07 יולי 2019

לפנינו תביעת התובעת, אשר שימשה כעובדת סוציאלית במועצה המקומית מבשרת ציון, לחייב את הנתבעת, מדינת ישראל – משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לשלם לה פיצויים נוכח טענתה להתנכלות והתעמרות בעבודה מצד המפקחות המקצועיות על עבודתה, עובדות משרד הרווחה. והכל כפי שיפורט להלן.

הצדדים

1. התובעת, הגב' חמוטל מוסקוביץ (להלן: "התובעת") שימשה החל משנת 2001 ובמשך 17 שנים כעובדת סוציאלית בתחום סדרי דין במועצה המקומית מבשרת ציון (להלן גם: "המועצה המקומית" או "המועצה"). בשנת 2003 קיבלה התובעת את הסמכתה כפקידת סעד לעניין סדרי דין מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
2. התובעת הייתה מועסקת על-ידי המועצה המקומית. כך, שכרה שולם לה על-ידי המועצה, מקום מושבה היה במשרדי המועצה, והאחראית הישירה על עבודתה הייתה מנהלת מחלקת הרווחה במועצה. אולם, בשל מינויה של התובעת כפקידת סעד לעניין סדרי דין, על עבודתה המקצועית של התובעת הייתה אחראית מדינת ישראל באמצעות משרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן גם: "הנתבעת" או "המדינה" או "משרד הרווחה"). זאת, תוך פיקוח, הדרכה והכוונה מקצועית מטעם גורמים במשרד הרווחה.
3. הנתבעת שימשה אפוא כאחראית המקצועית של התובעת לאורך תקופת העסקתה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין במועצה המקומית. מטעם המדינה פיקחו על עבודת התובעת שלוש עובדות, אשר טענותיה של התובעת נוגעות להתנהלותן כלפיה:

• הגב' סימונה שטינמץ, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כעובדת סוציאלית ראשית לעניין סדרי דין ופיקחה מקצועית על עבודת פקידות הסעד ברחבי הארץ (להלן: "הגב' שטינמץ" או "העובדת הסוציאלית הראשית");
• הגב' אורלי אוסטרמן, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמרכזת השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה, וקודם לכן שימשה במשך שנים כעובדת סוציאלית מחוזית לעניין סדרי דין ופיקחה על עבודתה של התובעת (להלן: "הגב' אוסטרמן" או "מרכזת השירות לרווחת הפרט");
• הגב' שגית שניידר קונץ, אשר שימשה בחלק מהתקופה הרלוונטית כעובדת סוציאלית מחוזית לעניין סדרי דין ופיקחה על עבודתה של התובעת (להלן: "הגב' שניידר קונץ" או "העובדת הסוציאלית המחוזית").

השתלשלות העניינים בתיק

1. התביעה דנן הוגשה ביום 1.11.2017 כנגד הנתבעת וכן כנגד שלוש המפקחות על עבודת התובעת כמפורט לעיל.
2. בהמשך לכך הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית ובשל העדר עילה, תוך שנטען כי הנתבעת לא הייתה מעסיקתה של התובעת בתקופה הרלוונטית, כיוון שהתובעת הועסקה על-ידי המועצה המקומית מבשרת ציון. לצד זאת, התבקש בית-הדין למחוק את התביעה כנגד שלוש המפקחות על עבודת התובעת, כך שהמדינה תבוא בנעליהן. נטען, כי שלוש המפקחות הן בעלות תפקיד המסמיך אותן לפעול בשם משרד הרווחה וכי תביעה אישית כנגדן אינה מוצדקת בנסיבות אלה.
3. בסופו של יום ובהתאם להצעת בית-הדין, הסכימה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן אליו תצורף מעסיקתה בפועל, המועצה המקומית במבשרת ציון, וכן תימחק התביעה כנגד שלוש המפקחות. בהמשך לכך הוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים.
4. לאחר מכן, ובהתאם להצעת בית-הדין, התנהל הליך פישור בין הצדדים בבית-הדין. אולם, בהודעה מיום 14.11.2018 הודיעה התובעת כי הליך הפישור לא צלח.
5. בהמשך לכך, ביום 20.11.2018, הודיעה הנתבעת, כי אמנם הליך הפישור לא צלח, אך לאור העובדה כי התביעה אינה כוללת סעד של אכיפת יחסי עבודה, הרי שהיא נכונה להוציא את סוגיית יחסי עובד-מעסיק מן המסגרת הדיונית שבין הצדדים כך שההכרעה היחידה שתיוותר בפני בית-הדין תהיה אשר לטענות התובעת לעניין התנכלות גורמי הפיקוח מטעם הנתבעת.
6. בהחלטת בית-הדין מיום 20.11.2018 ניתן תוקף של החלטה להודעה הנ"ל, לפיה סוגיית יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לנתבעת אינה חלק מן הפלוגתאות בתיק.
7. בדיון שהתקיים לפני בית-הדין ביום 24.1.2019 ניתנה החלטת בית-הדין על מחיקת המועצה המקומית מכתב התביעה, זאת בהתאם לבקשת המועצה, בהסכמת התובעת, וכן בהעדר התנגדות באת-כוח המדינה. בהמשך לכך, ומשהוגשו עוד קודם לכן תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, נשמעו לפנינו הוכחות. יצוין כי במסגרת דיון ההוכחות, וטרם מחיקת התביעה כנגד המועצה המקומית, העידה לפנינו הגב' ורדה בן חורין, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה והאחראית הישירה על עבודת התובעת (להלן: "הגב' בן חורין"). לאחר סיום דיון ההוכחות, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובעת לאורך שנות עבודתה זכתה להערכה רבה הן מצד הממונים עליה במועצה והן מצד הממונים עליה מבחינה מקצועית מטעם משרד הרווחה. אולם, בשנת 2013 חל שינוי ביחס הממונים עליה מקצועית מטעם משרד הרווחה. זאת, נוכח עדות שנתנה בבית-הדין הרבני במסגרת אחד התיקים אשר היו תחת טיפולה, בניגוד לעמדת משרד הרווחה. לטענת התובעת, מאז אותו מקרה, המפקחות עליה מטעם משרד הרווחה ניסו להובילה להתפטר מתפקידה, כאשר במשך כשלוש וחצי שנים היא ספגה השפלה, התעמרות, התנכלות ויחס מזלזל מצוות משרד הרווחה. התובעת טענה כי בין היתר קיבלה זימונים לשימועים אשר לא קוימו מעולם; נקבעו פגישות בעניינה ובנוכחותה אשר נדחו פעם אחר פעם; היא נדרשה להגיש את תסקיריה לעיון הפיקוח בטרם ישלחו לבית-המשפט, על אף שבפועל חלק מן התסקירים כלל לא נקראו על-ידי הפיקוח ורק תסקיר אחד זכה לביקורת עניינית; וכן היא נודתה מהשתלמויות וכנסים מקצועיים. התובעת טענה כי כל אלה מהווים התעמרות בעבודה בגינה היא זכאית לפיצוי כספי.
2. לטענת הנתבעת התנהלותה כלפי התובעת לא היוותה התנכלות כי אם הנחיה וליווי מקצועי, תוך שימוש בסמכות פיקוח כדין. נטען, כי הביקורת המקצועית כלפי עבודתה של התובעת נסמכה על תשתית עובדתית שהצביעה על חוסר מקצועיותה של התובעת בעבודתה, הן באופן ספציפי בתפקידה כעובדת סוציאלית לסדרי דין והן באופן כללי. כך נטען, כי התובעת הפגינה חוסר מיומנות בהתמודדות עם האתגרים שתפקידה הספציפי כעובדת סוציאלית לסדרי דין מזמן מדי יום; הפעילה שיקול דעת מוטעה; חרגה מסמכות; התקשתה לשמור על סדר וארגון בעבודתה; לא עמדה בלוחות זמנים; לא ביצעה את חובותיה בהתאם לתקנון העבודה הסוציאלית וכיוצא באלה. נטען, כי עבודת התובעת בוקרה בשים לב לכל אלה. עוד נטען, כי מעבר לביקורת המקצועית התובעת מעולם לא ספגה צעקות, או יחס מזלזל ופוגעני. נוכח האמור, ביקשה הנתבעת לדחות את טענות התובעת ולקבוע כי לא התקיימה התעמרות בעבודה במקרה דנן וכי אין לפסוק לטובת התובעת את הסעד המבוקש.

