פתח דבר

1. עסקינן בתביעה לסילוק יד הנתבע במקרקעין, בטענה של הסגת גבול.
2. התובע הינו הבעלים הרשום של 593.70 מ"ר בחלקה 217 גוש 10368, מאדמות בסמת טבעון (להלן: "מגרש התובע",ו-"החלקה", בהתאמה). הנתבע הינו הבעלים הרשום של 642.50 מ"ר באותה חלקה (להלן: "מגרש הנתבע").

לשני המגרשים גבול משותף. במגרש הנתבע קיים מבנה מגורים בבעלותו ובחזקתו, בעוד שמגרש התובע עודנו ריק מבניה למעט אותה בניה/סככה כנטען בתביעה.

טענות התובע בתמצית

1. הגם שהבעלות רשומה כבעלות משותפת, בעת רכישת המקרקעין מהבעלים הרשום (אותו אדם שמכר לשני בעלי הדין), גבולות שני המגרשים הוגדרו בהתאם לתשריט זהה שצורף לשני הסכמי המכר כחלק מהסכמי המכר.
2. הנתבע הסיג גבול מגרש התובע בכך שהציב בתוך מגרש התובע "קרוואנים וציוד" (סעיף 6 לכתב התביעה).

בעקבות כך פנה התובע אל הנתבע במטרה להפסיק את הפלישה ולסלק את ידו מחלקתו, אך לשווא.

טענות הנתבע בתמצית

1. מדובר בבעלות משותפת במקרקעין, שלא בוצעה בה חלוקה מאושרת ומוסכמת על כל

הבעלים הרשומים, בעוד תשריט החלוקה הנטען אינו אלא הצעת חלוקה, שלא אושרה ולא נחתמה ע"י הבעלים הרשומים.

1. אין להיעתר לסעד המבוקש בכתב התביעה, משלא צורפו השותפים הנוספים הרשומים כבעלי זכויות בחלקה, ואשר זכויותיהם הקנייניות עלולות להיפגע.
2. הנתבע עשה ועושה שימוש בחלק מסויים בחלקה מזה שנים, ועוד בטרם רכש התובע את מגרשו. הנתבע, אביו וסבו, עשו שימוש באותו חלק בחלקה במשך 30 שנים. מכאן קמה לנתבע זכות הסתמכות.
3. קיים שיהוי ניכר המצדיק דחיית התביעה. לטענתו, התובע הודה בעצמו כי היה ידוע לו על הפלישה מזה יותר משבע שנים לפני הגשת תביעתו.

1. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. המדובר במקרקעין לא מוסדרים, כך שהתיישנות עילת התביעה הינה 15 שנים.

עדים וראיות

1. במסגרת שמיעת הראיות, העיד מטעם התובע: התובע בעצמו (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/1), ויוסף בדארנה, מודד מוסמך, המומחה מטעם התובע, אשר ערך חוות דעת באשר לגבולות שני המגרשים ולהסגת הגבול של הנתבע (התקבלה כראיה וסומנה /3). לחוות הדעת צורפה תוכנית חלוקה (סומנה ת/2).

מטעם הנתבע העידו: הנתבע בעצמו (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/1); אחמד סעדי, אחיו של הנתבע (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/2), ומחמוד סעדי, המוכר ממנו נרכשו שני המגרשים (הוזמן על ידי הנתבע, ללא שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו).

דיון והכרעה

1. אקדים ואומר, כי לאחר בחינת מכלול הראיות וכלל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

בטרם הכרעה בשאלה אם הנתבע הסיג גבול מגרש התובע, עלינו לקבוע את הגבול בין שני המגרשים.

גבולות המגרשים שבמחלוקת

1. אין חולק בדבר השטח הרשום של המקרקעין שבבעלות כל אחד מבעלי הדין, והדברים

נלמדים מנסח הרישום אשר צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

1. כן, אין חולק כי הבעלות בחלקה הינה בעלות משותפת של מספר רב של בעלים, ובכללם התובע הנתבע.
2. הוכח בפניי, כי התובע והנתבע, כל אחד בתורו, רכשו, את זכויותיהם בחלקה מאותו מוכר, הבעלים הרשום מחמוד סעדי (להלן: "המוכר"), וזאת בהתאם לתשריט חלוקה זהה אשר לפיו הוקצה מגרש 217/6 לתובע, ומגרש 217/7 לנתבע (להלן: "התשריט").
3. הסכם המכר של מגרש התובע צורף לתצהיר עדותו הראשית (ת/1), וממנו למדים כי הוא נערך ונחתם ב- 19/08/2010, ובו הוגדרו מפורשות גבולות מגרשו במקרקעין, ע"י סימונם ע"ג התשריט, המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר.
4. בעמוד הראשון להסכם המכר של התובע נרשם:

"...

