פתח דבר

1. לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 14.04.2017, ובמסגרתה הדרדר רכב הנתבעת 1 ופגע ברכב התובע (להלן - "התאונה").
2. השאלות השנויות במחלוקת נוגעות לעניין נסיבות התרחשות התאונה ולעניין קיומו או שלילתו של הכיסוי ביטוחי לתאונה אצל הנתבעת 2, לנוכח טענתה כי הנהג מטעם נתבעת 1, נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף.

עיקר טענות הצדדים ומהלך הדיון

1. על פי הנטען בכתב התביעה, עת חנה רכב התובע סמוך לביתו, רכב הנתבעת הדרדר, מבלי שנסע בו נהג, וגרם לרכב התובע נזק ישיר בסך של 7,647 ₪, ירידת ערך 7,160 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,000 ₪, ימי עמידה הוצאות ועוגמת נפש בסך 3,000 ₪.
2. מטעם הנתבעת 1 –לא הוגש כתב הגנה.
3. מטעם נתבעת 2, הוגש כתב הגנה, בו נטען כי דין התביעה כנגדה להידחות משום שבמועד התאונה נהג ברכב מר פרנק נחמן שמעון מבלי שהוא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף, בשל שלילת רישיונו על ידי בית המשפט. בנוסף ומטעמי זהירות, נטען כי לנהג רכב התובע אחריות מכרעת ו/או רשלנות תורמת. בנוסף נטען כי הנזקים הנטענים אינם כתוצאה מהאירוע.
4. בפניי העידו, התובע והעד מטעמו, מר רוטמן סימיון, נתבעת1 ובעלה נחמן שמעון פרנק (להלן: "העד נחמן").

דיון:

1. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ובסוגיית הכיסוי הביטוחי- האם נסיבות המקרה שבפניי מקימות לנתבעת 2 עילה להסרת הכיסוי הביטוחי.
2. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, תמונות ועיינתי בכל אשר הובא לפני, אני קובעת כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבעת הדרדר לכיוון רכב התובע וגרם לו נזקים, בזמן שברכב היה ללא נהג. כמו כן, אני קובעת כי נתבעת 1, הייתה הנהגת האחרונה שנהגה ברכב ולא העד פרנק, ואנמק.
3. התובע מסר בהודעה על תאונה שצורפה לכתב התביעה, כי "הרכב חנה, רכב הפוגע התדרדרה ברוורס, הנהג לא היה ברכב!! נסעה לאחור ופגעה בי". בטופס צוין בפרטי רכב צד ג' של הנהג שמו של פרנק נחמן. בבית המשפט, התובע תיאר את נסיבות התרחשות התאונה, כדלקמן :

"חניתי ליד הבית והרכב שפגע בי היה בחניה ממול.אני מדגים את קרות התאונה. הרכב הדרדר בירידה ופרץ מחסום, לא היה נהג ברכב. המאבטח הזעיק אותי מהבית, אני לא ראיתי את התאונה.

המאבטח אמר לי והזעיק אותי שהיה באתר ממול. כאשר הגעתי הוא הגיע שניה לפניי ואמר שלא היה ברכב . הכוונה לבעלה של בעלת הרכב.

הנזקים לרכבי – אני מפנה לדוח השמאי. הנזקים ברכב הם בצד שמאל בקצה ליד הגלגל.

אחרי התאונה אמר לי הנהג שלא היה ברכב אלא בבית. הוא אמר אולי הרכב נשאר בניוטרל. הוא גם הדרדר ופרץ את השער החשמלי." (עמ' 2 שורות 3-10 לפרוטוקול).

1. אם כן, מעדות התובע, אנו למדים כי הוא לא ראה כיצד התרחשה התאונה אלא עד הראייה היחידי היה המאבטח, העד רוטמן סימיון,אשר העיד גם הוא בפני ומסר:

"... האוטו עמד בחניה , עמד רכב פרטי, ובחניה יש עליה ומחסום חשמלי שנפתח ונסגר, כלומר רכב זר לא יכול להכנס לשם וראיתי שהרכב התחיל להדרדר והמחסום היה סגור ופגע במחסום, אחר כך המחסום נשבר והרכב התחיל להדרדר וממול היה אוטובוס של התובע, כלומר מניבוס, אנו תמיד היינו שומרים את החניה לעובדים אבל זה היה יום שישי וכל השכנים חנו בצד הזה, כלומר רק בצד הזה.לא היה נהג ברכב. לא היה אף אחד בשני הרכבים. לא ראיתי את אחד מהבעלים ליד הרכבים." (עמ' 3 שורות18-24לפרוטוקול).

1. הנתבעת 1, העידה לפני גם כן, כי היא אשר נהגה ברכב ביום התאונה ולא בעלה מר נחמן. לפי עדותה:

"בעלי טיפל בכל הקשור לתביעה הזו. לא הגשנו כתב הגנה. אני לא יודעת אם הגשנו כתב הגנה אני זו שנהגתי ברכב . שמתי את הרכב על ניוטרל ויצאתי והרכב הדרדר ופרץ מחסום וזה מה שהיה. אני משלמת ביטוח מקיף ולא יודעת מדוע חברת הביטוח אינה מייצגת אותי. אני החניתי את הרכב , אבל לא יודעת להגיד כמה זמן לפני, נראה לי שהיה די זמן לפני שהרכב הדרדר". גרסתה זו לא נסתרה וגם בחקירתה הנגדית, בה חזרה נתבעת 1 על דבריה, והעידה כי היא בעיקר

נוהגת ברכב ולפעמים חברים. בהמשך הוסיפה: "גם בעלי נהג עליו אך אני בעיקר נוהגת עליו. בתקופה של התאונה הוא לא נהג כי היתה לו שלילה, כמה חודשים" (עמ' 4 שורות 20-26 לפרוטוקול).