יוער, כי לצד טענות אלה ציינה המדינה בסיכומיה כי היא עומדת על בקשתה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית והעדר עילה. נטען, כי לא קיימת עילת תביעה עצמאית של התנכלות בעבודה ולכן כל שנותר לבית-הדין לבחון הוא האם גורמי הפיקוח נהגו בחוסר תום לב כלפי התובעת, וכי המטריה המתאימה לברר סעד זה היא המטריה הנזיקית. עוד נטען, כי התביעה נעדרת עילה כיוון שמינויה של התובעת כעובדת סוציאלית לסדרי דין כלל לא נשלל, וכן כיוון שהתובעת לא הוכיחה כי עזבה את עבודתה כפקידת סעד נוכח ההתנכלות לה היא טוענת, אלא עזבה לצורך השתלבות בהתמחות בעריכת-דין.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בעשורים האחרונים גברה המודעות בעולם, ובכלל זה אף במדינת ישראל, לכך שהתעמרות בעולם העבודה מהווה תופעה חברתית חמורה ורחבת היקף שקורבנותיה רבים. אל התופעה התייחסו חוקרים מתחומי הפסיכיאטריה והקרימינולוגיה; הפסיכולוגיה הארגונית; וכן מתחום המשפט. לצד זאת, בישראל עסק בנושא אף משרד הכלכלה והתעשייה על-ידי פרסום נתונים ועריכת מחקרים בנושא.
2. המודעות הגוברת לשכיחות התופעה ולחומרתה, ההבנה כי התופעה פוגעת בכבוד האדם וראויה להגנה משפטית, וכן חקיקה בסוגיה זו במדינות רבות וקיומה של מערכה נמרצת לקידום חקיקה בתחום זה במדינות אחרות, הובילו לקידום חקיקה בתחום אף בישראל. ביולי 2015 עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015 (להלן: "הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה" או "הצעת החוק"). אף שלא חלה התקדמות בהליכי החקיקה בכנסת מאז, רוח הצעת החוק מהווה בסיס לפסיקות בתי-הדין האזוריים לעבודה בסוגיה הנדונה.
3. ואכן, תופעת ההתעמרות בעבודה נדונה במספר תיקים בפני בתי-הדין האזוריים לעבודה. במקרים אלה ניסו בתי-הדין להגדיר את התופעה ואת תוצאותיה. אולם, טרם התקיים דיון מהותי בסוגיה בפני בית-הדין הארצי. לפיכך, נתייחס להלן להגדרת התופעה בספרות הרלוונטית, בהצעת החוק וכן בפסיקות בתי-הדין האזוריים ובהמשך לכך נבחן האם המקרה שלפנינו מהווה התעמרות בעבודה, המזכה בפיצוי כספי, כנטען על-ידי התובעת.
4. מאמר שפורסם בשנת 2005 היה הראשון שהציג את התופעה בשיח המשפטי המקצועי בישראל^[1]. לתיאור התופעה נבחר הביטוי "התנכלות תעסוקתית" וזו הוגדרה כ"התנהגות חוזרת ונשנית כלפי עובדים שרישומה הוא פגיעה שאינה פיזית, אשר נחווית לרוב על-ידי העובדים כהשפלה". עוד צוין, כי ביטוייה המעשיים של ההתנכלות התעסוקתית עשויים להיות רבים ומגוונים, וכי ניתן ככלל לסווגם לשלוש קטגוריות: פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים-תקשורתיים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכדומה); פגיעה במעמדם של העובדים (באמצעות הפצת שמועות, השפלה וכדומה); ומתן משימות משפילות (מטלות שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל). בנוסף, צוין, כי מקובל לראות התנכלות תעסוקתית לא כמקרה חד פעמי, אלא כחשיפה מתמשכת למעשים המתוארים.
5. בדברי ההסבר להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה הובהר כי התעמרות בעבודה היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת בעובדים רבים. בסעיף הראשון להצעת החוק, שכותרתו מטרת החוק, מצוין כי מטרת החוק היא "לאסור התעמרות בעבודה, בשירות או במוסד להשכלה לבוגרים, כדי להגן על כבוד האדם וחירותו, על רווחתו ועל חופש העיסוק". הנה כי כן, הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה נועדה לקבוע הסדר קונקרטי להחלת כבוד האדם בחיי העבודה בישראל. זאת, לצד חיזוק והגנה על ערכים נוספים כגון רווחת הפרט וחופש העיסוק. כמו-כן, הצהרה זו מבהירה כי הצעת החוק ביקשה למנוע התעמרות מזיקה לא רק במקומות עבודה במשמעותם המשפטית הצרה והדווקנית, אלא בכלל המקומות בהם אנשים מבלים חלק ניכר מזמנם, תוך שהם כבולים במבנה היררכי ואינם חופשיים בהכרח לעזוב על-פי בחירה חופשית (מפאת שיקולים של פרנסה, השכלה או שירות)^[2].
6. במסגרת הצעת החוק הוגדרה התעמרות בעבודה כ"התנהגות פוגענית המופנית כלפי אדם באופן חוזר ונשנה, לא במסגרת אירוע "חריג" וחד-פעמי אלא במספר אירועים נפרדים, ויוצרת עבור האדם סביבה עוינת במסגרת עבודה". עוד צוין, כי ביטוייה המעשיים של התעמרות בעבודה הם רבים ומגוונים. כך התעמרות בעבודה יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שווא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיוצא באלה. נוסף על כך, בסעיף 3 להצעת החוק, אשר מונה רשימה לא סגורה של התנהגויות אשר מהוות התעמרות בעבודה, נקבע כי שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו של עובד או הצרה של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים; וכן נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם, מהוות אף הן התעמרות בעבודה. כמו-כן צוין בדברי ההסבר להצעת החוק, כי המתעמר יכול להיות, בין השאר, ממונה בעבודה, עמית לעבודה, לקוח או ספק. וכן, כי התעמרות בעבודה יכולה לקרות בכל ארגון, ולכל אדם^[3].
7. לצד האמור, כוללים הספרות בתחום וכן דברי ההסבר להצעת החוק אף התייחסות לתוצאות הקשות של תופעת ההתעמרות בעבודה. צוין, כי התעמרות במסגרת עבודה פוגעת בכבוד האדם, בחירותו, ברווחתו, ביכולתו לבצע את עבודתו ובתפקודו המקצועי. עוד צוין, כי ישנם מקרים בהם ההתעמרות פוגעת אף בבריאותו הגופנית או הנפשית של אדם. במאמרה כותבת אלמוג: "התנכלות תעסוקתית עשויה לגרום לנחשפים אליה סבל רגשי בדרגות שונות. לבד מהסבל הרגשי, עובדים החווים התנכלות עלולים ללקות בתסמינים גופניים ונפשיים כנדודי שינה, לחץ, אי שקט, אובדן תחושה של ערך עצמי, אומללות חברתית וכאבים גופניים שונים. לעיתים ילקו עובדים כאלה בתסמונת פוסט-טראומטית. מקרים קיצוניים של התנכלות תעסוקתית עלולים לגרום לנטישת מקום העבודה, לנזק בריאותי בלתי הפיך ואפילו להתאבדות"^[4].
8. נוסף על כך, מחקרים מלמדים שנזקי ההתעמרות בעבודה אינם מתמצים בתחומו של מושא ההתעמרות. כך, גם מי שנכחו בסיטואציה של התעמרות בעבודה עשויים להתייחס באופן דומה לנפגע. בנוסף, התעמרות בעבודה מזיקה למעסיק, נוכח גידול בימי היעדרויות של עובדים (ימי מחלה וכדומה), ופגיעה במוטיבציה של העובדים ובכך פגיעה באיכות עבודתם^[5].
9. בתי-הדין לעבודה ובתי-המשפט בישראל התמודדו לאורך השנים עם מקרים של התעמרות בעבודה, אשר הגיעו לפתחם נוכח קיומה של חקיקה ספציפית הרלוונטית למקרה הנדון. כך לדוגמא בשים לב לסוגיה של התנכלות בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, ובחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; וכן באמצעות הכרה בהתפטרות עקב נסיבות התעמרות בעבודה כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים (לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963) ובאמצעות השתת פיצויים על המתעמר בגין עגמת נפש. לצד זאת, כאמור, ניתנו בשנים האחרונות אף מספר פסקי-דין על-ידי בתי-הדין האזוריים לעבודה, אשר דנו ישירות בסוגיית ההתעמרות בעבודה. במסגרת פסקי-דין אלה ניסו בתי-הדין להגדיר את התופעה ולהתוות את גבולותיה.
10. בעניין אאוסקר^[6], התייחס בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לסוגית ההתעמרות בעבודה בהתאם להגדרתה בהצעת החוק למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה-2005^[7]. בהצעת חוק זו הוגדרה "התנכלות" כ"פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה" ואילו "פגיעה" הוגדרה כ"פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשם הטוב של העובד, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד".
11. לצד זאת, נקבע בעניין אאוסקר כי לא כל התנהלות של המעסיק ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה. צוין, כי יחסי עבודה כרוכים מעצם טיבם בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק או בין העובד לבין עמיתיו לעבודה. עוד צוין, כי ישנן פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד, אף שהן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, כגון הערות על תפקודו של עובד או קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק. אולם ככל שמדובר בהערכה אמיתית וכנה הניתנת על פי מיטב שיפוטו של המעסיק ולא משיקולים זרים, ונמסרת לעובד באופן ראוי, תוך שמירה על כבודו, הרי שזו אינה מהווה התעמרות בעבודה^[8].
12. כמו-כן, נקבע, כי אף שלמעסיק נתונה הפררוגטיבה הניהולית לנהל את עסקו כראות עיניו ובדרך הטובה ביותר לדעתו, הרי שאין בכך כדי להעניק לו כוחות בלי מוגבלים המשוחררים מביקורת. נקבע, כי על המעסיק מוטלת החובה לדאוג לכבודם של עובדיו. זאת מכוח חוזה העבודה בין הצדדים, ומהחובה לבצעו בתום לב; מכוח הזכויות שנקבעו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו; ומתקנת הציבור. כך על המעסיק לאפשר לעובדיו את ביצוע עבודתם באווירה רגועה ונטולת התעמרויות, וכך אף הפררוגטיבה הניהולית מהווה כוח שיש להפעילו בתום לב, ברציונאליות ובאיזון, תוך שמירה על החוקים והכללים החלים על הצדדים, וכן תוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה ותוך הבטחת זכויותיו^[9]. ובמילותיה של השופטת פרוז'ינן (כתוארה אז) בפסק-דינה בעניין אליהו: "הפררוגטיבה הניהולית מייצגת אינטרס המעסיק – אינטרס לגיטימי לכל הדעות – אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת. עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשירות המעסיק. על כן זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים ליחסי עבודה"^[10].
13. על-מנת להתמודד עם הקושי הראייתי הכרוך בהוכחת עילת התעמרות בעבודה, ובשים לב לכך שפעמים רבות מדובר בפגיעה רגשית ולפיכך בקו גבול חמקמק, אשר עלול להיות מושפע מהמבנה האישיותי והרגשי של כל עובד, ציינה אלמוג במאמרה כי ניתן לפתח מבחן משולב, שידרוש קיומה של פגיעה סובייקטיבית, אך יכיל גם מבחן אובייקטיבי, אשר יבחן אם מדובר בהתנהגות שעשויה להיתפס כפגיעה גם מנקודת מבט חיצונית לעובד. מבחן זה יסייע להתמודד עם מקרים בהם נגרמה לעובד פגיעה רגשית, אך בחינה אובייקטיבית של הסיטואציה בה מדובר תלמד כי אין מקום למתן סעד^[11].
14. לצד העיסוק בשאלת הגדרת התעמרות בעבודה והדרכים להוכחתה, התייחסו בתי-הדין אף לסוגיית הפיצוי הכספי בגין התעמרות בעבודה. כאמור, הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה עברה בקריאה טרומית בלבד, ומשכך היא אינה מהווה מקור לחיוב מעסיק בפיצוי בגין התעמרות בעבודה. עם זאת, נציין, כי בהתאם לסעיף 5 להצעת החוק התעמרות במסגרת העבודה מהווה עוולה אזרחית, עליה יחולו הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת בכפוף להוראות החוק למניעת התעמרות בעבודה. עוד נקבע בסעיף 5, כי בית-הדין יהא רשאי לפסוק בשל התעמרות במסגרת העבודה פיצוי עד סכום של 120,000 ₪ אף ללא הוכחת נזק. על רקע זה, בעניין נפתלי^[12], משקבע בית-הדין כי התקיימה העסקה פוגענית, פסק בית-הדין לתובע פיצוי כספי בגין עוגמת נפש. זאת, חרף העובדה כי בתי-הדין פוסקים פיצוי בגין עגמת נפש במקרים חריגים ולעיתים נדירות בלבד. בעניין אליהו^[13], שם נקבע גם כן כי התקיימה העסקה פוגענית, קבע בית-הדין כי היחסים החוזיים בין מעסיק לבין עובד מקנים לבית-הדין סמכות לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לטובת מי שמעסיקו אינו מקפיד על כבודו כאדם וכעובד ואינו מקפיד על סביבת עבודה מכובדת ומכבדת. הנה כי כן, במקרים מתאימים פסקו בתי-הדין האזוריים לעבודה פיצוי בגין התעמרות בעבודה, על אף העדרה של חקיקה מפורשת לעניין זה.
15. להלן נפנה לבחון התקיימותה של התעמרות בעבודה במקרה דנן. יצוין, כי במקרה דנן, כאמור, הוצאה סוגיית יחסי עובד-מעסיק בין התובעת ובין הנתבעת מן המסגרת הדיונית וכל שנותר לבית-הדין להכריע הוא האם התנהלותם הנטענת של גורמי הפיקוח על עבודת התובעת מטעם משרד הרווחה היוותה התעמרות בעבודה, כנטען על-ידי התובעת.

