לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

ביום 30.12.16 נרשם דוח שעניינו נהיגה במהירות מופרזת ע"ש חברת "קל אוטו בע"מ". הדוח הוסב ע"ש המבקש ביום 19.2.17. המבקש היה רשאי להודיע על רצונו להישפט בגין הדוח עד 18.6.17. בבקשתו מציין המבקש כי ביום 27.12.16 החל לנהל עסקיו במסגרת תאגיד (להלן: "החברה"). הוא עותר להאריך לו את המועד להישפט לצורך הסבת הדוח ע"ש החברה שהקים. לטענתו דחיית הבקשה תגרום לו עיוות דין שכן הוא יורשע בעבירה שראוי היה להרשיע בגינה את החברה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לדחות את הבקשה.

תאגיד הוא יציר כפיו של הדין. ככזה הוא אינו נוהג ואינו מסוגל לנהוג ולעבור אגב כך עבירות תעבורה. אמת, לא אחת נרשמים דוחות לכלי רכב הרשומים ע"ש תאגיד ולא אחת מורשעים בדין תאגידים בעבירות תעבורה. אך זאת, ראוי להדגיש, כאשר ברור כי לא ניתן לאתר את האדם שנהג ברכב בעת העבירה שאז אין מנוס מהרשעת התאגיד בעבירה מכוח היותו בעלים רשום ברכב (סעיף 27ב לפקודת התעבורה). למרות זאת, תכלית ההליך הייתה ועודנה לנסות לרדת ככל האפשר לחקר האמת ולמצוא את הנהג שנהג ברכב על מנת שמי שחטא ייתן את הדין על חטאו ועל מנת שתאגיד לא יהפוך עיר מקלט לעוברי עבירה. תכליות אלה - לפיהן ראוי למנוע עיוות דין הנובע מהרשעת האחד בשל עבירה שעבר אחר וראוי לנסות ככל האפשר לרדת לחקר האמת על ידי איתור עובר העבירה האמתי לצורכי הרתעה וגמול- עומדות גם ביסוד הליך זה בהיותו "שער הכניסה" להליך הפלילי.

על רקע האמור הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. תכלית הבקשה היא להאריך למבקש את המועד רק על מנת להסב את הדוח ע"ש חברה. זאת בשעה שברור כי החברה אינה מסוגלת לנהוג ובוודאי שאינה מסוגלת לבצע את העבירה שבה מבוקש למעשה להרשיעה בדין. הבקשה עשויה כמובן לשרת את האינטרס של המבקש אך היא איננה משרתת את האינטרסים עליהם עמדתי לעיל. קבלת הבקשה איננה משרתת את חקר האמת. היא יוצרת במכוון פיקציה לפיו תאגיד – שאינו מסוגל לנהוג – הוא שיורשע בעבירה בעוד המבקש - שעל שמו נרשם הדוח איננו טורח לכפור בתצהירו כי נהג ברכב בעת העבירה – יצא פטור. קבלת הבקשה גם הופכת את החברה לעיר מקלט לעוברי עבירה, תהא זהותם אשר תהא.

אשר על כן לא שוכנעתי כי תכלית הבקשה מצדיקה להיעתר לה. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.