1. התובעת חזרה על הדברים שנמסרו בהודעה על תאונה, אשר צורפה לכתב הגנה על ידי נתבעת 2 בעצמה, בה תיאור התאונה, הוא כדלקמן: "חניתי את רכבי ויצאתי ממנו, לאחר מכן, הוא הדרדר ופגע ברכב צד ג' שחנה בסמוך".
2. התרשמתי, כי עדות התובעת הייתה אמינה ועקבית. עדותה זו קיבלה חיזוק מעדות העד הנטרלי אשר העיד, כי לא ראה מי מהבעלים ליד הרכב. כמו כן, מדברי העדים, שהעידו בפני בית המשפט, לא הייתה עדות על כך כי ביום התאונה, העד נחמן, היה הנהג האחרון שנהג ברכב ולא נתבעת 1. בנוסף לעדות נתבעת 1, גם התובע בעצמו מסר בחקירתו הנגדית, כשנשאל מדוע רשם שבטופס ההודעה על תאונה, הנהג ברכב הוא פרנק נחמן , הסביר: "הוא לא אמר לי. הוא אמר לי שכנראה השאירו את הרכב בניטרל ולא שאלתי אותו מי בדיוק" (עמ' 3 שורות 6-7 לפרוטוקול).
3. מטעם נתבעת 1, העיד נחמן שמעון פרנק, בעלה של נתבעת 1, והודה בכך שהוא ידע ביום התאונה שרשיונו נפסל. יחד עם זאת, טען כי שהוא לא נהג ביום התאונה ברכב, וגם לא לא זכר מי נהג ברכב באותו יום. לפי דבריו:

"לפני שקרתה התאונה – אני לא זוכר מי נהג ברכב אולי אשתי . אני לא נהגתי אחרון ברכב,

אני נהגתי בעבר ברכב. היתה לי שלילה ולא זוכר תאריך , השלילה הסתיימה ובגלל חוב לבנק לא יכולתי לחדש את הרשיון . היום הרשיון שלי עדיין לא בתוקף .

לשאלת בית המשפט , ביום התאונה לא זוכר מי נהג ברכב , ואולי חבר שלי נהג,התאונה היתה

סמוך לכניסת שבת. אני מנסה להזכר. זה היה באמצע ערב שבת , והתובע יצא עם בגדי שבת.אני

לא זוכר מי נהג אחרון ברכב,יכול להיות שאשתי ויכול להיות שמישהו אחר.

יש מצלמות ואפשר לראות. במועד התאונה ידעתי שאני בשלילה." (עמ' 6 שורות 14-21

לפרוטוקול).

1. מהאמור לעיל, עולה כי העד נחמן, הודה בכך שהוא ידע, ביום התאונה, שהוא פסול מלנהוג והוסיף בחקירתו החוזרת, כך: "אין לי רשיון כי היתה לי שלילה בעבר – לפני כמה שנים טובות כי נהגתי במהירות מופרזת.ויש לי תיק הוצאה לפועל ולא חידשתי את הרישיון. אין לי הרשעות בנהיגה בזמן פסילה.בפעמים האחרות – נהגתי בלי ברירה" (עמוד 7 שורה 34; עמוד 8 שורות 1-2 לפרוטוקול). בעדותו לפני, הוא הוסיף, כי הוא וחבריו נוהגים ברכב, למרות שידוע לו כי אין לגביהם כיסוי ביטוחי . למרות החומרה שבדבריו, אין בדברים אלה כדי להביא למסקנה שהוא נהג ברכב באותו יום. העד טען בעדותו, כי ביום התאונה הוא לא נהג ברכב ובחקירתו הנגדית, חזר על גרסה זו ומסר כי אינו זוכר מי היה האחרון שנהג ברכב.
2. מהאמור לעיל, יש לראות גם בעדות זו כחיזוק לעדויות הנ"ל, אשר יש בהן כדי להפריך את טענת נתבעת 2, לפיה מי שנהג ברכב הוא העד נחמן- טענה אשר לא הוכחה.
3. משהכרעתי, כי הנתבעת 1, הייתה האחרונה שנהגה ברכב ולא העד נחמן, לא מצאתי מקום להכריע בשאלת העדר הכיסוי הביטוחי. על כן, אני מחייבת את הנתבעת 2, מכוח היותה המבטחת של רכבת הנתבעת 1.
4. משהוכח לפני, כי האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעים , ובהעדר עילה להסרת כיסוי ביטוחי, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע.
5. התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק – אשר לא נסתרה. לאור האמור, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים האמורים, שנגרמו לו בעקבות התאונה שבענייננו. לצד זאת, התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים בגין השבתת הרכב.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל במלואה, ואני מחייבת את הנתבעים באמצעות נתבעת 2, לשלם לתובע סך של 15,807 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.