לפניי תביעה כספית.

התביעה:

התובעת טענה כי הנתבעים שכרו ממנה דירה ברחוב חרצית 46/7 במודיעין (להלן: "הדירה"), החל מיום 21.6.10, וזאת בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 21.6.10 (להלן: חוזה השכירות"), חוזה שכירות שתוקפו הוארך עד ליוני 2013, וכן מיולי 2013 ועד יולי 2017, על פי חוזה שכירות נוסף (הארכה). בהתאם לחוזה השכירות נקבע כי דמי השכירות יעמדו על סך 4,400 ₪ לחודש. הנתבעים שילמו דמי שכירות כסדרם החל מיום חתימת חוזה השכירות (21.6.10) ובתום תקופת השכירות והחליטו לממש את האופציה שניתנה להם להארכת תקופת החוזה והאריכו אותו לתקופות נוספות עד ליום 30.6.13. בכל התקופות האמורות שילמו את הסכומים המגיעים מהם כסדרם.

בתום תקופה זו, כך הוסיפה התובעת, הודיעו לה השוכרים, הם הנתבעים, כי הם מעוניינים להמשיך ולהתגורר בדירה ועל פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.7.13 (הארכה) לקבוע את תנאי התשלום החודשי כמו בעבר קרי העלאה של 2.5% מדמי השכירות מידי שנה על פי הפירוט הבא וכך נעשה:

1. לתקופה שבין 7/13 ועד 6/14 סך של 4,400 ₪ לחודש (להלן: "תקופה א").
2. לתקופה שבין 7/14 ועד 6/15 סך של 4,510 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ב").
3. לתקופה שבין 7/15 ועד 6/16 סך של 4,622 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ג").
4. לתקופה שבין 7/16 ועד 6/17 סך של 4,738 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ד").

במהלך תקופה א' שילמו הנתבעים את התשלומים כסדרם. במהלך שלוש התקופות העקביות (תקופה ב', תקופה ג' ותקופה ד') הנתבעים עשו דין לעצמם באופן שעבור חלק מחודשי השכירות לא שילמו כלל דמי שכירות ועבור חלק מהחודשי השכירות שילמו פחות מסכום דמי השכירות החודשיים כפי שסוכם. משכך טענה התובעת כי:

1. לתקופה ב' זו מיום 7/14 ועד 6/15, יתרת חוב הנתבעים הינה בסך של - 820 ₪.
2. לתקופה ג' מיום 7/15 ועד 6/16 יתרת חובם הינה בסך של- 8,744 ₪.
3. לתקופה ד' מיום 7/16 ועד 6/17 יתרת חובם הינה בסך של – 14,304 ₪.

בסה"כ, כך טענה התובעת, חובם של הנתבעים בגין דמי השכירות שלא שולמו עומד על סך כולל של - 19,408 ₪, סכום שלא שילמו לה אף שהיה הנתבעים לשלמו.

בנוסף, כך ציינה, כשעזבו הנתבעים את הדירה הוברר לה כי גרמו הם לנזקים אשר לא היו בדירה עת קיבלו אותה לידם, באופן שכל הרשתות בחלונות הבית נותרו קרועים, היה צורך בתיקון תריס חשמלי (החלפת רצועה), מרצפות המטבח בשטח של 1 מ"ר היו מכוסות צבע ושקעי חשמל שבורים נמצאו ברחבי הדירה. התובעת טענה שעל הנתבעת לשאת בסכום הנזקים שגרמו לדירה והמסתכמים בסך של - 1,850 ש"ח, שכן היה עליהם להחזיר את הדירה לידיה כשהיא תקינה וכפי שקיבלוה, הכל בהתאם להסכם השכירות שנחתם עמם – דבר שלא עשו.

התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסך של - 19,408 ₪ בגין הפרשי תשלום שכ"ד כמפורט בתביעתה, סך של - 1,850 ₪ בגין הנזקים שגרמו הנתבעים בדירה וכך גם לחייבם בתשלום סך של - 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה והכל בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות.

אלה עם עיקרי טענות התובעת.

