1. ביום 21/2/17 ניתן תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"), להודעת הצדדים אשר הוגשה בתיק בל 26497-12-16 ולפיה עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב.

בהתאם להוראות פסק הדין, נדרשה הוועדה:"... להתייחס לתלונותיו של המערער בתחום הנירולוגי, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שהונחו בפני הוועדה בהקשר הזה.

הוועדה מתבקשת לערוך בדיקה קלינית למערער ותסביר את ממצאיה.

לאחר מכן, הוועדה תשקול את עניינו של המערער בשנית ותיתן החלטה ברורה ומנומקת.

הועדה תזמן את המערער באמצעות ב"כ על מנת להשמיע את טענותיו."

2. בהתאם להוראות פסק הדין, שבה הוועדה והתכנסה, ביום 30/10/17, והחליטה לדחות את ערר המערער תוך שהיא קובעת כי לא חלה החמרה במצבו.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר לפניי.

3. בתאריך 8/3/18 התקיים דיון לפני כבוד הרשמת ל. תלחמי-סוידאן, במהלכו מיקדו באי כח המערער את טענותיהם וצמצמו אותן לעניין אחד, המשיב התייחס לטענה ממוקדת זו ובסיום הדיון, ניתנה החלטה לפיה התיק יועבר לשופט למתן פסק דין.

4. טענתו הממוקדת של ב"כ המערער היתה כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין עת לא התייחסה למסמכים הרפואיים ובמיוחד למכתבו של ד"ר רשף עמיקם מיום 23/2/16, המעיד על החמרה במצבו, וזאת למרות שבהתאם לפסק הדין, היה עליה להתייחס למסמכים.

5. טענת ב"כ המשיב היתה כי פסק הדין לא חייב את הוועדה להתייחס למסמך ספציפי ואף לא למכתבו של ד"ר רשף עמיקם אשר ממילא אינו מסמך מהותי אלא רק "כרטיס כניסה" של המערער להליך הדיון מחדש.

ב"כ המשיב הוסיף וטען כי הוועדה התייחסה לבדיקת EMG המהווה מסמך מהותי יחיד.

6. דיון

המערער הופיע לפני הוועדה בליווי בא כוחו אשר מסר: "וועדה לא התייחסה לעניין הנוירולוגי. מבקשים לערוך הערכה מחודשת של הבדיקה הנוירולוגית."

הוועדה התייחסה לממצאי EMG מיום 5.8.14 וקבעה כי לפיו קיים נזק שורשי L5-S1 דו"צ.

המערער נבדק על ידי הוועדה אשר רשמה כי:""נוירולוגית: בהתאם לפסה"ד ולאחר דיון עם ב"כ התובע, התובע נבדק מחדש. הפעם משתף פעולה באופן מלא ואינו מתלונן על כאבים בעת הרמת הרגליים בכיפוף SLR חיובי ב- 75 מעלות משמאל ב- 85 מעלות מימין ללא חולשה מוטורית פרוקסימלית ודיסטלית ללא דלדול שרירים ע"פ מידה היקפי הירכיים והשוקיים בנקודות זהות. החזרי פיקה מעט מוחלשים אך הופקו דו"צ החזרי אכילס הופקו היטב משני הצדדים מוסר על ירידה בתחושה בצורה גורפת לאורך כל רגלו השמאלית מהמפשעה עד כף הרגל."

הוועדה ציינה כי המערער סובל מכאבי גב תחתון וסיכמה את ממצאיה כדלקמן:

"לאור ממצאי הבדיקה הקלינית ותוצאות הבדיקה האלקטרו פיזיולוגית הוועדה דוחה את הערר בתחום הנוירולוגי מאחר ואין עדות קלינית אוביקטיבית כלשהי למגבלה מוטורית או סימן נוירולוגי התואם חלוקת דרמטומלית מקובלת.".

7. הכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בעב"ל 53609/12/10 זכריה עודה- המל"ל (מיום 17.2.2014 [פורסם בנבו]) נפסק כי:

"בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין ובפסק הדין נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 8.1.2008]".

מעיון בהוראות פסק הדין עולה בבירור כי היה על הוועדה עליה להתייחס למסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה בעניין תלונותיו של המערער בתחום הנוירולוגי ומכאן שלמרות שלא היתה בפסק הדין הוראה הנוגעת למסמך ספציפי כזה או אחר, הוועדה אינה פטורה מלמלא אחר כל הוראות פסק הדין, כשהיה עליה לציין אילו מסמכים עמדו לפניה (הנוגעים להקשר הנוירולוגי של ערר המערער), ומהי התייחסותה לאותם מסמכים.

יש לדחות את טענת המשיב לפיה הוועדה התייחסה לממצאי בדיקת ה- EMG, אשר מהווה מסמך מהותי יחיד ולכן לא היתה צריכה להתייחס למסמכים נוספים, כאשר כלל לא ברור על סמך מה נטענה טענה זו, ואילו מסמכים אחרים "לא מהותיים" עמדו לפני הוועדה בהקשר זה.

ככל והוועדה סבורה כי הונחו לפניה מסמכים לא מהותיים, היה עליה לציין עניין זה בצורה מפורשת.

בנוסף, גם אם תתקבל טענת ב"כ המשיב לפיה מכתבו של ד"ר עמיקם רשף מיום 23/2/16 מהווה אך ורק כרטיס כניסה להליך החמרת המצב, עדיין מדובר במסמך רפואי הנוגע לתלונות המערער בתחום הנוירולוגי וככזה הוא מחייב את התייחסות הוועדה בהתאם להוראה המפורשת של פסק הדין, מה עוד שמסעיף 4 לפרוטוקול הוועדה עולה כי מספר המסמכים אשר הונחו בפניה היה מצומצם ביותר, וביניהם מכתבו של ד"ר רשף, כך שעל פניו התייחסותה לאותו מסמך היתה מתחייבת, ומכאן שהעדר התייחסות כאמור מהווה פגם משפטי בהחלטתה.

ולבסוף והואיל והוועדה התכנסה כבר, פעמיים, בעניינו של המערער, יש מקום שעניינו יועבר להרכב חדש.

8. לנוכח האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון בעררו מחדש.

9. לפני הוועדה, בהרכבה החדש, לא יונחו המסמכים הבאים:

א. הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות לעררים הקודמות.

ב. פסק הדין.

ג. פסק דין זה למעט סעיף 8 לו.

10. הוצאות משפט

משהתקבל הערעור, אשר היה מוצדק לחלוטין, הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.

הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

11. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' בניסן תשע"ח, (20 מרץ 2018), בהעדר הצדדים.