ביום 10/04/2018 ניתן פס"ד כנגד הנתבעים, באין סיכומים מטעמם.

הבקשה מציינת, כי המבקשים עותרים לביטול עפ"י שיקול דעת ולא מחובת הצדק מן הסתם משום שהיו נוכחים בעת מתן צו הסיכומים.

הבקשה מחזיקה 18 עמודים ובהם התייחסות גם לביטול מחובת הצדק שעה שהמבקשים בעצמם מציינים, כי אין שום טעם לעסוק בכך.

הבקשה מציינת את קיומו של הדיון ביום 22/2/2018 וצו הסיכומים שניתן באותו יום, לפיו על הנתבעים להגיש סיכומים בתוך 30 יום.

ביום 11/4/2018 במהלך פגרת פסח התבקש מתן פס"ד (סעיף 5 לסיכומים) וביום 8/4/2018 ניתנה על ידי החלטה המזמינה את תגובת הנתבעים בתוך 3 ימים.

ביום 9/4/2018 נדחתה הבקשה להארכת מועד וניתן פס"ד ביום המחרת, בכפוף להגשת פסיקתה.

פרק שלם הוקדש להתנהלותו של תיק מקביל אצל מפקחת המקרקעין, להחלטות עיריית חדרה לעובדה שהמבקשים לא הגישו סיכומים וכי ארכה שביקשו - נדחתה.

תחת הכותרת "הסיבה למחדל" מציין הכותב, כי ביום הדיון שב עו"ד ימין למשרדו והעביר להמשך טיפולה של עו"ד חדשה במשרדו, את הטיפול המתחייב.

מזכירת המשרד, כך מצוין בבקשה, רשמה כי על התובעים להגיש סיכומיהם קודם כאשר עפ"י החלטת ביהמ"ש סדר הגשת הסיכומים הפוך...

הנה כי כן המחדל, כפי שמכנה אותו מגיש הבקשה, הוא מחדלם של עו"ד חדשה ופקידה שלא קראה היטב את צו הסיכומים.

תגובת התובעת הוגשה למחרת יום הגשת הבקשה. זו מציינת, כי אין בבקשה ולו נימוק אחד המצדיק לשנות מפסה"ד שניתן ואין היא אלא בקשה "ערעורית" במסווה של בקשה לביטול פס"ד.

המבקשים עודם נמנעים מלמלא אחר פסה"ד ולכן הגשת הבקשה אינה "בידיים נקיות".

ביום 8/5/2018 הוזמנו הנתבעים להשיב לתגובת התובעת וזו הוגשה ביום 17/5/2018 על גבי שני עמודים ובראשיתם חזרה על שכבר התבקש בתוספת פנייה להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל אשר גם היא הייתה לכתחילה, בבקשה הראשונה.

התגובה שבה ועוסקת בהליך שמתנהל בפני רשמת המקרקעין. איני סבור, כי עלי לשוב ולקבוע שאין בכך ולא כלום עם עניין של ביטולו של פס"ד בשל אי הגשת סיכומים, בין אם הדבר נבע מטעות אנוש בתום לב, ובין אם מטעות אנוש שלא בתום לב.

בחנתי את מכלול הכתבים ואיני מוצא לנכון לשנות כהוא זה מפסה"ד:

מאוד אנושי הוא בעיני להטיל את האחריות למחדל הנזכר בבקשה על פקידת משרדו של בא כוח המבקשים, קל וחומר, על עו"ד שעובדת עמו - כאשר הכל אחראים זולת מי שאמון ומופקד על הגשת הסיכומים בהיותו נוכח במעמד מתן צו הסיכומים, עוד ביום 22/2/2018.

עם זאת תכונות אנושיות אינן בהכרח עילה לביטול פס"ד. חשובים יותר מסיבות המחדל הם סיכויי ההגנה מפני התביעה, לו יבוטל פסה"ד.

איני רואה תכלית בביטול פ"ד אם נעדרת הבקשה הצבעה לעברה של הגנה לכאורה.

בעוד שכתב התביעה נסמך בסימוכין נאותים הסומכים את העובדות שבו בכלל זה מפות מדידה, ותשריטים (נספחים ו', ז', ח' וט'), לא מצאתי, כי בקשת הרשות להתגונן מתעמתת באופן כשלהו עם העובדות המלמדות על מצב הדברים במקרקעין שבמחלוקת.

המבקשים נאחזים בהליך המתנהל בפני רשמת המקרקעין ולטעמי אין בכך ולא כלום עם הבקשה לביטול פס"ד, שכן תהא ההחלטה שם אשר תהא, אין בכוחה לגרום לביטול פסה"ד.

מכל אלו, אני מוצא לנכון לדחות את הבקשה לביטול פס"ד.

פסה"ד מיום 10/04/2018, יוותר על כנו וממילא גם הליכי הוצאה לפועל שנפתחו לאכיפתו.

הנתבעים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות התובעת לשכ"ט עו"ד בסך 2,340.00 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.