ההגנה:

הנתבעים אישרו בהגנתם כי על פי הסכם השכירות שנחתם עם התובעת ביום 21.6.10 שתוקפו הוארך עד ליוני 2013 וכן מיולי 2013 ועד ליולי 2017 (הארכה) גרו בדירה דהיינו התגוררו בדירה לתקופה של 7 שנים (מיולי 2010 ועד 29.6.17). לטענתם לאורך השנים הם שמרו על הדירה ולא חסכו בתיקון הליקויים והתקלות במערכות המושכר על חשבונם אף שהיה על התובעת לשאת בתשלוםמים אלו, ולא דרשו כל החזר כספי למעט הוצאות חריגות ששולמו על ידם לועד בית במקום התובעת וזאת בנוסף לתשלום החודשי הקבוע לועד הבית שבו היה עליהם לשאת, ושעליהם עודכנה התובעת באופן ישיר. עוד ציינו הנתבעים כי לעיתים הקשר עם התובעת נותק וזאת מפאת בעיות בריאותיות שאיתן נאלצה התובעת להתמודד (ניתוחים ותקופות שיקום). עוד טענו הנתבעים כי לאחר תקופת מגורים של מספר שנים בדירה, הם פנו לתובעת בבקשה להחליף את המטבח בדירה + שיש שכן המטבח הישן סבל מבעיות ריקבון, עובש ומקקים. התובעת נתנה להם את הסכמתה המפורשת בעל פה ולפיה הם יכולים להתקין מטבח ושיש חדשים בדירה ולקזז את עלות המטבח והשיש, בסך של - 17,808 ₪ מתשלום דמי השכירות שעליהם לשאת על פי חוזה השכירות. בנוסף כך טענו הנתבעים קיבלו הם את אישור התובעת בעל פה לשלם תשלומים חריגים לוועד הבית, ולקזז סכומים אלו שהצטברו לסך של - 4,127 ₪ מתשלום שכר הדירה שהיה עליהם לשאת בו.

הנתבעים טענו כי אכן קיים פער של - 19,388 ₪ בין שכר הדירה ששולם על ידם לתובעת (לטענת התובעת סך של - 19,408 ₪) לבין שכר הדירה שאמור היה להיות משולם לתובעת על פי טענתה, אלא שבהתאם למוסכם בין הצדדים הנתבעים היו זכאים לקזז את הוצאות התקנת המטבח והשיש בדירה בסך כולל של - 17,808 ₪ וכן את התשלומים החריגים ששילמו לוועד הבית במקום התובעת בסך של - 4,127 ₪ וכן תשלום עבור תיקון צנרת הדירה ולוח חשמל בה בסך כולל של - 1,398 ₪, סכום המסתכם בסך של - 23,333 ₪ מתשלום דמי השכירות המגיעים מהם לתובעת, ולכן אין הם חייבים לשלם לתובעת דבר. במועד פינוי הדירה, כך הוסיפו הנתבעים, התריס ושקעי החשמל היו במצב תקין, לא התקבלה מצד התובעת כל הודעה על נזקים בדירה, בוצע סיור בדירה במעמד בתה של התובעת והתובעת ובמעמד הנתבעים לרבות השוכרים החדשים ולא נשמעה כל טענה. באשר לרצועת התריס החשמלי, כך הוסיפו, הרי שמדובר בבלאי כתוצאה משימוש סביר ומשכך על התובעת לשאת בסכום החלפת רצועת התריס החשמלי. הנתבעים טענו כי התובעת לא הביאה ראייה ולו כלשהי לנזקים המסתכמים בסך של - 1,500 ₪ הנתבעים על ידה, ויש לדחות את מלוא טענותיה הנוגעות לנזקים שנגרמו על ידם.

הנתבעים עתרו לדחיית תביעת התובעת תוך חיובה בהוצאות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

אלה עיקרי טענות הנתבעים.

עיינתי בכתבי הטענות במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין כי מהימנה עליי ללא כל סייג עדותה של התובעת, עדותה הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי השתלשלות האירועים וניתן לסמוך על גרסתה הנתמכת במוצגים שהוגשו על ידה ולא נסתרו בראייה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

לא כך באשר לעדות הנתבעים. עדותם הייתה בלתי כנה, חמקנית ו"פתלתלה" וניכר היה כי מנסים הם להתחמק מאחריותם וזאת על מנת להימנע מלשאת בכל אותם תשלומים שלא שילמו על פי חוזה שכירות שנחתם ביניהם לבין התובעת ו/או חלקם.