מן הכלל אל הפרט

1. בפתח הדברים יובהר, כי אין אנו סבורים שיש מקום לדחות את תביעת התובעת על הסף בשל העדר סמכות עניינת, כמבוקש על-ידי הנתבעת. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בשנים האחרונות עסקו בתי-הדין האזוריים לעבודה בסוגיית ההתעמרות בעבודה, הגדירו אותה, בחנו את התקיימותה במקרים ספציפיים ואף פסקו פיצוי בגינה במקרים מתאימים. כל זאת, על רקע ספרות מקצועית, מחקרים וניסיון לקידום חקיקה בתחום זה. בשים לב לכך, אנו סבורים, כי אף במקרה הנדון יש מקום לבחינת טענת התובעת להתעמרות בעבודה גופה. במסגרת הדיון בטענה זו יש מקום אף להתייחס לסוגיית תום הלב אליה מפנה הנתבעת. לעניין זה יצוין, כי אף שבהתאם להסכמת הצדדים אין אנו נדרשים להכריע בסוגיית יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת, הרי שאנו סבורים, כפי שאף עולה מרוח הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, כי ניתן לבחון קיומה של התעמרות בעבודה גם אם המתעמר אינו מעסיקו הישיר של העובד. כאמור, המתעמר יכול להיות גם ממונה בעבודה, עמית לעבודה, או, בדומה למקרה הנדון לפנינו, מפקח מקצועי. בהתאם לכך, ניתן אף להטיל על המתעמר סעד כספי, כפי שצוין לעיל.
2. כמו-כן, אנו רואים להבהיר, כי אין אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר עילה. אף אם מינויה של התובעת כפקידת סעד לעניין סדרי דין לא נשלל על-ידי הנתבעת ואף אם התובעת בחרה לעזוב את עבודתה לצורך השתלבות בהתמחות בעריכת דין, הרי שאין בכך כדי לשלול את טענות התובעת לעניין התעמרות בעבודה על הסף.
3. לצד האמור, נציין כבר עתה, כי הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות גופה, שכן לאחר שבחנו את המסכת העובדתית שהוצגה לפנינו, אנו סבורים כי לא התקיימו במקרה דנן מאפייניה של התעמרות בעבודה כפי שהוצגו לעיל. יצוין, כי הגם שהתנהלות הנתבעת אינה נקייה מפגמים (ונתייחס לכך בהמשך הדברים), הרי שטענותיה לעניין העדרה של התעמרות בעבודה במקרה דנן, הן בכתב ההגנה, הן בתצהיריה, הן תוך שמיעת העדויות מטעמה והן בסיכומיה – מקובלות עלינו.
4. להלן נסקור את השתלשלות האירועים במקרה דנן כפי שהוצגה בכתבי הטענות מטעם הצדדים ובנספחים להם, בתצהירי הצדדים ובעדויות שנשמעו לפנינו. לאחר מכן, נתייחס לפרשנות הצדדים את האירועים. זאת בשים לב לכך שמרבית האירועים שיפורטו להלן אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, אלא פרשנותם היא זו השנויה במחלוקת. לבסוף, נבהיר את עמדתנו לעיל אשר לדחיית התביעה.
5. נציין, כי מטעם התובעת העידו לפנינו התובעת עצמה, שתי עובדות במחלקה לשירותים חברתיים במועצה – הגב' דפנה פלד (להלן: "הגב' פלד") והגב' יפה שמעוני (להלן: "הגב' שמעוני"), וכן אמה ובעלה של התובעת. כמו-כן, כאמור, שמענו את עדותה של מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה, הגב' בן חורין, אשר העידה טרם מחיקת התביעה כנגד המועצה. מטעם הנתבעת העידו לפנינו המפקחות על עבודת התובעת מטעם הנתבעת - הגב' שניידר קונץ, הגב' שטינמץ והגב' אוסטרמן. נבהיר, כי התרשמנו ממהימנותם ומכנותם של כלל העדים שנשמעו לפנינו. כל אחד מהם התייחס אל מסכת האירועים בתיק זה בהתאם לנקודת מבטו ובשים לב לקרבתו אל התובעת.

השתלשלות האירועים על-פי חומר הראיות שהוצג לפנינו

1. מהמסכת העובדתית שהוצגה לפנינו, אשר עיקרה פורט בכתב התביעה המתוקן ולא הוכחש בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, עולה כי התובעת עבדה כעובדת סוציאלית בתחום סדרי הדין במועצה המקומית מבשרת ציון החל משנת 2001, ובמינוי מטעם משרד הרווחה כפקידת סעד החל משנת 2003. לאורך השנים עבדה התובעת באופן שוטף מול המנהלת האישית שלה במועצה, הגב' בן חורין. התובעת התייעצה עם הגב' בן חורין לגבי המקרים בהם טיפלה ואף הציגה לעיונה תסקירים שהכינה. במקביל לכך, הייתה התובעת נתונה לפיקוח מטעם משרד הרווחה. הפיקוח על עבודת התובעת כלל פגישות תקופתיות בין התובעת לעובדת סוציאלית המחוזית, השתתפות התובעת בהשתלמויות מקצועיות וכן השתתפות בהדרכות קבוצתיות והדרכות אישיות (יצוין, כי הצדדים לא ציינו בכתבי טענותיהם או בתצהירים מטעמם מה הייתה תדירות הפגישות, ההשתלמויות וההדרכות הנ"ל במהלך שנות עבודתה של התובעת עד שנת 2013).לאורך השנים זכתה התובעת בחוות-דעת טובות מאד אשר לעבודתה מטעם הגב' בן חורין, זאת לצד הערות לעניין צורך בשיפור בתחומים של סדר וארגון. לצד זאת, מסיכומי פגישות העבודה שנערכו בין התובעת לבין גורמי הפיקוח מטעם הנתבעת עולה, כי לצד הערות חיוביות על אודות תפקודה של התובעת, צוינו אף קשיים שונים בהתנהלותה^[14]. כך, מסיכום פגישת עבודה שנערכה בין הגב' אוסטרמן, בטרם עזבה את תפקיד העובדת הסוציאלית המחוזית, הגב' מבורך – מחליפתה של הגב' אוסטרמן, והתובעת עצמה ביום 16.3.2010 עולה, כי לצד חוות-דעת חיובית בדבר עבודתה של התובעת, צוין כדלקמן: התובעת "מתקשה בקבלת סמכות ובארגון עבודתה"; "חמוטל מודעת לקשייה ומנסה לשנות את דפוסי עבודתה. כמו-כן מתנהל שיח פתוח עם הפיקוח על קשייה". באותו מועד אף נקבע כי התובעת תשלח תסקירים שהכינה למחוז לצורך חוות-דעת נוספת^[15].
2. לקראת סוף שנת 2013, בעקבות אירועים שונים הנוגעים להתנהלותה המקצועית של התובעת נקבעו שתי פגישות עבודה במהלכן דנו הגורמים הרלוונטיים מטעם משרד הרווחה בעניינה של התובעת. בפגישות אלה עלתה ביקורת אשר להתנהלות התובעת, וכן נדון אופי הפיקוח והליווי אשר יינתן לתובעת לצורך שיפור דרכי עבודתה^[16]. יצוין, כי הפגישות הנ"ל נערכו, בין היתר, כיוון שגורמי הפיקוח במשרד הרווחה לא היו שבעי רצון מהתנהלותה של התובעת בתיק בו שימשה כעובדת סוציאלית של האם. במסגרת הטיפול באותו מקרה מסרה התובעת דוח ובהמשך לכך העידה בבית-הדין הרבני בדבר מסוגלותה של האם לשמש כהורה משמורן לילדיה. זאת, לתפיסת הפיקוח, תוך חריגה מסמכות^[17].
3. מסיכום פגישת העבודה מיום 13.11.2013 בהשתתפות הגב' בן חורין, הגב' אוסטרמן והגב' שניידר קונץ, עולה כי הפגישה התקיימה נוכח "תפקוד לקוי הן מקצועית והן ארגונית" של התובעת. מטרת הפגישה הייתה "ניסיון נוסף" לערוך שינוי ברמתה המקצועית והארגונית של התובעת. במהלך הפגישה הובעו על-ידי גורמי הפיקוח הכשלים בתפקודה של התובעת. מנגד הגב' בן חורין הביעה תמיכה בהתנהלות התובעת. בתום הפגישה סוכם כי תערך פגישה נוספת במעמד התובעת וכן במעמדה של הגב' נעה שווימר בונה, מדריכה וראש צוות במועצה, אשר ליוותה את התובעת במשך תקופה ארוכה (להלן: "הגב' שווימר בונה"), אז תשמע עמדתן של השתיים וישקלו צעדים להמשך^[18]. יצוין, כי התובעת טענה בפנינו כי מסמך סיכום הפגישה הנ"ל זויף על-ידי הנתבעת. כפי שיפורט בהמשך הדברים, טענה זו לא הוכחה לפנינו ואנו דוחים אותה.
4. בפגישה שהתקיימה ביום 22.12.2013, בנוכחות התובעת, נקבע מתווה פיקוח על עבודת התובעת לפיו על התובעת להעביר לעיונה של הגב' שניידר קונץ, את התסקירים שהיא כותבת טרם הגשתם לבית-משפט. עוד נקבע כי תתקיים פגישה נוספת בין הגורמים הרלוונטיים בתום 3 חודשים, במרץ 2014.
5. בהמשך לכך, הקשר בין התובעת ובין הגב' שניידר קונץ, היה בעיקרו טלפוני וכן באמצעות תכתובת דואר אלקטרוני. כמו-כן, התובעת השתתפה בהדרכות קבוצתיות^[19]. יצוין, כי אף-על-פי שנקבע כי תתקיים פגישה נוספת בנוכחות כלל הגורמים הרלוונטיים בעניינה של התובעת במרץ 2014 – פגישה כאמור לא התקיימה. פגישת העבודה הבאה בין התובעת לגב' שניידר קונץ נערכה רק ביולי 2014. בהמשך, בנובמבר 2014 נערכו שתי פגישות עבודה נוספות בין השתיים. התובעת ציינה בכתב התביעה המתוקן וכן בתצהירה כי בפגישות אלה שיתפה את הגב' שניידר קונץ בתחושותיה הקשות. היא ציינה בפניה כי היא עובדת באווירה בלתי אפשרית ובתחושה ש"מחפשים אותה" וכן כי קשה לה להתמודד עם דרישת הגשת התסקירים מטעמה לעיון הפיקוח.
6. ביום 7.12.2014 התקיימה פגישת עבודה בין גורמי הפיקוח מטעם הנתבעת ובין הגב' בן חורין והגב' שווימר בונה במהלכה דנו בתפקודה המקצועי של התובעת^[20]. עיון בסיכום הפגישה מעלה כי המפקחות על התובעת העלו ביקורת כנגד התנהלותה של התובעת בתיקים שונים שהיו תחת טיפולה וכן התייחסו לקושי של התובעת בקבלת עמדת וסמכות גורמי הפיקוח. בתגובה לדברים נאמר על-ידי הגב' שווימר בונה כי התובעת "לא מקבלת סמכות אם היא לא מבינה אותה, בוודאי לא סמכות כוחנית... ....היא סופר יצירתית ולא שגרתית וכשמנסים לרבע אותה היא בועטת חזק...". בהמשך לכך, גורמי הפיקוח הבהירו כי הם אכן סבורים שהתובעת מסורה לעבודתה וכי אין ספק בדבר יכולותיה, אולם הבהירו כי היא אינה עובדת בהתאם לנהלים, אינה פועלת בהתאם להנחיות גורמי הפיקוח וכי במצב דברים זה קיים ספק אשר ליכולתה להמשיך בתפקידה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין, תחום אותו השוותה באותה פגישה הגב' שטינמץ לעבודה כירורגית. גורמי הפיקוח הבהירו כי הם אינם יכולים לקחת אחריות על המשך עבודתה המקצועית של התובעת בתחום זה. בטרם נחתמה הפגישה ציינה הגב' שטינמץ כי ברצונה לשמוע אף את עמדתה של התובעת. יוער, כי התובעת זומנה לפגישה הנ"ל, אך בחרה להעדר ממנה^[21]. יצוין, כי התרשמנו שבמועד זה למעשה שאלת שלילת מינויה של התובעת כעובדת סוציאלית לסדרי דין עלתה על הפרק^[22].
7. בהמשך לפגישה הנ"ל ובאותו מועד, 7.12.2014, הומצא לתובעת הדוח שהוכן בעניין תפקודה עוד בחודש אוקטובר 2014 עליו חתומות הגב' אוסטרמן והגב' שניידר קונץ^[23]. עיון בדוח מעלה כי הוא כלל טענות שונות אשר להתנהלותה המקצועית של התובעת בתיקים שונים שהיו תחת טיפולה. כמו-כן, נקבעה פגישה נוספת בנוכחות הצדדים הרלוונטיים, כולל התובעת עצמה, לינואר 2015. במקביל לכך הגישה התובעת לידי הנתבעת את תגובתה לטענות שהועלו בדוח. התגובה הועברה לנתבעת באמצעות בא-כוחה של התובעת דאז, עו"ד אליהו בן טובים, והיא צורפה למכתבו מיום 5.1.2015 למנהל מחוז ירושלים במשרד הרווחה, מר יורם אזולאי. יצוין, כי הפגישה בין הצדדים בוטלה בסופו של יום, ככל הנראה עקב מחלתה של הגב' שטינמץ, אשר, כאמור, שימשה בתקופה הרלוונטית כעובדת סוציאלית ראשית לעניין סדרי דין. בהמשך לכך לא נקבע מועד חדש לקיום הפגישה לאחר שנמסר לתובעת על-ידי הגב' אוסטרמן כי טענותיה בתגובה לדוח נבחנות על-ידי הגורמים המוסמכים וכי עם סיום הבדיקה תקבל הודעה על ההמשך^[24].
8. ביום 18.3.2015 פנה בא-כוחה של התובעת פעם נוספת למנהל מחוז ירושלים וביקש את התערבותו הדחופה במקרה לאחר שלא קיבל מענה לפנייתו. מנהל המחוז הבהיר לבא-כוח התובעת כי אין לו כל מעמד לעניין מינוי או ביטול מינויים של עובדת סוציאלית לסדרי דין והבהיר כי פניית בא-כוח התובעת הועברה לגורמים הרלוונטיים בנתבעת. יצוין כי בא-כוח התובעת פנה למנהל המחוז פעם נוספת ביום 2.4.2015 וביקש כי ינקוט בצעדים מידיים להפסקת ההתעמרות בתובעת על-ידי הגב' אוסטרמן והגב' שניידר קונץ. במכתב תשובה מיום 26.5.2015 דחה מנהל המחוז את טענות בא-כוח התובעת וציין כי פעולותיהן של הגב' אוסטרמן והגב' שניידר קונץ נעשות במסגרת סמכותן ואחריותן המקצועית, תוך התייחסות לתפקודה המקצועי של התובעת^[25].
9. התובעת לא קיבלה מענה לתגובתה לדוח, עד אשר ביום 17.6.2015 קיבלה זימון לשימוע מטעם מנכ"ל הנתבעת אותה עת, מר יוסי סילמן, זאת בטרם תתקבל החלטה בדבר שלילת מינויה כעובדת סוציאלית לסדרי דין. לזימון לשימוע צורף דוח נוסף שעניינו סיכום התנהלותה של התובעת^[26]. יצוין, כי ההחלטה לזמן את התובעת לשימוע התקבלה ללא ידיעתה של הגב' בן חורין, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה, וזו פנתה לנתבעת, הביעה התנגדותה לצעד זה ואף הבהירה כי משמעות שלילת המינוי היא פיטורי התובעת (כיוון שהתקן במועצה היה לעובדת סוציאלית לסדרי דין)^[27]. כמו-כן, הגב' בן חורין העלתה את הנושא בפני שר הרווחה בפגישה משותפת עם ראש המועצה ועם השר שהתקיימה ביום 19.7.2015. בפגישה זו ציין השר כי הנושא מוכר לו וכי הוא בטיפולו של מנכ"ל המשרד^[28].

