לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 2.9.17 בסמוך לצומת שרונה בכפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 83-266-62 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב נתבע 1 מס' רישוי 84-689-71 נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "רכב נתבע 1"), והמובטח בנתבעת 2.

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרם לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של – 6,502 ₪.

2. שכר טרחת שמאי בסך של – 750 ₪.

3. עוגמת נפש בסך של – 1,500 ₪.

להוכחת הנזקים הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכר טרחת שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע, אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים:

"ביום 2.9.17 נהגתי ברכב שמספרו 83-266-62, הגעתי לצומת שרונה בכפר סבא, אני באתי מהרצליה לכיוון כפר סבא. הצומת הוא צומת מרומזר והרמזורים פעלו כסדרם. אני נהגתי בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה והתקרבתי לצומת, ועצרתי כי היה אור אדום ברמזור כיוון נסיעתי. בזמן שהייתי במצב של עצירה, הרגשתי מכה בחלק האחורי של הרכב שלי והסתבר אחרי שירדתי מהרכב שמי שפגע ברכב שלי זה מר כהן אברהם שנהג ברכב שמספרו 84-689-71. עמדנו בצומת כי הוא פגע בי בזמן שהייתי בעצירה בנתיב האמצעי והוא פגע בי מאחור ולכן אמרתי לו שנזוז הצידה ונפנה את הצומת ונחליף פרטים. וכך עשינו. אני מילאתי לו את הפרטים שלו כי הנתבע 1 היה במצד מבולבל, ונתתי לו את הפרטים שלי ולקחתי ממנו את הפרטים שלו. זה היה בתקופת החגים, ולא היה פחחים הם היו בחופשה. אני הלכתי למוסך וביקשתי שיבוא שמאי, השמאי הגיע והוא ערך דוח שמאי לגבי הנזקים. אני טוען שהנזק לרכב מסתכם בסך של – 6,502 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של- 750 ₪. כמו כן, אני תובע עוגמת נפש בסך של – 1,500 ₪. יחד איתי ברכב הייתה בת זוגי, שהיא ישבה במושב הקדמי לידי. אני מפנה לכל המסמכים שצירפתי לתביעה. עד היום לא קיבלתי את סכום הנזקים. אני טוען שאני לא אחראי לתאונה ועל הנתבע שרכבו מבוטח בנתבעת 2 לשלם לי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

התובע לא נחקר בחקירה נגדית על ידי נתבע 1.

בחקירתו הנגדית על ידי נציג נתבעת 2 לשאלה: "אתה טוען שאתה עמדת ישר ברמזור?" השיב: "כן".

לשאלה: "ואחריו עמד הרכב של הנתבע" השיב: "הוא לא עמד, הוא הגיע בנסיעה ופגע ברכב שלי מאחור". לשאלה: "לפני שהגעת לרמזור, היית במסלול אחר וניסית לשנות את המסלול?" השיב: "לא. אני נסעתי בנתיב האמצעי ועצרתי בנתיב האמצעי. אני רוצה לציין שמתחת לגשר הפיצול הוא לשלושה נתיבים שממשיכים בשלושה הנתיבים ואחר כך הרמזור. אני הייתי בנתיב האמצעי. הייתי רכב ראשון ברמזור האדום. הרכב שלי נפגע מהאחור". לשאלה: "איפה נפגע הרכב של הנתבע?" השיב: "מקדימה". לשאלה: "אתה ירדת לראות את הרכבים אחרי התאונה?" השיב: "כן". לשאלה: "איפה היה הנזק בדיוק ברכב של הנתבע?" השיב: "אני לא באתי לבדוק אם הרכב של הנתבע איפה היה לו נזק, מימין או משמאל". לשאלה: "אני מראה לך תמונה של הרכב שלך, אתה מזהה את התמונה הזו? את התמונה הזו צילם הנתבע". השיב: "אני רואה בתמונה שאתה מציג לי, את הרכב שלי. התמונה מוגשת ומסומנת נ/1". לשאלה: "בתמונה של הרכב שלך רואים נזק בצד שמאלי אחורי". השיב: "אני לא יודע מתי צולמה התמונה, ואני לא ראיתי אותו מצלם. אני אומר לך שהנזק ברכב שלי נגרם בחלק האחורי של הרכב השלי והשמאי הוא זה שבדק את הנזק וקבע את הנזקים". לשאלה: "לפנייך היה רכב או אתה היית ראשון ברמזור"? השיב: "הייתי ראשון ברמזור".

