לאחר עיון בבקשה לדחייה על הסף של התביעה, התגובה לבקשה, תשובת המדינה לתגובה ותגובת התובעים לתשובת המדינה, להלן החלטתנו:

1. בתיק זה הסתיים שלב ההוכחות והוגשו סיכומים מטעם התובעים. בטרם הוגשו סיכומי המדינה ולבקשתה ניתנה החלטה, ביום 21.1.2021, לפיה, עוכבו ההליכים עד למתן פסק דין בערעורים שהוגשו לבית הדין הארצי לעבודה כאמור בתיק המוביל ע"ע 66474-05-20 אייל חיון ואח' נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב.
2. ערעורים אלו הוגשו על שמונה פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה שניתנו בנוגע לשמונה תביעות שהוגשו על ידי תובעים אחרים, שהועסקו במשרדי ממשלה שונים, לתשלום הפרשי שכר עקב אי העסקתם בהתאם לתנאי שכר שנקבעו בהודעת הנציב מיום 10.2.97. התביעות הללו התקבלו בחלקן על ידי בית הדין האזורי לעבודה (מותבים שונים בראשות אב"ד זה) אשר קבע כי התובעים (שם) שהועסקו בחוזה 87 וחוזה 587 היו זכאים להיקלט לעבודה ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 בדירוג המח"ר ובמתח דרגות 39 – 41 בדירוג המח"ר, מכוח הודעת הנציב מיום 10.2.97, ובעקבות כך זכאים להפרשי שכר (להלן: "פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה").^[1]
3. ביום 10.3.2022 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה בערעורים שהוגשו על פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה (להלן יכונה "פסק דין אייל חיון" או "פסק הדין של בית הדין הארצי"). בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה ודחה את ערעור העובדים. משמע, בית הדין ביטל את חיוב המדינה בתשלום הפרשי שכר (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך).
4. בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי הגישה המדינה בתיק זה, ביום 17.3.2022, בקשה לדחות על הסף את התביעה דנן – היא הבקשה מושא החלטה זו.
5. לטענת המדינה, בפסק הדין של בית הדין הארצי נקבע שהמדינה פעלה כדין בקביעת הדרגות התחיליות לתובעים (שם) ואופן קידומם בדרגות, בהתאם לדרגות הצמודות לתקן משרתם. משכך, לטענת המדינה יש לדחות על הסף גם תביעה זו מאותם טעמים.
6. מנגד, לטענת התובעים (כאן) יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף משום שפסק הדין של בית הדין הארצי אינו רלבנטי ביחס אליהם.
7. לטענתם, לפי פסק הדין אייל חיון, התובעים בתיקים שם לא היו זכאים לקבל תנאי השכר אשר נקבעו בהודעת נציב שירות המדינה מיום 10.2.97 "שעה שבשל נתוניהם האישיים לא היו יכולים להיכלל בו" (סעיף 82 לפסק הדין). משמע, בית הדין הארצי פירש את הודעת נציב כאילו נועדה לחול על עובדים בעלי השכלה אקדמית וניסיון בלבד, וקבע כי מכיוון שמשרות התובעים שם לא חייבו השכלה אקדמית הרי שההודעה לא נועדה לחול עליהם (סעיף 85 לפסק הדין).

אולם התובעים בתיק זה הם עובדים בעבודה בעלת פרופיל מקצועי אקדמי גבוה (מרביתם בעלי תואר שני), והמשרות אליהן התקבלו דורשות השכלה אקדמית (כאמור בהעתק מכרז לדוגמא שצורף לתגובה כנספח א'). משכך, בניגוד לתובעים לגביהם ניתן פסק הדין במקרה של התובעים דנן, הטענה לפיה הודעת הנציב נועדה לחול על העסקתם שרירה ועומדת, ואין עילה לדחות על הסף את התביעה בשל פסק הדין.

