רקע

1. לפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת, מנהלת ובעלים של חברת תפוח טכנולוגיות טבעיות (1993) בע"מ (להלן: "תפוח"), לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים בסך כולל של 24,000 ₪ בגין העובדה שביום 28/03/16 פרסמה דברי לשון הרע קיצוניים ביותר, ביחס לתובעת בקבוצת פייסבוק בשם "תפוח טכנולוגיות – קוסמטיקה מקצועית". כפי שיפורט להלן;

טענות התובעת

2. במהלך חודש 03/16, הגיעה הנתבעת למשרדי התובעת. הנתבעת ביקשה בשם חברתה - גאולה בואנו, להשיב לתובעת מוצרי קוסמטיקה שרכשה חברתה ביום 01/02/16 בכנס קוסמטיקאיות ולקבל בגינם החזר כספי. המזכירה שירלי עדכנה את הנתבעת שלמרות שחלף המועד הקבוע בדין להשבת המוצרים ולמרות שלא הוצגו קבלות/חשבוניות רלוונטיות לעסקה, לפנים משורת הדין, יינתן החזר כספי, אך לא מידית, שכן, הטיפול בפנייה יעשה על ידי מנהלת החשבונות אשר מכינה את ההמחאות. נוסף על כך, ההחזר כפוף לניכוי דמי ביטול כדין. הנתבעת התחילה לצעוק ולהתלהם וביקשה לקבל את ההחזר הכספי, באופן מידי, וללא ניכוי דמי הביטול.

3. התובעת ששמעה את צעקות הנתבעת, יצאה מחדרה וניגשה לעמדת הקבלה כדי לנסות לסייע. היא הסבירה לנתבעת שהשבת המוצרים באיחור הינה לפנים משורת הדין כפי שהסבירה המזכירה לעיל. היא ביקשה כי המוצרים יושארו במשרד והבטיחה לטפל בפנייה בהקדם. למרות זאת, הנתבעת המשיכה לצעוק ולהתלהם ודרשה לקבל המחאת מזומן או כסף מזומן באופן מידי.

4. בסמוך לאחר מכן, נמסר לנתבעת זיכוי כספי עבור הגב' בואנו ע"ס 1,123 ₪, בניכוי דמי ביטול בסך של 40 ₪ ובסך הכל ההחזר הכספי היה ע"ס 1,083 ₪. מאוחר יותר נמסר לגב' בואנו סך של 10 ₪ נוספים, שכן, התובעת הסכימה לקיזוז סך של 40 ₪ בלבד ולא סך של 56 ₪, המהווים ניכוי של 5% מסכום העסקה כדין.

5. לאחר שגב' בואנו קיבלה את השיק, טלפנה הנתבעת לתובעת, ואיימה שאם לא תשיב לחברתה גם את ה- 40 ₪ שקוזזו כדמי ביטול, היא תצטער על כך, שכן היא אושיית מדיה חברתית והיא תפעל להכפשת התובעת והחברה ואף יכולה "לחסל" את תפוח. התובעת השיבה כי מדובר באיום וכי היא מעניקה ללקוחותיה את השירות היעיל והתקין. בסופו של דבר הנתבעת סיימה את השיחה בהבטחה שהיא תצטער על כך.

6. ביום 28/3/18 פרסמה הנתבעת דברי לשון הרע בקבוצת הפייסבוק של תפוח - עסקה של התובעת, המכילה אלפי עוקבים ואוהדים. לשון הפרסום היה: "מוצרים יש בהרבה חברות אבל יחס כה גרוע לא נתקלתי באף חברה, יחס מתנשא מזלזל. תנסו להחזיר מוצרים, מיד תתקלו במפלצת החבויה במנכ"לית מיכל שמיר תתרחקו".

הפרסום הנ"ל הופיע במשך כשנה וחצי בעמוד הפייסבוק, מבלי שהייתה לתובעת יכולת טכנית להסיר אותו. רק לאחר שהנתבעת קיבלה מכתב התראה מעו"ד של התובעת, היא הסירה אותו.

7. התובעת מבססת את עילת תביעתה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שכן, הפרסום מהווה לשון הרע הנעשה בזדון על מנת לפגוע בשמה הטוב ובמשלח ידה.

