1. תביעה זו עניינה נזק שנגרם לרכב בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") שהיה מעורב בתאונה, שארעה ביום 10.9.17 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה נגד נתבע 1, בעל הרכב שעל פי הנטען פגע ברכב התובע (להלן: "רכב הנתבע"). לאחר הגשת כתב התביעה, צורפה איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב הנתבע במועד הרלבנטי, כנתבעת נוספת. במעמד הדיון צורפה גברת יעל גילרן, מי שנהגה ברכב הנתבע בעת התאונה, כנתבעת 3 (להלן: "נהגת רכב הנתבע").

סכום התביעה הועמד על הסך של 5,540 ₪ בגין עלות תיקון רכב התובע וכן שכר טרחת השמאי מטעם התובע.

1. בכתב התביעה נטען, כי התאונה ארעה עת רכב התובע נסע במהירות של 30-40 קמ"ש, כאשר לפתע רכב הנתבע פגע בו מאחור. עוד נטען, כי התובע הבחין כי נהגת רכב הנתבע "ניסתה לברוח ימינה על מנת לא להתנגש בי" ופגעה בפגוש רכב התובע.
2. מנגד, טוענים הנתבעים, כי התאונה ארעה עת סטה רכב התובע לנתיב נסיעת רכב הנתבע ופגע בו. עוד טוענים הנתבעים, כי המגע בין כלי הרכב היה "בדפנות, ימין ברכב התובע שמאל ברכבם, בלבד" (סעיף 4 לכתב ההגנה) וכי הנזק לפגוש האחורי ברכב התובע נגרם כתוצאה מכך שהתובע משך אותו ועקר אותו ממקומו "בחמת זעם" (סעיף 4 לכתב ההגנה).
3. במעמד הדיון שהתקיים בפני העידו התובע ונהגת רכב הנתבע.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את גרסאות הצדדים, עיינתי בתמונות הנזק, וביתר הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות התאונה, לגרסתו, אני מעדיפה את גרסת התובע ביחס לאופן קרות התאונה ומשכך מקבלת את התביעה.

1. עדות התובע היתה עקבית ובהירה, התיישבה עם הנטען בכתב התביעה ועם מוקדי הנזק ברכבו, והותירה עלי רושם מהימן.

התובע העיד כי רכבו נסע בנתיב הנסיעה האמצעי מבין שלושה, כאשר לפתע שמע את פגיעת רכב הנתבע ברכבו מאחור, תוך שהבחין שנהגת רכב הנתבע "מנסה לשבור ימינה, היא נכנסה לי בפגוש הוא נפל ונשבר ל-2" (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול).

התובע נשאל כיצד מתיישבת עדותו, עם הנזק שנגרם לחלק השמאלי בפגוש האחורי ברכבו והסביר בבהירות ותוך מתן מענה ספונטני כי "היא נכנסה בצורה כזאת שתלשה את הטמבון הצידה. מדגים. אני ראיתי שהיא ניסתה לקחת ימינה. ואז היא תלשה את הטמבון. עובדה שהמכה בצד שמאל של הפגוש" (עמ' 2 שורות 20-21 לפרוטוקול).

בהמשך חזר על האמור תוך שהעיד כי הפגוש האחורי " נתלש ונשבר לשתיים. זה פלסטיק אתה נותן לו מכה בצד אחד הוא נתלש ונשבר. אני בתחום הזה מספיק שנים. אז מה יצאתי החוצה שברתי את הטמבון עם פטיש?" (עמ' 2 שורות 24-25 לפרוטוקול).

1. מנגד, לא מצאתי כי עדות הנתבעת 2 היתה מפורטת דיו. זאת ועוד, גרסת הנתבעים לפיה התובע "תלש" את הפגוש האחורי ברכבו, פחות סבירה בעיני – שבעתיים כך, נוכח עדותו הבהירה של התובע.

אוסיף, כי לא שוכנעתי כי כטענת הנתבעים, גרסת התובע אינה מתיישבת עם תמונות הנזק של רכב הנתבע.

1. בשים לב למפורט לעיל, אני קובעת כי התאונה ארעה כגרסת התובע.

התובע צירף חוות דעת שמאי וחשבונית, מהן עולה כי סכום הנזק שנגרם לרכבו 4,847 ₪. כן צירף, אסמכתא אודות תשלום שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של 585 ₪.

נוכח האמור, מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,432 ₪, בתוספת החזר אגרה בסך של 55 ₪ והוצאות בסך של 400 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד, וזאת תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ח, 02 מאי 2018, בהעדר הצדדים.