לצד זאת, עובדי המחלקה לשירותים חברתיים פנו אף הם במכתב לשר הרווחה במסגרתו הביעו את תדהמתם, מורת רוחם והפגיעה באמון שנתנו במערכת נוכח התנהלות מפקחות משרד הרווחה כלפי התובעת^[29]. עוד יצוין, כי התובעת אף היא הגישה ביום 16.7.2015 למנכ"ל הנתבעת מענה לזימון לשימוע וכן התייחסות לטענות שהועלו בדוח שצורף לו^[30].

1. השימוע נועד להתקיים ביום 5.7.2015, אולם בסופו של דבר לא התקיים, זאת עקב פיטוריו של מנכ"ל הנתבעת. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 27.10.2015, עם מינויו של מנכ"ל חדש בנתבעת, מר אליעזר יבלון ז"ל (להלן: "מר יבלון ז"ל" או "מנכ"ל הנתבעת"), התקיימה פגישה בעניינה של התובעת בנוכחות הגורמים הרלוונטיים, אשר מטרתה לדון בנושא שלילת מינוייה של התובעת כפקידת סעד. בפגישה זו הוסיפה הגב' בן חורין ותמכה בתובעת ובהתנהלותה המקצועית, תוך שהדגישה שהתובעת פעלה מאז ומתמיד בעצה אחת עמה. אף הגב' שווימר בונה ציינה כי התובעת עובדת מצוינת וכי שלילת מינויה עלולה להוביל למכה קשה למחלקת הרווחה במועצה. מנגד, גורמי הפיקוח הבהירו כי הם אינם מרוצים מהתנהלותה המקצועית של התובעת ועוד ציינו כי על אף הניסיון לתת לתובעת הזדמנות להשתפר על-מנת שלא יהיה צורך בשלילת מינויה כפקידת סעד, הרי שהתובעת לא עמדה במתווה הפיקוח שנקבע לה ולא העבירה את כלל התסקירים שהכינה לעיון הפיקוח טרם הגשתם לבית-משפט. בסוף הפגישה נקבע כי תערך חשיבה נוספת בעניינה של התובעת אשר לאחריה יציעו הגורמים הרלוונטיים הצעותיהם להמשך הטיפול בנושא.
2. בהמשך לכך, בנובמבר 2015 התקיימו פגישות בין התובעת לבין המפקחות מטעם הנתבעת. פגישות אלה לא הובילו להסכמות לעניין אופן הפיקוח על עבודת התובעת, שכן זו סירבה למתווה הליווי שהוצע לה ולמעשה ביקשה כי הפיקוח על עבודתה יהיה זהה לפיקוח על עבודת יתר העובדים הסוציאליים לסדרי דין. כך, התובעת עמדה בסירובה לדרישה כי תוסיף ותשלח תסקירים מטעמה לעיון הפיקוח טרם הגשתם לבית-משפט, ואף סירבה להצעתה של הגב' שטינמץ, העובדת הסוציאלית הראשית, כי תהיה מפוקחת על-ידה באופן ישיר. התובעת הבהירה כי לאחר שנות עבודתה הארוכות כפקידת סעד היא אינה יכולה להתנהל תחת פיקוח הדוק, אשר משמעו כי גורמי הפיקוח אינם סומכים על עבודתה. יצוין, כי עיון בתמלול הפגישה בין התובעת ובין הגב' שטימנץ והגב' רקפת עצמון, עובדת סוציאלית ארצית לעניין סדרי דין, מיום 17.11.2015, ממחיש את עלבונה של התובעת ואת תחושותיה הקשות נוכח התנהלות הפיקוח בעניינה. לצד זאת, עיון באותו תמלול ממחיש כי גורמי הפיקוח אכן סברו כי ישנה בעיה בהתנהלותה המקצועית של התובעת ואף ממחיש כי גורמי הפיקוח נהגו בתובעת באופן מקצועי ואדיב, תוך ניסיון להבהיר לתובעת את אחריותה למצב^[31].
3. גורמי הפיקוח עדכנו את מנכ"ל הנתבעת כי הפגישות הסתיימו ללא תוצאות. במקביל לכך, פנו הגב' בן חורין וכן הגב' שווימר בונה, אל מנכ"ל הנתבעת והציעו מתווה חלופי לליווי ופיקוח על עבודת התובעת, אשר לא כלל את שליחת התסקירים לפיקוח באופן שוטף כפי שהוצע על-ידי המפקחות מטעם הנתבעת^[32].
4. בהמשך לכל אלה התקיימה ביום 29.12.2015 פגישה בין התובעת למנכ"ל הנתבעת, אשר ביקש לשמוע את עמדת התובעת בסוגיה. עיון בתמלול השיחה מעלה כי מנכ"ל הנתבעת עשה מאמץ כנה על מנת להביא לפתרון המחלוקת בין התובעת ובין המפקחות עליה, ואכן במהלך הפגישה הוסכם על מתווה פיקוח על עבודת התובעת. יצוין, כי במהלך השיחה אמנם אמר מנכ"ל הנתבעת לתובעת "אני נוטה לצד שלך במה שאמרת לגבי המהלכים הדורסניים שיתבצעו או התבצעו כלפי אנשים במשרד" ועוד אמר "כולם רוצים להיות קצבים"^[33], כפי שציינה התובעת בפנינו. אולם, לצד זאת הוא הבהיר לתובעת כי הוא אינו סבור שהמהלכים בהם נוקט הפיקוח אל מול התובעת נובעים מ"נקמנות" או מהווים "ציד מכשפות", זאת על אף תחושותיה^[34]. כמו-כן הוא הבהיר לתובעת כי הפיקוח אינו "ברוגז" איתה, כהגדרתה, אלא כי מדובר בעניין מקצועי^[35].
5. בהמשך לפגישה הנ"ל, הוציאה הגב' איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה באגף השרותים החברתיים של הנתבעת וסגנית המנכ"ל (להלן: "הגב' פלורנטין") מסמך מסכם לעניין תהליך הבקרה על עבודת התובעת. אולם, התובעת שלחה לגב' פלורנטין בתגובה מכתב במסגרתו הבהירה כי היא מתנגדת לסעיף במתווה שעניינו העברת התסקירים שהיא כותבת לעיון ואישור גורמי הפיקוח באופן קבוע. נטען, כי הדבר מנוגד להסכמות אליהן הגיעה עם מנכ"ל הנתבעת ואף צוין כי מדובר בדרישה חסרת תקדים, אשר מכבידה ומסרבלת את עבודת התובעת המשמשת בתפקיד מזה שנים ארוכות, אשר יש בה משום התעמרות והבעת חוסר אמון. במכתב תשובה מטעם הגב' פלורנטין ציינה האחרונה כי היא אינה רואה בדרישה הנ"ל התעמרות אלא "פעולה מקובלת ונדרשת בתהליך הדרכה ולמידה המקובל בעבודת המשרד שנים רבות". בתגובה לכך, פנתה התובעת אל מנכ"ל הנתבעת וביקשה את סיועו בהבהרה כי בהתאם לסיכום בין השניים תשלח התובעת לפיקוח מספר מוגבל של תסקירים לצורך בקרה^[36].
6. בהמשך לכך התקיימה ביום 3.4.2016 פגישה נוספת בין התובעת לבין המפקחות עליה מטעם הנתבעת ולאחריה, ביום 16.5.2016, אף התקיימה פגישה נוספת בין התובעת למנכ"ל הנתבעת, הפעם בנוכחות הגב' פלורנטין. בהמשך לאותה פגישה שלחה הגב' בן חורין, ביום 23.5.2016, מכתב מטעמה לגב' פלורנטין לעניין מתווה הפיקוח על עבודת התובעת, בו שבה והבהירה כי מתווה הפיקוח שנכתב על-ידה לא תואם את ההסכמות אליהן הגיעה התובעת עם מנכ"ל הנתבעת, כפי שאלה עלו מפרוטוקול הפגישה בין השניים^[37]. אולם, תשובת הגורמים האחראים לעניין קביעת מתווה הפיקוח על עבודתה של התובעת לא הגיעה. זאת, עד להתפטרותה של התובעת בפברואר 2017 לצורך השתלבות בהתמחות בעריכת-דין (לעניין זה יוער, כי טענת התובעת לפיה התפטרה מתפקידה נוכח התנכלות גורמי הפיקוח בלבד ולא מטעמים נוספים, דוגמת רצונה להשתלב בהתמחות בעריכת דין, לא הוכחה בפנינו עד תום). יצוין, כי בזמן שחלף עד להתפטרותה של התובעת, התובעת לא פעלה בהתאם למתווה הפיקוח ששלחה הגב' פלורנטין.
7. בטרם נחתום פרק זה נציין, כי כבר בחודש דצמבר 2016 עדכנה התובעת את העובדת הסוציאלית המחוזית החדשה, הגב' מירי ספיר (להלן: הגב' ספיר), כי בכוונתה לסיים את תפקידה בסוף חודש פברואר 2017. התובעת טענה לפנינו כי באותו מועד אמרה לה הגב' ספיר כי "הפיקוח החליט לרדת מכל הטענות שלו ולראות בך עובדת ככל העובדות האחרות". לפיכך, טענה התובעת כי למעשה הפיקוח החליט להפסיק את הליך שלילת מינוייה עוד טרם הודיעה על התפטרותה, זאת מבלי לעדכן אותה. נטען, כי גם בכך יש משום התעמרות בעבודה.

