1. לפני תביעה בסך 10,000 ₪ ותביעה שכנגד ותביעה שכנגד בסך 14,000 ₪.

טענות מוריה התובעת:

1. מוריה טוענת כי גרה בוילה של ארנון ועזבה אותה בשן ועין. בזמן עזיבתה סרב ארנון לתת לה יצירת אמנות מעץ שיצרה לפני 22 שנה. יצירה זו נגזלה ממנה על ידו באלימות וקללות. אם תוחזר לתובעת היצירה תבוטל התביעה. התובעת מעריכה את שווי היצירה בסך של 10,000 ₪.

טענות ארנון הנתבע:

1. ארנון טוען כי ברקע התביעה העובדה כי הוא משוקם מסמים ומשמש מזה 12 שנה כמנטור למכורים לסמים באילת. מוריה מטופלת בבית חוסן באילת.
2. בסוף מאי 2017 חזרה מוריה לאילת וחיה כחסרת דיור בחוף הדרומי של אילת. ארנון היה מסיע אותה מהפגישות בבית חוסן לאוהל שבו גרה ובאחת הפעמים אמרה לו שהיא זקוקה למקלחת וכי היא רוצה להביא את כל הציוד שלה מחיפה. ארנון אפשר לתובעת לאכסן את הציוד שלה בביתו על מנת שתוכל לקבל סיוע ממשרד השיכון לקבלת דירה באילת וסוכם כי בתמורה תיתן לו מוריה פסל שיצרה.
3. לאחר מכן אמרה לו מוריה שהיא זקוקה להסכם שכירות על מנת לקבל החזרים ועזרה ממשרד השיכון ובקשה לשכור את היחידה בביתו. לפיכך ערכו הצדדים הסכם שכירות לפיו תשלם מוריה 1,600 ₪ לחודש ואת הוצאות החשמל בלבד. לטענת ארנון מדובר בסכום סמלי.
4. בתאריך 5.6.17 אכסנה מוריה את הציוד שלה בחצרו של הנתבע. בתאריך 28.6.17 עברה לגור ביחידת הדיור.
5. מוריה לא שילמה לנתבע את דמי השכירות בתירוצים שונים. היא גם צרכה חשמל באופן חריג ולא פעם בקש ממנה ארנון לכבות את המזגנים בצאתה מן הדירה.
6. לאחר חדשיים בהם גרה מוריה בדירה ללא תשלום, הודיעה לנתבע כי היא עוברת לגור אצל חברה שלה. ארנון ברך אותה אך דרש כי תשלם את חובה. לגבי הפסל טוען ארנון כי הפסל נמסר לו בתמורה לאכסון הציוד של מוריה (חצי משאית – סלון, שולחנות, קרטונים) ל- 3 חדשים. לכן בעת עזיבת היחידה לא דובר בין הצדדים על הפסלון.
7. בתאריך 10.4.17 שלחה מוריה לנתבע הודעת וואטסאפ בקבוצת "אן-איי" (נרקומנים אנונימוס) וכתבה שהיא שכחה את הפסל בבית הנתבע.
8. לאור כל זאת מבקש ארנון לדחות את התביעה.

טענות הצדדים בתביעה שכנגד:

טענות התובע:

1. בתביעה שכנגד טוען התובע כי יש לחייב את מוריה בדמי שכירות בסך 1,600 ₪ כפול 2.5 חודש ובסך הכל 4,000 ₪. על צריכת החשמל המופרזת של מוריה מוחל הנתבע.
2. כמו כן תובע ארנון כספים בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בכך שמוריה הגישה נגדו תלונה במשטרה וטענה כי גנב את הפסלון. התלונה הוגשה עוד פעמיים. הגיעו שוטרים לדירה וכל השכנים ראו את ארנון מנסה להסביר להם שלא עשה דבר.
3. בתאריך 4.10.17 פרסמה מוריה מודעה בקבוצת "100% החלמה|" בה חבר גם הנתבע, יחד עם עוד חברים רבים, ובה כתבה כי ארנון "גזלן" "חלאה" וכי הוא תופס קרבנות של התחלות דרך ושואב מהם מה שהוא רוצה.
4. הכפשות אלה פגעו קשות בשמו הטוב של התובע. מוריה בקשה להצטרף לקבוצה רק על מנת שתוכל להכפיש את התובע.
5. על כן התובע תובע ממנה 10,000 ₪.

