1. ביום 21.6.16 נפגעה התובעת בתאונת דרכים עת חצתה מעבר חצייה כהולכת רגל, מרכב נהוג ע"י הנתבעת 1 ומבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת 2.

לטענתה, ובגין התאונה, נגרמו לה נזקים גופניים וכלכליים.

אין מחלוקת בשאלת החבות ויש לברר את גובה הנזק.

התובעת ובעלה, כעד מטעמה, נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם.

הנכות הרפואית:

1. התובעת נבדקה ע"י מומחים מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורתופדי.

ד"ר יהודה אברמוביץ', פסיכיאטר, קבע שבגין התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת בתר–חבלתית וכי מאחר ומדובר בתסמונת כרונית, אין לצפות להטבה בעתיד הנראה לעין. המומחה גם קבע שהתובעת זקוקה למעקב ולטיפול נפשי – תמיכתי שיכול להינתן גם במסגרת סל הבריאות.

המומחה ציין שבמישור התפקודי, ההפרעה מתבטאת אצל התובעת בעיקר במישור הסובייקטיבי, קרי - הסבל הנפשי וכי ניתן להסיק שקיימת הגבלה קלה בכושר העבודה.

המומחה גם מזכיר שקיימת עדות לשינוי באווירה המשפחתית, אך אין דיווחים על שינויים קיצוניים באורח החיים.

ד"ר אלחנן לוגר, אורתופד, מצא שבגין התאונה סבלה התובעת משברים מרוסקים של עצמות הכסל והבושת של האגן השמאלי וכי השברים טופלו בניתוח לשם שחזור פתוח וקיבוע פנימי.

המומחה ציין שכתוצאה מהאמור קיים עיוות קל במבנה האגן השמאלי ומודגמת פגיעה במבנה פרק הסימפיזיס פוביס.

לאור זאת קבע, שלתובעת נותרה נכות צמיתה כדלקמן:

10% - בגין החולשה של מכופפי הברך המוסברת בפגיעה בשריר האיליופסואס (והפקטינאוס) – תוצאת השברים והטיפול הניתוחי.

10% - בגין הפגיעה בכוח הגס של שריר הגלוטיאוס מדיאוס.

10% - בגין צלקות מכערות (שאחת מהן מכאיבה) שבאגן השמאלי.

המומחה עוד קבע שבין התאריכים 22.6.16 - 30.12.16 שהתה התובעת באי כושר מלא.

המומחים לא זומנו לחקירה וחוות דעתם לא נסתרה. בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לאמץ את חוות דעתם במלואה (ראו ע"א 16/68 רמת–סיב בע"מ נ' דרזי, פד"י כ"ב (2) 164 (19.6.1968)).

נכותה הכוללת של התובעת בגין התאונה (10% בתחום הנפשי ו-27% בתחום האורתופדי), עולה כדי 34.4% לצמיתות.

הנכות התפקודית ובסיס השכר:

1. התובעת, ילידת 3.6.76 (בת 40 במועד התאונה וכיום בת כ – 43.5), נשואה ואם ל – 8 ילדים (בגילאים 2.5 – 22), מתגוררת עם משפחתה ברחובות ומהווה חלק מהמגזר החרדי בעיר.

מהעדויות עולה שמאז לידת בתה הגדולה, בחרה היא להתמסר לגידול ילדיה ולכן לא עבדה בעבודה קבועה. לפרנסתם נסמכו על קצבת הבטחת הכנסה ועל קצבה שקיבל בעלה מה"כולל" בו למד. בשלב מסוים, סביב שנת 2014, ומשגדלו הילדים והמצב הכלכלי הכביד מאד, החלה התובעת לימודי סייעת לרופא שיניים במכללה למנהל. לאחר סיום הלימודים והבחינות, ובחודש ינואר 2016, זכתה התובעת בתעודת סייעת לרופא שיניים (ראו נספח ו' למוצגי התובעת). התובעת הסבירה שהיא בחרה דווקא בתחום זה שכן שכרו בצדו ויש בו פוטנציאל להכנסה גבוהה וקבועה. מתצהיר התובעת ועדותה עולה שכבר במקביל ללימודיה והחל מחודש 12/2012 היא עבדה כסייעת לרופאי שיניים (אצל אלו שהסכימו לקבלה לעבודה בהיקף מוגבל בגין היעדר תעודה, הכשרה וניסיון), וכי בחודש התאונה כבר עבדה בשלוש מרפאות במקביל והחלה צוברת ניסיון וידע רב בתחומים שונים ברפואת השיניים. לדבריה, משלוש עבודות אלו, השתכרה סך של כ-4,500 ₪ לחודש.