יובהר, כי אין בידינו לקבל את טענתה של התובעת לעניין זה. ראשית, התובעת לא הביאה לעדות את הגב' ספיר על-מנת שתעיד על תוכן השיחה הנ"ל. שנית, הגב' אוסטרמן הצהירה והעידה כי ההליכים בעניינה של התובעת הופסקו רק לאחר שהתובעת מסרה לגב' ספיר כי בכוונתה לעזוב את תפקידה, ולא קודם לכן (זאת אכן מבלי שהתובעת עודכנה בכך), ואנו רואים לקבל את עדותה לעניין זה^[38]. שלישית, ובכך העיקר, על-פי התרשמותנו, ונקודה זו אף תובהר בהמשך הדברים, הליך שלילת מינויה של התובעת כעובדת סוציאלית לסדרי דין נעצר עם מעורבותו של מנכ"ל הנתבעת בסוגיה וניסיונו למצוא פתרון למשבר בין התובעת ובין גורמי הפיקוח בדמות בניית מתווה פיקוח המוסכם על הצדדים. ברי, כי התובעת, אשר נפגשה עם המנכ"ל באופן אישי פעמיים, הבינה כי אכן כך הם פני הדברים.

פרשנות האירועים על-ידי התובעת ומי מטעמה

1. התובעת ציינה בכתב התביעה ובתצהיר מטעמה כי התנהלות גורמי הפיקוח בנתבעת, כפי שפורטה לעיל, פגעה בה, במקצועיותה, בנפשה ובכבודה, והפכה אותה המומה וכואבת. לתפיסתה היא פעלה לאורך שנים באופן מקצועי והייתה מסורה לעבודתה ולמטופליה, ולכן נפגעה עמוקות מכך שגורמי הפיקוח תפסו אותה כמי שעלולה לסכן את מטופליה ולפגוע בהם נוכח התנהלותה. התובעת ציינה, כי התנהלות גורמי הפיקוח יצרה סביבת עבודה בלתי אפשרית, במסגרתה היא הייתה חרדה באופן בלתי פוסק משיחת הטלפון, הודאת הדואר האלקטרוני או הזימון לפגישה בעניינה, שכן חשה כי "מחפשים אותה". עוד נטען, כי התנהלות הנתבעת גרמה לתובעת למתח נפשי רב^[39]. התובעת ציינה כי על אף הערות גורמי הפיקוח אשר לתפקודה היא חשה כי נותרה ללא ליווי והדרכה דווקא בתקופה בה נמתחה ביקורת על תפקודה המקצועי ואף ציינה כי הודרה מהדרכות והשתלמויות. בעדותה שבה התובעת והעידה על תחושותיה הקשות^[40].
2. יצוין, כי מתצהירה של הגב' בן חורין ומן הנספחים שצורפו לו, ואף מעדותה לפנינו, עולה, כי היא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת במועצה וראתה בה עובדת מקצועית ומסורה. כך, הגב' בן חורין תמכה בתובעת בהתנהלותה אל מול גורמי הפיקוח, הגנה על עמדותיה ואף הבהירה כי התובעת פעלה בעצה אחת איתה בסוגיות המקצועיות השונות איתן התמודדה. הגב' בן חורין התנגדה להליך שלילת מינויה של התובעת כפקידת סעד ואף פנתה לגורמים הרלוונטיים על-מנת למנוע הליך זה. בעדותה של הגב' בן חורין לפנינו היא ציינה כי חל שינוי ביחס גורמי הפיקוח כלפי התובעת בסוף שנת 2013. הגב' בן חורין תיארה את יחס גורמי הפיקוח כלפי התובעת כ"חוויה מאד מאד קשה", "תחושה של מלחמה"^[41], והבהירה כי במהלך התקופה הרלוונטית התובעת לא זכתה להדרכה והכוונה מצד הפיקוח^[42].
3. אף עובדות המחלקה לשירותים חברתיים במועצה, אשר התובעת הגישה תצהיר מטעמן ואשר העידו לפנינו תפסו בצורה דומה את האירועים. בתצהירה דיווחה הגב' שמעוני, עובדת סוציאלית במחלקה, כי חל שינוי ביחס גורמי הפיקוח מטעם משרד הרווחה כלפי התובעת בשנת 2013. על-פי התצהיר נעשה מידור של התובעת ומנעו ממנה להשמיע את עמדתה המקצועית. לדבריה, "בתהליך לא ברור" הועברו מסרים כי על התובעת ליישר קו עם עמדת הפיקוח ולפעול בהתאם להחלטות ולהמלצות שקיבלו, זאת בניגוד לעמדתה. לדידה של הגב' שמעוני יש בכך טעם לפגם, כפי שהבהירה בעדותה לפנינו^[43]. עוד צוין בתצהיר, כי בשלב כלשהו הפסיק צוות הפיקוח לדבר עם התובעת ונדמה היה כי מופעל עליה "חרם". במשך חודשים ארוכים לא הגיעה אליה אף מפקחת ולא יצרו עמה קשר. כמו-כן, ציינה הגב' שמעוני כי הייתה נוכחת באחת הפגישות בין התובעת לבין העובדת סוציאלית המחוזית, הגב' שניידר קונץ, במסגרתה הטיחה הגב' שניידר קונץ טענות קשות בתובעת בהתייחס להתנהלותה המקצועית. לדבריה, הדברים נאמרו בטון תקיף ומשפיל^[44].
4. מתצהירה של הגב' פלד, מטפלת התנהגותית קוגנטיבית, מטפלת בבני נוער וצעירים בסיכון ומדריכת הורים במחלקה לשירותים חברתיים במועצה, עולה כי במהלך שנת 2015 ליוותה את התובעת באירועים מול הפיקוח. הגב' פלד תיארה בתצהירה מה שכינתה כהתעללות איטית וקשה בתובעת – שיחות מאחורי גבה, שקרים, רצח אופי, התעלמות ממנה כעובדת סוציאלית והותרתה ללא ליווי מקצועי, שימוע שלא התקיים לאורך חודשים של המתנה וכד'. לדבריה, המדובר היה בבריונות שנעשית במסווה של מקצועיות. כאשר בפועל מהתנהלות הפיקוח נעדרה מהות הפיקוח: הדרכה, ליווי, קשר רציף ומקור תמיכה. נטען, כי הפיקוח התנהל כגורם מעניש בתוך מאבק לא הוגן וכוחני, מתוך מניעי אגו ונקמה, בצורה גסה ואכזרית, כמי שנמצאים מעל החוק, וללא כל דרך ארץ^[45]. יצוין, כי גם הגב' פלד, כגב' שמעוני, העידה כי לדידה יש מקום לשיח מול גורמי הפיקוח בדבר דרך ההתנהלות הנכונה בכל מקרה ומקרה וכי "אין מצב כזה שישתלטו על הדעה שלי"^[46]. עוד יצוין, כי לתצהירה של הגב' פלד אף צורפו פרסומים שפרסמה ברשת החברתית פייסבוק בעת הרלוונטית, בהם מובאת התייחסותה לפרשה.
5. התובעת הגישה אף תצהירים מטעם אמה, הגב' עדנה גזית, ומטעם בעלה, מר חיים מוסקוביץ. תצהיריהם של השניים חוזרים בקצרה על המסכת העובדתית שתיארה התובעת עצמה, תוך ציון השינוי ביחס גורמי הפיקוח במשרד הרווחה כלפי התובעת ותחושותיה הקשות בעקבות השינוי. בתצהיר מטעם בעלה של התובעת ישנה התייחסות מפורטת יותר למצבה הנפשי של התובעת ולהשפעת האירועים בעבודתה על כלל הווייתה.
6. הנה כי כן, אין חולק כי לדידה של התובעת, וכן של הקרובים לה, היא חוותה התעמרות בעבודה. זאת, בשים לב לכך שגורמי הפיקוח במשרד הרווחה לא הכירו באיכות עבודתה וטענו כנגדה טענות קשות, תוך ניסיון לשלילת מינויה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין, ואלה עמדו אל מול הערכתה העצמית; אל מול הערכת מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים את עבודת התובעת; ואל מול הערכת חבריה של התובעת לעבודה את עבודתה.

