1. במהות תביעה זו עומדת לטענת התובע, אליהו סמילא הלוואה שנתן הוא למנוח, אהרון בר טור.

2. התובע טען שהלווה למנוח כספים בשנת 2009 בסך כולל של 380,000 ₪. המנוח השיב לאחר כשנה לתובע סך של 100,000 ₪ וכן העביר סך נוסף של 7,000 ₪. לאחר כשנתיים ביקש המנוח לדחות את מועד השבת ההלוואה בשנתיים נוספות והפקיד בידי התובע שני שקים על סך השווה ליתרת החוב נכון למועד הפגישה (שיק אחד על 147,490 ₪ ושיק שני על סך 125,400 ₪), וזאת כבטוחה להחזר ההלוואה. (צילומי השיקים צורפו לכתב התביעה). המנוח נפטר ולא השיב את סכום ההלוואה ומשכך הפר ההסכם בין הצדדים. הנתבעת, אשתו של המנוח כיורשת על פי דין של המנוח, חייבת בהחזר ההלוואה. החוב מסתכם בסך של 272,890 ₪.

3. הנתבעת אשתו של המנוח טענה מנגד כי המנוח נפטר בנסיבות טרגיות כאשר שם קץ לחייו. היא מעולם לא לקחה כל הלוואה והמנוח לא שיתף אותה בענין הלוואה שקיבל. היא הכחישה קבלת הלוואה מהתובע.

מאז מות המנוח לא הוצא צו ירושה ועל כן לא ניתן לתבעה.

אם מקורם של השיקים בעסקת הלוואה הרי שעל ההלוואה חלות הוראות חוק הלוואה חוץ בנקאית. לא הוצגו כל מסמכים לגבי הלוואה זו. התובע הינו מוגבל באמצעים וכלל לא ברור שיכול היה ליתן הלוואה למנוח.

התובע אינו אוחז כשורה בשיקים.

4. דיון והכרעה:

מה משמעות העובדה שלא הוצא צו ירושה?

המנוח נפטר בשנת 2014, ולא קיבלתי כל הסבר מספק מהנתבעת מדוע עד היום לא פנו לקבלת צו ירושה. בעדותה העידה שאין לה כל צורך בכך כעת.

מעדותה התרשמתי שהסיבה המרכזית הינה שאין היא רוצה לשאת בחובות המנוח ולכן ממתינה עם הוצאת הצו. איני סבורה שעל בית המשפט ליתן ידו לכך.

בהתאם לחוק הירושה, בהעדר צוואה ירושתו של אדם מתחלקת בין בן זוגו לילדיו. (ראה סעיף 10 לחוק הירושה תשכ"ה 1965).

צו ירושה הינו צו המצהיר מיהם יורשי הנפטר ומהו שיעור חלקו של כל אחד מהם בהתאם לחוק הירושה. הצו אינו קובע זכויות וחובות והעדרו אינו מוריד מחובת הנתבעת כיורשת המנוח, מכח היותה אשתו. התובע בסיכומיו טוען בענין זה. הנתבעת אינה מתמודדת כלל עם טענות אלה, וככל הנראה זנחה אותן. משכך יש מקום לקבלן.

לאור האמור, סבורני שניתן לתובע הנתבעת במסגרת תביעה זו.

5. האם התובע הינו אוחז כשורה בשיקים?

סעיף 28 (א) לפקודת השטרות קובע את הדרישות לאחיזה כשורה כך:

"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל

ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את

השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר

פגומה.

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות".

6. אוחז כשורה מוגדר בפירוט בס' 28 לפקודה וחשיבות מעמדו באה לידי ביטוי בסעיף 37 (2), שם, הקובע, כי אוחז כשורה מקבל את השטר "...כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא".

7. הלכה פסוקה היא כי עקרון תום הלב הפך זה מכבר לעיקרון על במשפט

הישראלי וחל גם בדיני שטרות, כך בפסק דין ליברמן הנזכר לעיל. בעניין זה נקבע כי "...אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע תחולת העיקרון הכללי של תום לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית"(שם, עמ' 811).

8. השיק הראשון הינו מחשבון המנוח והנתבעת אולם מצוין עליו במפורש שהינו שיק לבטחון בלבד ואינו סחיר.

דהיינו השיק אינו נקי על פניו, ועל כן התובע אינו אוחז כשורה ועליו להוכיח שהתמלאו התנאים לקבלתו.