מחומר הראיות למדים, ועל כך אין חולק, שבין התובעת לנתבעים נחתם חוזה שכירות ביום 21.6.10. בהתאם לחוזה שכירות זה שנחתם בין הצדדים, שכרו הנתבעים מהתובעת דירה ברח' חרצית 46/7 במודיעין, חוזה שתוקפו הוארך עד יוני 2013, ובהמשך הוארך תוקפו של הסכם שכירות זה לתקופה נוספת, היא תקופת ההארכה מיולי 2013 ועד יולי 2017.

עוד למדים מחומר הראיות, ואף על כך אין חולק, כי על פי הסכם השכירות לתקופה הנוספת, היא תקופת ההארכה זו מיולי 2013 ועד יולי 2017, נקבעו תנאי תשלום שכר הדירה החודשי שהיה על הנתבעים לשלם לתובעת מדי חודש כמו בעבר (היינו בתקופה מיום 21.6.10 עד יולי 2013) בהעלאה של 2.5% מדמי השכירות מדי שנה על פי הפירוט הבא:

1. לתקופה שבין 7/13 ועד 6/14 סך של - 4,400 ₪ לחודש (להלן: "תקופה א'").
2. לתקופה שבין 7/14 ועד 6/15 סך של - 4,510 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ב'").
3. לתקופה שבין 7/15 ועד 6/16 סך של - 4,622 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ג'").
4. לתקופה שבין 7/16 ועד 6/17 סך של - 4,738 ₪ לחודש. (להלן: "תקופה ד'").

במהלך תקופה א' שילמו הנתבעים את התשלומים כסדרם על פי חוזה השכירות.

מחומר הראיות עולה ברורות וכך אני קובעת, כי במהלך שלוש התקופות העוקבות, דהיינו תקופה ב', תקופה ג' ותקופה ד', עשו הנתבעים דין לעצמם באופן שחלק מתשלומי השכירות עבור חודשי השכירות לא שולמו כלל, ועבור חלק מחודשי השכירות שילמו הנתבעים סכום שהוא פחות מדמי השכירות החודשיים שהיה עליהם לשלם על פי חוזה השכירות.

צודקת התובעת בטענתה המוצאת אישור בעדות הנתבעים והמסמכים שהוגשו אף על ידם כי יתרת חוב הנתבעים לתובעת בגין תשלום דמי השכירות החודשיים הינה כדלקמן:

1. לתקופה ב' שבין 7/14 ועד 6/15 סך של - 820 ₪.
2. לתקופה ג' שבין 7/15 ועד 6/16 סך של - 8,744 ₪.
3. לתקופה ד' שבין 7/16 ועד 6/17 סך של - 14,304 ₪.

דהיינו סה"כ חובם של הנתבעים לתובעת בגין דמי שכירות חודשיים שלא שולמו עבור התקופות ב', ג', ד', הינה בסך של - 19,408 ₪.

הנתבעים אישרו בהגנתם ובעדותם כי קיים אכן פער של - 19,408 ₪ בין שכה"ד ששולם על ידם לתובעת לבין שכר הדירה שהיה אמור להיות משולם על ידם עבור תקופות השכירות ב', ג' ו- ד', אלא שלטענתם זכאים היו הם לקזז לטענתם מסכום חוב זה סך של - 17,808 ₪ שזה סכום שהוציאו מכספם עבור התקנת מטבח חדש + שיש חדש בדירת התובעת במקום המטבח הישן שסבל מריקבון ועובש שהיה קיים בדירת התובעת. וכך גם היו רשאים לקזז מתשלום שכר הדירה סכום מצטבר של 4,127 ₪ בגין תשלומים חריגים ששילמו עבור ווועד הבית, במקומה של התובעת כאשר הן להתקנת המטבח החדש + שיש חדש בדירת התובעת והן לענין תשלומים חריגים לוועד הבית, קיבלו הם את אישור התובעת בע"פ. משכך, הוסיפו הנתבעים - אין הם חבים סכום כלשהו לתובעת עבור דמי שכירות לתקופות ב', ג' ו- ד'.

מודגש בזאת כי התרשמותי מעדות הנתבעים היתה שלילית, ואיני מוכנה לסמוך על גרסתם שאינה יותר מאשר "ניסיון" להתחמק מתשלום דמי השכירות שחייבים הם לתובעת עבור התקופות ב', ג' ו- ד' לתקופות השכירות.

