לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' הרשם הבכיר י. סולומון) אשר ניתן במסגרת ת"ק 10316-07-17 ביום 31.10.17.

המערער עתר בפני בית המשפט קמא לחיוב המשיבות בפיצוי בגין נזק אשר נגרם לו.

לטענתו, ביום 16.2.17 קיבל הודעה ממשיבה 1 לפיה עליו לשלם 100 ₪ קנס, כך לטענתו, בגין קבלת חבילה שערכה 550 ₪. המערער יצר קשר טלפוני עם משיבה 2 והסביר כי ערך החבילה 135 ₪ בלבד ואף שלח הודעת דואר אלקטרוני אליה צירף את חשבונית תכולת החבילה. על פי דרישת משיבה 2, החזיר, באמצעות משיבה 1, את החבילה, בצירוף טופס ערעור עם העתק חשבונית הרכישה, אולם חבילה זו, כך נמסר לו, מעולם לא מצאה את דרכה בחזרה אל המשיבה 1.

חלפה חצי שנה. החבילה, כך נמסר למערער, לא שבה אל משיבה 2 אך גם לא הוחזרה אל המערער.

מכאן התביעה.

לאחר שהוגשה התביעה, כך אישר המערער כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הושבה החבילה לידיו.

בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה, כך עולה מפרוטוקול הדיון. בהתאם לכך, ניתן פסק דין במסגרתו קיבל המערער פיצוי בסך של 165 ₪ מן המשיבה 1 ואילו התביעה נגד משיבה 2 – נדחתה.

בבקשת רשות ערעור זו טוען המערער כי למעשה, לא בוצע כל בירור עובדתי בבית המשפט קמא, בית המשפט קמא לא בחן את העובדות לעומק ולא דרש כל הסבר מנציגי המשיבים אשר התייצבו לדיון. את דבריו היפנה ביתה משפט קמא אל המערער בלבד והוא חש כי לא נעשה צדק וכי הערות בית המשפט קמא ביחס לטענותיו ולעצם התביעה, אינן מוצדקות.

בבקשה אשר הוגשה לפני אין כל התייחסות לכך שפסק הדין קמא ניתן בהסכמה, בפשרה. עיון בתיק קמא מלמד כי גם לא הוגשה כל בקשה לתיקון פרוטוקול או הסתייגות כלשהי הנוגעת למהלך הדיון כפי שבא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון.

אחר עיון בבקשה ובתיק קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא תגובה מאת המשיבים, זאת בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

ראשית, התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין אשר ניתנו בבית המשפט לתביעות קטנות, היא במשורה ובמקרה זה שהובא בפניי, כפי שיובהר מיד, לא מצאתי נימוק המצדיק התערבות.

שנית, עסקינן בפסק דין אשר ניתן בהתאם להסכמה בין בעלי הדין. לא ראיתי בעניין זה כל טענה מצידו של המבקש ועל כן, איני מוצאת כל טעם אשר עשוי להצדיק התערבות בפסק דין אשר משקף את הסכמת הצדדים.

שלישית, גם לגוף העניין, סכום הפיצוי אשר עליו הוסכם, מתיישב גם עם הוראות הדין, בפרט האמנה הרלוונטית, כאשר בענייננו, כפי שעולה מן התיק קמא, החבילה הושבה, אמנם באיחור ניכר, לבעליה.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא נדרשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.