1. השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם התובעת, סייעת בגן, נפגעה בצווארה, ביום 17.11.15, בזמן שהרימה ילד על ידיה וביצעה תנועה לא נכונה.

2. בישיבת ההוכחות העידו התובעת וחברתה לעבודה בגן, גב' דור נמרודי.

3. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוצגו, לא שוכנעתי בגרסת התובעת.

4. לעניין מהימנות התובעת, יש לציין כי למרות שהעידה בתצהירה שלא היה לה עבר רפואי, הרי שהוצגו מסמכים רפואיים רבים המעידים את ההיפך (נ/3 -נ/6).

5. זאת ובנוסף, במועד התאונה הנטענת התובעת ביקרה אצל רופא. בתיעוד שבתיק הרפואי לא צוין כל אירוע שבו התובעת נפגעה בעבודה (נ/7). כל שנרשם הוא:

"תלונות: כאבי צוואר כתף שמאל"

לעומת זאת, קיים רישום מאוחר יותר בתיק הרפואי (ת/8), לפיו התובעת סיפרה לרופא המטפל שנפגעה בעבודה ביום 20.1.16. "לפי דבריה ביום 20.1.16 לאחר הרמת משא כבד – ילד - הרגישה כאבים בצוואר".

6. התובעת התבקשה לספק הסבר לפער בין גרסתה ובין התיעוד הרפואי מזמן אמת ותשובותיה אינן משכנעות. כך למשל השיבה בהתייחס לרישום לגבי הרמת ילד בגן בינואר 2016 –

"ש. מציג מסמך רפואי אחרון – מוגש ומסומן נ/8 – תסתכלי עליו. פה כתוב שסוג הביקור הוא רגיל ונרשם שלפי דבריך ביום 20.1.16 לאחר הרמת ילד... איך את מסבירה את זה?

ת. בנובמבר כשקרה מה שקרה, חזרתי לעבודה, לקחתי כמה ימי מנוחה והמשכתי לעבוד. אני מטפלת בגן, סייעת. הרמתי את הילד, היו לי כאבים נוראיים וחזרתי שוב לרופא.

ש. הרופא כותב שהאירוע היה בתאריך 20.1.16 ולא בתאריך שציינת?

ת. אני הלכתי לרופא ב – 20.1.16

ש. הביקור הוא מיום 16.2.16.

ת. אני חזרתי לעבוד רגיל כשאני סובלת מכאבים. הייתי שוב בעבודה, לא היה שוב אירוע, אבל היו לי כאבים וזה לא עובר.

ש. אבל זה לא מה שכתוב?

ת. אני לא יודעת מה כתוב, היום אני חכמה לעקוב אחרי כל מה שהרופא כותב במחשב. אני מאז האירוע של 17.11 סובלת מכאבים איומים והולכת לרופא ומטפלת בזה. לא חשבתי שאני צריכה לבדוק מה הוא כותב ולהיות עקבית. היום אני יודעת שאני צריכה לבדוק ולראות שהוא כותב את מה שאני כתבתי."

7. גם טופס התביעה לדמי פגיעה מעורר סימני שאלה שהתובעת לא הצליחה לפזר. כך למשל, התובעת לא ציינה בטופס כיצד נפגעה. תשובתה לפיה לא ידעה שאמורה לציין זאת בטופס היא תמוהה, שהרי מילאה פרטים אחרים שנדרשו, לרבות שם העדה בגן.

8. בהקשר האחרון, יוער כי למרות שהתובעת ציינה שם של עובדת שהיתה עדה לאירוע הנטען, הרי שלבית הדין התייצבה עובדת אחרת כעדה מטעמה של התובעת. אמנם גם העובדת ששמה נזכר בטופס התביעה מסרה תצהיר, אך משלא התייצבה לישיבת ההוכחות, אין לתת לו משקל.

אשר לעדה שהתייצבה, גב' דור נמרודי, הרי שהדברים שמסרה בעדותה בבית הדין, כאילו ראתה את התובעת בעת שהרימה את הילד ("אני הייתי באותו חדר ואני זוכרת את זה בעיניים שלי"), אינם מתיישבים עם התיאור בתצהירה לפיו: "שמעתי את ליאורה כץ צועקת הגעתי וראיתי אותה עם ילד על הידיים". כלומר, תיאור לפיו עמדה במרחק ורק כששמעה את התובעת צועקת, פנתה לכיוונה. זאת עוד, במכתב שכתבה בעבר (נ/9), העדה ציינה שראתה את התובעת מרימה ילד ואז שמעה את התובעת צועקת ולקחה את הילד מידיה. כשהתבקשה להסביר את הדברים, השיבה "אולי באותו רגע שניגשתי אליה זה נראה לי שראיתי אותה". מדובר בניסיון ליישב את הגרסאות השונות, אך ברור מהתשובה כי מדובר בסברא וכי העדה אינה בטוחה במה שראתה באותו יום בגן.

9. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ביום 17.11.15 התובעת נפגעה במהלך עבודתה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' טבת תש"פ, (01 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.