תמצית טענות הנתבעת

8. הנתבעת טוענת כי התובעת התנהגה אליה בצורה בוטה שיש בה כדי להשפיל ולהעליב וזאת בשל העובדה כי הגיעה למשרדי התובעת להחליף מוצרים שנרכשו אצלה, יחד עם הקבלה. התובעת סירבה תחילה לקבלת המוצרים חזרה, אולם, ניאותה לכך לאחר שהנתבעת הסבירה לה כי היא מחויבת לכך בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

9. התובעת לא ציינה לפניה כי החזרת המוצרים כרוכה בקיזוז דמי ביטול בשיעור של 5% מסכום המוצרים. יתרה מזו, לאחר שהיא יצאה ממשרדה של התובעת, היא שמעה אותה משוחחת עם מזכירתה ומכנה אותה - את הנתבעת בכינוי "זקנה בלה". עקב היחס המשפיל והמביש, היא תיארה בפרסום את חווייתה השלילית בביקורה במשרדי החברה שבבעלות התובעת.

10. אכן, הפרסום מושא התביעה, הופיע בפייסבוק במשך שנה וחצי. זאת, למרות שהתובעת הייתה יכולה למחוק אותו. יודגש כי מדובר בפרסום יחידי. והנתבעת שלחה לתובעת מכתב התנצלות. כמו כן, הפרסום נמחק מהפייסבוק. הנתבעת מודה כי המילה "מפלצת" היא מילה קצת כבדה ומוגזמת, אך היא מתארת את תחושתה כתוצאה מהתנהגות התובעת.

הדיון בתביעה

11. התקיים לפני דיון במסגרתו בו שמעתי ברוב קשב את עדויות הצדדים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

12. לצורך בירור תביעה שעילתה לשון הרע, יש לדון תחילה בשאלה האם הביטוי מושא התביעה מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק וכן בשאלת פרסומו. כמו כן, יש לבחון האם קמה הגנה הפוטרת את הנתבע מאחריות בגין הפרסום ולאחר מכן להידרש לשאלת גובה הפיצוי (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרציקוביץ, [פורסם בנבו], 4.3.04).

13. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") קובע מהו לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה ולבוז או ללעג מצידם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו או במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".

14. מבחנו של הפרסום, אם הוא מהווה לשון הרע, הוא על פי מבחן אובייקטיבי. האם האדם הסביר היה רואה בו משום לשון הרע (ע"א740/86 תומרקין נ. העצני, פ"ד מג (2) 333,337). בחינת הביטוי תיעשה על פי מובנן הטבעי והרגיל של המילים שפורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא (2)281,300).

15. כמו כן, בפסק הדין שניתן ב רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, [פורסם בנבו], 12.11.06 , נאמר על הזכות לשם טוב:

" הזכות לשם טוב היא מיסודות הקיום האנושי של האדם כיצור חברתי. הצורך בהגנה על כבודו האנושי של האדם בהתייחסותו לסביבתו היא תנאי הכרחי לחיים בצוותא, להגשמתו העצמית המלאה של הפרט, וליכולתו למצות את חייו החברתיים והרוחניים. הזכות לשם טוב כחלק מהכבוד האנושי טבועה עמוק ביסודות ההווייה האנושית של האדם, ומקרינה על מערך היחסים בינו לבין הסביבה העוטפת אותו. היא תנאי הכרחי להגשמת האוטונומיה האישית ולמיצוי יכולותיו של האדם ותרומתו לחברה. היא מהותית לגיבושו של כבוד עצמי שאדם חש כלפי עצמו, ולכבוד שהסביבה רוחשת כלפיו. היא מקור כח עשייה לאדם, ותנאי למיצוי יכולתו, כישרונותיו והישגיו לטובת החברה. סביבה אנושית הנשלטת על ידי תרבות של השמצות, גינויים ומתקפות מילוליות הדדיות שלוחות רסן סופה שתביא הרס חברתי פנימי, ובלימה של התפתחות תרבותית וערכית."

16. בחינת הפרסומים מן הכלל אל הפרט.

עתה, עלינו לבחון את הפרסום מושא התביעה, בהתאם לשלבים המפורטים בס' 12 לעיל.

לעניין הביטויים שנאמרו ושאלת הפרסום שבהם.

לצורך זה, יש לקבוע האם האמירות שהיו בפרסום הן בגדר לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק.

