האם הפסקת ייצוגו של עו"ד, בנסיבותיו של תיק זה, מזכה אותו בתשלום שכ"ט על פי תוצאות ההליך.

העובדות וטענות הצדדים

1. ביום 11/6/14 שכרה הנתבעת יחד עם בעלה לשעבר מר טומי עפרי והגב' סמדר עמר (בתה של המנוחה, רות דוד עמר ז"ל - להלן: "המנוחה") את שירותיו של התובע כעו"ד, לפיו האחרון ייצג אותם בענייני ירושה בבית המשפט לענייני משפחה.
2. הייצוג נדרש בשל התנגדות בנה של המנוחה, מר דוד עמר, לצוואה שכתבה המנוחה ולפיה הורישה לנתבעת 25% מדירת המגורים שלה.
3. הסכם שכה"ט שנחתם בין הצדדים (נספח ב' לתצהיר התובע) הגדיר את הטיפול הנדרש:

"ייצוג בענייני ירושה לרבות בכל הקשור והסובב בעניין דירת המנוחה גב' רות עמר ככל שהדברים קשורים לירושת נכס זה, כמו כן הגנה מפני סילוק יד בדירה".

באשר לגובה שכה"ט סוכם כדלקמן:

א. "סך 20,000 ₪ במעמד חתימת הסכם זה ללימוד התיק, בחינת המסמכים, התאמת חוק ופסיקה וכל הכנה אחרת הנדרשת (להלן: "דמי פתיחת התיק"). הסכום שישולם במעמד החתימה על הסכם זה לא יוחזר, גם אם יחדל עורך הדין לייצג את הלקוח/ה מסיבות התלויות בלקוח/ה ו/או בהוראת הלקוח/ה, ובתנאי שנעשתה פעולה כלשהיא בתיק ע"י עורך הדין".

ב. "בנוסף לדמי פתיחת תיק, ישולם שיעור של 10% מכל סכום שייפסק ו/או יתקבל עבור הלקוח/ה ו/או יופחת מתביעה ו/או דרישה אשר הוגשה כנגד הלקוח/ה, הכל לפי העניין שנמסר לטיפולו של עורך הדין, כמפורט במהות הטיפול הנדרש"

1. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 16/6/14 חתמו הצדדים על נספח ממנו עולה כי בנוסף לאמור "ישלמו הנ"ל סך של 10% מערך חלקיהם בדירה + מע"מ...".
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל ע"ח שכה"ט סך של 20,000 ₪ אשר לא הוחזרו.
3. במסגרת הייצוג הגיש התובע כתבי הגנה ותגובות לבקשות שעמדו על הפרק שעניינן:

התנגדות לבקשה לקיום צוואה,

בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני,

תביעה לדמי שימוש ראויים שהוגשה נגד עפרי טומי,

תביעה לסילוק יד ממקרקעין,

תביעה למתן צו מניעה קבוע מתן חשבונות וגילוי מסמכים

בקשה למתן צו עשה להזמנת מסמכים מעדים ולגילוי מסמכים.

כמו כן התייצב התובע לדיון שהתקיים ב-4/12/14. באותו דיון בהסכמת הצדדים מונה שמאי מקרקעין שיחווה דעתו ביחס לשווי הנכס ודמי השימוש הראויים.

השמאי העריך את הדירה בשווי של 1.4 מיליון ₪.