והואיל: והמוכר מעוניין למכור לקונה חלקים אלו.

והואיל: ולפי הצעת חלוקה במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שנערכה ע"י אינג' יוסף מהנא מיום 25.11.2005 חלקים אלו מהווים חלקת משנה 217/6 בשטח נטו של 535 מ"ר. חלקת המשנה כפי שהיא מופיעה בתרשיט מצורפת להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו (חלקת משנה זו תיקרא להלן "הממכר")".

ואכן, התובע הגיש תשריט החלוקה מיום 25/11/2005 (צורף לת/1), שיש בו ללמד על גבולות מגרשו.

1. בחקירתו הנגדית העיד התובע:

"ש. האם בדקת את תכנית המהנדס לפני החתימה?

ת. יש את התכנית, אני ראיתי אותה.

ש. ובדקת שהחלקה 217/6 היא של מר מחמוד המוכר לפי ההסכם?

ת. נכון

ש. יצאת יחד עם המוכר לשטח ווידאת שזו אכן החלקה 217/6??

ת. כן.

ש. איך אתה יודע? אתה מודד?

ת. לא מודד. הוא אמר את התכנית, אני לא מודד, אני לא מהנדס. זה היה השטח, זו התכנית.

ש. יצאת איתו לשטח וראית את החלקה.

ת. כן.

ש. ראית את החתימה של מר מחמוד על התכנית?

ת. כן.

ש. אתה יודע מי ערך את התכנית?

ת. מהידוע לי מהנדס יוסף מהאנה.

ש. איך ידעת שזו חלקה 6, איך הבנת שזה השטח המסומן 6?

ת. הוא הראה לי את האדמה, לא ידעתי שזה כל זה, אני לא מהנדס או מודד, אבל זה החלקה שלי, ושהאחרון שקנה זה ג'עפר סעדי ושהוא קנה ליד, ואני לפניו, אני מספר 6.

ש. מדובר על התכנית הזו? מציג את התכנית המצורפת לתצהיר שלך.

ת. כן. זו התכנית" (עמ' 16 ש' 10 עד ש' 28).

עדות זו מלמדת כי התובע היה מודע לכך שהוא רוכש חלק ספציפי בחלקה, בכפוף להסכמות בדבר חזקתו ושימושו במגרש ספציפי, להבדיל מרכישת חלקים בלתי מסויימים.

1. זה המקום לציין שהנתבע התנהל, בניהול הגנתו, באופן תמוה ואף מנע מבית המשפט ראיות שברשותו, באופן שהדבר פועל לחובתו. במה דברים אמורים?

הנתבע בחר, משום מה, שלא לצרף לכתב הגנתו את הסכם המכר בינו לבין המוכר; ולאחר שהתמהמה, ועל-אף החלטות בית המשפט, נאות להגיש בקשה (מספר 27) לבית המשפט בתאריך 31/12/2019, לה צורף הסכם מכר מיום 27/12/2010, לפיו רכש מהמוכר מגרש 217/7 בהתאם לתשריט המהווה חלק בלתי נפרד מאותו הסכם מכר. אלא שההסכם הוגש ללא התשריט.

1. בישיבת קדם המשפט מיום 23/01/2020 הורה בית המשפט לנתבע להמציא אותו תשריט חלוקה לא יאוחר מיום 10/02/2020. על אף זאת, הנתבע נמנע לאורך כל ההליך, ללא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, מהציג אותו תשריט שעל פיו רכש את מגרשו בחלקה.

הנתבע הגדיל לעשות, משלא צירף לתצהיר עדותו הראשית מסמך כלשהו מלבד נסח רישום של החלקה.