פרשנות האירועים על-ידי הנתבעת

1. מנגד, המדינה ציינה בכתבי טענותיה, בתצהירים, ובעדויות מטעמה כי כלל לא התקיימה התעמרות בתובעת. לדידה של המדינה, הביקורת המקצועית על עבודת התובעת נשענה על תשתית עובדתית שהצביעה על חוסר מקצועיותה של התובעת במשך שנים, ועל אף ששימשה תקופה ארוכה בתפקידה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין. כך, נטען כי במקרים רבים התובעת לא פעלה בהתאם להנחיות הקבועות בתקנון העבודה הסוציאלית - תפקידו ודרכי עבודתו של עובד סוציאלי לעניין סדרי דין (להלן: "תע"ס לעניין עבודת עובדים סוציאליים לסדרי דין")^[47]. עוד נטען, כי במקרים שונים התובעת סירבה לקבל את עמדת גורמי הפיקוח אשר לתיקים בהם טיפלה, זאת חרף הקביעה המפורשת בסעיף 9 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955 (להלן: "חוק הסעד"), לפיה על העובד הסוציאלי לפעול בהתאם להנחיות העובד הסוציאלי הראשי, וכי אף במקרים של מחלוקת תהא ההכרעה הסופית נתונה בידי העובד הסוציאלית הראשי^[48].
2. על רקע זה, בהתאם לתפיסת גורמי הפיקוח, נעשו מאמצים על-מנת להוביל לשיפור עבודתה של התובעת, כך שתעבוד בהתאם להנחיות המקצועיות ועל-מנת שלא יהיה צורך לנקוט בצעד קיצוני כגון שלילת מינויה כפקידת סעד^[49]. אולם התובעת סירבה לשתף פעולה עם גורמי הפיקוח, סירבה להשתתף בפגישות בעניינה, ואף סירבה למתווה הפיקוח שהוצע לה. לפיכך, פתחו גורמי הפיקוח בנתבעת בהליך לשלילת מינויה של התובעת כעובדת סוציאלית לסדרי דין. הובהר, כי התנהלות זו נשענה על תקנון העבודה הסוציאלית לעיל, ובכלל זה על סעיף 18.3, לפיו באחריותו של העובד הסוציאלי הראשי לעניין סדרי דין לפעול לביטול מינויים של עובדים סוציאליים לעניין סדרי דין אשר אינם ממלאים את תפקידם כראוי. כמו-כן, הובהר כי אכן ההליכים בעניינה של התובעת התמשכו, אולם היה שילוב של מספר גורמים אשר הובילו לכך ובהם בחירתה של התובעת להעדר מחלק מהפגישות בעניינה, פנייתה של התובעת באמצעות עו"ד למנהל מחוז ירושלים במשרד הרווחה וכן חילופי מנכ"ל משרד הרווחה^[50].
3. לצד זאת, נטען כי התובעת לוותה באופן רציף על-ידי הפיקוח, לא הודרה מאירועים והשתלמויות, לקחה חלק בהדרכות ואף הייתה חברה בקבוצת לעובדים סוציאליים לסדרי דין באפליקציה "ווטסאפ"^[51]. הנתבעת הגישה מסמכים לתמיכה בטענותיה אלה ובכללם סיכומי פגישות שערכה הגב' שניידר קונץ עם התובעת, צילומים מתוך קבוצת ה"ווטסאפ" לעובדים הסוציאליים לסדרי דין וכן אישור אשר לתגובות שנשלחו לתובעת בדואר אלקטרוני בדבר תסקירים ששלחה לעיונה של הגב' שניידר קונץ^[52]. יצוין, כי מן החומר שהוגש לעיוננו עולה כי התובעת לוותה כל העת על-ידי הגב' בונה שווימר, אשר כאמור שימשה כמדריכה במועצה, וכן כי התובעת לקחה חלק בהדרכות לעובדים סוציאליים לסדרי דין אשר הועברו על-ידי הגב' אורית אייל^[53].
4. נוסף על כך, הגב' שניידר קונץ העידה כי לדידה לא התקיימה התעמרות בעבודה במקרה הנדון וכי פעולותיה כלפי התובעת נבעו מהערכתה כי התובעת אינה מתאימה לשמש כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין. ובמילותיה: "אני כתבתי בהרבה מסמכים גם לפני כן על כמה שמבחינה אישית אין לי שום בעיה עם חמוטל , גם היום אין לי שום בעיה עם חמוטל, אני אף פעם לא התעמרתי בחמוטל, אני באופן אישי. שהאחרות יעידו. אני לא חושבת שנעשתה פה התעמרות ולא משהו אישי. ממש לא. כלפי חמוטל התחושות שלי עדיין חיוביות וטובות. אני מפרידה בין המקצועיות. אני ממש מפרידה היא בן אדם מדהים, אך ברמה המקצועית היא לא מתאימה לזה"^[54]. הגב' שטינמץ וכן הגב' אוסטרמן שללו אף הן כי התקיימה התעמרות בעבודה במקרה הנדון^[55].

האם אכן התקיימה התעמרות בעבודה במקרה הנדון?

1. כאמור, איננו סבורים כי יש במסכת האירועים לעיל כדי להצביע על כך שהתקיימה התעמרות בעבודה במקרה הנדון. התרשמנו שאף אם חל שינוי ביחס גורמי הפיקוח במשרד הרווחה כלפי התובעת בסוף שנת 2013, הרי שזה לא נבע משיקולים זרים, אלא מאירוע הקשור בהתנהלותה המקצועית של התובעת. לפיכך, הפיקוח חש כי יש צורך בשינוי אופן הפיקוח על עבודת התובעת. זאת, אף בהמשך לביקורת על התנהלותה המקצועית של התובעת גם מספר שנים קודם לכן. עוד התרשמנו, כי לדידו של הפיקוח לא חל שיפור בדרכי עבודתה של התובעת על אף הביקורת שהושמעה בסוף שנת 2013 וכי לדידו התובעת נמנעה מלקבל את הערותיו ואת סמכותו, ולכן הפיקוח הוסיף לעקוב אחר עבודת התובעת ולבקרה.
2. לעניין זה יובהר, כי לא מצאנו לדון ולהכריע בטענה האם הביקורת שהובעה על-ידי גורמי הפיקוח היא מוצדקת, אם לאו. זאת, כיוון שהידע והמומחיות לבחינת התנהלותה המקצועית של התובעת אינם מצויים בידינו וכן בשים לב לכך שלא הוגש לעיוננו מכלול החומר הרלוונטי לצורך הכרעה בסוגיה זו. די לנו בכך שמדובר בביקורת עניינית, כפי שעולה מסיכומי פגישות העבודה בעניינה של התובעת, הדוחות שהוכנו בעניינה וכן מכתבים שהוצאו בעניינה, כדי שנקבע כי עמדת הפיקוח נשענה על טעמים מקצועיים גרידא.
3. זאת ועוד; השינוי בעמדת גורמי הפיקוח כלפי התובעת, ובכללו הבעת ביקורת נוקבת יותר ביחס להתנהלותה המקצועית; הערות הפיקוח על עבודתה; קביעת פגישות עבודה בעניינה על-מנת לדון בשיפור דרכי עבודתה; הצורך בהכנת מתווה פיקוח חדש בעניינה, אשר יענה על צורכי גורמי הפיקוח; הדרישה להגשת תסקירים שהכינה התובעת לעיון גורמי הפיקוח טרם הגשתם לבית-משפט; הכנת דוחות לעניין התנהלותה המקצועית של התובעת; שקילת שלילת מינויה של התובעת כעובדת סוציאלית לסדרי דין מטעם משרד הרווחה וזימונה לשימוע – כל אלה מצויים תחת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, ובעניינו – של גורמי הפיקוח במשרד הרווחה. מדובר בצעדים אשר ננקטו, כאמור, על רקע מקצועי ובתום לב, והם אינם מהווים התעמרות בעבודה.
4. כלל החומר שהוגש במסגרת התיק דנן מעלה, כי אף שהתובעת חשה פגיעה עמוקה נוכח עמדת גורמי הפיקוח כלפיה, הרי שאלה לא נהגו כלפיה בזלזול, העירו לה הערות פוגעניות שלא לצורך, השפילו אותה, קיללו אותה או צעקו עליה. הביקורת על עבודת התובעת נמסרה לה באופן ראוי ותוך שמירה על כבודה. זאת למעט אירוע אחד, במסגרתו, על-פי התובעת ועל-פי חברתה לעבודה, הגב' פלד, הביעה הגב' שניידר קונץ, אשר פיקחה על עבודת התובעת, ביקורת נוקבת על עבודת התובעת בטון קשה ומשפיל. כמו-כן, לא מצאנו כי גורמי הפיקוח אכן קבעו בעניינה של התובעת פגישות רבות אשר בוטלו פעם אחר פעם, באופן שיש בו כדי לפגוע בתובעת. כך, אף אם במקרה אחד נקבע טנטטיבית כי תקוים פגישה וזו לא התקיימה בסופו של יום – אין בכך כדי להוות התעמרות בעבודה. זאת, כפי שאין בדחיית פגישה אשר נקבעה ונדחתה מפאת מחלתה של אחת מעובדות הנתבעת, ולא נקבעה מחדש, כדי להוות התעמרות בעבודה.
5. נוסף על כך, התובעת לא הבהירה מה היה טיב הקשר שלה עם גורמי הפיקוח עד לשנת 2013 מבחינת תדירות הפגישות עם העובדת הסוציאלית המחוזית, האם היה קיים קשר התייעצות טלפוני אם לאו, או האם הקשר היה באמצעות תכתובות דואר אלקטרוניות. כמו-כן, התובעת לא הבהירה מה הייתה תדירות השתתפותה בהדרכות ובהשתלמויות טרם שנת 2013. נוסף על כך, התובעת לא הצביעה על כך שהקשר שלה עם גורמי הפיקוח היה שונה מזה של יתר פקידי הסעד במחוז ירושלים. לפיכך, טענתה כי חל נתק מול גורמי הפיקוח בתקופה שלאחר שנת 2013, וכי היא נודתה על-ידם – לא הוכחה. זאת, אף בשים לב לכך שהוכח לפנינו כי התקיים בין התובעת ובין העובדת הסוציאלית המפקחת, הגב' שניידר קונץ, קשר באמצעות תכתובת דואר אלקטרוני במהלך שנת 2014; בשים לב לכך שבמהלך שנת 2014 נקבעו מספר פגישות עבודה בין התובעת ובין הגב' שניידר קונץ, ואף נקבעה לתובעת פגישה עם כלל גורמי הפיקוח, ממנה בחרה התובעת להעדר; בשים לב לכך שהתובעת הייתה חלק מקבוצת ה"ווטסאפ" של פקידי הסעד במחוז ירושלים ואף זומנה להדרכה עם יתר העובדים הסוציאליים לעניין סדרי דין ועברה הדרכות במסגרת זו; וכן בשים לב לכך שהתובעת לקחה חלק בהדרכות הקבוצתיות לכלל העובדים הסוציאליים במחלקה בה עבדה אשר הועברו על-ידי הגב' בונה שווימר, שפעלה במועצה מטעם הנתבעת.
6. אמת, התרשמנו כי החל מתחילת שנת 2015 ועד שהתובעת עזבה את עבודתה הפיקוח על עבודת התובעת והקשר עם גורמי הפיקוח בנתבעת לא היה הדוק. אולם, הובהר לנו כי הדבר נבע מכך שהפיקוח שקל צעדיו מול התובעת בשים לב לפנייתה ולשטיחת טענותיה, באמצעות עורך-דינה דאז, בפני מנהל מחוז ירושלים במשרד הרווחה, זאת לאחר הוצאת הדוח הראשון בעניינה. כך, פגישה אשר נקבעה ונדחתה מפאת מחלתה של הגב' שטינמץ, לא נקבעה מחדש, עד אשר תתקבל החלטה בעניינה של התובעת. כמו-כן, מהחומר שהוצג לפנינו עולה, כי הגב' שניידר קונץ עזבה את תפקידה כעובדת הסוציאלית המפקחת במהלך שנת 2015 מבלי שנמצאה לה מחליפה. כך למעשה, משך תקופה ארוכה אכן כלל לא היה פיקוח ישיר מטעם משרד הרווחה על עבודת התובעת, אולם באותה עת אף לא היה פיקוח כאמור גם על עבודת יתר פקידי הסעד במחוז ירושלים.
7. לצד זאת, גורמי הפיקוח כן עסקו בעניינה של התובעת בשנת 2015, שהרי בחודש יוני אותה שנה קיבלה זימון לשימוע בעניינה טרם שלילת מינויה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין. אשר לשימוע – כאמור, למעסיק, ובעניינו - לגורמי הפיקוח מטעם משרד הרווחה, הפררוגטיבה הניהולית לזמן עובד לשימוע. במקרה הנדון, אכן נדחה השימוע בעניינה של התובעת, אך זאת נוכח סיבה אובייקטיבית והיא פיטורי מנכ"ל הנתבעת, והתובעת אכן קיבלה הודעה על כך. בנסיבות אלה, איננו סבורים כי בדחיית השימוע יש משום התעמרות בתובעת.

הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לכך שמהמסכת העובדתית לעיל עולה כי עם מינויו של מנכ"ל חדש לנתבעת, עשה משרד הרווחה מאמצים של ממש על-מנת להוביל לפתרון הקרע בין התובעת ובין גורמי הפיקוח, מבלי שתידרש שלילת מינויה של התובעת ותוך הותרתה בתפקידה. קרי – תוך ייתור הצורך בשימוע. כך, זמן לא רב לאחר מינוי המנכ"ל החדש הוא ערך פגישה בעניינה של התובעת בנוכחות הגורמים הרלוונטיים; נקבעו פגישות עבודה נוספות בין התובעת לבין המפקחות עליה; והמנכ"ל אף נפגש עם התובעת פעמיים על-מנת לשמוע עמדתה בסוגיה ולמצוא לה פתרון מוסכם שעניינו מתווה פיקוח המקובל על שני הצדדים. אולם, ללא הואיל - התובעת הוסיפה וסירבה למתווי הפיקוח והליווי שהוצעו לה. במצב דברים זה אין בידינו לקבל את עמדת התובעת לפיה חרב השימוע הייתה תלויה על צווארה משך תקופה ארוכה, ואין אנו סבורים כי התנהלות הנתבעת לעניין זה מהווה התעמרות בעבודה.

1. אמת, החל מחודש מאי 2016, אז פנתה הגב' בן חורין, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה, לנתבעת בעניין מתווה הפיקוח בפעם האחרונה, ועד אשר הודיעה התובעת על התפטרותה, לא עודכנו התובעת והגב' בן חורין בדבר מתווה פיקוח חדש על עבודת התובעת. ברי, כי אין זה מצב רצוי או ראוי וכי היה על הגורמים הרלוונטיים בנתבעת לעדכן את התובעת בדבר ההחלטה הסופית בעניינה. הדברים נכונים ביתר שאת אף בשים לכך שעל אף הטענות הקשות שהועלו כלפי התנהלותה המקצועית של התובעת, הרי שבתקופה זו התובעת לא הייתה נתונה תחת פיקוח או ליווי צמוד מצד הגורמים הממונים במשרד הרווחה בשל כך שלא נתמנתה עובדת סוציאלית מחוזית תחת הגב' שניידר קונץ לאחר שזו עזבה את תפקידה.

אולם, איננו סבורים כי העדר תשובה סופית לעניין מתווה הפיקוח והליווי על עבודת התובעת, מהווה התעמרות בעבודה. זאת, בשים לב לכך שכאמור, מעת מינויו של המנכ"ל החדש נעשו ניסיונות לבנות מתווה פיקוח מוסכם על עבודת התובעת, והגב' שטינמץ אף הציעה לתובעת כי תפקח ותלווה את עבודתה באופן אישי – אולם, כאמור, התובעת סירבה לקיים את מתווי הפיקוח המוצעים. כך, אף איננו סבורים כי העדרו של ליווי מקצועי על-ידי עובדת סוציאלית מחוזית בתקופה זו מהווה התעמרות בעבודה, זאת בשים לב לכך שכלל פקידי הסעד במחוז ירושלים לא זכו לליווי מטעם עובדת סוציאלית מחוזית עד אשר נתמנתה מחליפה לגב' שניידר קונץ בסוף שנת 2016.

1. הנה כי כן, אף אם התובעת חוותה את מסכת האירועים בשלוש השנים האחרונות לעבודתה במועצה, כמסכת אירועים קשה ומטלטלת, ואף עם חבריה לעבודה ובני משפחתה תפסו אף הם את האירועים באותו אופן, הרי שאין בכך די על-מנת לקבוע כי התקיימה במקרה הנדון התעמרות בעבודה. אכן, בטוחים אנו כי לא היה זה פשוט עבור התובעת לשמוע ביקורת מקצועית כלפי התנהלותה בחלוף למעלה מעשור מאז תחילת עבודתה, בוודאי כאשר לאורך השנים זכתה לביקורת חיובית מהממונה הישירה עליה, ובוודאי כאשר לאורך השנים אף לא הוטחה כלפיה ביקורת נוקבת מצד גורמי הפיקוח. כך, ברי שאף לא היה זה פשוט עבור התובעת להידרש לסדרי עבודה חדשים, דוגמת פיקוח הדוק וצמוד, הכולל אף הגשת תסקירים לעיון הפיקוח טרם הגשתם לבית-משפט. כמו-כן, בוודאי שהתובעת חשה פגיעה נוכח זימונה לשימוע והעלאת האופציה לשלילת מינויה כעובדת סוציאלית לעניין סדרי דין לאחר שנים ארוכות בהן שימשה בתפקידה. איננו חולקים על כך שכל אלה גרמו לתובעת לחוש פגועה.

אולם, מדובר בתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת בלבד, אותן הקרינה אף על סביבתה הקרובה. מנקודת מבט חיצונית – לא התקיימו מאפייניה של התעמרות בעבודה במקרה דנן. כאמור, אין להגדיר כל התנהלות של מעסיק אשר ניתנת לביקורת, או אשר גורמת לפגיעה בעובד, כהתעמרות בעבודה. קבלת טענת התובעת כי יש לראות בהתנהלות גורמי הפיקוח בעניינה כהתעמרות בעבודה משמעה כבילת ידיהם של מעסיקים או ממונים בעבודה מפני הבעת ביקורת כנגד התנהלות עובדיהם, הגם אם זו נשענת לדידם על טעמים מקצועיים לגיטימיים. ברי, כי לא לכך נועדו הגדרת תופעת ההתעמרות בעבודה והצורך בהגנה על קורבנותיה.

