1. המערער, יליד 1984, הגיש ביום 9/3/16 תביעה לקצבת נכות כללית.

2. ביום 2/8/16, פוסק רפואי החליט כי למערער 28% נכות, החל מיום 1/3/16 (20% בגין מצב נפשי, 0% בגין אסטמה, 30% נכות זמנית מיום 17/11/15 עד ליום 28/2/16 בגין מ/א שבר בכף רגל שמאל ו- 10% נכות צמיתה החל מיום 1/3/16 בגין ליקוי אחרון זה).

כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.

3. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 3/11/16 וביום 19/6/17 (להלן: "הוועדה") החליטה לדחות את הערר. כנגד החלטתה הוגש הערעור אשר לפניי.

4. עיקר טענות המערער –

א. מאז תאונת הדרכים בה היה מעורב, המערער סובל משלל בעיות רפואיות ונפשיות, מטופל בקנביס רפואי , נמצא במעקב רפואי צמוד ואין

לו כל הכנסה.

ב. הוועדה הפחיתה את אחוזי הנכות שהיו למערער, בשיעור של 44%, וקבעה נכות בשיעור של 28%, כשלא ברור איזה מסמכים עמדו בפניה.

ג. החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצונית ואינה מנומקת.

ד. הוועדה לא בדקה את המערער כנדרש בבדיקה קלינית סבירה, לא בדקה את ברך שמאל, קרסול, אגודל כף יד שמאל ועוד.

ה. הוועדה לא התייחסה לרוב תלונותיו של המערער ולמסמכים הרפואיים ולחוות הדעת מרופאים מומחים. המערער מסר למשיב, לבקשת הוועדה, צילומי דיסק וחבילת מסמכים רפואיים בתחום האורתופדי, הנפשי, הנוירולוגי, דרכי הנשימה ועוד, אולם אין אזכור למסמכים אלה בפרוטוקול.

ו. הוועדה לא התייחסה והתעלמה מתלונת המערער על אסטמה ובעיות בדרכי הנשימה, וכן סיכמה את מסקנותיה בהעדר המערער ומבלי לקבל את הסכמתו.

5. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיקו הרפואי, ערכה לו בדיקה קלינית מקיפה בתחומים שונים וקבלה החלטה רפואית מנומקת, לאחר קבלת מסמכים נוספים.

ב. אין להתערב בקביעות הרפואיות של חברי הוועדה, שהם בעלי ידע רפואי ומקצועי באבחון וקביעת ממצאים, על סמך המסמכים והבדיקות אשר ערכו למערער.

ג. יש לדחות את השגות המערער בתחום הנוירולוגי והפנימי (אסטמה), שכן אלה הועלו לראשונה בהודעת הערעור המתוקנת.

ד. הוועדה אינה מחויבת כלל לזמן את המערער כל אימת שעוצרת היא דיון לצורך קבלת מסמכים.

ה. בתחום הנפשי הוועדה נקטה גישה מקלה, עת נמנעה מהפחתת הנכות חרף ממצאי בדיקתה הקלינית.

ו. החלטת הוועדה נהירה וברורה.

6. החלטת הוועדה מושא הערעור – המערער הופיע בפני הוועדה בישיבתה מיום 3/11/16, בליווי אימו, והעלה את התלונות הבאות:

"עברתי תאונת דרכים לפני 8 חודשים. לדבריו היה מאושפז – אך אין מסמכים.

סובל:

1. כאב בברך שמאל.

2. קרסול – שברים וכאבים.

3. הגבלה של אגודל כף יד שמאל.

4. מטופל בקאנביס.

5. מבחינה פסיכיאטרית – מסתגר בבית. לא ישן בלילות. קשה להיזכר בדברים. לקחו לי את הילדה מחוץ לנישואים".

אימו של המערער הוסיפה: "הילד קשה ולא יכולה יותר לחיות ככה".

