לפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י הנתבע ביום 08/12/18.

1. עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע על סך של 77,032.78 ₪ בגין יתרת חובו של הנתבע המורכבת מיתרת חובו בגין הלוואה מיום 14/12/16 ויתרת חובו בחשבון העו"ש.

לכתב התביעה צורפו הבקשה לפתיחת החשבון אצל התובע, דפי חשבון הנתבע המצביעים על יתרת החוב, אישור הבנק בדבר שיעורי הריבית ומכתבי התראה שנשלחו בצירוף אישורי משלוח.

2. בראש ובראשונה, לעניין הסמכות המקומית, אזי לאור האמור בסעיף 26 לתגובת התובע מיום 29/03/18 ובהיעדר תשובה מטעם הנתבע מוצאת אני כי לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתובענה.

3. ובאשר להתנגדות לגופה, יצוין כי הנתבע לא הגיש תשובה לתגובת התובע ולאחר שבחנתי את נימוקי הגנתו בבקשת הרשות להתגונן, מוצאת אני כי מדובר בטענות בדים, בלתי מפורטות, בלתי מבוססות אשר אינן עולות בקנה אחד עם נספחי כתב התביעה ונספחי התגובה שהגיש התובע.

גם אם לדידו של הנתבע ישנה מחלוקת באשר לגובה החוב, אזי היה עליו להיכבד ולהגיש תחשיב מתאים מטעמו בתמיכה לטענותיו ולא די בנטען בפסקה השלישית של בקשת הרשות להתגונן בעניין זה, גם בשים לב לכך שלא הוגשה בקשה לגילוי מסמכים ולא נטען כי בקשה שכזו נשלחה לתובע.

בנוסף, בצדק הפנה ב"כ התובע לחזקה לפיה אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקראו והבין את תוכנו וחזקה זו, בנסיבות העניין, לא נסתרה.

אוסיף ואומר, כי התובע הגיש אסופת מסמכים אשר בהתייחס אליהם לא ניתנה עמדתו העניינית של הנתבע והגם שבשלב הרשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, עדיין קיימת חובת פירוט מצד הנתבע – פירוט שלא ניתן בענייננו, לא בפן העובדתי ולא בפן המשפטי.

4. הנה כי כן, מסקנתי היא כי הנתבע לא הציג הגנה מפני התובענה ועל כן אני מורה על דחייתה.

ב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי התואמת את פרטי כתב התביעה תוך שיושאר לשיקול דעת בית המשפט גובה שכר הטרחה וההוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.