טענות מוריה:

1. הנתבעת טוענת כי היתה זקוקה לכתובת קבועה באילת על מנת שתוכל להתחיל בתכנית גמילה מסמים וארנון הציע לה שתעשה חוזה שכירות עימו. אחרי שסיימה א כל הסידורים החליטה להקים אוהל על חוף הים ועל כן היא אינה חסרת דיור. החיים באוהל ליד הים הם החופש שלה. לאחר החתימה על חוזה השכירות לא ראתה מוריה את התובע כלל. את חפציה שהובילה לאילת הניחה בחצר תחת הפרגולה של שכנתו של ארנון ואת דברי החשמל שלה אכסן ארנון בתוך הווילה שלו יחד עם היצירה מעץ שאותה היא תובעת.
2. ארנון אמנם שאל אותה אם היא מוכנה לתת לו את היצירה (אשר היא בת 22 שנה ועוברת עמה ממקום למקום) אך היא הסתכלה עליו בביטול כי אין מצב שתתן את היצירה שלה, אותה היא מכנה "הבייבי שלי", למישהו. מוריה מציירת על קירות ומעת לעת מתנדבת לעשות ציורי קיר וזכוכית ומעולם לא בקשה למכור ציורים שלה ובודאי לא יצירה עליה עבדה כשנה.
3. מוריה מסכימה כי בשלב מסויים נכנסה להתגורר ביחידת הדיור של התובע תמורת 1,600 ₪ ככתוב בחוזה שנחתם ביניהם בתאריך 3.5.17 וכי גרה בדירה מ-28.6.17 ועד 12.9.17.
4. מוריה טוענת שמעולם לא הוסכם ביניהם שהיא תיתן לתובע שכנגד את היצירה חלף דמי השכירות. לא ארנון שמר על חפציה אלא השכנה.
5. לגבי דמי השכירות עליהם סוכם הרי שבהכנסה לדירת ארנון הציע לה ארנון שבמקום לשלם 1,600 ₪ לחודש תטפל באביו והיא הסכימה. נערך מסמך הבנות בו פורט מה עליה לעשות תמורת 1,600 ₪ ומוריה עשתה הרבה יותר מהכתוב במסמך ההבנות. מוריה צרפה את מסמך ההבנות עליו חתומים הצדדים ולפיו עליה לנקות את השרותים בקומה של האב בשעה 07:30. כן עליה לנקות את חדרו של האב, לסדר המיטה ולאווררו. לאחר מכן עליה לנקות את השירותים בקומה התחתונה, לרוקן את פח האשפה, להדיח את הכלים במטבח בקומה הראשונה, לנקות את שולחן האוכל ואת המטבח. פעם בשבוע עליה לשטוף את קומה א' שטיפה יסודית. עליה לעשות כביסה ולטפל בחצר ובגינה פעם בשבוע.
6. מוריה טוענת שבפועל רוצה ארנון את הסכום, את העבודה שלה כשפחה ואת היצירה.
7. המטפלת של מוריה כעסה עליה כששמעה על ההסכם עם ארנון שכן כפי שהיא מכירה את ארנון הוא נוהג לעשות כן דרך קבע לנשים שנראות לו חלשות. תחילה הוא נחמד אל האשה ולאחר מכן יוצאת ממנו המפלצת שבו. מוריה צרפה העתק תלונתה במשטרה בגין גניבה והודעת המשטרה כי לא תוסיף לחקור את הארוע.

דיון והכרעה:

