בפני תביעה לפיצוי עקב הפרת חוזה שכירות שנחתם בין התובעים לבין הנתבעים ביום 23.11.16.

התובעים טוענים שבמשך כל תקופת השכירות היו תקלות רבות במערכת החשמל.

הנתבע אומנם בעזרת חשמלאי בא מס' פעמים לדירה, אך התקלות לא טופלו בצורה נאותה והתוצאה הייתה הפסקות חשמל ממושכות, שריפת חוטי חשמל וכדו'.

החשמלאי גם הבהיר לנתבע שעליו להחליף את כל המזגנים בדירה עקב הפסקות החשמל, אך הנתבע לא קיים את התוכנית.

התובעים שילמו במשך התקופה 4,600 ₪ לחודש דמי שכירות והם מבקשים מבית המשפט להפחית מהסכום הזה 1,000 ₪ לחודש עקב בעיות החשמל, כאשר למעשה לא היו התובעים יכולים לעשות שימוש ראוי במושכר.

בנוסף על כך, התובעים עותרים לפיצוי כללי עבור עוגמת נפש 5,000 ₪.

בדיון שהתנהל בפני ביום 15.1.18 הנתבעים לא התייצבו לדיון ולא הגישו כתב הגנה.

כתוצאה מכך בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם 17,750 ₪ כולל הוצאות.

פסק דין של בית המשפט בוטל על פי בקשת הנתבעים ביום 11.2.18.

הנתבעים בעת הבקשה לביטול פסק הדין הגישו כתב הגנה ובית המשפט הסכים לביטול כנגד הפקדה ערובה בסכום של 12,000 ₪.

הדיון התחדש בפני ביום-2.5.18.

הנתבעים באופן כללי טענו שבטרם מסירת הדירה לידי התובעים הם אכן דאגו לעשות שיפוצים שונים בתוך הדירה ולא היתיה כל כוונה להזניח את המושכר, וכך אמר הנתבע:

"קנינו את הדירה, עשינו שיפוצים הכל לא ראינו את החשמל"

(עמ' 5 לפרוט' שורה 1).

אכן, התובעים התלוננו וחזרו והתלוננו והנתבעים עשו מאמץ לתקן את המצב. הייתה הצעה להחליף את כל המזגנים אך הדבר לא יצא לפועל, אם כי בית המשפט לא הבין מדוע הנתבעים לא אימצו את חוות דעת החשמלאי שביקר בדירה.

עמדת התובעים היא שהנתבעים פשוט לא רצו להשקיע את הכסף הדרוש להחליף את המזגנים, דבר שהיה מונע את רוב הבעיות בהפסקות החשמל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א. מקובלות עלי דברי הנתבעים שלא התכוונו להזניח את הדירה ואין לייחס להם חוסר תום לב. יחד עם זאת, עולה בצורה חד משמעית מכלל הראיות בתיק שלא טיפלו כראוי בתלונות התובעים ולא הסכימו להשקיע סכום כסף ראוי לתקן או להחליף את המזגנים בדירה.

אי תקינות המזגנים היא הסיבה העיקרית להפסקות החשמל.

ב. אני מקבל את טענת התובעים שהפסקות החוזרות בחשמל פגעו באפשרותם להשתמש במושכר בצורה סבירה ולכן אני מקבל את עתירתם להפחית מדמי השכירות 1,000 ₪ לחודש, קרי, 12,000 ₪.

ג. איני סבור שיש מקום לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש וזאת מכיוון שהנתבעים פעלו בתום לב ולא התכוונו לגרום לאי נוחות לתובעים.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 12,000 ₪ ועוד 1,000 ₪ הוצאות הדיונים.

אני מורה לגזברות בית המשפט להביא ישירות לתובעים את הפיקדון 12,000 ₪ על חשבון סכום פסק הדין ועל הנתבעים לשלם את היתרה של-1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

פסק הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ח, 16 מאי 2018, בהעדר הצדדים.