1. לאחר קבלת השומה נקבע דיון נוסף ליום 1/2/15, לאותו דיון הגיעה הנתבעת עם עו"ד מטעמה ועל כן בראשית הדיון שוחרר התובע מתפקידו.
2. למעשה תקופת הייצוג ע"י התובע הייתה מיום 11/6/14 המועד בו חתמו הצדדים על הסכם שכה"ט ועד ליום 1/2/15, מועד הדיון אליו הגיעה הנתבעת מלווה עם עוה"ד אחרת מטעמה.
3. בסוף ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה במשך כשנתיים וחצי נוספות לאחר פיטורי התובע, ביום 15/6/17 הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה שלפיו הנתבעת תקבל סך של 300,000 ₪ בגין כל ההליכים המתנהלים בבית המשפט וכן טענות נוספות שמקורן ביחסי העבודה בין הנתבעת לבין המנוחה.
4. התביעה דנן הוגשה בגלגול שלישי ע"י התובע, אשר הגיש תחילה תביעה כספית שנמחקה בהסכמת הצדדים (ת"א 31665-03-15), לאחר מכן הוגשה המרצת פתיחה ע"י התובע (ה"פ 47045-12-15), הליך שנמשך שנתיים ובסופו של יום נמחק אף הוא ולאחר מחיקתו הגיש התובע התביעה דנן, שעניינה זכאותו לקבל 10% מערך חלקה של הנתבעת בירושה ע"פ הצוואה הנדונה, דהיינו 10% מה-300,000 ₪.
5. הנתבעת טוענת כי לאחר שפיטרה את התובע הוא אינו זכאי לכספים נוספים.

רקע משפטי להפסקת ייצוג של עו"ד ע"י לקוח

1. ההלכה בעניין הזכות להפסקת ייצוג נקבעה בפסק הדין בע"א 136/92 בייניש- עדיאל- עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (להלן: "בייניש-עדיאל") בו נקבע כדלקמן (בעמ' 124):

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו."

1. בהמשך בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.08, פורסם בנבו) חודדה ההלכה שנקבעה בעניין בייניש-עדיאל, כך שהפסקת התקשרות בין הלקוח לעוה"ד תהיה אמנם עדיין אפשרית, ובלבד שסיבת הפסקת ההתקשרות היא סיבה הוגנת ונעשתה בתום לב. רק אז לא יחויב הלקוח בפיצויי ציפייה.

ובזאת הלשון- "דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד".

1. הנה כי כן, ככל שמדובר בהפסקת ייצוג בתום לב אין מקום לפסוק פיצויי ציפייה, אלא לכל היותר שכר ראוי.
2. בעניינינו לא טען התובע כי מגיע לו שכר ראוי ואף לא ניסה להוכיח גובה שכר זה (וככל הנראה לא בכדי, מאחר וקיבל תשלום של 20,000 ₪) , אלא לטענתו מגיע לו השכר שהיה אמור להתקבל ע"פ ההסכם.

השאלות במחלוקת

1. השאלה המרכזית בהליך זה היא האם הפסקת ייצוגו של התובע נעשתה בתום לב ואזי אין מקום לפסוק לתובע את שכה"ט שהיה מגיע לו בגין ייצוג הנתבעת, לו היה ממשיך לייצגה עד לסיום ההליך.
2. שאלה נוספת מתעוררת רק במידה וייקבע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בפיטוריה את התובע. אז יש לברר האם הכספים שקיבלה בפשרה אליה הגיעה עם מר דוד עמר, כמפורט לעיל, הינם בגין ענייני הירושה ואזי מגיע לתובע שכר בגינם או, כטענתה הכספים שולמו לה בגין יחסי העבודה שלה עם המנוחה ואזי בכל מקרה התובע אינו זכאי לתשלום שכ"ט בגין רכיב זה ע"פ ההסכם.
3. ייאמר כבר כעת כי הצדדים האריכו שלא לצורך הן בתצהירים מטעמם והן בסיכומים ביחס למהות הכספים שקיבלה הנתבעת בפשרה.

דיון והכרעה

1. הנתבעת פירטה בתצהירה את סיבת התקשרותה עם התובע:

"בעלי לשעבר הוא זה אשר שכר את שירותיו של התובע והביא אותי למשרדו וקישר בינינו. הוא היה קרוב לתובע, לקוח ותיק אצלו ואני באותה התקופה סמכתי על בעלי והלכתי אחריו בלי לשאול שאלות..." (סע' 27 לתצהירה)

ובהמשך פירטה את הסיבה להפסקת ייצוג התובע: "הנסיבות אשר הובילו אותי להחליף ייצוג היה חוסר אמון בתובע כבא כוחי שמאז שאני ובעלי לשעבר נפרדנו, הבנתי כי איני יכולה לסמוך עליו ולבטוח בו שייצג את האינטרסים שלי וההתנהלות שלו לפני הדיון שבו הכריח אותי לחתום על הנספח רק הבהירו לי שאיני מעוניינת ביחסי כוחות שכאלו" (סע' 40 לתצהירה).