אני קובעת בקבלי עדות התובעת המהימנה עלי ושאותה אני מעדיפה על פני עדות הנתבעים בה אין אני נותנת אמון כי הנתבעים לא פנו אל התובעת בבקשה להחליף את המטבח + השיש שהיו מותקנים בדירת התובעת אותה שכרו.

כפי שציינה התובעת הרי שעה שהנתבעים שכרו את דירת התובעת, היה מותקן בדירה מטבח כבן 3 שנים – מטבח תקין וראוי לשימוש. לא צויין כלל בחוזה השכירות שנחתם על ידי הצדדים כי יש ליקוי כלשהו במטבח שבדירה ובשיש שבמטבח. ההיפך הוא הנכון.

בהסכם השכירות שנחתם ע"י הצדדים נקבע במפורש בסע' 4 שבו הדן במצב המושכר כי "השוכר מצהיר כי ראה, בדק ובחן בקפידה את המושכר, וכי מצא אותו במצב טוב, תקין ומתאים למטרותיו והוא מוותר בזאת על כל טענה מכל סוג ומין שהוא בדבר פגם, אי התאמה או מום גלוי או נסתר בנוגע למושכר".

משכך, טענת הנתבעים לפיה מדובר במטבח ישן ש"סבל מבעיות ריקבון, עובש ומקקים" שהיה בדירה והיה עליהם להחליפו בחדש בתוספת שיש - אין לה יסוד. אם התובעים עצמם בתקופת השכירות גרמו לנזקים במטבח ובשיש שבו, אותם קיבלו במצב תקין לידם ועשו בהם שימוש קלוקל, הרי שעליהם היה לשאת בהחלפת המטבח והשיש על חשבונם הם כפי שבפועל כך עשו.

לא זו אף זו – סעיף 11 להסכם השכירות שנחתם ע"י הצדדים הדן ב"שינויים במושכר" קובע במפורש:

"11.1 – השוכר מתחייב לא לעשות כל שינוי במושכר בלי קבלת רשות בכתב ומראש מאת המשכיר".

אין חולק כי הנתבעים, הם השוכרים, לא קיבלו רשות בכתב ומראש מאת המשכירה, היא התובעת, להתקנת מטבח חדש ושיש חדש בדירה ולביצוע תשלומים חריגים לוועד הבית במקומה של התובעת.

עוד נקבע בהסכם השכירות בסעיף 11.2 שבו כי:

"כל שינוי שיעשה השוכר במושכר, יחשב כהפרה יסודית של הסכם זה והפרה זו תקנה למשכיר את הזכות לתבוע את פינוי המושכר מיד, וכן כל שינוי שיעשה במושכר, ייחשב כרכוש של המשכיר אלא אם ידרוש המשכיר מן השוכר להחזיר את המצב לקדמותו, ובמקרה כזה, על השוכר לעשות זאת על חשבונו הוא..."

סעיף 11.3 להסכם השכירות קבוע כי "מוסכם ומוצהר בזאת כי במידה ויושקעו כספים ע"י השוכר במושכר, לא יחשבו אלו בשום צורה ודרך כלשהי כהשקעה ו/או כתשלום דמי מפתח המקנה לשוכר זכויות כלשהן... מובהר בזאת כי אין באמור לעיל להתיר לשוכר לעשות שיפוצים ושינויים במושכר".

תנאים אלו בהסכם השכירות הם תנאים יסודיים ומהותיים.

אין חולק כי הנתבעים לא קיבלו רשות בכתב ומראש מהתובעת לעשות שינוי כלשהו במושכר, דהיינו, לא קיבלו מהתובעת רשות בכתב ומראש להתקין מטבח חדש + שיש חדש במושכר וכך גם לא קיבלו מהתובעת רשות בכתב ומראש לשלם עבור התובעת תשלומים חריגים כלשהם לוועד הבית המשותף.

אוסיף ואומר כי מהימנה עלי עדות התובעת לפיה הנתבעים לא פנו אליה בע"פ על מנת לקבל את אישורה להתקנת מטבח חדש + שיש חדש בדירתה המושכרת להם וכך גם לגבי ביצוע תשלומים חריגים לוועד הבית המשותף במקומה.