ואז – אירעה התאונה שקטעה את חלומותיה ובגינה שהתה בחופשת מחלה ושיקום למשך כחצי שנה.

התובעת סיפרה בעדותה שחרף מצבה הרפואי והיותה בהריון, ובשל מצוקה כלכלית של ממש, נאלצה היא לשוב לעבודה בהדרגה בהתאם להמלצות הרופאים והיא חזרה לעבוד במרפאת שיניים לתקופה קצרה ולאחר מכן, ובלית ברירה אחרת ועד ללידת בתה הקטנה ביום 14.8.17, כמזכירה בסופר (עבודה זמנית במשרה מלאה).

מאז יום 10.7.18 עובדת התובעת במרפאת השיניים של ד"ר גבריאל יואל בהיקף משרה של כ-6 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע והכנסתה עולה כדי 4,500 ₪ לחודש.

התובעת מציינת שד"ר גבריאל מודע למגבלותיה ומאפשר לה לצאת להפסקות יזומות בין מטופלים.

(לכל האמור עד כה ראו סעיפים 2, 3, 6, 8, 14 ו – 15 לתצהיר התובעת, סעיפים 6 ו – 10 לתצהיר בעלה וכן בפרוטוקול בעמ' 3, 7, 8, 10, 11, 16).

מהעדויות עולה שבכוונת התובעת ובעלה היה שהתובעת תצא לעבוד במשרה מלאה במקצוע ששכרו בצדו והתוכנית היתה שלאחר שתצבור ניסיון וידע ותעבוד במקום עבודה מסודר, תגדיל את היקף המשרה שלה למקסימום האפשרי (ואף למשרה וחצי). פוטנציאל זה קיים בהחלט במרפאתו של ד"ר גבריאל בה יש רופאים נוספים שניתן לעבוד גם אצלם, ואולם בגין כאביה ומגבלותיה בעקבות התאונה היא מתקשה מאד לעבוד מעבר למשמרת של 6 שעות. שכרה כיום הינו 40 ₪ לשעה, ובסך הכל לחודש (לפי נתוני תלוש לחודש מרץ 2019) – סך של 5,118 ₪ בממוצע.

(ראו סעיף 30 לתצהיר התובעת וכן בפרוטוקול עמ' 4, 5, 12, 14).

בסיכומיה טענה התובעת שכמקובל במגזר החרדי, בחרה היא להתמסר לגידול המשפחה ולאחר מכן לצאת לשוק העבודה. שמעתי בקשב רב את עדות התובעת ובעלה והתרשמתי מתום ליבם, פשטותם וכנותם. שוכנעתי שהתובעת שינסה מותניה לאחר לידת ילדה השביעי, יצאה לרכוש מקצוע כסייעת לרופא שיניים והייתה מוכנה למצות את פוטנציאל השכר שלה עד תום במשרה מלאה ואולי יותר מכך. ראיה לכך מצאתי בעצם העובדה שהתובעת לא בחלה בעבודה בכמה מרפאות וגם הסכימה לנדוד למרפאה במודיעין עילית. הכל בשביל לצבור ניסיון וידע ולהתקדם עד כמה שאפשר במיצוי כושר ההשתכרות.