1. עדותה של התובעת התחזקה בחקירתה הנגדית אשר במהלכה טענה באופן קוהרנטי ומהימן כי הסיבה שהביאה לפיטורי התובע היא עובדת ייצוגו את בעלה לשעבר וחוסר אמון בו בשל כך: "אני נגד הבעל שלי. אנחנו מתגרשים. זה עו"ד ראשון שלו. לא נעים לי ולא מסתדר לי ולא נוח לי ולכן אמרתי שאני חייבת לרדת מזה, הוא ימשיך איתו ואני עם עו"ד אחד, זו זכותי. לא יכול להיות שאני אמשיך עם עו"ד שלו ואני נגד בעלי לשעבר" (עמ' 19, שו' 23-25).
2. גם כשעומתה הנתבעת עם העובדה שהתובע מייצג את בעלה לשעבר בעניין אחר ולא בענייני הגירושין שלהם הבהירה "לא, אתם מדברים ביחד, גם בפרטיות. באמת לא נעים לי. אתה אמרת קודם ואתה שואל אותו למה התגרשנו. בגלל גיור. אני לא רוצה. אני מבקשת סליחה אבל זה לא נוח לי להיות אתך ואתה איתו..." (עמ' 19, שו' 28-29).
3. ואכן בחקירתם הנגדית של עדי התובע התברר כי בעלה לשעבר של הנתבעת, מר טומי עופרי, היה עוד קודם להליך זה בביהמ"ש למשפחה, לקוח של התובע וכי האחרון ייצג וממשיך לייצג אותו בתביעה שיש לו נגד אימו (על כך העידו התובע וכן העדים מטעמו- עו"ד אלון ידידיה דיין, טומי עופרי והדוד מר דני נגר).
4. תחושת חוסר הנוחות של הנתבעת מהמשך ייצוגה ע"י מי שמייצג את בעלה לשעבר קיבלה ביטוי מחזק דווקא בעדותו של התובע עצמו, כאשר ניכר היה מעדותו של התובע כי הוא מצוי בענייניהם הפרטיים של בני הזוג, למרות שאינו מייצג מי מהצדדים בהקשר זה.

כך למשל העיד התובע: "לאור המדיניות של הפרדת רכוש מוחלטת שהייתה בין טומי לבין רושל, היו שני חשבונות נפרדים כספיים ולא ערבבנו בין החשבונות שלהם, ככל הנראה ראו בנישואין אלה אולי זמניים ואולי בתנאי שהיא תתגייר ולכן גם משטר הרכוש היה כזה. אני יודע כי זה סופר לי על-ידי טומי, שהוא מחכה שהיא תתגייר והוא עדיין לא סגור לחלוטין. בעצם אלו היו נישואין על תנאי. מעבר לכך, המשטר הרכושי, הוא סיפר לי את זה ביחסינו כלקוח ועו"ד. אני לא יודע אם זה בנוכחותה של הנתבעת או לא. הם היו באים יחד. יצא לי לדבר איתו גם לבד. הוא סיפר לי הכל, שהיא אמורה להתגייר ואם לא הוא לא ימשיך איתה" (עמ' 17, שו' 6-12).

וכן "אני יודע את זה שהייתה הפרדת רכוש מטומי, היו חשבונות נפרדים. היה חשבון אחד משותף אך לא היה החשבון שממנו יצא הכסף" (עמ' 17, שו' 19-20).

כן ידע התובע על כך שלשניים היה תיק להתרת נישואין (עמ' 17, שו' 14).