1. עם זאת, במהלך שמיעת הראיות, ביקש הנתבע להגיש את ההסכם הנ"ל, שוב ללא תשריט, אך התובע התנגד, משום מה, והנתבע בחר לחזור בו מיד מהגשת אותו הסכם.
2. תחת זאת, ביקש הנתבע לזמן לעדות את המוכר, והלה אכן התייצב לדיון, וכבר אומר, עדותו הייתה אמינה ומהימנה עלי ביותר. התרשמתי כי למוכר לא היה אינטרס כלשהוא בתוצאות הדיון, ואף שזומן ע"י הנתבע, התרשמתי מעדות אמינה, אובייקטיבית וניטראלית.
3. עדות המוכר חיזקה טענות התובע דווקא, לפיהן גם הוא וגם הנתבע רכשו חלקים מסויימים בחלקה, על-פי אותו תשריט שהוצג ע"י התובע, ואשר אושר ע"י המוכר כי הוא הוא התשריט אשר שימש את שני הצדדים בעת החתימה על הסכמי המכר. כך העיד המוכר בחקירתו:

"ש: על סמך מה מכרת לג'עפר את האדמות, איזה חלק הוא קיבל ממך?

ת: אני מציג לבית המשפט את התכנית שעל פיה מכרתי. הקרקע הייתה מושאע. עשיתי הליך פירוק שותפות במקרקעין. המשפט נמשך שנתיים, לאחר כשנתיים נגמר כל הסיפור בהסכם. אני מכרתי גם לתובע וגם לנתבע לפי התוכנית שאני מציג לעיון ביהמ"ש" (עמ' 32 ש' 29 עד עמ' 33 ש' 3).

ועוד,

"ש: התכנית שאתה מסתמך עליה, מה התכנית הזו, מי הכין אותה?

ת: זאת תכנית שהוכנה על ידי מהנדס ושיחלק את האדמה. לפי מה שכתוב כל אחד במקומו. הסכמנו לזה, והתכנית הזאת התקבלה אצל כב' השופטת.

ש: אתה יכול להגיד לנו באיזה שנה נערכה?

ת: כתוב עליה (הערת בית המשפט: ליד חותמת המהנדס רשום תאריך: "25.11.2005")" (עמ' 33 ש' 8 עד ש' 12).

ועוד,

"ש: מכרת את 217/7 לג'עפר, אתה יכול לאשר?

ת: כן. אני מכרתי את המגרש הראשון הקיצוני לנתבע" (עמ' 33 ש' 21 -22).

חשוב להדגיש את הערת בית-המשפט שבאה בעקבות הצגת תשריט החלוקה ע"י המוכר, ושנרשמה לפרוטוקול בתום עדותו הראשית:

"הערת בית המשפט: התכנית שהוצגה לעיון ביהמ"ש על ידי העד זהה לתכנית שהוגשה על ידי התובע. ההסכם בין העד לבין התובע זהה להסכם שהוגש על ידי התובע.

ההסכם בין העד לבין הנתבע, ואשר טרם הוגש, הוצג לעיון ביהמ"ש במקור והעד נתבקש להפיק ממנו עותק ולהחזיר אותו לתיק ביהמ"ש על מנת שביהמ"ש יסמנו כמוצג".

(עמ' 34 ש' 23-27).

1. לא יכולתי שלא להביע תמיהה מהעובדה שהסכם המכר שהוצג ע"י המוכר במהלך עדותו (סומן נ/3), נערך בינו לבין הנתבע ונחתם ב- 12/12/2009 (בעוד ההסכם שצורף להודעתו הנ"ל של הנתבע, שבחר באופן תמוה שלא להגישו, תאריכו 27/12/2010). עיון בשני ההסכמים מלמד, כי השינוי המשמעותי ביניהם הוא סכום התמורה.
2. כאמור לעיל, הנתבע, טען כי הוא עושה שימוש בלעדי ומסויים במגרשו, אך לא טרח להביא ראיה כלשהיא להוכחת חזקתו הספציפית, ואף לא טרח להגיש חוות דעת נגדית, בדבר מיקומו של הגבול המשותף בין מגרשו למגרש התובע.

מאידך, יהא זה צורם ובלתי הולם לשמוע מהנתבע טענה שהתובע אינו זכאי להחזיק בחלק ספציפי במקרקעין מאחר והחלקה רשומה בבעלות משותפת, בעוד הוא עצמו טוען לחזקה ושימוש ספציפיים בחלק מסויים ומוגדר באותם מקרקעין, עליו אף הקים מבנה מגורים. זהו לכל הדעות שימוש בלתי סביר, המונע שימוש כזה משאר השותפים, ובכללם התובע.