1. בתגובה לאמור, השיבה המדינה כי היא חולקת על טענות התובעים והיא חוזרת על הבקשה לסילוק על הסף. עם זאת, מבלי לפגוע מטענות הסף שלה הציעה לנתב את התיק למותב אחר (בראשות סגן הנשיאה, השופט דורי ספיבק), אשר בפניו מתנהלים סע"ש 217-11-19 וסע"ש 229-11-19. זאת, לטענתה, נוכח טענות עובדתיות ומשפטיות דומות לאלו שבתיק זה לגבי אופן קידום העובדים בחוזה מיוחד 587 ועל מנת למנוע, בין השאר, החלטות סותרות, לייעל הליכים ולחסוך בזמן שיפוטי יקר.
2. ביום 7.6.2022 השיבו התובעים כי הם מתנגדים להעברת הדיון למותב אחר, כמעט 5 שנים לאחר הגשת התביעה, שמיעת ראיות והגשת סיכומים על ידם. כמו-כן, התובעים ביקשו שהות בת 30 יום להשלמת בדיקה לצורך תיקון כתב התביעה תוך התייחסות לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

דיון והכרעה

1. יוקדם ויצוין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה על הסף של התביעה – להתקבל.
2. זאת משום שבמקרה דנן מתקיים מעשה בית דין מסוג "השתק עילה" נוכח פסק הדין אייל חיון. ולהלן ננמק.
3. תביעה זו הוגשה מטעם 42 תובעים שהועסקו ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.^[2] התובעים נקלטו בין השנים 2008 – 2016 בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בשכר כולל על פי סמל שכר 587, המכונה גם דירוג 587 (להלן: "התובעים").
4. חלק מהתובעים נקלטו למשרה המוגדרת "רכז בכיר" אשר הוצמד לה מתח דרגות 36 – 38 מח"ר, וחלקם נקלטו למשרת "ראש ענף" אשר הוצמד לה מתח דרגות 37 – 39 מח"ר (הכל כמפורט בסעיף 51 לכתב ההגנה המתוקן).
5. התובעים נקלטו במסגרת מתח הדרגות של המשרה שלהם בדרגה הרלבנטית בהתאם לנתונים האישיים שלהם (ראו לעניין זה הטבלה בסעיף 190 לכתב התביעה המתוקן).
6. עילת התביעה של התובעים בהליך זה וטענתם העיקרית היא כי מחובת המדינה היה לקלוט אותם על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד – משכורת כוללת" מיום 10.2.1997 (להלן: "הודעת הנציב"). בכלל זה טענו כי הם היו זכאים להיקלט בדרגה 39 מח"ר ועד דרגה 43 מח"ר או 44 מח"ר (לבעלי תואר שני). התובעים מבקשים סעד הצהרתי המורה למדינה לעדכן לאלתר את שכרם בהתאם לאמור וכן הם תובעים הפרשי שכר בגין כך.^[3]
7. התובעים מבססים את זכאותם על עיקר הטענות הבאות:
8. לטענתם, על פי פסק הדין בתיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.2010) (יכונה להלן: "פסק דין עזרא"), עובדים בשירות המדינה המועסקים במשרות חיוניות בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני על פי סמל שכר 87 (להלן: "חוזה 87"), זכאים לתנאי השכר שנקבעו בהודעת הנציב. המדינה לא ערערה על פסק דין עזרא ובערעור שהוגש על ידי התובעים (שם) (ע"ע 35846-11-10 מרדכי אברג'יל ו-12 אח' נ' מדינת ישראל – משרד התמ"ת) נחתם אף הסכם פשרה לפיו המדינה שילמה לתובעים (שם) הפרשי שכר וחלקם קודמו בדרגה.
9. לשיטתם, פסק דין עזרא יצר השתק פלוגתא ביחס לתחולת הודעת הנציב על עובדים המועסקים בחוזה 87 ומאחר שחוזה 587 הוא המשך לחוזה 87, קביעה זו חלה גם עליו. לטענתם, אי החלת פסק דין עזרא על התובעים (כאן) אינה עולה בקנה אחד עם חובת המדינה לנהוג בעובדיה בשוויוניות.^[4]
