לפניי תביעה לתשלום הפרשי שכר טרחה בגין שירותי פרסום ושיווק, וכן פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בסך כולל של 136,950 ₪.

הצדדים:

התובע מר חן מזיג עוסק במתן "שירותי ייעוץ תקשורת אסטרטגית" וניהול קמפיינים ופעילות יחסי ציבור בחו"ל.

הנתבעת חברת יקב פסגות בע"מ הינה "יקב בוטיק ישראלי ידוע, בעל מוניטין רב" המוכר בארץ ובחו"ל.

רקע עובדתי:

אפתח ואומר כי בין התובע לנתבעת לא נכרת הסכם בכתב, ובחתימות הצדדים. טיוטת הסכם מחודש מאי 2016, אשר מסר התובע לנציג הנתבעת, לא נחתמה. יחד עם זאת, אין חולק כי התובע, ושותפו מר פיליפ אסולין (להלן: "אסולין"), בצעו פעולות שיווק עבור הנתבעת, ואף קיבלו שכר בסך של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ.

הצדדים חלוקים בדבר מהות השכר המתקבל, האם הינו שכר מלא בגין כל השירותים שבוצעו על ידי התובע ואסולין כפי שטוענת הנתבעת, או שמא הינו מקדמה בלבד לתשלום כולל של 30,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, כפי שהתובע טוען במסגרת תביעה זו.

טענות הצדדים:

אקדים ואבהיר כי הצדדים הגיעו להבנה דיונית לפיה הם נמנעים מחקירת המצהירים בתיק זה בחקירה נגדית, ועל כן אתייחס לעובדות המקרה המוסכמות בין הצדדים בלבד, כפי שעולה מהחומרים שהוצגו בפני.

כאמור, אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם כתוב ומסודר בין הצדדים. אמנם בחודש מאי 2016, נמסרה טיוטת הסכם ע"י התובע לנתבעת, אך מוסכם בין הצדדים כי טיוטה זו לא נחתמה.

לטענת התובע, על אף זאת, נכרת בינו לבין הנתבעת הסכם מחייב, אשר נוצר מכח ההתנהלות בפועל של הצדדים.

הנתבעת מכחישה קיומו של הסכם מחייב כלשהו בין הצדדים, אך מסכימה כי היו הבנות חלקיות, וכי בפועל התובע בצע עבורה עבודה, גם אם לשיטתה הינה חלקית בלבד.

באשר לעבודת התובע בפועל עבור הנתבעת:

סרטון תדמית - הצדדים מסכימים כי התובע הפיק סרטון תדמית עבור הנתבעת, ופרסמו לכל הפחות באתרים חינמיים ובכלל זאת ב UTUBE הסרטון הוצג בבית המשפט ביום 16.5.2018 (להלן: "הסרטון")

לטענת התובע, הפקת הסרטון בוצעה על ידו, ואף באמצעות קבלנים חיצוניים להם שילם, והינו הבעלים של זכויות הקניין הרוחני בסרטון זה.

הנתבעת אינה מכחישה את הפקת הסרטון על ידי התובע, אולם חולקת על עלות ההפקה של הסרטון וכן על הבעלות בקניין הרוחני.

הצדדים גם מסכימים כי ביום 1.12.2016 פורסם באתר The Times of Israel מכתב בחתימת מר יעקב ברג בכותרת: "Message in a Bottle: A Harvest Time Letter from the Hill of Israel" (להלן: "המכתב"). מכתב זה היה במסגרת יחסי הציבור של הנתבעת, אך הצדדים חלוקים בדבר תרומת התובע לפירסום המכתב.

פעולות נוספות – לטענת התובע, הוא בצע פעולות נוספות עבור הנתבעת ובין היתר: פיתוח תגיות (taglines) בהתאם לקהלים השונים; העלאת תכנים לפייסבוק ואף העלאת תכנים ממומנים ב Buzzfeed, Instagram & Twitter. כן נטען כי התובע סיפק לנתבעת שירותי יחסי ציבור, קידם תכנים הקשורים לנתבעת בפייסבוק.

הנתבעת חולקת על בצוע פעולות אלו בכללן או בהיקף הנטען על ידי התובע.

התשלום – הצדדים מסכימים כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, בלבד (להלן: "התשלום המוסכם").

הצדדים חלוקים איפה בשאלות: מה סוכם שהתובע יעשה? מה עשה בפועל? איזה תשלום סוכם שישולם לתובע? ובגין מה?

הצדדים גם חלוקים כאמור בדבר זכויות הקניין הרוחני הקשורות להפקת סרטון

דיון והכרעה:

העדר עילה:

הנתבעת מקדימה וטוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות. לטענת הנתבעת, ההתקשרות בוצעה עם מר אסולין בלבד, וכי בינה לבין התובע אין יריבות. הקשר של הנתבעת היה עם מר אסולין ואילו התובע הינו "איש הקשר היום יומי", כהגדרת מר אסולין.

אני דוחה את טענת הנתבעת בכל הנוגע להיעדר יריבות.

בהעדר הסכם כתוב וחתום בין צדדים מוגדרים, יש לבחון את התנהלות הצדדים בתקופה הרלבנטית. נדמה שאין חולק כי הנתבעת פעלה הן מול התובע והן מול מר אסולין, לשם בצוע הפעולות נשוא תובענה זו.

אמנם חלק ניכר מהתקשרות הנתבעת היה מול מר אסולין, אך הנתבעת אף פעלה מול התובע, וכן שילמה לו ישירות את התשלום המוסכם.