1. מצאתי, כי שני ההסכמים שערך המוכר עם התובע והנתבע שלובים אחד בשני, וקובעים הסדר חזקה ושימוש במקרקעין לפי אותו תשריט חלוקה, המחייב את השניים, והיוצר יחסים אובליגטוריים ביניהם.
2. מהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לקבל בתשריט החלוקה שהוגש מטעם התובע (סומן ת/2), ואשר לא נסתר כלל ועיקר, כתשריט אשר משקף נכונה את הגבולות בין שני המגרשים של הצדדים.

הסגת הגבול

1. התובע הגיש חוות דעת מומחה, טאהא זידאן, מיום 5/08/2018, אשר קבע כי אכן הנתבע פלש לחלקתו של התובע, בכך שהציב בה סככה וציוד נייד (הוגשה וסומנה ת/3). המומחה צירף לחוות דעתו מפה מצבית עדכנית שנערכה על ידו (סומנה ת/2), והמבוססת על תשריט החלוקה הנ"ל (ראו עמ' 24 ש' 13 – 14). בחקירתו הנגדית המומחה מסביר הסגת הגבול של הנתבע בהתבסס על המפה המצבית (ת/2), באומרו:

"ש. איפה שטח ההשגה? מה זה ה-68 מ'?

ת. במקרא מימין יש את הטבלה, הצהוב הוא שטח הפלישה. זה הגבול לחלוקה לפי תשריט החלוקה של מהנדס מוהאנה. הכחול זה לפי תכנית התב"ע המוקטנת בצד ימין למטה, ורואים בה שיש חפיפה בין המגרשים של 68 מ', כאילו התב"ע נכנסה לגבול של התובע ב-68 מ', שזה המשולש" (עמ' 27 ש' 9 עד 14).

ועוד,

"ש. אתה מדבר על פולש. לפי המקרא זה שטח פלישה.

ת. אנחנו מדברים על המשולש הזה, החופף בין המגרשים לפי תב"ע והתכנית.

ש. מה זה חופף?

ת. חופף זה שניהם כאילו זה שייך לפי התכנית האחת למגרש 217/6 ולפי התב"ע שייך לתכנית אחרת.

ש. אז לפי מה שאתה אומר 2 השכנים פולשים? מי פלש לחלקה של השני?

ת. לפי מה שרואים פה לפי התב"ע פלשה לתכנית החלוקה.

ש. אז השטח של 68 מ', אתה אומר הנתבע פלש אליו, או שלא?

ת. לפי התכנית כן. התב"ע פלשה על התכנית ב-68 מ'"

(עמ' 27 ש' 23 עד 31).

1. בממצאי חוות דעתו קבע המומחה, כי:

"סככה בגודל 24 מ"ר שמשומשת כחווה לסוס נמצאת בשטח חאלד סמניה מגרש 217/6.

קונטינר בשטח 25 מ"ר נמצא מחוץ למגרש 217/6 במרחק של 1.50 מ"ר אך גם נמצא בשטח של שכן.

חלק מציוד נייד שמפוזר באופן חופש ולא מסודר נמצא בשטח של חאלד (מצורף תמונות מהשטח)".

1. מסקנתי המתבקשת מכל האמור, היא שהנתבע הסיג גבול מגרש התובע, בכך שנכנס לשטח מגרש התובע והציב בתחומו סככה וציוד שונה (ראו חוות דעת המומחה מטעם התובע). באשר לקונטיינר לא הוכח בפניי כי הוא נמצא במגרש התובע.

הטענה בדבר אי-צירוף יתר הבעלים הרשומים של החלקה

1. אין בידי לקבל טענת הנתבע לפיה לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש בכתב התביעה, משלא צורפו השותפים הנוספים הרשומים כבעלי זכויות בחלקה. מדובר בתביעה בגין חזקה ושימוש במקרקעין, התובע אינו חייב לצרף כל יתר הבעלים המשותפים, משאין בפיו טענות כלפיהם במישור החזקה והשימוש. כל שנטען בתביעה, כי הנתבע הפר את היסוד ההסכמי בינו לבין המוכר, אשר לו השלכה על זכויות החזקה והשימוש של התובע במקרקעין הגובלים בכך שהוא, ולא אחרים, הסיג גבולם.