10. עוד טענו כי בעריכת חוזה 587 (וחוזה 87 שקדם לו) נפלו פגמים היורדים לשורשו של ההליך המנהלי שתוצאתם בטלות.^[5]
11. לטענתם, המסמכים המכונים "חוזר מרקוביץ'", "מכתב מרוז למל"מ" ו"חוזר רכלבסקי", במסגרתם נקבעו דרגות שכר תחיליות נמוכות מ-39 מח"ר בחוזה 87 ובחוזה 587 (הכוונה לדרגות 36 מח"ר, 37 מח"ר ו-38 מח"ר), נערכו בהיעדר סמכות ובניגוד לדין.^[6] כמו-כן, לטענתם, נפלו פגמים באופן קבלת ההחלטה ובהיעדר פרסום והסתרה של ההנחיות המנהליות הפנימיות שמכוחן המדינה לכאורה פעלה. כל עוד הנציב לא פרסם כי חל שינוי בהודעת הנציב – הוראותיה עומדות בתוקף.^[7]
12. פועל יוצא מהפגמים שנפלו בהעסקת העובדים החיוניים על פי חוזה 87 ו-587 במישור המנהלי הוא כי במישור החוזי יש להחיל עליהם את הכללים שנקבעו בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ולפצות אותם על נזקי ההפרה.^[8]
13. המדינה פעלה בניגוד לחובת תום הלב כאמור בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 משהוחתמו על חוזים תוך שהמדינה מציגה מצגים כוזבים לגבי זכאותם לתנאי שכר מקפחים לעומת הודעת הנציב ובהמשך פגעה בקידום שלהם ובהעלאת שכרם ומשכך הם זכאים לפיצויי קיום על מלוא נזקיהם.^[9]
14. חוזה 87 וחוזה 587 נערכו ויושמו באופן המנוגד למשפט העבודה הקיבוצי.^[10]
15. נוסף על האמור, התובעים ביקשו להשוות את גובה השכר כאמור בחוזה 587 לגובה השכר בטבלאות השכר בחוזה 87 (ביחס לשנים שהיו פערים). כמו-כן, התובעים טענו כנגד מנגנון עדכון השכר בחוזה 587 שאינו זהה למנגנון עדכון השכר בהודעת הנציב.^[11]
16. כפי שיפורט להלן, העילות והטענות המהוות בסיס לטענת התובעים (כאן), אשר פורטו לעיל, נדחו בפסק הדין אייל חיון.
17. בפסק דין אייל חיון קבע בית הדין הארצי, בין השאר, כי:
18. בניגוד לנטען, פסק דין עזרא והסדר הפשרה שבא אחריו במסגרת הערעור (ע"ע 35846-11-10 מרדכי אברג'יל ו-12 אח' נ' מדינת ישראל) לא יצרו מעשה בית הדין מסוג השתק פלוגתא המונע התדיינות נוספת.
19. בית הדין הארצי ציין כי תקן משרה נקבע בהתאם להליכים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ללא קשר לעובד מסוים המאייש את התקן בהווה או יאייש אותו בעתיד. מתח הדרגות של כל משרה ומשרה נקבע בהתאם לדרישות התפקיד, מאפייניו ותחומי האחריות הכרוכים בו. מתח הדרגות משקף את המיקום של המשרה בהיררכיה הארגונית, בהתחשב בשיוך ליחידה, מהות התפקיד וכפיפותו לממונים. דרגת העובד נקבעת בתוך מתח הדרגות (כאמור בפסקאות 4 – 5 לפסק הדין). גם למשרות שבהן מועסקים עובדים בחוזה מיוחד נקבע תקן ומתח דרגות בהתאם להוראות הנציב או מי מטעמו (פסקה 7 לפסק הדין).
20. הודעת הנציב מושא ההליך דנן מהווה הסדרה ראשונית, שאופן יישומה נעשה על ידי גורמי ביצוע שלהם הואצלה סמכות (פסקה 83 לפסק הדין).
21. חוזר מרקוביץ' המתייחס להרחבת מתח הדרגות לחוזה 87 מדרגה 36 מח"ר ומעלה וכן "מכתב מרוז למל"מ" ו"חוזר רכלבסקי" (המתייחס לאותן דרגות בחוזה 587), לא נעשו בחריגה מסמכות, אלא היוו יישום של מדיניות שנקבעה על ידי הגורמים המוסמכים ובהם הנציב, שר האוצר והממונה על השכר במשרד האוצר.