אני מקבל את טענת התובעת שאלמלא התאונה הייתה עובדת לפחות 9 שעות בממוצע ביום ומשתכרת שכר של 40 ₪ לשעה לכל הפחות, וזאת במשך 5 ימים בשבוע. שכרה במקרה כאמור היה מגיע לכ-7,500 ₪ לפחות. בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לקבוע שזהו פוטנציאל השכר של התובעת אלמלא התאונה.

הפסדי שכר, פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר:

1. לטענת התובעת בתחשיב הנזק מטעמה (אליו הפנתה בסיכומיה) בסיס השכר לעבר עומד על 4,500 ₪ ובגין התאונה נגרמו לה הפסדים בסך של 49,500 ₪.

מנתונים שהוצגו ומתלושים לחודשים פברואר – מרץ בשנת 2016 עולה שממוצע שכרה בעבודותיה השונות היה 2,514 ₪.

מיום התאונה לא עבדה התובעת כלל במשך 6 חודשים (עד לסוף שנת 2016) והפסדיה בתקופה זו עולים כדי 15,084 ₪ (=2514X6).

מיום 1.1.17 ועד לאמצע חודש אוגוסט 2017 (לידת בתה הקטנה) עבדה התובעת בעבודה זמנית בסופר והשתכרה בממוצע סך של 4,400 ₪ לחודש (ראו נתוני תלוש חודש אוגוסט 2017).

מחודש דצמבר 2017 ועד יולי 2018 קיבלה התובעת דמי אבטלה בסך כולל של 28,766 ₪ (ראו מוצג נ/1).

החל מיום 10.7.18 עובדת התובעת במרפאת ד"ר גבריאל ושכרה, כפי שפורט לעיל, הינו 5,118 ₪ בממוצע לחודש.

בשים לב לכל האמור ועל דרך האומדנא, אני רואה לנכון להעריך את אובדן שכרה של התובעת לעבר בסך של 36,000 ₪, וזאת בתוספת 12.5% (בגין פנסיה ותנאים סוציאליים) בסך של 4,500 ₪.

סך הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה – 40,500 ₪.

אובדן כושר השתכרות, פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד:

1. לפי הנתונים שהוצגו לעיל, נגרם לתובעת הפסד חודשי של 2,382 ₪ מדי חודש (ההפרש בין שכרה כיום לפוטנציאל ההשתכרות = 2,382 = 5,118 – 7,500). שיעור פחיתה מוכח זה (32%) הולם גם את שיעור הנכות הרפואית שנקבע (34.4%).

לפיכך, ובראש נזק זה, יש לערוך את החישוב הבא:

2,382 ₪ (פחיתה חודשית) X 202.69 (מקדם היוון עד גיל 67) = 482,808 ₪.

ובתוספת 12.5% (בגין פנסיה ותנאים סוציאליים) בסך של 60,351 ₪ = 543,159 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

1. לטענת התובעת ובגין התאונה ואופי הפגיעה ובשים לב לתקופת השיקום הממושכת, נגרמו וייגרמו לה הוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות. לראיותיה ותחשיביה צורפו קבלות בסך כולל של כ-5,000 ₪. מעדותה למדנו שהתובעת ניסתה להקל מכאוביה בטיפולי פיזיותרפיה ודיקור סיני. כמו כן למדנו שבהתאם להנחיות הפיזיותרפיסטית התובעת נדרשה גם להתמיד בחוג פילאטיס ולשמור על ביצוע תרגילים באופן שוטף. יש גם לשים לב להמלצתו של הפסיכיאטר בעניין מעקב וטיפול נפשי תמיכתי לו זקוקה התובעת.

למשפחת התובעת אין רכב, והיא תידרש להתנייד בתחבורה ציבורית.

(ראו סעיפים 23 – 24 לתצהיר התובעת, סעיף 7 לתצהיר בעלה וכן עמ' 4, 14, 15 לפרוטוקול).

