208/16 גוהר נ. מ"י.

1. עיינתי בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשמת, ת"פ(נתניה) 17178-01-17 מדינת ישראל נ' פלג (4.12.17), שם בית המשפט נמנע מהרשעת הנאשמת, לאור הסכמה עונשית שהציגו הצדדים, הסכמה שכללה הימנעות מהרשעה. עסקינן בנסיבות שונות לחלוטין, שם הנאשמת ביצעה עבירה אחת ויחידה של גניבה, מעידה חד פעמית, ולא כפי המקרה שבפניי, אשר כולל ריבוי עבירות על פני תקופה ממושכת שנמשכה חודשים.
2. על כן, ומאחר שביום 4.2.18 הודתה הנאשמת במיוחס לה, אני מרשיעה אותה ב- 6 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב- 1982, עבירה של איומים עבירה של הפרת הוראה חוקית ו- 4 עבירות של הפרת צו שנועד להגן על אדם בניגוד לסעיפים 192, 287(א) ו- 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

גזירת עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם

1. בעניינה של הנאשמת אין הצדקה לחרוג לקולה או לחומרה ממתחם העונש ההולם.
2. בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:

• זקפתי לזכותה של הנאשמת את העובדה שבחרה להודות ולקחת אחריות על מעשיה, הגם שכאמור נוטה לצמצם את חלקה בפרשה.
• זקפתי לזכותה את היותה נעדרת עבר פלילי.
• לקחתי בחשבון כי חלפו כשנתיים וחצי ממועד ביצוע העבירות ולא נפתחו תיקים חדשים. (לא מצאתי ליחס משקל לטיעוני המאשימה כי הנאשמת עדיין יוצרת קשר עם המתלונן – הנאשמת לא הודתה בכך ועניין זה לא מופיע בעובדות כתב האישום).
• לקחתי בחשבון את נסיבותיה האישיות של הנאשמת כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני ההגנה. את המחירים ששילמה הנאשמת כתוצאה מהעבירות שביצעה (וכתוצאה מהקשר עם המתלונן) כפי שפורטו על ידה.
• לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות ומאידך את המאמצים שעורכת הנאשמת לשקם את חייה, לרבות היותה במעקב פסיכיאטרי ובטיפול פסיכולוגי, את מאמציה לרכוש מקצוע, להתפתח בתחום המקצועי ולנהל אורח חיים נורמטיבי.
• לקחתי בחשבון את שיקולי הרתעת היחיד בגדרו של המתחם.

1. לאחר שלקחתי בחשבון כל אלה, מצאתי הצדקה לגזור את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של המתחם בכל הנוגע לרכיב המאסר, תוך הטלת ענישה שיקומית. בשים לב שהמאשימה לא עתרה לחייב הנאשמת בפיצוי לטובת המתלונן, לא יוטל עליה רכיב זה.
2. לפיכך, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:
   1. גוזרת על הנאשמת 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי לבל תעבור למשך 3 שנים מהיום עבירות בהן הורשעה.
   2. הנאשמת תחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשעה והכל תוך שנתיים מהיום. ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא תחתום הנאשם כאמור, תיאסר למשך 15 יום.
   3. הנני מטילה על הנאשמת צו לביצוע 200 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך שנה. השל"צ יבוצע בבית אבות באשדוד בתפקיד סיוע במחלקת תשושים בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.

אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.

הנאשמת מוזהרת כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליה עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשעה, במקום צו השל"צ.

• 1. הנני מטילה על הנאשמת צו מבחן וזאת למשך שנה. הנאשמת תימצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום. במסגרת המבחן תשולב הנאשמת בכל הליך טיפולי ששירות המבחן ימצא לנכון מעת לעת.

הנאשמת מוזהרת כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליה עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשעה, במקום צו המבחן.

ככל שיש מוצגים יושמדו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, יח כסלו תשע"ט 26.11.18 במעמד הצדדים.