אני מקבלת את טענת התובע לפיה פעל בעצמו עבור הנתבעת ועל כן מובן כי צמחה לו עילת תביעה כתוצאה מכך.

ההתקשרות בין הצדדים:

אין חולק כאמור, שטיוטת ההסכם אשר הגיש התובע לנתבעת בחודש מאי 2016, לא נחתמה.

סעיף 5.1 לטיוטה קובע דמי ייעוץ בסך של 30,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ.

סעיפים 5.4 ו 5.5 לטיוטה מוסיפים ומגדירים שכר של 200 דולר ארה"ב לשעת ייעוץ, וקובעים כי אם היועץ (התובע) יחרוג ממכסת השעות המתוקצבות, ובתיאום מראש עם הלקוח, ישולמו לו השעות הנוספות

לטיוטה צורפה תכנית עסקית כנספח א'

טיוטת ההסכם לא נחתמה, אולם הנתבעת שילמה לתובע סך של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ כמקדמה על חשבון עבודתו, וזאת באופן דומה לאמור בסעיף 5.2 לטיוטה.

לטענת התובע, חילופי התכתובות במייל בינו ובין מר אסולין, לבין הנתבעת, מהווים הסכם בפני עצמם המחייבים את הנתבעת. לשיטתו של התובע אם כן, הוא מילא את כל התחייבויותיו לפי התכנית העסקית, ועל כן על הנתבעת לשלם לו את ההפרש ל 30,000 דולר ארה"ב.

הנתבעת מאידך, דוחה את ההבנות הנ"ל, וטוענת כי הסכימה לשלם תשלום ראשוני של 10,000 דולר ארה"ב, וכי יתר התשלומים היו מותנים בתוצאות בפועל. תוצאות שלא קרו לשיטתה.

כלל ידוע בפסיקתנו, כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

כהוכחות לטענת התובע לקיום הסכם מקביל, בתכתובות, להתחייבויות הנתבעת לשלם הסכום הנ"ל מציג התובע הטיעונים והראיות כדלקמן:

1. הנתבעת המשיכה להתכתב עימו בדבר בצוע קמפיין אשר עלותו כמפורט בתכנית העסקית הינה 30,000 ₪.

2. הודעת הנתבעת במייל של אלי סיילס, נציג הנתבעת, מיום 11.8.2016 בו אישרה את תשלום הסכום הגלובלי בסך של 30,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ.התובע מוסיף ומבהיר כי באותו המייל, הוסכם שהתשלום יהא מותנה בשלבי הבצוע כמפורט בתכנית העבודה ועד התקרה של 30,000 דולר ארה"ב. הנתבעת מבהירה כי לא הסכימה לשלם סכום גלובלי של 30,000 דולר. לטענת הנתבעת, חילופי הדברים בינה לבין מר אסולין מצביעים על כך שהצעת המחיר של מר אסולין היתה בסדר גודל של 10,000 – 15,000 דולר ארה"ב לקמפיין קצר, ואילו הצעה בסדר גודל של 30,000 – 35,000 לקמפיין של 6 חודשים. ראו מייל מיום 13.6.2016

לטענת הנתבעת, אמנם הסכימה לתקציב כולל של 30,000$ אולם הדבר מותנה בתוצאות והתקדמות הפרויקט. ראו מייל מיום 22.7.2016

בחודש אוגוסט 2016, נדמה היה כי המו"מ הכספי מסתיים בהכרעה שכן הצדדים החלו לדון בדרכי העברת הכספים בפועל. אלא שמבחינת התכתובות בין הצדדים, נראה כי כל צד "התחפר" בעמדתו.

התובע, באמצעות מר אסולין, חוזר על דרישתו לתקציב כולל של 30,000 דולר, ואם תהא חריגה בשעות עבודה, שתאושר מראש על ידי הנתבעת, יקבל תוספת תשלום.

ואילו הנתבעת, שאינה מאשרת זאת, חוזרת על דרישתה לתשלום לפי התקדמות, למעט התשלום הראשוני של 10,000 דולר שנועד לכסות בין היתר הוצאות ראשוניות.

לא מצאתי בתכתובות, גמירת דעת של הצדדים, ביחס לפרויקט כולו, או למסגרת התקציבית שבו.

אף לא ראיתי גמירת דעת של הצדדים לתכנית העסקית ושלביה.

אמנם צודק התובע כי הנתבעת המשיכה בפעילות מולו בכל הקשור להכנת הסרטון והכתבה, אלא שמעולם לא סוכם הסכום לתשלום, למעט התשלום ששולם כאמור.

אף אני מסכימה כי יש לראות במייל של מר סיילס מיום 11.8.2016 כאינדיקציה אחרונה לכוונת הנתבעת לגבי התשלום, ואינדיקציה זו הינה ברורה: הנתבעת מתכוונת לשלם לפי התקדמות הפרויקט בלבד.

מאחר ונטל הראיה חל על התובע, אני קובעת כי לא הרים הנטל, להוכיח התקשרות בסך כולל של 30,000 דולר ארה"ב.

למעלה מן הצורך אוסיף כי התובע גם לא הוכיח שהשווי ההולם של העבודה שביצע חורג מהסכום שכבר קיבל.

משקבעתי כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא התמורה בגין הסרטון, ובהעדר הסכמה אחרת, הרי שאני קובעת כי זכויות היוצרים בסרטון שייכות לנתבעת ולא לתובע.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה.

ניתן היום, ו' אלול תש"פ, 26 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.