1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 6/9/17 ("הוועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת נכות צמיתה בשיעור 51% מיום 1/11/16 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2. ביום 6/9/17 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה באורטופדיה ומומחה ברפואה פנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת, עיינה במסמכים הרפואיים ורשמה את טיעוני הערר מפי ב"כ המערערת. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, וקבעה את דרגת נכותה הרפואית המשוקללת בשיעור 51%, לפי הפירוט הבא:

20% נכות בגין COPD, לפי פריט ליקוי 5(1)(ב).

10% נכות בגין עמוד שדרה צווארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

10% נכות בגין גב תחתון, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

5% נכות בגין CTS ימין, לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(I).

20% נכות בגין מצב לאחר ניתוחים, לפי פריט ליקוי 14(1)(ג).

טענות הצדדים

4. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בקביעת הנכות בגין מחלת ריאות. לפי הטענה, המערערת סובלת ממחלת ריאות בחומרה קשה, והוועדה התעלמה מהתיעוד הרפואי שהוצג לה.

5. לטענת המשיב, המערערת נבדקה על ידי מומחה ברפואה פנימית, אשר בחן את התיעוד הרפואי והתייחס לתלונות המערערת. נטען עוד, כי לא הוצג לוועדה מסמך רפואי המעיד על COPD בדרגת חומרה קשה, ולכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

7. לטענת המערערת, היה על הוועדה להתייחס למסמך רפואי ממרכז רפואי מאיר, מיום 23/1/17, בו נרשם "COPD קשה". דין הטענה להידחות. מסמך רפואי זה עמד לעיון הוועדה, כעולה מרשימת המסמכים שפורטו בסעיף 3 לפרוטוקול הוועדה. כפי שטען המשיב, המערערת נבדקה מבחינה פנימית, וממצאי הוועדה תוארו בהרחבה בסעיף 7 לפרוטוקול, לאמור: כניסת אוויר תקינה לשתי הריאות; חירחורים גסים מפושטים על שתי הריאות שמשתנים עם שיעול. על יסוד הרישומים הרפואיים קבעה הוועדה, כי מדובר ב-COPD קל עד בינוני, וזאת בין היתר בהתבסס על בדיקת רופא ריאות, ד"ר דוד שגב, מיום 16/5/17. למערערת נקבעה נכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 5(1)(ב), בגין דלקת כרונית של הסמפונות עם שיעול וכיח במשך תקופות שונות,עם קוצר נשימה קל אחרי מאמץ או התרחבות הסמפונות בצורה קלה. יובהר: לא הוצגו מסמך רפואי או בדיקת ריאות הסותרים את קביעת הוועדה בנוגע לחומרת המחלה. המסמך מיום 23/1/17 אליו הפנתה המערערת בטיעוניה הוא מסמך מרפאת עמוד שדרה, החתום על ידי מומחה באורטופדיה, אשר כאמור עמד לעיון הוועדה, ואין בו כדי להצביע על טעות משפטית במסקנתה של הוועדה.

8. משלא הציגה המערערת תיעוד רפואי המעיד על מחלת סמפונות בדרגת חומרה קשה, באופן המצדיק הענקת נכות גבוהה יותר או יישום פריט ליקוי אחר מזה שיישמה הוועדה, הרי שלא הצביעה על סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין הממצאים הקליניים שמצאה הוועדה לבין פריט הליקוי שיושם. על כן, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר

9. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

10. אין צו להוצאות.

11. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום י"ב תשרי תשע"ט, 21 ספטמבר 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.