9. השיק השני ערוך על ידי חרשי ברזל. גם על שיק זה מצוין במפורש שהינו שיק לבטחון, לא סחיר ולא להפקדה.

הווה אומר גם באשר לשיק זה על התובע להוכיח שהתמלאו התנאים לקבלתו.

10. השאלה אם כן הינה האם אכן ניתנה הלוואה על ידי התובע למנוח, אשר שני שיקים אלה ניתנו כבטחון להחזרתה?

לאחר ששמעתי העדים ובחנתי המסמכים סבורני שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת תביעתו כפי שאפרט להלן.

11. התובע לא הציג ולו ראשית ראיה ללקיחת ההלוואה. לא הוצג כל הסכם הלוואה ו/או כל מסמך אחר לפיו קיבל המנוח סכום כסף כה נכבד מהתובע.

כיצד נותן אדם סכום כסף נכבד לאחר מבלי שיחתימו ולו על פתק שהתקבל סכום כסף. המדובר בסכום כסף ניכר, ולא הוכח בפני שהיתה הכרות כה קרובה בין הצדדים ממנה עלה שניתן לוותר על כל הסכם בכתב.

בבית המשפט העיד התובע כי מי שפנה אליו היה חברו יעקב פרידמן אותו מכיר שנים רבות ומסר לו שיש אדם שרוצה לעשות עיסקת נדל"ן ואם הוא רוצה לקבל את העבודה אז צריך להלוות לו את הסכום של 380,000 ₪. (ראה עמ' 7 שורות 22-23). הווה אומר מעדותו עלה שלא הכיר את המנוח קודם לכן. לטענתו הסכים ליתן ההלוואה רק לאור הכרות עם מר פרידמן. עדיין הייתי מצפה שיהיה מסמך כלשהוא בכתב אודות מתן הלוואה בסכום כה ניכר.

כיצד אין כל מסמך כאשר מוחזר סך של 100,000 ₪? שוב לא קיבלתי כל הסבר לכך.

12. מדוע לא הציג התובע כל מסמכים מהבנק המצביעים על כך שאכן בשנת 2009 היה בידיו סכום של 380,000 ₪ ליתן הלוואה לאחר?

התובע הודה שהיה מוגבל באמצעים כאשר היו פתוחים כנגדו מספר תיקי הוצאה לפועל בסכומים ניכרים של כ- 700,000 ₪. (ראה עמ' 12 שורות 18-25) . לטענתו כאשר נתן את ההלוואה לא היה מוגבל באמצעים, אולם לא הביא כל ראיה התומכת בגירסה זו.

13. התובע הביא כתמיכה בגרסתו את מר יעקב פרידמן. עד זה הצהיר בתצהירו שבשנת 2009 קישר בין התובע למנוח שכן המנוח ביקש סך של 380,000 ₪ מהתובע לצורך ביצוע עסקת נדלן. לאחר כשנה השיב המנוח סך של 100,000 ₪ מסכום זה. לאחר כשנתיים ביקש לדחות את מועד החזרת ההלוואה ועל כן נתן את שני השיקים.

לטענת מר פרידמן הוא נכח בזמן מתן ההלוואה. עם זאת נפלו הבדלים מהותיים בגרסאות מר פרידמן והתובע – כך העיד פרידמן שסכום ההלוואה ניתן בשיק (ראה עמ' 5 שורות 15-16).

כן העיד פרידמן שההלוואה ניתנה בביתו של התובע בכפר יונה (ראה עמ' 5 שורות 13-14).

כן העיד שלאחר מכן בשלב מסוים החזיר המנוח 100,000 ₪. (ראה עמ' 6 שורות 14-15).

התובע העיד מנגד שנתן את הסך של 380,000 ₪ במזומן למנוח (ראה עמ' 7 שורות 24-25). כן העיד שההלוואה ניתנה במשרד עורך דין בתל אביב שם נכח גם מר פרידמן. (ראה עמ' 9 שורות 4-9). בהמשך החזיר לו המנוח כל פעם סכומי כסף שונים שהגיעו בסופו של יום לסך של 100,000 ₪ . (ראה עמ' 8 שורות 18-19).