הוועדה, אשר הרכבה כלל אורתופד, פסיכיאטר ופנימאי, בדקה את המערער, ואלה היו ממצאיה:

"בבדיקה פסיכיאטרית – התנסות תקינה בכל המובנים. אפקט – לא תמיד תואם. מהלך חשיבה עם נטיה עם טנגציאליות. אין סימני דכאון ואין סימני מחשבות שווא. לא ניצפו הפרעות בקוגניציה ותפיסה. התובע לא נימצא במעקב הפסיכאטרי. נוטל קלונקסים ומטופל ע"י קאנביס רפואי.

באנמנזה שימוש בסמי רחוב כולל חשיש ונייס גיי.

מבחינה פסיכיאטרית – הוועדה מסתפקת בדחיית ערר.

מבחינה אורתופדית – מתהלך עם זוג קביים קנדיות, ללא העברת משקל על אף אחת מהרגליים. על אף טענתו כי אינו יכול להזיז את אגודל ידו השמאלית הנתונה בתוך חבק, ניצפתה במהלך הראיון המקדים תנועה מלאה של אגודל שמאל ללא כל הגבלה.

לעניין השבר הנטען ברגלו השמאלי מבקשת הוועדה לעיין במכתב שחרור מחדר מיון/אישפוז אורתופדי בבית חולים בעפולה וכן בצילומי הדיסק של כל אחד מהאברים עליהם מערער התובע. לאחר שימציא את הנדרש הוועדה תסכם בהעדרו."

7. הוועדה שבה והתכנסה ביום 19/6/17, בהעדר המערער, וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"לאחר עצירת דיון מיום 03.11.16, ולאחר המצאת המסמכים אשר נדרשו מהתובע, הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים ומסכמת בהעדר התובע כדלקמן:

מבחינה אורטופדית: ממכתב שחרור בי"ח עפולה 17.11.15 – על אף שצולמו הירך וברך שמ', לא תוארו תלונות לעניין אורטופדי זה, בכף רגל שמ' בצילומי הרנטגן מיום נראו שברים של ראשי עצמות המסרק באצבעות 3,4,5, אין תעוד נוסף המתייחס לתלונותיו לעניין הברך, ו/או אגודל יד שמ' שבמקרה זה גם לא הוצגו צילומים המציינים הפרעה כלשהי באגודל.

הוועדה דוחה את הערר מבחינה אורטופדית."

8. הכרעת בית הדין – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המל"ל, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המל"ל, מיום 22.6.2006).

בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

תחילה יש לציין כי המערער נתפס לכלל טעות, עת הוא סבור כי הוועדה הפחיתה את אחוזי הנכות אשר נקבעו לו (מ- 44% ל- 28%). כפי שפורט בסעיף 2 לעיל, כבר בהחלטת הפוסק הרפואי, למערער נקבעו אחוזי נכות זמניים עד ליום 29/2/16 (44%) והחל מיום 1/3/16 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 28%. בהחלטת הוועדה נשוא הליך זה, הוועדה אישרה את החלטת הפוסק הרפואי ולא הפחיתה את אחוזי הנכות אשר נקבעו.

יש לדחות את טענות המערער לעניין האסטמה והתחום הנוירולוגי – מעיון בתלונות המערער בפני הוועדה (כפי שעולה מסעיף 6 לפרוטוקול הוועדה מיום 3/11/16), וכן בעררו (נספח 71 לנימוקי הערעור), עולה בבירור כי למערער לא היו תלונות בתחומים אלה, אלא תלונותיו התמקדו בתחום האורתופדי והנפשי בלבד, מכאן אין פגם בהחלטת הוועדה בעניין זה.

למעלה מהנדרש יש לציין כי המסמכים אותם צירף המערער לנימוקי הערעור, מטעם הנוירולוג ד"ר עמיקם רשף, עניינם אך ורק שימושו בקנביס רפואי ובמינון אותו שימוש, כשהוועדה היתה מודעת לעובדת שימוש המערער בקנביס רפואי.