הנציב האציל את סמכויותיו לגורמים השונים (במרכזם) מרקוביץ' לקבוע הנחיות לעניין מתח הדרגות לעובדים בתפקידים שונים המועסקים בחוזה 87 (ובהמשך בחוזה 587).

משכך, המדינה הייתה רשאית להעסיק בחוזה 587 (וכן בחוזה 87 שקדם לו) בדרגות תחיליות 36 מח"ר ומעלה.

(כאמור בפסקאות 85 – 95 לפסק הדין).

1. עוד נקבע כי גם אם דרך פרסום החוזרים אינה חפה מפגמים, אין בה כדי להוביל לבטלות פעולות המדינה (פסקה 96 לפסק הדין).
2. טענת התובעים (שם) כי בהתאם לפרשנות לשונית ותכליתית של הודעת הנציב הם היו זכאים להיקלט במתח דרגות שבין 39 מח"ר ל– 43 מח"ר – נדחתה. בית הדין ציין כי "אין לקבל את עמדת העובדים לפיה חוזר הנציב קבע משרעת של מתח דרגות מהנמוך ביותר בחוזר ועד הגבוה ביותר 43. דברים אלו חותרים תחת עקרונות החוזר בפרט ועקרונות התקשי"ר בכלל לפיהם עובד מתקדם בתוך מתח הדרגות המוצמד למשרתו" (פסקאות 84 ו-99 לפסק הדין).
3. עוד נקבע כי מנגנון עדכון השכר בחוזה 587 – היה כדין שעה שלא היה מדובר בעובדים קיימים אלא בעובדים חדשים שלא הייתה להם עדיין זכות קנויה לתנאים מסוימים דווקא, כאשר אלו נקבעו כדין על ידי הגורמים המוסמכים. בכל מקרה פערי השכר בין חוזה 87 וחוזה 587 נמחקו בחלוף השנים (פסקאות 95 ו-100 לפסק הדין).
4. כמו כן, נקבע כי הסכם העבודה נערך כדין והמדינה יצאה ידי חובתה בכל הקשור ליידוע משנמסר לעובדים הסכם העבודה (פסקה 96 לפסק הדין).
5. בתגובה בבקשה לסילוק על הסף התובעים מתעלמים מכל הטענות שהועלו על ידם בכתב התביעה המתוקן על מנת לבסס את תביעתם (כמפורט לעיל) – טענות שנדחו בפסק הדין אייל חיון. כאמור, בית הדין הארצי דחה את הטענה בדבר "השתק פלוגתא" מכוח פסק דין עזרא, וכן דחה את הטענה כי החוזרים מכוחם נקבעו דרגות תחיליות מדרגה 36 מח"ר ומעלה בחוזה 87 וחוזה 587, התקבלו בחוסר סמכות וקבע כי המדינה פעלה כדין.
6. התובעים מתעלמים גם מכך כי בית הדין דחה את הפרשנות שלהם להודעת הנציב, כביכול נקבעה בה "משרעת של מתח דרגות מהנמוך ביותר בחוזר ועד הגבוה ביותר 43". משמע, נדחתה הטענה לזכאות מכוח הודעת הנציב להיקלט במשרה שמתח הדרגות שלה הוא מדרגה 39 מח"ר ועד דרגה 43 מח"ר (או דרגה 44 מח"ר לבעלי תואר שני, כפי הנתבע כאן).
7. טענת התובעים, כביכול פסק הדין שניתן אינו רלבנטי מאחר שאין הוא מתייחס לסוגי המשרות הדורשות השכלה אקדמית, לגביהם הודעת הנציב נועדה לחול, אין בה ממש.
8. אמנם בפסק הדין אייל חיון, צוין כי הודעת הנציב אינה יכולה לחול על התובעים (שם) שבשל הנתונים האישיים שלהם לא יכלו להיכלל בה, וכן כי הרחבת מתח הדרגות לחוזה 87 ו-587 לדרגות 36 מח"ר – 38 מח"ר (כאמור במסמכים השונים בכללם "חוזר מרקוביץ'", "מכתב מרוז למל"מ" ו"חוזר רכלבסקי"), איפשרה למתמודדים שאין להם השכלה אקדמית או ניסיון קודם, להתקבל לתפקידים אלו (כאמור, בין השאר, בפסקאות 82 – 85 לפסק הדין).
9. אך אין בכך כדי להוביל למסקנה שהתובעים טוענים לה – כביכול ניתן להבין מדברי בית הדין הארצי כי משרה שנקבע לה מתח הדרגות שהוא נמוך מ-39 מח"ר (היא הדרגה התחילית לפי הודעת הנציב), מיועדת אך ורק לעובדים שאינם בעלי השכלה אקדמית או ניסיון קודם או להסיק כי עובדים שהיו בעלי השכלה אקדמית היו צריכים בהכרח להיות מועסקים במשרה שמתח הדרגות שלה גבוה יותר (39 מח"ר ומעלה).
10. כל שנאמר על ידי בית הדין הארצי הוא כי:

