רקע

1. מונחת לפני תביעה בסך 11,927 ₪ שעניינה תאונת דרכים מיום 15.08.2017 (להלן: "התאונה").
2. על פי הנטען בכתב התביעה, עת עמד רכב התובעת בחניה כדין, רכב הנתבעים פגע בו וגרם לו לנזקים.
3. על פי הנטען בכתב ההגנה, רכב הנתבעים לא היה מעורבים בתאונה.
4. לפניי התקיים דיון הוכחות בו העיד נהג רכב התובעת והנתבע מס' 1.
5. באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה, בהתאם למצוות תקנה 214טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באורח תמציתי.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי אירעה התאונה אך יש חולק באשר למעורבותו של רכב הנתבעים בתאונה. השאלה הטעונה הכרעה היא האם רכב הנתבעים היה מעורב בתאונה מושא תביעה זו, לנוכח ההכחשה הגורפת המפורטת בכתב ההגנה.
2. לאחר ששמעתי את טענות והעדויות מטעם הצדדים , ועיינתי בכל אשר הוצג לפניי, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות, ואנמק.
3. כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.
4. בענייננו, הובאו לפני גרסאות סותרות, המכחישות זו את זו, בלא שהובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובעת ומבלי שהתובעת הצליח לטעת ספק בגרסת הנתבעים, המשמעות היא שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח את תביעתה.
5. אציין, כי התאונה מושא תביעה זו אירעה עת רכב התובעת חנה בחניה, כאשר נהג רכב התובעת לא היה עד להתרחשות התאונה אלא למד עליה לאחר מעשה, מפתקית אשר הונחה על חלון רכבו, בה נרשמו פרטים של רכב הנתבעים, כאשר זהות הכותב אינה ידועה. בבית המשפט אישר נהג רכב התובעת שהוא לא ראה את האירוע ועדותו מסתכמת בכך שהוא ראה את הפתק על הרכב לאחר שיצא מעבודתו. אף אם עדותו של העד מטעם התובעת הייתה מהימנה, לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש בה כדי להרים את נטל ההוכחה.
6. אל מול גרסת נהג רכב התובעת, עומדת גרסת נהג רכב הנתבעת, שגם היא הייתה אמינה ועקבית, לפיה נהג רכב הנתבעים אישר שהיה במקום התאונה הנטענת אך טען שהוא לא פגע ברכב ויציאתו מהחניה הייתה בצורה מסודרת.
7. נוכח האמור לעיל, אין די בעדות נהג התובעת, כעדות יחידה, לקשור את רכב הנתבעים לפגיעה ברכב התובעת ולהטיל על הנתבעים את האחריות לנזקים הנטענים, זאת על יסוד פתק שהושאר על חלון רכב התובעת. נהג רכב התובעת לא נכח במקום האירוע, לא ראה את התרחשותו ולא רשם את הפתק שהונח. יתרה מזו, עורך הפתק לא השאיר פרטיו ולא התייצב לדיון.

על כן, אני מייחסת משקל מועט לפתק, אם בכלל, ולפיכך לא מצאתי לקבוע על יסודו כי רכב

הנתבעים, הוא הרכב שפגע ברכב התובעת וברח.

סוף דבר

1. בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה. לאור נימוקי פסק הדין איני עושה צו להוצאות והצדדים יישאו כל אחד בשכר עדיו.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.