צודקת התובעת בטענתה לפיה לא אישרה לנתבעים ו/או למי מהם מראש ובכתב, ואף לא בע"פ להתקין מטבח חדש + שיש חדש במושכר וכך גם לשלם לוועד הבית המשותף בו נמצאת הדירה, הוא המושכר, סכום חריג כלשהו מעבר לתשלום שוטף של דמי וועד הבית שתשלומו חל על הנתבעים עפ"י הסכם השכירות ואותו התחייבו הנתבעים לשלם.

הנתבעים, כפי שעולה מחומר הראיות, שילמו את דמי וועד הבית על פי הסכם השכירות, רק מספר מועט של פעמים. אותם סכומים ששולמו ע"י הנתבעים לוועד הבית המשותף קוזזו מחובותיהם השוטפים של הנתבעים לוועד הבית, חובות שלא שולמו על ידם ולנתבעים עדיין קיים חוב לוועד הבית המשותף.

התובעת, היא זו ששילמה לוועד הבית המשותף את הסך של - 2,457 ₪ בגין הוצאות חריגות של הבנין ובסכום זה נשאה התובעת כפי שנשאו כל דיירי הבניין.

מר ממן חיים שהוא יו"ר וועד הבית המשותף בו נמצא המושכר ציין במסמך מוצג ת/5 נושא תאריך 27.12.17 את הדברים הבאים וזו לשונם:

"אל הגב' רבקה קניגר:

1. הנני יו"ר וועד הבית ברח' החרצית 46 מודיעין.
2. אני גביתי ממך 2,457 ₪, תשלום בגין נזקים שנגרמו לבנין, כפי שגביתי משאר בעלי הדירות.
3. את הסכומים ששילם לי השוכר, שרלי שוקרון, קיזזתי מחובות דמי הוועד השוטפים שלי שלא שולמו. למר שוקרון קיים חוב דמי וועד".

(ראה לענין זה גם מוצגים ת/3, ת/4).

לסיכום, בקבלי טענות התובעת הנתמכות במוצגים שהוגשו אותן אני מעדיפה על פני טענות הנתבעים שאינן מהימנות עלי כלל ועיקר, אני קובעת שאין כל בסיס לטענת הקיזוז אותה העלו הנתבעים בהגנתם ובעדותם.

התובעת לא אישרה לנתבעים מראש ובכתב, וכך גם לא אישרה להם בע"פ להתקין מטבח חדש ושיש חדש בדירה אותה שכרו ממנה וכך גם, לא אישרה להם מראש ובכתב, ואף לא בע"פ לשלם תשלומים חריגים כלשהם במקומה לוועד הבית המשותף. התובעת לא אישרה לנתבעים מראש ובכתב ואף לא בע"פ לבצע "תיקונים" ו/או "שיפוצים" כלשהם במושכר, ואם עשו הנתבעים שינוי כלשהו במושכר הרי שעפ"י הסכם השכירות – כל שינוי שכזה ו/או כל השקעה שכזו ע"י הנתבעים נחשבת כרכוש המשכיר, היא התובעת (ראה סע' 11 להסכם השכירות).

התובעת הוכיחה כי שעה שהנתבעים פינו את הדירה, לא דאגו הם לתקן תריס חשמלי שהם גרמו לנזקים בו, ועל מנת לתקנו היה עליה לשלם סך של - 350 ₪ כמפורט בקבלה מס' 0028 שצורפה לתביעתה. משכך, על הנתבעים לשאת בסכום זה ששילמה התובעת לתיקון התריס החשמלי.

עתירת התובעת לחיוב הנתבעים בסך של - 1,500 ₪ בגין נזקים נוספים שגרמו הנתבעים בדירה ושנתגלו לה שעה שהנתבעים פינו את הדירה (רשתות חלונות הבית קרועים, מרצפות במטבח שרופות ומכוסות צבע (1 מ"ר) ושקעי חשמל שבורים בכל רחבי הבית) לא הוכחה בראייה ממשית כלשהי, ומשכך דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של - 19,408 ₪ בגין הפרשי תשלום שכ"ד לתקופות השכירות, כמפורט בפס"ד זה. סכום זה בסך של - 19,408 ₪ יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה 1.11.17 וועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של - 350 ₪ (עלות תיקון התריס החשמלי – החלפת רצועה). סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה 1.11.17 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של - 1,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין וועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ח, 20 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.