עדה מטעם התובע גב' פאולה מרריו, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"אני בת הזוג של התובע. בתאריך 2.9.17 ישבתי ברכב של התובע והוא נהג ברכב שלו שמספרו

83-266-62. הגענו לצומת שרונה בכפר סבא ששם יש רמזורים והרמזורים פעלו. בגלל שהיה אור אדום ברמזור בכיוון הנסיעה שלנו אז הנהג ברכב שלנו, חיים מעוז, עצר את הרכב והמתנו שהאור ברמזור יתחלף לאור ירוק. היינו ראשונים ברמזור. פתאום, נכנס בנו רכב מאחור, שמעתי בום ואני קיבלתי מכה, הרגשתי זעזוע בגוף שלי שזז קדימה ואחורה מהמכה שהרכב שפגע בנו מאחור נתן ברכב שלנו.

לרכב שלנו נגרמו נזקים. אחרי התאונה, הבן זוג שלי יצא מהאוטו והלך לנהג שפגע ברכב שלנו מאחור כדי להחליף פרטים והם סיכמו להזיז את המכוניות הצידה והחליפו פרטים בצד. אנחנו היינו בנתיב האמצעי, נסענו לכיוון כפר סבא, כלומר היינו צריכים להמשיך ישר".

עדה זו לא נחקרה בחקירה נגדית על ידי נתבע 1.

בחקירתה נגדית על ידי נציג נתבעת 2 לשאלה: "ברמזור, היו לפניכם רכבים?" השיבה: "לא. היינו ראשונים ברמזור". לשאלה: "הנזק ברכב שלכם הוא בחלק האחורי?" השיבה: "הוא בחלק האחורי". לשאלה: "האם הוא בחלק אחורי שמאלי?" השיבה: "אני יודעת שהנזק היה בחלק האחורי, אני לא יכולה להגדיר בדיוק את המיקום שלו". לשאלה: "אחרי התאונה, את ירדת לראות את הרכבים?" השיבה: "לא. נשארתי ברכב".

נתבע 1, אשר נהג ברכב נתבע 1 עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים:

"ביום 2.9.17 נהגתי ברכב שמספרו 84-689-71. נסעתי לכיוון כפר סבא מכיוון הרצליה. יש שם כמה נתיבים, אני לא זוכר באיזה נתיב נסעתי ובנסיעה קלה, כלומר לאט, פתאום הרגשתי מכה וזהו. זה הסיפור שהיה לאמיתו. אני נסעתי בנתיב שלי ובנתיב שמימיני, נסע רכב שעבר נתיב. אני אומר שאני לא ראיתי שמימיני נסע רכב ועבר נתיב אבל בגלל שהרגשתי מכה אז אני מניח שהיה רכב שעבר מהנתיב הימיני לנתיב שלי והוא פגע ברכב שלי בצד ימין. זה בדיוק מה שאני אומר שרכב שהיה מצד ימין שלי פגע ברכב שלי. אני צילמתי את הרכב שלי אחרי התאונה, במקום התאונה, ואני מגיש את הצילום מוגש ומסומן נ/2. החלפנו פרטים אחרי התאונה, אחרי שהזזנו את כלי הרכב הצידה. אני רוצה להוסיף הערה, ואומר שאחרי התאונה התובע במקום התאונה לא יצא מהרכב שלו אלא אני יצאתי מהרכב שלי וניגשתי לרכב של התובע והוא אמר לי שאנחנו מפריעים לתנועה ונזוז הצידה, אמרתי לו שלפני שאנחנו מזיזים את כלי הרכב אז שהוא יחכה ואני יקח מצלמה ונצלם אבל הוא אמר שנזוז הצידה כך שלא יכולתי לצלם את כלי הרכב במקום התאונה אלא צילמתי אותו אחרי שזזנו הצידה. הוא ישר לקח את הרכב שלו ונסע ולא הספקתי להגיד כלום. הוא עזב את מקום התאונה".

בחקירתו הנגדית לשאלה: "אני אומר לך שהייתה ברכב שלך אישה והיא קיללה את בת הזוג שלי ולא כמו שאתה אומר" השיב: "אשתי הייתה ברכב, היא לא התערבה בכלל, היא חולה ולא יכלה לעשות את זה וזה לא נכון". לשאלה: "אני אומר לך שאני נתתי לך בעצמי את הפרטים שלי ומילאתי אותם בעצמי לך כי אתה היית נרגש אחרי התאונה ולא כמו שאתה אומר שאתה ביקשת לא להזיז את כלי הרכב ושאתה רוצה לצלם אלא אני אמרתי לך שנחליף פרטים בצד וכך עשינו ואני בעצמי מילאתי לך את הפרטים שלי". השיב: "זה סיפורים, וזה לא נכון". לשאלה: "אני אומר לך שאתה הגעת בנסיעה בנתיב האמצעי אחריי ופגעת בחלק האחורי של הרכב שלי ולא היה מצב כזה שאני כאילו הגעתי מצד ימין שלך ופגעתי ברכב שלך, כי אם הייתי בא מצד ימין שלך ופוגע ברכב שלך תוך כדי נסיעה , אז למה לא נפגעו לי הדלתות מצד שמאל של הרכב שלי?" השיב: " לא היה ולא נברא. אני לא יודע להשיב לך על השאלה הזו. אני רק אומר לא דובים ולא יער".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובע והעדה מטעמו גב' פאולה מרריו. עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו להם כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותם הנתמכת בחוות דעת שמאי מטעמם, מסמכים ותמונות שלא נסתרו בראיה ממשכית כלשהי על ידי הנתבעים.