שתי הערות בטרם חתימה

1. ראשית, בטרם סיום נציין, כי לא נעלמה מעינינו טענת התובעת לפיה הנתבעת עשתה מאמצים על-מנת לבסס את טענתה לשלילת מינויה של התובעת ובמסגרת זו פעלה שלא כדין. מדובר בטענה חמורה, אשר לא מצאנו בה ממש, בשים לב לחומר הראיות שנפרש לפנינו, כפי שיפורט להלן.
2. כך, הטענה כי הנתבעת צירפה לאחד הדוחות בעניינה של התובעת תסקיר שאינו ערוך כראוי בטענה שזה הוגש כך לבית-משפט, על אף שלמעשה על-פי התובעת תסקיר זה לא היה התסקיר שהוגש לבית-המשפט – לא הוכחה בפנינו. התסקיר הרלוונטי לא הוגש לעיוננו, לא בנוסח שצורף לדוח ולא בנוסח שעל-פי התובעת הוגש לבית-המשפט, כך שלא היה בידינו כדי לעמוד על הפער בין התסקירים, אם אכן היה קיים פער כאמור. יתרה מכך, גם לו הוגשו לעיוננו התסקירים הנ"ל והיינו מגלים כי קיים פער בין נוסחיהם, הרי שלא היה בכך די על-מנת להוכיח כי הנתבעת פעלה בעניינה של התובעת בזדון, שכן ברי כי הייתה עלולה לצרף לדוח בשגגה תסקיר בנוסח שאינו סופי אשר הועבר לעיונה על-ידי התובעת במהלך שלבי העבודה. לעניין זה אף יוער, כי התובעת נמנעה מלחקור את עדות הנתבעת אשר לסוגיה זו.
3. נוסף על כך, אף טענת התובעת לפיה הנתבעת זייפה את פרוטוקול הישיבה שהתקיימה בעניינה של התובעת מיום 13.11.2013 לצורך צירופו לדוח שהוצא בעניינה בסמוך לזימונה לשימוע – לא הוכחה בפנינו. יובהר, כי לעניין זה ראינו לקבל את עדות הגב' אוסטרמן לפיה סיכום הישיבה נכתב על-ידה כחמישה שבועות לאחר קיום הפגישה, ביום 22.12.2013, ולכן אף חלה שגגה בתאריך המופיע במסמך^[56].
4. שנית, לא נוכל לחתום פסק-דין זה בטרם נציין כי אף שאיננו סבורים שהתנהלות הנתבעת במקרה דנן עולה כדי התעמרות בעבודה, הרי שלטעמנו הטיפול בעניינה של התובעת התארך שלא לצורך וכן היה נגוע בסרבול רב ובחוסר בהירות. כל אלה השפיעו באופן שלילי ביותר על התובעת, הן בעבודתה והן מחוצה לה. לכך יש להוסיף כי בחלק נכבד מן התקופה הרלוונטית, בה נמתחה ביקורת על עבודת התובעת, התובעת לא הייתה מפוקחת באופן צמוד על-ידי גורמי הפיקוח. אף אם העדר הפיקוח כאמור נבע מנסיבות אובייקטיביות, ברי כי אין להסכין למצב זה, בעיקר שעה שקיים חשש כי מטופלים לא יקבלו את הטיפול המיטבי לו הם זקוקים. נוכח האמור, אנו סבורים כי טוב תעשה הנתבעת אם תגבש נוהל סדור וקצוב לעניין שלילת מינוי מפקיד סעד. לטעמנו על נוהל זה לכלול, בין היתר, התייחסות לעניין הודעה לעובד על הכוונה לשקול את שלילת מינויו; לעניין ישיבות או פגישות נוכח הודעה כאמור; לעניין אופי הליווי והפיקוח לאחר הודעה כאמור; לעניין הליך השימוע ככל שיש צורך בכך; לעניין הודעה מוסדרת בדבר עצירת הליך השימוע או ביטולו, ככל שאכן מתקבלת החלטה כאמור; וכן לעניין המשמעויות האפשריות הנלוות להליך שלילת המינוי, דוגמת פיטורין בשל העדר תקן מתאים לאחר שלילת מינוי. גיבוש נוהל כאמור יסייע הן לנתבעת והן למפוקחיה, ימנע פגיעה, אף אם בלתי מכוונת, בעובדים, יגביר את אמון העובדים במערכת, וכן ימנע פגיעה אפשרית במטופלי השירות הסוציאלי.

סוף דבר

1. נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.
2. אשר לסוגיית ההוצאות – בשים לב לדחיית התביעה כמפורט לעיל, ברי כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת. עם זאת, בשים לב לכך שהתרשמנו מתחושותיה הסובייקטיביות הקשות של התובעת ומאמונתה הכנה בצדקת טענותיה, וכן בשים לב לכך שכאמור כן מצאנו שהתנהלותה של הנתבעת לא הייתה חפה מפגמים, הרי שאנו רואים לקבוע במקרה הנדון כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום בסך 2,000 ₪ בלבד.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

1. המזכירות תעביר העתק פסק-דין זה לשר הרווחה וכן למנכ"ל משרד הרווחה.
2. כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק-הדין.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, (07 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ראו: שולמית אלמוג "התנכלות תעסוקתית (mobbing)" עבודה, חברה ומשפט יא 223 (2005) (להלן: אלמוג). ↑

2. ראו: דברי ההסבר להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה; אורית קמיר "התעמרות בעבודה: בין פסיכולוגיה למשפט, בין חקיקה לפסיקה" משפט ועסקים כא, תשע"ח (אוגוסט 2018), 307-364. ↑

3. ראו: דברי ההסבר להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. ↑

4. ראו: אלמוג, עמ' 227; דברי ההסבר להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. ↑

5. ראו: אלמוג; דברי ההסבר להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. ↑

6. ראו: תע"א (ת"א) 10690-07‏ ‏אאוסקר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (31.3.2014) (להלן: עניין אאוסקר). ↑

7. המדובר בהצעת חוק פרטית שהוגשה בכנסת השש-עשרה על-ידי חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן. ↑

8. ראו: עניין אאוסקר, וגם: ס"ק (ב"ש) 7792-03-16 הסתדרות העובדים הכללית החדש נ' מכלוף בכור ובנו בע"מ (26.8.2018); סע"ש 38335-03-14 נפתלי נ' מדינת ישראל – משרד ראש הממשלה (10.2.2016) (להלן: עניין נפתלי); סע"ש 16783-04-14 אליהו נ' משרד ראש הממשלה (31.5.2016) (להלן: עניין אליהו). ↑

9. ראו: ע"ע 281-07 רשות הדואר נ' קלפנר (9.4.2008), פסקה 47 לפסק-הדין); בש"א 205-07 אוניברסיטת תל אביב נ' אלישע (27.2.2008), פסק דינו של השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן; דב"ע נו/ 3-293 פלונית נ' חברה אלמונית בע"מ ואח'‏ (14.10.1997); עניין נפתלי; עניין אליהו. ↑

10. ראו: עניין אליהו, פסקה 15. ↑

11. ראו: אלמוג במאמרה, עמ' 234; עניין אאוסקר. ↑

12. ראו: עניין נפתלי, פסקה 45 לפסק-הדין, וגם: סע"ש (ת"א) 53849-07-15‏ וייס נ' רוקונט אלקטרוניקה בע"מ (9.11.2017) (להלן: עניין וייס); סע"ש 25725-05-14‏ ‏קפר נ' סקאן דוק בע"מ (29.5.2016). ולהלכה לעניין פיצוי בגין עוגמת נפש: ע"ע 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה נ' חן (3.11.2008).

    ↑

13. ראו: עניין אליהו, פסקה 28 לפסק-הדין. וגם: עניין וייס; ס"ע 35082-03-12‏ ‏ ד"ר אביטל נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן (10.2.2016). ↑

14. ראו: נספחים א-ה לכתב התביעה המתוקן. ↑

15. על התנהלותה של התובעת בתקופה זו ראו גם עדותה של הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורות 6-10. ↑

16. ראו: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורות 20-30. ↑

17. לעניין זה ראו גם עדותה של הגב' בן חורין – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 4, שורות 5-8; עמוד 8, שורות 15-22; עמוד 12, שורות 10-11. וכן עדותה של הגב' שניידר קונץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 31, שורות 16-17. ↑

18. ראו: נספח כח לכתב התביעה המתוקן וכן סעיף 22 לתצהירה של הגב' בן חורין. ↑

19. ראו: עדות הגב' שניידר קונץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 30, שורות 20-25; עמוד 31, שורות 1-4. וכן סעיף 83 לכתב התביעה. ↑

20. ראו: נספח ג לתצהירה של הגב' שניידר קונץ. ↑

21. ראו: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורות 31-32. תצהיר הגב' בן חורין, פסקה 26. ↑

22. ראו: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורות 18-30. לעניין זה יוער, כי אנו ערים לדבריה של הגב' אוסטרמן בסעיפים 15-16 לתצהירה, אולם ראינו לקבל את הסברה של הגב' שטינמץ לעניין זה. ↑

23. ראו: נספח ח לכתב התביעה המתוקן. ↑

24. ראו: נספח יג לכתב התביעה המתוקן. ↑

25. ראו: נספח כט לכתב התביעה המתוקן. ↑

26. ראו: נספחים יא-יב לכתב התביעה המתוקן. ↑

27. ראו: נספחים יד-טו לכתב התביעה המתוקן. ↑

28. ראו: סעיף 33 לתצהירה של הגב' בן חורין. ↑

29. ראו: נספח טז לכתב התביעה המתוקן. ↑

30. ראו: נספח יג לתצהיר התובעת. ↑

31. ראו: נספחים יט-כ לתצהיר התובעת. ↑

32. ראו: נספח כא לתצהיר התובעת. ↑

33. ראו: נספח כב לתצהיר התובעת – תמלול השיחה בין התובעת למנכ"ל, אשר הוקלטה על-ידי התובעת, עמוד 11 שורה 20 עד עמוד 12 שורה 14. ↑

34. ראו: נספח כב לתצהיר התובעת – עמוד 6, שורות 11-14, 17-19; עמוד 7, שורות 10-13. ↑

35. ראו: נספח כב לתצהיר התובעת – עמוד 7, שורות 14-18. ↑

36. ראו: נספחים כא-כה לכתב התביעה המתוקן. ↑

37. ראו: נספח כו לכתב התביעה המתוקן. ↑

38. ראו: סעיף 43 לתצהירה של הגב' אוסטרמן וכן עדות הגב' אוסטרמן - פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 39, שורות 7-10. ↑

39. לעניין זה הנתבעת אף צירפה אישור רפואי על ביקור במרכז "טרם" לרפואה דחופה, ממנו עולה כי הגיעה למרכז ביום 16.7.2015, וסבלה מחרדה (ראו: נספח כז לכתב התביעה המתוקן). ↑

40. ראו: עדות התובעת – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 24, שורות 19-21; עמוד 26, שורות 9-10; עמוד 28, שורות 12-15. ↑

41. ראו: עדות הגב' בן חורין – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 5, שורה 7; עמוד 6, שורות 19-26. ↑

42. ראו: עדות הגב' בן חורין – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 10, שורה 3. ↑

43. ראו: עדות הגב' שמעוני – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 17, שורות 23-32; וגם עמוד 19, שורות 1-10. ↑

44. לעניין זה ראו גם עדות הגב' שמעוני – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 17, שורות 3-6. ↑

45. לעניין זה ראו גם עדותה של הגב' פלד – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 14, שורות 14-18, שורות 25-26; עמוד 15, שורות 8-15. ↑

46. ראו: עדות של הגב' פלד – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 15, שורות 21-29. ↑

47. ראו: נספח א לתצהיר הגב' אוסטרמן. ↑

48. ראו גם: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורות 6-10, 20-25. ↑

49. ראו: עדות הגב' אוסטרמן – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 38, שורות 3-6. ↑

50. ראו: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 34, שורה 31 עד עמוד 35, שורה 7. ↑

51. ראו: עדות הגב' שניידר קונץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 30, שורות 1-8, 20-25; עמוד 31, שורות 1-4. עדות הגב שטינמץ - עמוד 35, שורות 27-31. עדות הגב' אוסטרמן – עמוד 38, שורות 10-12. ↑

52. ראו: הנספחים לתצהירה הגב' שנדייר קונץ. ↑

53. ראו: סעיף 83 לכתב התביעה המתוקן. ↑

54. ראו: עדות הגב' שניידר קונץ – פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 32, שורות 1-5. ↑

55. ראו: עדות הגב' שטינמץ – פרוטוקול 24.1.2019, עמוד 36, שורות 19-27. עדות הגב' אוסטרמן – עמוד 40, שורות 26-31. ↑

56. ראו: עדותה של הגב' אוסטרמן - פרוטוקול מיום 24.1.2019, עמוד 39, שורה 23 עד עמוד 40, שורה 17. ↑