לשון החוק מגדיר פרסום:

"2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

17. אין ספק בענייננו כי העלאת/כתיבת פוסט בפייסבוק מהווה פרסום במובן המונח בחוק איסור לשון הרע. ברור לי שהדברים פורסמו על ידי הנתבעת בפייסבוק, במטרה להביא את תוכן הפרסום לידיעתם של מספר מירבי של קוראים. יש לזכור כי מטרת הפרסום, אין רק מסירת מידע גרידא אלא גם להזמין את הציבור להגיב, לשתף את הפרסום וליצור דיון.

18. אין ספק כי תוכן הפוסט, יש בו כדי לבזות את התובעת בשל אופן ההתנהלות המיוחס לה. הנתבעת הודתה בכתב ההגנה וכן במכתב שנשלח לתובעת, כי תוכנם של הביטויים והאמירות בפרסום נועדו לבטא ולתאר את תחושתה לגבי היחס שקיבלה במהלך ביקורה במשרדי התובעת.

19. הנתבעת טענה כי עומדת לה "הגנת אמת הפרסום", הקבועה בסעיף 14 לחוק. הגנה זו קמה ביחס לפרסומו של דבר אמת, כאשר היה ענין ציבורי בפרסום. על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את כל היסודות המצטברים של אותה הגנה, דהיינו, הן אמיתות הדברים והן קיומו של עניין ציבורי בפרסום. ע"א 3199/93, קראוס נ' ידיעות אחרונות ואח', פד"י מ"ט(2) 843.

אינני סבור כי הנתבעת הוכיחה את אמיתות הפרסום, דהיינו, כי לא נהגו עמה כהלכה, שכן, בסופו של דבר המוצרים של חברתה הושבו לתובעת, החברה קיבלה זיכוי כספי בשווי הסכום ששילמה, בניכוי דמי ביטול כדין, שאף הם, בסופו של דבר, הושבו לחברה.

20. נבחן עתה את משמעותה המילולית של המילה מפלצת. למילה זו מספר משמעויות, אולם המשמעות הרלוונטית לענייננו היא שמפלצת הוא כינוי לדבר מכוער ודוחה בכיעורו (המילון החדש, א' אבן שושן, תשכ"ט). אף הנתבעת בעצמה הודתה כי המילה "מפלצת" אכן הינה מילה קצת קשה, אך היא מבטאת את תחושותיה.

21. בפסיקה נקבע כי בפרסום שלגביו נטען שיש בו משום הבעת דעה, יש להפריד בין הדעה המובעת לבין העובדות עליהן מתבססת דעה זו, כאשר במציאת האיזון בין המגמה להבטחת חופש הביטוי, מחד, לבין ההגנה על שמו הטוב של הפרט, מאידך, ישנה איפוא הצדקה להקפיד עם המפרסם יותר בכל הנוגע לפרסום העובדות הנטענות, ולעומת זאת להעניק לו הגנה ליברלית יותר בכל הנוגע להבעת דעותיו (ר' ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 567 (1992)).

22. במקרה שלפנינו הנתבעת לא טרחה לפרסם את הקשר הדברים ואת מלוא הפרטים לגבי בקשת חברתה – גב' בואנו, להשיב את המוצרים. הנתבעת לא אפשרה לציבור שקרא את הפוסט לשקול באופן הוגן את עובדות המקרה ולהחליט בעצמו, האם התובעת נהגה כהלכה, אם לאו. הנתבעת, למעשה, חרצה דין, קבעה שהתנהלותה של התובעת אינה תקינה ויתרה מזו, אף המליצה לציבור הקוראים להתרחק מעסקה של התובעת, דהיינו להימנע מרכישת מוצריה ובכך למעשה, לפגוע במשלח ידה, בפרנסתה ובשמה הטוב.

23. כפועל יוצא מכך אין לנתבעת "הגנת תום לב" הקבועה בסעיף 15(1) ו/או15(4) ו/או 15(6) לחוק - הגנה הקמה ביחס לפרסום שנעשה בתום לב באחת מהנסיבות אשר נקבעו בהוראת חוק זה.

24. מקרה דומה בו דברי לשון הרע כללו את הביטוי "מפלצת", אם כי בפרסום בפורום מצומצם יותר, נדון לפני כב' השופטת ליאורה אדלטשיין, בת"ק (אי'ׂ) 62216-10-17, מוריה עוז נ' ארנון כהן (21.3.18).

