1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 3,803 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 31/10/2016 שהתרחשה ברח' זבולון המר בפתח תקווה (להלן : "התאונה").
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה בעת שרכב הנתבעת סטה בחוסר זהירות מנתיב נסיעתו ופגע בצידו אחורי שמאלי של רכב התובעת.
3. על פי הנטען בכתב ההגנה, התאונה ארעה בעת נסע רכב הנתבע בנתיב נסיעה אמצעי כדין, לאחר שוידא כי נתיב הנסיעה הימני פנוי החל בביצוע מעבר התיישר בנתיב זה, או אז הגיח רכב התובעת מהנתיב הימני ביותר, סטה באופן פתאומי לנתיב רכב הנתבע וכתוצאה מכך ארעה התאונה.
4. היום התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון והכרעה:

1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב') לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
2. אין חולק כי ארעה התאונה אך יש מחלוקת באשר לאחריות לתאונה ולנזק -המחלוקת בענייננו היא מחלוקת עובדתית. במצב כזה נדרשת הערכאה הדיונית "לשקול גרסה מול גרסה ולקבוע איזה מהן אמינה יותר בעיניו" (ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן, (16.2.04)).
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו בפני , אני נוטה לקבל כגרסה אמינה יותר את גרסת הנתבע ולהעדיפה על פני גרסת נהג התובעת , הן באשר לאופן התרחשות התאונה והן בעניין הנזק. עדותו בפני הייתה אמינה ועקבית ובה חזר על האמור בהודעה שנמסרה מטעמו סמוך למועד התחרשות התאונה ותאמה את מנח הרכבים לאחר התאונה כפי שהם מופיעים בתמונות שהוגשו לעיון בית המשפט(נ/1).
4. בנוסף לאמור לעיל, התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק. אציין, כי חוות הדעת הוגשה כעבור מס' חודשים מיום התרחשות התאונה. ב"כ הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה בשל ניתוק קשר הסיבתי שנגרם בשל חלוף מועד עריכת חוות דעת השמאי (18.3.2017) מיום התרחשות התאונה (31.10.2016).
5. אכן, בהתאם להלכה הפסוקה, בתביעות רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להיערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה (ראה, ע"א (ת"א) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (23.11.2015); בר"ע (ת"א) 1035/05 יניב הדר נ' אבוטבול מירית (03.01.2006).
6. לפי מיטב התרשמותי, לא הוכח שהנתבע הוא הנהג שגרם לנזק הנטען כאמור בדו"ח השמאי מטעמה, הנתבע טען מיד לאחר התרחשות התאונה, כי הנזק שנגרם לרכב התובע, לא נגרם כתוצאה מהתאונה ואף טען כי קיים פער בגובה הרכבים. גרסתו זו עלתה, אף בהודעה שהגיש התובע לחברה המבטחת מטעמו.

1. נוכח האמור לעיל, ולאור התרשמותי הנ"ל מהעדים, ובשל העובדה כי חוות הדעת עליה מבקשת התובעת להסתמך, נערכה כחלוף מספר שנה לאחר מועד קרות התאונה- אין כל אפשרות לסמוך על חוות הדעת להוכחת גובה הנזק, בשל פרק הזמן הארוך שחלף בין מועד התאונה ובין מועד עריכת חוות הדעת ועל כן התביעה נדחית.

התוצאה

1. אשר על כן, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 350 ₪ ובשכ"ט בא-כוחו בסכום של 1,800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

מזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.