לא כך באשר לעדות נתבע 1. עדותו הייתה בלתי כנה, "פתלתלה" וניכר היה כי מנסה הוא להתחמק מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה וזאת על מנת להימנע מלשאת בנזקי התאונה שנגרמו לרכב התובע.

מעדות נתבע 1 עצמו למדים שאין נתבע 1 זוכר כלל באיזה נתיב מנתיבי הנסיעה נהג הוא ברכב נתבע 1 עובר לתאונה ותוצאותיה וכדבריו: " יש שם כמה נתיבים, אני לא זוכר באיזה נתיב נסיעה נסעתי.."

עוד למדים מעדות נתבע 1 שהוא כלל לא ראה שמימינו נסע רכב כלשהו ועבר מנתיב זה לעבר נתיב בו נהג נתבע 1 וכדברי נתבע 1: " אני אומר שאני לא ראיתי שמימיני נסע רכב ועבר נתיב".

נתבע 1 בעדותו העלה "השערה" ו/או הניח "הנחה" באשר לאופן התרחשות התאונה וכדבריו: " בגלל שהרגשתי מכה אז אני מניח שהיה רכב שעבר מהנתיב הימיני לנתיב שלי.." משנשאל נתבע 1 בחקירתו הנגדית על ידי התובע : "אני אומר לך שאתה הגעת בנסיעה בנתיב האמצעי אחריי ופגעת בחלק האחורי של הרכב שלי ולא היה מצב כזה שאני כאילו הגעתי מצד ימין שלך ופגעתי ברכב שלך, כי אם הייתי בא מצד ימין שלך ופוגע ברכב שלך תוך כדי נסיעה , אז למה לא נפגעו לי הדלתות מצד שמאל של הרכב שלי?" השיב כי אין הוא יודע להשיב על שאלה זו בציינו: " אני לא יודע להשיב לך על השאלה הזו" והסתפק בתשובה מסכמת: "אני רק אומר לא דובים ולא יער".

בהעדיפי את עדות התובע והעדה מטעמו גב' פאולה מרריו על פני עדות נתבע 1 בה אין אני נותנת אמון אני קובעת שביום התאונה נהג התובע ברכב התובע מכיוון הרצליה לכיוון כפר סבא והתקרב בנסיעה לצומת שרונה כפר סבא כשהוא נוהג רכבו בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה כיוון נסיעתו. צומת שרונה הוא צומת מרומזר והרמזורים פעלו בו כסדרם. מאחר ודלק אור אדום ברמזור כיוון נסיעת רכב התובע אשר רצה לחצות הצומת ולהמשיך בנסיעה ישר, עצר התובע את רכב התובע בו נהג כשהוא רכב ראשון לפני הצומת, והמתין שהאור ברמזור יתחלף מאור אדום לאור ירוק.

שעה שרכב התובע היה במצב עצירה כאמור הגיע בנסיעה מאחוריו רכב נתבע 1 נהוג בידי נתבע 1. נתבע 1 הנוהג ברכב נתבע 1 לא שת ליבו לנעשה בדרך, לא הבחין ברכב התובע הנמצא בעצירה לפניו, לא שמר מרחק מרכב התובע, המשיך בנסיעה חסרת זהירות ופגע עם רכב נתבע 1 בו נהג בחלק אחורי של רכב התובע וגרם לנזקים, הכל כמפורט בעדות התובע והעדה מטעמו ובחוות דעת השמאי וטעמו, מסמכים ותמונות שהוגשו ולא נסתרו בראיה ממשית מקצועית כלשהי על ידי הנתבעים.

אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1 שרכבו מבוטח בנתבעת 2 ועליהם לשאת בנזקי התובע שהוכחו לפניי ושהינם כדלקמן:

1. נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של – 6,502 ₪.

2. שכר טרחת שמאי בסך של – 750 ₪.

עתירת התובע לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפגש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית.

לא כל אי נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם-אום נגד סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בענין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות, כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בענייננו.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח לפניי בסך של – 7,252 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 2.9.17 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י' אדר תשע"ח, 25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.