טענת הסתמכות

1. אין בידי לקבל טענת הנתבע שכביכול אין לסלק אותו ממגרש התובע מכוח הסתמכותו רבת השנים על המצב ששרר בשטח עוד לפני המועד בו רכש התובע את חלקתו. מחד, הנתבע לא הציג כל מסמך בכתב המעיד על ההסכמות לשימוש וחזקה שעושה הוא בשטח. מה גם, הסכם המכר לפיו רכש הנתבע את מגרשו, הינו הסכמה מאוחרת בכתב אשר גוברת על הסכמות אחרות בעל פה שהיו קודם לכן, אם בכלל.

התיישנות

1. לטענת הנתבע תקופת ההתיישנות היא בת 15 שנים בהתאם לסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, וזו חלפה לפני הגשת התביעה.

דין טענה זו להידחות. הסעד המבוקש בתביעה סילוק סילוק יד. הסגת גבול היא עוולה נמשכת – אירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, כאשר כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התיישנות בנוגע למועדים במהלך תקופת ביצוע העוולה שלגביהם טרם חלפה תקופת ההתיישנות עד להגשת התביעה (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, פס' 32 (2008); ע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים", פס' 10 (6.1.2010)).

די בכך שהתקיימה עילה בהסגת גבול במועד הגשת התביעה כדי שלא תהא התיישנות לגבי תביעה לסילוק יד.

ועוד, בניגוד לטענת הנתבע שהמקרקעין אינם מוסדרים, המדובר במקרקעין מסדרים.

טענת שיהוי

1. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה.

גם טענה זו דינה להידחות. "ככלל ניתן לומר: השיהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 448 (2003)).

בהתאם לפסיקה, חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די כדי להביא לקבלת טענת השיהוי ויש צורך ב"דבר מה נוסף" (ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן נ' יונגר, פ"ד מ"ה(3) 749, 756 ( 18/3/1991)). לגבי האופן בו ייעשה שימוש בית המשפט בטענת השיהוי אפנה ל- ע"א 1091/15 ראובן רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited (13/7/2016):

"לשם שימוש בטענת שיהוי בדין האזרחי, על בעל הדין להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה אשר עמדה לו, כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של התובע. מאחר שמדובר בפגיעה בזכות הגישה של בעל דין לערכאות, ייעשה השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי במקרים חריגים, וזאת מטעמים מהותיים של צדק והגינות כלפי הנתבע, משיקולים שבאינטרס הציבורי או מדאגה לקיומו של הליך שיפוטי תקין, וכאשר שיקולי מדיניות משפטית תומכים בכך (רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, סד(1) 215 (2010), בפסקה 10 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; ענין תלמוד תורה, בפסקה 15). לבית המשפט שיקול דעת רחב בדבר הנסיבות בהן יקבל טענת שיהוי, שתמנע גישתו של בעל דין לערכאות, ועליו לאזן בין מכלול שיקולים, ובראשם האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ומאזן הנזקים ביניהם (וראו ענין תלמוד תורה, בפסקה 14 לפסק הדין, טל חבקין התישנות (2014), בעמ' 21-16)".

1. הנתבע לא הוכיח, כי התובע ויתר ו/או זנח זכות התביעה אשר עמדה לו, או כי במשך הזמן שינה מצבו לרעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום הלב של התובע. הנתבע לא הקים מבנה קבע כלשהוא בתחום מגרשו של התובע מלבד אותה "סככה".

סוף דבר

1. לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל את התביעה, ומורה על פינוי הנתבע ממגרשו של התובע כפי שמוגדר במפה המצבית (ת/2) בחלקה 217 גוש 10368, כשהם ריקים מכל אדם וחפץ, לרבות פינוי כל המחוברים.

הנתבע יבצע את הפינוי בעצמו ועל חשבונו, לא יאוחר מתאריך 30/3/21, שאם לא כן יהא התובע רשאי לבצע את הפינוי בעצמו, ועל חשבון הנתבע.

הנתבע ישא בהוצאות משפט לתובע, בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו לא יאוחר מתאריך 30/3/21, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשפ"א, 19 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.