1. בשעת הדיון טענה מוריה כי הציוד שלה הוחזק אצל שכנה בחצר אך הוסיפה כי אין זה רלוונטי כל כך.
2. לגבי מסמך ההבנות חלק הנתבע על מסמך ההבנות שעשו הצדדים. הוא הכחיש כי מוריה טפלה באביו.
3. ארנון טען כי הביא עד שיוכל להעיד כיצד מוריה הרגישה.
4. מוריה טענה כי עבדה חדשיים עבור ארנון והוא לא הסכים לתת לה מפתח ליחידה על מנת שתרגיש בנוח.
5. לעומתה טען ארנון כי מוריה עזבה היות ונדרשה לשלם וכי נאמר לה שעליה לכבות את המזגן. לדבריו היא השאירה חלונות פתוחים עת פעל המזגן כי היא מעשנת והוא קבל חשבון חשמל מטורף. התובעת הכינה את ההסכם כי רצתה להתקבל למרכז יום וסרבו לקבל אותה.
6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מקבלת את טענת התובעת כי לא הסכימה למסור את יצירת האמנות שלה לנתבע וכי הנתבע הסכים לאכסן את חפציה אצלו ללא תשלום. בוואטסאפ שבו מבקשת התובעת מהנתבע שימסור לה את כתבתו, לשם פירוק החפצים בביתו, לא מוזכר דבר לגבי תמורה. התובעת מודה לנתבע על העזרה והוא עונה לה "אוהבים אותך מאוד נשמה". הנתבע צרף את הודעתה בקבוצת הוואטסאפ כי שכחה את היצירה בביתו על מנת להוכיח כי לא גנב את הפסלון ממנה אך גם אם אקבל שהנתבע לא גנב את הפסלון מהתובעת, הוכח לי כי הנתבע מעוניין שהפסלון ישאר אצלו בניגוד לרצונה של התובעת. בשעת הדיון אמר כי "הפסל נמצא אצלי... אני קבלתי את הפסל בתמורה... 3 חדשים הדברים שלה ישבו אצלנו" (פרו' 1/14-20). העובדה כי התובעת שכחה את הפסלון אצלו אינה מקנה לו זכות לאחוז בו ולא להחזירו לה.
7. באשר לתביעה שכנגד אני דוחה את טענות התובע בדבר תשלום דמי שכירות. האמנתי לנתבעת שכנגד כי נדרשה לעשות את העבודות המפורטות במסמך ההבנות חלף דמי השכירות ולא הוכח לי כי לא בצעה את העבודות. התובע שכנגד לא הזכיר דבר זה כלל בכתב התביעה שהגיש. יצויין כי התובע הגיש את התביעה שכנגד רק לאחר שהנתבעת שכנגד תבעה אותו, דהיינו חיכה זמן רב לאחר שעזבה הנתבעת שכנגד את דירתו לפני שתבע אותה, וזאת כאשר לגירסתו היה על הנתבעת לשלם את דמי השכירות מדי חודש בחדשו החל מחודש יוני 2017. טענותיו בדבר חשבון חשמל מופרז נשמעות תמוהות על רקע העובדה שהודיע כי הוא מוחל לנתבעת שכנגד על חשבון זה. על כן אני דוחה את תביעתו לתשלום דמי השכירות.
8. באשר לתביעתו בגין לשון הרע, הרי שביחס לתלונה במשטרה (וכתוצאה ממנה חקירת המשטרה בנוכחות שכני התובע שכנגד) אין מדובר בהפרת חוק איסור לשון הרע אשר מחריג בסעיף 15(8) בו פרסום על ידי הגשת תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. אולם אני מקבלת כי הנתבעת שכנגד השתמשה בביטויים לא הולמים לתאר את מעשיו של התובע שכנגד כאשר אין בידה אסמכתה לכך כי התובע שכנגד הינו אדם המתנהג כצדיק בה בעת שהוא שפל, עוסק ב"פרוטקשן", אלים, גנב וכו. אמנם העובדה כי קבלתי את התביעה יכולה להעיד כי התובע שכנגד אוחז בפריט שאינו שייך לו, ללא הסכמתה של הנתבעת שכנגד, אולם פריט זה הגיע לידיו בדרך חוקית על ידי כך שנמסר לו על ידי הנתבעת שכנגד ולא נגנב על ידו - ולאחר מכן התעוררה מחלוקת (שיושבה בתיק זה) אם עליו להחזירו לנתבעת שכנגד או לא.
9. על התובעת היה להסתפק בנקיטת הליך זה אשר הועיל לחייב את הנתבע להשיב לה את היצירה ולא לפרסם את שפרסמה בקבוצת הוואטסאפ.
10. על כן אני מחייבת את הנתבעת שכנגד לפרסם הודעת התנצלות בקבוצת הוואטסאפ בזו הלשון: "בתאריך 4.10.2017 הטחתי בארנון דברים קשים בקבוצת וואטסאפ זו ואני מתנצלת על התוכן ועל הדרך שבה נאמרו הדברים ". כן עליה לשלם לתובע שכנגד פיצוי בסך של 1,000 ₪.
11. הנתבע יחזיר את היצירה לתובעת או ישלם תמורתה את הסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.
12. הנתבעת תשלם לתובע שכנגד (התשלום יכול ויבוצע באמצעות "בית חוסן") סך של 1,000 ₪ ב-20 תשלומים בני 50 ₪ כל אחד שהראשון בהם יהיה בתאריך 15.4.18 והבאים כל 15 לחודש אחריו. אם לא ישולם אחד התשלומים תעמוד היתרה הבלתי נפרעת לפרעון מיידי.
13. העתק הודעת ההתנצלות בוואטסאפ יוגש על ידי הנתבעת שכנגד לבית המשפט תוך 30 יום מהיום.
14. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.