ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת אילונה אריאלי בתא"ק 18283-07-17

1. בתביעה שהגישו המערערים בבית משפט זה הם תיארו, כי רכשו מן המשיבה 1 כברת קרקע בבקעת הירדן. לטענתם – בתמורה לקרקע הם קיבלו חמישה שיקים בסך כולל של 5.5 מיליוני דולר המשוכים על ידי המשיבה 1. נוסף על כך הם טענו, כי המשיבה 2 ערבה בכתב לקיום התחייבותה של המשיבה 1 בהסכם המכר. בתביעתם הם ביקשו לחייב את המשיבות בסכום המשתווה לתמורה בגין הסכם המכר.

2. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המערערים בקשה ליתן צו עיקול זמני על כספים של המשיבה 2 המוחזקים בידי מדינת ישראל. צו עיקול זמני ניתן במעמד צד אחד, ולאחר דיון במעמד הצדדים בוטל הצו, בהחלטת הרשמת, כב' השופטת א' אריאלי, מיום 6.10.2017. בהחלטתה מטילה כב' הרשמת ספק בקיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה 2, ומכל מקום לא השתכנעה כב' הרשמת בקיומו של חשש להכבדה על המערערים לבצע את פסק הדין שיקבל את התביעה.

3. על ההחלטה המבטלת את צו העיקול הזמני מופנה ערעור שהגישו המערערים, שבהודעת ערעורה ארוכה ומפורטת פרשו לפניי את כל אשר נטען בפני כב' הרשמת.

4. לאחר שעיינתי בכלל החומר שלפניי, לא מצאתי ממש בערעור. פסיקתה של כב' הרשמת מקובלת עליי, על הנמקתה המפורטת מאוד. בקצירת האומר אציין, כי כרשמת סבור אף אני, כי קלושים סיכוייה של התביעה להתקבל, לכל הפחות בכל הנוגע למשיבה 2, משום הספקות שהעלתה כב' הרשמת בהחלטתה. לא ברור כלל ועיקר מדוע תתחייב המשיבה 2 לערוב לקיום התחייבויותיה של המשיבה 1 כלפי המערערים, כאשר הן המערערים והן המשיבה 1 הם גורמים פרטיים, שעל פני הדברים אין להם כל קשר עם המשיבה 2. לכן, התכחשותה של האחרונה לחתימה על מסמך ההתחייבות/ערבות, הינה סבירה יותר מטענתם של המערערים כי המסמך נחתם על ידי גורם מוסמך של המשיבה 2. לכך אוסיף, כי הנני מקבל גם קביעת כב' הרשמת, לפיה לא מתקיים חשש בדרגה הראויה, לכך שהמשיבה 2 לא תקיים אחר פסק דין שיינתן בתביעת המערערים, אם תתקבל.

5. סוף דבר, הנני דוחה את הערעור.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.