בפני התנגדות לביצוע שלושה שיקים על סך כולל של 570,000 ש"ח: האחד על סך של 350,000 ש"ח, השני על סך של 150,000 ש"ח והשלישי על סך של 70,000 ש"ח. מועד פירעון שלושתם ביום 31.8.17.

בהתנגדותו טען המבקש, כי שיקים אלו ניתנו כבטוחה לפירעון הלוואה חוץ בנקאית בסך של 350,000 ש"ח אותה נטל מהמשיב בשנת 2012 ושבגינה כבר שילם למשיב סך של כ- 604,000 ש"ח.

המבקש טוען, כי לאחר שכבר שילם למשיב סך של 264,000 ש"ח, בשנת 2014 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לפירעון יתרת החוב, כפי שעמד באותה עת, ישלם המבקש למשיב סך של 760,000 ש"ח ב 38 תשלומים חודשיים על סך 20,000 ש"ח כל אחד. להבטחת התשלומים הפקיד בידי המשיב 2 שיקים לביטחון – האחד על סך של 70,000 ש"ח והשני על סך 150,000 ש"ח זאת בנוסף לשיק על סך 350,000 ש"ח אותו מסר למשיב במועד מתן ההלוואה כבטוחה לפירעון קרן ההלוואה. לטענת המבקש שיקים אלו הינם השיקים מושא תיק זה.

המבקש טוען כי הסכמתו לשלם הסך של 760,000 ש"ח ב 38 תשלומים ניתנה נוכח איומו של המשיב להעמיד מלוא ההלוואה לפירעון מיידי. לטענתו מתוך 38 התשלומים הוא שילם 11 תשלומים בסך כולל של 220,000 ש"ח וכי במהלך שנת 2016 הסכימו הצדדים כי לפירעון מלוא יתרת החוב הוא ישלם למשיב סך של 240,000 ש"ח בשמונה תשלומים בסך 30,000 ש"ח כל אחד. לטענת המבקש, מתוך סכום זה הוא שילם 120,000 ש"ח כך שנותר חוב בסך של 120,000 ש"ח, אותו ביקש לשלם למשיב במתווה אחר לאור מצוקתו הכלכלית, אולם המשיב סירב למתווה שהציע.

טענת ההגנה המרכזית של המבקש הינה, כי ההלוואה נשאה ריבית בלתי חוקית בשיעור שנתי של 37.2% וכי דין התביעה להידחות לאור הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). המבקש טוען, כי המשיב פעל בניגוד לחוק, הן בשיעור הריבית שגבה, הן בכך שלא ערך הסכם הלוואה בכתב והן בכך שהפר את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3 לחוק. עוד טוען המבקש, כי המשיב לא עמד בדרישות הסף להגשת השיקים לביצוע על פי סעיף 8 לחוק וכי די בכך כדי להוביל למחיקת תביעתו או למצער לקבל את התנגדותו לביצוע השיקים.

המשיב טוען, כי הוא אינו עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות וכי החוק לא חל בענייננו. לטענתו הוא העמיד למבקש הלוואה על סך של 1,160,000 ש"ח (ולא 350,000 ש"ח כטענת המבקש) מכספים שקיבל ממכירת נכס שקיבל בירושה, לצורך הקמת עסק חוקי של מתן הלוואות. לטענת המשיב, המבקש שילם לו עד היום סך של 375,000 ש"ח בלבד (ולא 604,000 ש"ח כטענת המבקש) והמבקש אף הודה בחוב בשיחות שהוקלטו, תומללו וצורפו לתיק. לטענתו החוב פורט בכרטיסיות המהוות ראיה לנכונותו.

אקדים ואומר, כי כאמור ב עא 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות: בשלב זה בו אנו מצויים על מנת לקבל רשות להתגונן על המבקש להראות כי הגנתו איננה בבחינת הגנת בדים ולהציג ראיות העולות לכדי "בדל ראיה" להוכחת טענותיו. הערכת משקל הטענות והראיות אין מקומה בשלב הבקשה לרשות להגן, אלא בהליך השיפוטי העיקרי.

החובה המוטלת על המבקש במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן.

רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של המבקש על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן.

כן ר' ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ: מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)".

לאור האמור, בבואי להכריע האם יש ליתן למבקש רשות להתגונן עלי לבחון האם לאור האמור בתצהירו הגנתו הינה בבחינת "הגנת בדים" והאם המבקש הציג ולו ראיות העולות לכדי "בדל ראיה" להוכחת טענותיו. אין זה המקום, בשלב זה לבחון את משקל הטענות והראיות.

רק אם התברר עקב חקירת המבקש על תצהיריו, כי הגנתו משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן.

ומן הכלל אל הפרט:

המבקש אומנם הודה בקיומו של מקצת החוב מושא תיק זה ואף הוצגו תמלילי הקלטות בהן הוא מודה בחוב גבוה בהרבה. המבקש אף הבהיר, כי ניסה להגיע להסדר בדבר פירעון חלק מהחוב הנטען, אלא שהמשיב סירב להצעתו. אולם במקביל טוען המבקש, כאמור, כי הוא אינו חב בפירעון חוב זה מהיותו מורכב מריבית שאיננה חוקית ומשמקורו בהלוואה שניתנה בניגוד לחוק. כן טוען המבקש, כי הבקשה לביצוע שטר הוגשה בניגוד לחוק באופן המקים לו זכות להתנגד לשטר מטעם זה כשלעצמו.