1. הנה כי כן דווקא המידע הפרטי הרב שהיה בידיו של התובע, בדבר ההסדרים הרכושיים של בני הזוג וכן הסיבה להתרת הנישואין בשל העדר גיור, מחזק את תחושת חוסר הנוחות כפי שתוארה ע"י הנתבעת.
2. ודוק יצויין כי מדובר בנתבעת שהייתה עובדת זרה של המנוחה, אינה שולטת בקריאת השפה העברית וגם השיח שלה אינו ברמה גבוהה. ברור מהתנהלותה כי סמכה על בעלה ועל הדוד שלו מר דני נגר, אשר הם אלה שהיו איתה אצל עוה"ד והם הביאו אותה אליו מלכתחילה, ורק סביר הוא כי כאשר הנישואין בין בני הזוג עלו על שרטון, לא תרצה הנתבעת להמשיך ולהיות מיוצגת ע"י בא כוחו של הגרוש שלה.
3. תחושה זו של חוסר נוחות של הנתבעת מהתובע, שהביאה אותה לפיטוריו של התובע הינה סבירה ולגיטימית וניכר כי פיטורי התובע נעשו בתום לב.
4. אינני מקבלת את טענת התובע כי הנתבעת זגזגה בין טענות חלופיות כך שפעם הסיבה להפסקת הייצוג הייתה מאחר שהוא מייצג את הגרוש שלה ופעם מכיוון שהחתים אותה על מסמך תוך אילוץ בטרם כניסתם לאולם בית המשפט.

טענת הנתבעת כי הוחתמה על מסמך טרם כניסתה לדיון הייתה רק דוגמא לחוסר האמון בתובע ולא היוותה את הסיבה העיקרית לפיטורין.

הסיבה לפיטורין הייתה, כפי שנאמר בתצהירה ובחקירתה הנגדית חוסר האמון שחשה כלפי התובע בשל כך שבעלה לשעבר הוא זה שהביא אותה אליו בשל ייצוג קודם שלו על ידו, שנמשך עד היום וחוסר הנוחות שחשה בשל כך.

1. לא מצאתי גם כל ממש בטענת התובע כי יש ללמוד על חוסר תום הלב בפיטורין מכך שסיבת הפיטורין לא הוזכרה במכתב התגובה של הנתבעת לתובע טרם הגשת התביעה (נספח יא' לתצהיר התובע), שכן לא מדובר במכתב פיטורין, המכתב מהווה מענה לדרישת תשלום שכ"ט שדרש התובע, שנדחתה ע"י הנתבעת ולא הוזכרה בו סיבת הפיטורין, אשר טרם הייתה שנויה במחלוקת.
2. כך הם הדברים ביחס לתביעות הקודמות שהוגשו ע"י התובע ובהן עיקר המחלוקת הייתה האם קמה לתובע זכות לקבל שכר כלשהו, כאשר הנתבעת טרם קיבלה כספים כלשהם מהירושה.
3. לנוכח הדברים המתוארים, מצאתי כי גרסת הנתבעת ביחס לסיבת פיטורי התובע הייתה גרסה מהימנה ובוודאי מתאימה לתחושה הסובייקטיבית של הנתבעת- תחושה אישית המלמדת על חוסר אמון.
4. בנסיבות העניין, אני קובעת כי היחסים הופסקו בתום לב ואזי ובהתאם להלכות האמורות אין מקום בענייננו לפסוק לתובע שכה"ט שהיה צפוי לקבל לו היה ממשיך לייצג את הנתבעת עד לסיום ההליך.

סיכום

1. לאור האמור, אין מקום לקבוע לתובע שכ"ט נוסף וע"כ התביעה נדחית.
2. נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי כי יש לדון בשאלת מהות הכספים שקיבלה הנתבעת בפשרה.
3. אציין כי התביעה כללה רכיב נוסף של הוצאות, אולם רכיב זה נזנח הן בתצהירים מטעם התובע והן בסיכומיו וע"כ התביעה בגין רכיב זה נדחית.
4. בהתחשב בתוצאת ההליך, בתביעה המיותרת כאשר מלכתחילה בכתב ההגנה מבהירה הנתבעת את סיבת פיטוריו של התובע, בהיקף הראיות שנשמעו כאשר מרבית העדויות מטעם התובע,

היו מיותרות והאריכו שלא לצורך את ההליך, מחייבת התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.