בפני בקשה להארכת תקופה הפסילה המנהלית, אשר הוטלה על המשיב ביום 8.8.17, עקב מעורבותו בתאונת דרכים בה קיפד את חייו מר מסרוואה מוחמד (להלן: "המנוח").

נטען בבקשה כי המשיב נהג ברכב סוזוקי בכביש 444 מצפון לדרום והתנגש בחלק האחורי של קלנועית, בה נהג המנוח. כתוצאה התאונה, נפגע המנוח באופן אנוש ופונה לבית החולים שם נפטר למחרת מפצעיו.

טענות הצדדים

המבקשת טענה כי המשיב הינו נהג חדש בעל ותק נהיגה קצר וכי עליה לבצע מספר פעולות על מנת לסיים את הטיפול בתיק: חישובים, פעולות טכניות, שחזור התאונה באור יום, יצירת קשר עם המודיע וגביית עדותו ואיסוף ההסטוריה הרפואית של המנוח מבית החולים. עוד טענה המבקשת כי לאחר סיום החקירה, יועבר התיק לפרקליטות וישנה אפשרות כי התיק יושב למשטרה להשלמת חקירה.

ב"כ המשיב התנגד למבוקש וטען כי נוצר רושם כי החקירה מתנהלת בעצלתיים וכי אין טעם מיוחד, כדרישת המחוקק, להארכת הפסילה מעבר ל-90 יום.

לטענת ב"כ המשיב, התאונה אירעה ביום 4.8.17, המשיב נחקר אחרי מספר ימים ואף נחקר בשנית במהלך חודש ספטמבר.

באשר לפעולות החקירה שנותר לבצע בתיק טען ב"כ המשיב, כי אינו יודע כמה עדים נותרו למבקשת לחקור והאם היא יודעת את זהותם. כן הקשה ב"כ המשיב מדוע, חרף חלוף מספר חודשים, טרם נגבתה עדות המודיע למוקד 100.

ב"כ המשיב הוסיף כי המנוח היה אדם עיוור וכי המשיב ובני משפחתו המכירים את המנוח ומתגוררים באותה השכונה, מסרו זאת בחקירתם במשטרה. בהנתן זאת, תמה ב"כ המשיב מדוע לא בדקה המבקשת מידע זה.

דיון והכרעה

סעיף 50(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], קובע:

"עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרשיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל – תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע."

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי כי ישנם טעמים מיוחדים להארכת הפסילה המנהלית, טעמים הנעוצים בראיות לכאורה והמסוכנות הנשקפת מהמשיב ואדגיש את הברור מאליו כי בשלב זה, על בית המשפט להסתפק בראיות לכאורה.

המבקשת ציינה כאמור בבקשה, כי המשיב נהג ברכב סוזוקי בכביש 444 מצפון לדרום והתנגש בחלק האחורי של קלנועית, בה נהג המנוח. כתוצאה התאונה, נפגע המנוח באופן אנוש ופונה לבית החולים שם נפטר למחרת מפצעיו.

מחקירת המשיב במשטרה ביום 8.8.17 עולה כי לטענתו הוא נסע בנתיב הימני בכביש במהירות של 40-50 קמ"ש, חצה את הצומת באור ירוק והבחין בקלנועית רק בעת הפגיעה. המשיב ציין כי פגע בצידה השמאלית של הקלנועית כאשר היא חצתה את הכביש והיתה במאונך ביחס לרכבו. המשיב המשיך וציין כי היה אור יום בעת התאונה וכי לא היתה הפרעה כלשהי לשדה הראיה. לטענת המשיב, לו הקלנועית היתה על אי התנועה או בנתיב הימני, היה מבחין בה.

בחקירתו השניה של המשיב במשטרה, ביום 17.10.17, ציין המשיב כי הבחין בקלנועית לפני הפגיעה, עוד כאשר הגיעה מימינו והיתה על יד הרמזור כאשר ירדה מהמדרכה.

טענות אלו אינן משתלבות עם הראיות האחרות בתיק. בדו"ח התאמת הנזקים נראה כי רכב הנאשם פגע עם חזיתו בחלקה האחורי של הקלנועית, בזירת התאונה נמצאו סימני בלימה לאורך 35.6 מטרים ובחישוב המהירות נמצא כי הנאשם נהג במהירות של לא פחות מ- 70.5 קמ"ש. שדה הראיה שעמד לרשות המשיב, בהתאם לבדיקה שנערכה, עמד על 103 מטרים בהם יכול היה להבחין בקלנועית.