אציין, בכל הזהירות הנדרשת בשלב זה של ההליך, כי בגרסאותיו של המבקש נמצאו סתירות לכאורה, הן באשר לסכומים ששילם למשיב והן באשר לטענות אחרות שטען בהליכים שנוהלו בתיק (גם בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וגם בהתנגדותו לביצוע השטר). המבקש אף התקשה ליישב בחקירותיו דברים שנאמרו מפיו בשיחותיו שהוקלטו ותומללו.

גרסת המבקש, ושוב בכל הזהירות הנדרשת בשלב זה של ההליך, מעוררת תהיות רבות, הן באשר לגובה ההלוואה שנטל מהמשיב, הן באשר לסכומים שטען כי שילם לפירעונה והן בטענתו שהסכים לשלם סכומים נוספים מתוך חשש שהמשיב יעמיד מלוא ההלוואה לפירעון מיידי, הגם שלטענתו החוב באותה עת היה גבוהה בהרבה מהסכום שהסכים לשלם ושעה שלטענתו כבר פרע את מלוא סכום ההלוואה והמשיב אינו זכאי לסכומים נוספים מהיות ההלוואה מנוגדת לחוק (אם כן ממה חשש?). אולם, גם התנהלות המשיב אינה חפה מתמיהות: כיצד זה הלווה המשיב למבקש סכום כה גבוה (1,160,000 ₪ כטענתו) המהווה את מרבית הסכום שקיבל ממכירת הדירה שקיבל בירושה, ללא כל הסכם הלוואה וללא תיעוד ראוי? דומה שסוגיות אלו יצרכו להתברר בהמשך ההליך ואינני נדרש להן בשלב זה בו נבחנת אך השאלה האם יש לאפשר למבקש להתנגד לביצועם של השיקים.

לפיכך, ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה של ההליך, דומה שהגם שהמשיב הצליח להציג כשלים לא מבוטלים בגרסת ההגנה של המבקש, לאור העובדה שאנו מצויים בשלב הבקשה למתן רשות להגן, ולאור ההלכה הפסוקה, כמפורט לעיל, אין אני סבור שפגמים אלו מובילים למסקנה שגרסת המבקש מגיעה לכדי "הגנת בדים" ושלמבקש אין אף לא טענות הגנה דחוקות המקימות לו זכות להתנגד לביצוע השיקים ולקבל יומו להשמיע טענותיו בפני בית המשפט. אני סבור כי בשלב זה די בטענות המבקש בדבר אי עמידת ההלוואה בהוראות החוק ואי עמידת המשיב בתנאים הנדרשים לשם הגשת השיקים לביצוע כדי להקים למבקש זכות להתנגד לביצוע השיקים.

ברע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נפסק: "אמנם הלכה היא כי כאשר מעלה הנתבע בתביעה בסדר דין מקוצר הגנה אפשרית, לא יתנה ביהמ"ש את מתן הרשות להתגונן בהפקדת תנאים או ערובות לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא אם כן מתצהיר ההגנה של הנתבע, עולה כי 'כמעט' אין לנתבע הגנה, או כאשר לוקה הגנתו בחוסר בהירות; כמו כן, אם מוכיח הנתבע כי אין באפשרותו לעמוד בסכום הערבות, עשוי ביהמ"ש לוותר על הפקדת הערבות ע"מ לא למנוע מנתבע עני את האפשרות להביא הגנה אפשרית לפני ביהמ"ש, להכרעתו". כן ראו לעניין זה ברע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון, ע"א 219/65 דגני ואח' נ' קורנפלד; ע"א 373/69 חונן נ' חגור; ע"א 462/88 בן-צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ; ע"א 9654/02 אלפי נ' בנק לאומי.

לאחר ששקלתי את הדברים, הגם שישנם שיקולים לא מבוטלים לעשות כן, אינני מתנה את מתן הרשות להתגונן, אלא בכך שהגנתו תהא מוגבלת לטענותיו בהתנגדותו.

סוף דבר: בנסיבות תיק זה, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה באשר לקבלת בקשה למתן רשות להתגונן, נראה כי המבקש עמד וגם אם בקושי, בתנאים לקבלת בקשתו. כאמור נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר המפרט את כל העובדות המבססות את הגנתו. בדרישה זו אין חולק כי עמד המבקש. איני סבור כי ניתן לכנות בשלב זה את ההגנה שהוצגה על ידי המבקש כ"הגנת בדים" וכן לא ניתן לומר בשלב זה כי אין כל סיכוי שהמבקש יצליח בהגנתו. נזכיר כי בשלב מתן רשות להתגונן אין אנו באים לבחון את טיב ראיותיו של המבקש וכן ניתן להתבסס על טענות בעל פה המועלות כנגד מסמך בכתב. משכך, הגנת המבקש המבוססת בעיקרה על הטענה כי ההלוואה ניתנה בניגוד לחוק, אם תתקבל יהיה בה כדי להוות הגנה כלשהי בתיק. אמנם בשלב זה נראה כי מרבית טענות המבקש לוקות בכשלים, וכן לא ברור האם יש תמיכה ראייתית חזקה דיה בטענותיו, אך כאמור אין בכך כדי למנוע מתן רשות להתגונן בשלב זה.

לאור האמור ניתנת בזה הרשות להתגונן.

בנסיבות העניין אין צו בהוצאות.

התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה בתיק.

נוכח סכומה, התביעה תתברר בסדר דין רגיל.

הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים ביניהם עד ליום 14.3.18.

בקשות מקדמיות ובקשות הנוגעות להשלמת ההליכים המקדמיים יוגשו עד ליום 29.3.18.

ישיבת קדם משפט תתקיים בתיק ביום 11.4.18 בשעה 8:30.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.