לא ניתן להתעלם מסתירות כה מהותיות אלה. אומנם עברו מספר שנים מעת מתן ההלוואה אולם עדיין סכום ההלוואה הינו גבוה, ואנשים שאינם מורגלים במתן הלוואות יכולים לזכור האם נתנו סכום ההלוואה בשיק או במזומן. אף לענין מקום נתינת ההלוואה, העד פרידמן העיד בבירור שההלוואה ניתנה בבית התובע בכפר יונה. כיצד עובדה זו מסתדרת עם עדות התובע שההלוואה ניתנה במשרד עורך דין בתל אביב?

14. מעדותו של התובע והן מעדותו של יעקב פרידמן עלה שהוא אינו נוהג ליתן הלוואות, אלה עשה זאת באופן חד פעמי על מנת לקבל העבודה. (ראה עמ' 10 שורות 29-30). כאשר עומת עם הליך משפטי שניהל כנגד חברת רקמת הפלדה, טען שביצע פרויקט בניה לאדם בשם אורי זיו שנתן לו שיקים והם חזרו ולכן תבע החברה (ראה עמ' 10 שורות 29-32).

עיון בפסק הדין שניתן במסגרת ת.א. 16531/04 (נ' 1) מעלה שגרסתו של התובע לפיה השיקים ניתנו לו כנגד פרויקט בניה שביצע למר אורי זיו לא עלתה שם כלל ועיקר.

גם שם הוגשו השיקים לאחר שנפטר מנהל הנתבעת.

בית המשפט אשר בחן העדויות קבע:

"מסתבר שבלי לנהל חשבון בנק, התובע מכיר בנקים ומלווים ושיקום היטב. איני קונה את הסיפור שלו שהוא אדם פשוט, עוסק בבנין שנתן הלוואה חד פעמית".

ובהמשך – "איני מאמין לעדותו של התובע, לדעתי הוא לא אמר את האמת בפני, גילה טפח וכיסה טפחיים ואין לסמוך על עדותו. ".

השופט שב וקובע שהתובע נתן לאורי זיו הלוואות קודמות. אם כן כיצד יכול התובע להעיד בפני שאינו נוהג ליתן הלוואות?

פסק דין זה מלמדני שלא אוכל ליתן אמון בגרסת התובע.

15. עוד הוצג בפני נ' 2 שהינו פסק דין בערעור פלילי שהגיש התובע לבית המשפט העליון במסגרת ע"פ 7160/10 . ערעור על הכרעת דין וגזר דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת תפ 40113/08 ב ביום 21.9.10 מסגרתו הורשע התובע בביצוע עבירות של זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים כוזבים ומזויפים ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל, שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 100,000 ₪ וכן פיצוי לנפגעת בסך 70,000 ₪.

בערעור הפלילי נדחו טענות התובע.

הווה אומר, מספר ערכאות מצאו התובע כעבריין שביצע עבירות מרמה חמורות שכן העונש שנגזר עליו הינו חמור – חמש שנות מאסר בפועל.

ענין נוסף הוא כיצד בשנת 2009, כאשר התובע מצוי בהליך פלילי קשה עד מאוד (כתב האישום הוגש בשנת 2008), יש בידיו סכום כסף כה רב אותו יכול להלוות למנוח. לא קיבלתי ממנו כל הסבר לכך.

16. עוד אוסיף שהתובע כאשר נשאל הם יכול לזהות המנוח שכן קיים לו סימן היכר ידוע לא יכול היה לעשות כן (ראה עמ' 13 שורות 9-10) . ב"כ הנתבע הצהיר לאחר מכן שהמנוח לאורך כל שנותיו טיפח שם רחב על שפתיו. האם לא ראה זאת התובע? כיצד זכר את עצם מועד מתן ההלוואה, המקום בו ניתנה אולם לא זכר סימן היכר כה מהותי אצל המנוח?

17. מדוע הגיעו השיקים לידי התובע?

יכולות להיות מספר סיבות לכך. יכול ובין הצדדים היו יחסי מסחר כלשהם אולם עדיין איני סבורה שהמסקנה המתבקשת הינה מתן הלוואה ומתן השיקים כבטחון להלוואה זו.

18. המוציא מחברו עליו הראיה . כאשר מוגשת תביעה בסכום כה ניכר נגד יורשי המנוח, סבורני שעל התובע היה להציג ראיות לצורך כך כאשר לאור האמור לעיל לא שוכנעתי שהצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

משכך תביעתו נדחית. התובע ישלם הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט , 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.