די לכך כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, תוך שימת הלב לשלב המקדמי של החקירה.

בהתאם לגליון הרישום התעבורתי של המשיב, שנמצא בתיק החקירה, עולה כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2015 ולחובתו עבירה אחת של נהיגה ללא חגורת בטיחות.

לאור כך, הרי שמסוכנותו של המשיב עולה מן העבירה, לכאורה, עצמה וכן מוותק נהיגתו הקצר.

המשיב טוען לגרירת רגליים מצד המבקשת ולמרבה הצער, הנני שותפה באופן חלקי לטענה זו. המבקשת לא הצביעה על טעם של ממש לשיהוי באיתור וחקירת המודיע . בנוסף, אף לא הצביעה על טעם מדוע לא פנתה לבית החולים עד כה בבקשה לקבלת המידע הרפואי המלא.

לעומת זאת, איני מוצאת טעם בטיעוני המשיב כי המנוח היה עיוור וכי המבקשת התרשלה בכך שלא חקרה נקודה זו.

בתיק החקירה מצויה עדותו של אחיו של המנוח בו נשאל אודות הבעיות הרפואיות מהן סבל המנוח. האח ציין כי המנוח סבל מבעיות לב וכריתת רגל אולם לא ציין לקות בראיה או עיוורון. כאן אציין, כי אכן המשיב ציין במשטרה בחקירתו ביום 17.10.17 כי משפחת המנוח ציינה בפניו כי המנוח לא ראה טוב וכי ביקשו ממנו מספר פעמים שלא ינהג בקלנועית.

אך מטענה זו, ועד לטענה כי המנוח היה עיוור, וזאת מידיעה אישית כטענת ב"כ המשיב , קיים מרחק רב ובנקודה זו, איני מוצאת כי המבקשת התרשלה.

בדברי ההסבר לתיקון 58 לפקודת התעבורה, שתיקן את סעיף 50 לעיל, והקנה לבית המשפט את הסמכות להאריך פסילה מנהלית מעבר לתקופה שהוטלה על ידי קצין המשטרה, נאמר:

"דווקא בתאונות החמורות יותר, בהן נדרשת חקירה מסובכת ומורחבת הכוללת בדיקות שונות, חוות דעת מומחים, חקירת עדים רבים וכו', מקבל הנהג את רישיונו חזרה, לאחר שהחקירה לא הסתיימה בתוך תקופת הפסילה המינהלית ולבית המשפט אין סמכות להאריכה. התיקון בא להעניק לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תקופת הפסילה כאשר ישתכנע כי החקירה מתבצעת כראוי וכי הנסיבות מצדיקות את העיכוב בסיומה."

בתי המשפט השונים קבעו כי במסגרת הכרעה בבקשה זו, יש לאזן בין מספר שיקולים וכן לבחון את קצב התקדמות החקירה:

"...כידוע, במסגרת בקשה לביטול או להארכת פסילה מנהלית, על בית המשפט לבחון אם התכלית שבבסיס הפסילה המנהלית עדיין מתקיימת. בנוסף, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי שבשמירה על הבטיחות בדרכים, לבין חזקת החפות הקנויה לנאשם, חלוף הזמן והנזק העלול להיגרם לו. בנוסף, בשל העובדה שמדובר בשלב הקודם להגשת כתב אישום, על בית המשפט להביא בחשבון אף את קצב התנהלות החקירה ואת סבירותה."

(ע"ח 23166-03-17 מעיין מהדיזדה נ' מדינת ישראל ).

בנסיבות אלו, סבורה אני, כי המבקשת התקדמה התקדמות בחקירת התאונה ולמעשה רק פעולות ספורות נותרו לה עד לסיומה, פעולות שההצדקה לאי ביצוען הינה מועטת. בנסיבות אלו, אקבל את עתירת המבקשת אך לא באופן מלא, כך שאורה על הארכת הפסילה המנהלית עד ליום 30.11.7.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים ותשיב למבקשת את תיק החקירה.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.