יש לדחות את טענות המערער כנגד החלטת הוועדה לעניין נכותו הנפשית – מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה אותו קלינית, הפנתה לעובדה לפיה אינו נמצא במעקב נפשי, משתמש בקלונקסים וקנביס רפואי וכן לעובדה לפיה קיים שימוש בסמי רחוב, כשהיא מסתפקת בדחיית הערר. מכאן, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה בתחום הנפשי.

עם זאת, לא עולה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית אורתופדית מקיפה וברורה, וזאת בנוגע לשלושת הליקויים הספציפיים להם טען המערער בפניה: ברך שמאל, קרסול שמאל ואגודל כף יד שמאל.

מעיון בפרק 7 לפרוטוקול הוועדה מיום 3/11/16, עולה כי בדיקתה האורתופדית של הוועדה היתה כללית ביותר, לא נערכה כל בדיקה ספציפית לברך שמאל או לקרסול ונראה כי הוועדה הסתפקה בעניין זה בהתרשמות מהליכתו של המערער עם זוג קבים קנדיות, תוך שהיא מציינת כי אינו מעביר משקל מרגל אחת לשנייה. גם בכל הנוגע לתלונות בעניין אגודל כף יד שמאל, הוועדה הסתפקה במסקנתה לאחר התרשמות לפיה נצפתה תנועה מלאה, וזאת מבלי לערוך בדיקה כלשהי ובכך נפל פגם משפטי בפעולתה.

בנוסף, הוועדה עצרה את דיוניה בישיבתה מיום 3/11/16, וביקשה לקבל מכתב שחרור מחדר מיון/אשפוז וצילומים של כל האיברים אשר בנוגע אליהם טען המערער. הוועדה שבה והתכנסה ביום 19/6/17, ובפרוטוקול לא ציינה אילו המסמכים הונחו לפניה, כשלטענת המערער הוא הגיש למשיב את כל המסמכים אשר צורפו לנימוקי הערעור מטעמו, היינו מסמכים מעבר לאלו אשר נדרשו על ידי הוועדה. בהעדר רישום ברור ומפורט לא ניתן לבחון איזה מסמכים רפואיים בדיוק עמדו בפני הוועדה, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

בפרק סיכום מסקנותיה, הוועדה התייחסה למכתב שחרור מבית חולים עפולה מיום 17/11/15, תוך שהיא מציינת כי על אף שבוצעו צילומים לירך וברך לא היו תלונות אורתופדיות בתחומים אלה ואף ציינה כי אין תיעוד נוסף המתייחס לתלונות בעניין הברך והאגודל. אך בניגוד לקביעה זו, מעיון בנספחים אשר צורפו לנימוקי הערעור, עולה כי בכרטיסו הרפואי של המערער קיימות מספר פניות לטיפול רפואי במסגרתן התלונן על נפיחות ורגישות בברך שמאל (ר' מכתב סיכום רפואי מהמרכז הרפואי העמק מיום 10/3/16 – נספח 19 לנימוקי הערעור, הפניה כללית מיום 18/10/16 לפיה קיימות תפירות ופציעות בברך – נספח 22 לנימוקי הערעור, וכן ביקור אצל רופא מיום 5/6/16 ובו נרשם "ברך שמאל לאחר ניתוח..." – נספח 36 לנימוקי הערעור).

לפיכך, החלטת הוועדה לפיה לא היו למערער תלונות בכל הנוגע לברך שמאל אינה מבוססת כלל וכלל ומנוגדת לרישומים בכרטיסו הרפואי, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

9. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער להופיע לפניה ותבדוק אותו בבדיקה קלינית מקיפה ויסודית לעניין הליקויים הבאים: ברך שמאל, קרסול שמאל ואגודל כף יד שמאל.

הוועדה תפרט מהם המסמכים הרפואיים אשר עומדים בפניה, תרשום את ממצאי בדיקתה הקלינית באופן מפורט ומנומק ותשקול האם יש בהם כדי להעניק למערער אחוזי נכות כלשהם.

10. משהמערער מיוצג על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

11. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ט, (27 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.