"... כפי שהיא מכירה את ארנון הוא נוהג לעשות כן דרך קבע לנשים שנראות לו חלשות. תחילה הוא נחמד אל האשה ולאחר מכן יוצאת ממנו המפלצת שבו..."

במקרה זה בית המשפט קבע כי הנתבעת שכנגד השתמשה בביטויים לא הולמים על מנת לתאר את מעשיו של התובע, כשאין בידה אסמכתא לכך. הנתבעת שכנגד חוייבה לפרסם מודעת התנצלות בקבוצת הווטסאפ בה פורסם לשון הרע וכן לשלם לתובע שכנגד פיצוי בסך של 1,000 ₪.

25. בספרו של המלומד א' שנהר, דיני לשון הרע, (נבו הוצאה לאור, תשנ"ז-1997, עמ' 132), נאמר כי לצורך הכרעה בשאלה האם הדברים שנאמרו מהווים לשון הרע, על ביהמ"ש לשקול במקום שבו נאמרו הדברים, גם את נימת הדיבור, את הקול, ואת ההקשר שבו נאמרו הדברים. כאשר מתברר כי הדברים נאמרו בכעס, ברוגז או תוך כדי חילופי עלבונות, ייטה ביהמ"ש שלא לראות בהם לשון הרע.

26. באשר לאמות המידה לקביעת פיצויים בגין תביעת לשון הרע, קבע בית המשפט העליון  כדלקמן: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר" (רע"א 4740/00, לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה(5) 510, 525-524, ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו)).

27. הפרסום מושא התביעה נעשה ברשת החברתית, הפייסבוק ומטבע הדברים מדובר בפרסום בתפוצה רחבה, בלתי מוגבלת וברור כי הנתבעת היתה מודעת לכך. בכל הקשור במרשתת, פסקו בתי המשפט כי יש לנקוט משנה זהירות בקביעת אמות מידה העלולות לפגוע בחופש הביטוחי.

"בהעדר עדכון ראוי של דיני לשון הרע הקיימים מוטב להחילם בשינויים המתחייבים... כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה" (רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק א.טי.סי) [פורסם בנבו]).

28. התרשמתי כי דברי הנתבעת, נאמרו בעידנא דריתחא, ותיארו את תחושתה הסובייקטיבית לגבי הביקור במשרדי התובעת. יחד עם זאת, לא עומדת לנתבעת טענת הגנה אמת דיברתי. שוכנעתי כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע אם כי ברובד נמוך. אין ספק בעיניי כי הנתבעת הייתה צריכה לבטא את תחושותיה וביקורתה כלפי התובעת בצורה נאותה ומכבדת.

29. על התובעת כניזוק, מוטל הנטל להפחית את נזקיה בהתאם לעקרון תום הלב. לכן, היה על התובעת לפעול להסרת הפרסום מושא התביעה בתוך פרק זמן סביר ולא להמתין במשך כשנה וחצי להסרת הפרסום מהפייסבוק. התובעת לא הוכיחה את נכונות טענתה כי נבצר ממנה להסיר את הפרסום מושא התביעה.

30. אני קובע כי הפרסום שביצעה הנתבעת והביטויים שנאמרו על ידה מקימים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. לא מצאתי כי לנתבעת טענות הגנה שיש בהן כדי לפטור אותה מתשלום חבות כלפי התובעת.

31. התובעת לא הוכיחה כי ניסתה להקטין את נזקיה. אמנם עילת התביעה הינה מתן פיצוי ללא הוכחת נזק אולם, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא צירפה אסמכתאות מתאימות לכך שהפרסום פגע בה ובעסקה. התרשמתי מכתבי הטענות ומעדותה של התובעת, כי הפרסום גרם לה לעוגמת נפש רבה.

סוף דבר

32. לסיכום, לאחר שקילת מכלול הנתונים בתביעה, אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי בלבד ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה - 02/11/17 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 500 ₪ הוצאות משפט אשר ככל שלא תשולמנה במועד הרשום מטה יתווספו אליהן הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבעת.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 יום מיום קבלת העתק פסק הדין.

5129371

54678313

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ט, 06 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.