"התפקידים בהם שימשו העובדים עם תחילת עבודתם לא חייבו השכלה אקדמית, וזאת בשונה מהמשרות בהן עסק חוזר הנציב אשר היו בדרג ביניים. משכך, לעובדים לא היתה כל זכות קנויה להיות משובצים בדרגות המפורטות בחוזר הנציב" (פסקה 85 לפסק הדין, ההדגשה הוספה).

משמע, הרחבת מתח הדרגות איפשרה קליטה בחוזים מיוחדים מסוג 87 ו-587 גם של עובדים ללא השכלה אקדמית וללא ניסיון קודם.

1. כאמור בפסק הדין של בית הדין הארצי, לכל תפקיד או תקן היה מתח דרגות משלו (כאמור בפסקה 99 לפסק הדין). במקרה של התובעים (כאן) אלה בחרו להתמודד לתפקידים של "רכז בכיר" או "ראש ענף" שבאותה עת היו בהתאם להחלטת המדינה תפקידים במתח דרגות הנע בין 36 מח"ר - 38 מח"ר ("רכז בכיר") ובין 37 מח"ר ל- 39 מח"ר (ראש ענף"). מתח הדרגות של כל משרה ומשרה לא נקבע מראש לפי הנתונים האישיים של העובד אלא לפי דרישות התפקיד, מאפייניו ותחומי האחריות הכרוכים בו (פסקה 3 לפסק דין אייל חיון), וגורמים שונים (ביניהם מרקוביץ') היו מוסמכים לקבוע את מתח הדרגות של כל משרה ומשרה.
2. במילים אחרות, טענת התובעים כי פסק דין אייל חיון אינו רלבנטי או אינו חל עליהם מאחר שלפי האמור בו הודעת הנציב לא נועדה לחול על עובדים המועסקים בחוזה 587 במשרות שאינן דורשות השכלה אקדמית ואילו התובעים כאן היו בעלי השכלה אקדמית עת נקלטו ולכן הודעת הנציב רלבנטית להם, אין בה ממש.
3. מסקנה זו אינה עולה מהאמור בפסק הדין אייל חיון שרק ציין כי מאחר שהעובדים לא היו בעלי השכלה אקדמית או ניסיון קודם, ממילא לא יכלו להתקבל למשרות במתח הדרגות המפורט בהודעת הנציב (39 מח"ר ומעלה), ובזכות הוספת דרגות 36 מח"ר – 38 מח"ר יכלו עובדים אלה להתמודד לתפקידים "שלא חייבו" השכלה אקדמית או ניסיון קודם.
4. הנה כי כן, ניסיון התובעים לשוות לתביעה דנן גוון שונה מיתר ההליכים שהתנהלו במקביל לתיק זה, אין בו ממש. כאמור, התובעים מתעלמים בתגובה מטעמם מכך שהטענות שלהם בנוגע לזכאות שלהם וכן למשמעות של הודעת הנציב והפרשנות של הוראותיה – נדחו בפסק הדין אייל חיון, וכי נשמט הבסיס לתביעתם.
