11 אפריל 2019

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

החלטה

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ביום 13.9.17 אשר דחתה את ערעור המערער לקביעת אחוזי נכות בגין כאבי גב וחוסר תחושה ברגליים.

העובדות:

1. המערער יליד 1977 נחבל בגבו במהלך העבודה ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה.

2. ביום 13.9.17 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0%.

טענות המערער:

1. טעתה הוועדה שלא התאימה אחוזים בגין הפגיעה האורתופדית כתוצאה מהתאונה.

2. הוועדה נימקה החלטתה כי "טווח התנועות שנמדדו נמצאים בתחום הנורמה לגיל ולמגדר". נימוק כזה אין בו כל היגיון ואין בו כדי לפטור את חובת ההנמקה של הוועדה.

3. על פי ממצאי בדיקת ה – CT ע"ש מותני והבדיקה הקלינית היה מקום לפסוק למערער נכות בגין מצבו האורתופדי.

4. הוועדה לא התאימה למערער דרגת נכות יציבה בגין פגיעתו הנוירולוגית כתוצאה מהתאונה. בבדיקה הקלינית נמצא כי המערער סובל מהיפוהסטזיה ותחושה שטחית שיכולה להתאים להמטומה L5-S1 משמאל אשר נתמך בבדיקת EMG.

5. המערער מבקש להחזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס למצבו הרפואי האורתופדי הנוירולוגי.

6. הפסיקה אליו הפנה ב"כ המשיב בדיון הוא בר"ע וכבר נקבע כי החלטות בהליכים מסוג זה אינן בגדר הלכה מחייבת. בסיכומיו חזר בו המערער בנוגע לטענותיו בתחום האורתופדי.

8. החלטת הוועדה אינה מנומקת כך שציבור המבוטחים יבינה.

טענות המשיב:

1. הוועדה התייחסה לכל הבדיקות וערכה למערער בדיקה נוירולוגית מקיפה.

2. בהעדר קביעת נכות אורתופדית עבור כאבי גב, אין מקום לפסיקת נכות נוירולוגית.

3. קביעת דרגת נכות הדנה בעצבי גפים תחתונות נעשית על פי קריטריונים קליניים.

4. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

הכרעה:

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
2. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לדון  בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי הפסיקה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
3. הוועדה ערכה לתובע בדיקה קלינית לרבות טווחי תנועות וקבעה כי טווחי התנועה שנבדקו "נמצאים בתחום הנורמה לגיל ולמגדר". על פי פסיקת בית הדין הארצי כי "קביעת הוועדה לפיה מדבר בהגבלות בתחום הנורמה לגיל ולמגדר, היא בגדר שיקול דעת רפואי של הוועדה שאין מקום להתערב בו" (בר"ע (הארצי) 59662-06-18 ששי אהרון נ' המל"ל, ניתן ביום 26.6.18 – פורסם במאגרים אלקטרוניים). משכך, בבדיקת המערער ע"י הוועדה ובקביעתה זו לא נפל פגם.
4. הוועדה התייחסה לכל בדיקות הדימות שנערכו לתובע לרבות בדיקת EMG ו- CT. הועדה לא התאימה למערער נכות יציבה. בהתאם להלכה הפסוקה, התאמת סעיפי הליקוי לצורך קביעת נכות היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי –המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
5. ברם למרות האמור לעיל, אכן צודק המערער כי לא ניתן להבין את דעתם של חברי הוועדה בהקשר לתחום הנוירולוגי. הועדה כותבת כי המערער מסר לה על היפוהסטזיה ותחושה שטחית היכולה להתאים להמטומה אל 5 אס 1 משמאל, ללא קביעה מה היא מסקנתה נוכח דבריו של המערער בשונה מהעניין האורתופדי ששם לאחר שבדקה את המערער הסבירה ונימקה הוועדה את דעתה (טווחי תנועות) אך בעניין הנוירולוגי לא מצאנו הסבר. הסבריו של המשיב כי קיים קשר ישיר בין התחום הנוירולוגי לאורתופדי, לא נרשם בעניין זה דבר ע"י הועדה. על פי ההלכה הפסוקה שומה על הוועדה לנמק את חוות דעתה באופן שבו יוכל להתחקות אחר דעתה גם מי שאינו רופא (דב"ע מג/135 6-01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע י"ז 130).

6. משכך יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתנמק מדוע לא קבעה נכות בגין הפגימה הנוירולוגית, אם כלל קיימת כזו.

7. הערעור מתקבל.

8. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

ניתן היום, ‏ו' ניסן תשע"ט (‏11 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.