בשים לב לכל האמור ובהתחשב בגילה הצעיר ובאופי הנכויות, שיצריכו טיפולים, התעמלות וניידות מוגברת (מלבד הקשיים בניידות שמעוררת הנכות האורתופדית מעצם טיבעה), אני אומד את נזקיה בתחומים אלו בסך גלובלי של 50,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

1. מראיות התובעת עולה שסמוך לאחר התאונה ובחודשים יוני 2016 ובספטמבר 2016 הם העסיקו עוזרת במשק הבית במשך 3 פעמים בשבוע בתמורה ל-50 ₪ לשעה (וסה"כ שילמו 4,400 ₪), ובשל מצבם הכלכלי הדחוק לא יכלו להרשות לעצמם להיעזר עוד בשירותיה. התובעת הדגישה שגם לאחר ההליך השיקומי הארוך שעברה, היא נותרה עם מגבלות קשות ותפקודה בבית ירד בצורה ניכרת. הכול דורש מאמץ וזמן רבים יותר. מעדותה גם למדנו שלמרות היותה מטופלת בשבעה ילדים (עובר לתאונה) כמעט כל מלאכת הבית נפלה על כתפיה ולרבות בתחומי הבישול, הניקיון והכביסות. למדנו גם שלמרות שבעלה מקבל בבית את הילדים בשעות הצהריים, הרי מלבד למלא אחר "הנחיות" התובעת, הוא אינו מסייע בתחומים הנ"ל ועיקר עזרתו הינה בקניות ו"בדברים הכבדים". התרשמתי היטב שבעקבות התאונה נדרשו כל ילדיה של התובעת, כל אחד לפי עניינו וגילו, להירתם לעזרה בבית מעבר לזו שהורגלו להושיט לפני התאונה.

(ראו סעיפים 22, 25 – 28 לתצהיר התובעת וכן סעיפים 4, 7, 9, 10 לתצהיר בעלה של התובעת וכן בפרוטוקול עמ' 4, 13).

נזכיר גם שהתובעת שהתה באי כושר מלא לתקופה ממושכת בת 6 חודשים.

אני מקבל את גרסת התובעת ולפיה כשהיא שבה מעבודתה לאחר כ – 7 שעות, היא מותשת, כאובה וחסרת כוחות וגם את טענתה שמפאת חסרון כיס אינה מרשה לעצמה עזרה בשכר.

הלכה היא ש: "ייעודם ומטרתם של דיני הנזיקין הם להשיב המצב של הניזוק לקדמותו, וכשזה אינו אפשרי, לקבוע פיצוי הולם, שיאפשר תחליף למה שאינו ניתן להחזיר לקדמותו..." (ראו ע"א 5/87 דוד ליפשיף נ' שושנה לוי, פד"י מ"ב (2) 177 (14.6.1988)), והתובעת זכאית לשיפוי על הוצאותיה בפועל ובגין עזרה מוגברת מבני המשפחה - לעבר, ולפיצוי שבאמצעותו תוכל לרכוש עזרה מצד ג' שיקל על מצוקתה - לעתיד.

בשים לב לכל האמור ובהתחשב בגיל התובעת ובאופי הנכות, אני מעריך את נזקיה בראש נזק זה כדלקמן:

לעבר – בסך גלובלי של 15,000 ₪.

לעתיד – לפי עזרה של 10 שעות בחודש, בעלות של 50 ₪ לשעה (דהיינו – 500 ₪ לחודש), מהיום ועד הגיעה לגיל 80 (מקדם היוון 267.38), בסך כולל של 133,690 ₪.

סה"כ לראש נזק זה – 148,690 ₪.

כאב וסבל:

1. לפי נכותה הרפואית של התובעת, בתוספת 10 ימי אשפוז (עליהם אין מחלוקת), זכאית התובעת לסך של 60,064 ₪.

1. סיכום:

הפסדי שכר, פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר - 40,500 ₪

אובדן כושר השתכרות, פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד - 543,159 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 148,690 ₪

כאב וסבל - 60,064 ₪

_____________________

סה"כ - 842,413 ₪.

סוף דבר:

1. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הנ"ל בצירוף שכ"ט עו"ד עפ"י דין והוצאות משפט, בתוך 30 ימים מהיום.
2. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.