5. בהתאם לפסיקה הכלל בדבר השתק עילה קובע, כי בית המשפט לא יזקק לתביעה נוספת בין בעלי דין או חליפיהם מקום שתביעה קודמת בין אותם בעלי הדין, המבוססת על אותה עילה, נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. הלכה זו תחול גם מקום שאין מדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, אך הוא בעל זיקת עניין לדיון הקודם או שהוא חליפו של מי שהיה בעל דין (כאמור בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 91; ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח, פ"ד נה(4) 18).
6. ביסוד עקרון זה עומד האינטרס הציבורי וכמותו אינטרס בעלי הדין, כי יהיה סוף להליך המשפטי בשל אותו עניין (בר"ע (ארצי) 15310-11-12 גדעון גולדפינגר נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ (15.1.2013)).
7. התובעים כאן הם, לכל הפחות, בעלי זיקת עניין לתובעים שהיו צד להליכים מושא פסק דין אייל חיון. גם התובעים כאן הועסקו על ידי המדינה באותו חוזה (חוזה 587) וביקשו כי ישולמו להם הפרשי שכר מכוח אותה עילה ולפי אותה פרשנות להודעת הנציב. משכך, והואיל וטענות התובעים (כאן) מבוססות על אותן טענות שנידונו בפסק דין אייל חיון והוכרעו שם לגופן, אין מקום לדון שוב בתביעה נוספת באותו עניין והם מושתקים.
8. משקבענו כי מתקיים מעשה בית דין מסוג "השתק עילה", התייתר הצורך לדון בבקשה לניתוב התיק למותב אחר או בבקשה למתן ארכה לצורך הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה.
9. סוף דבר – התביעה נדחית.
10. התובעים יישאו בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ב, (16 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. כמפורט גם בפסקאות 16 – 27 לפסק דין אייל חיון. ↑

2. התביעה המקורית הוגשה מטעם 41 תובעים וביום 10.7.2018 הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו צורף התובע מס' 42 – מר דניאל שר. ↑

3. כאמור בסעיפים 4 ו-14 וכן סעיפים 178 – 193 לכתב התביעה המתוקן. ↑

4. כאמור בסעיפים 9 – 13, 59 – 79 וכן סעיפים 139 – 156 לכתב התביעה המתוקן. ↑

5. כאמור בסעיפים 80 – 83 לכתב התביעה המתוקן. ↑

6. כאמור בסעיפים 84 – 102 לכתב התביעה המתוקן. ↑

7. כאמור בסעיפים 103 – 109 לכתב התביעה המתוקן. ↑

8. כאמור בסעיפים 110 – 117 לכתב התביעה המתוקן. ↑

9. כאמור בסעיפים 119 – 131 לכתב התביעה המתוקן. ↑

10. כאמור בסעיפים 133 – 138 לכתב התביעה המתוקן. ↑

11. כאמור בסעיף 197.4 לכתב התביעה המתוקן. ↑