ת"א 25851-11-17

בפני כב' השופט עידו רוזין

העתק החלטת בית משפט מיום 04 נובמבר 2020

התובעת בתיק זה בת 90 שנים. התביעה הוגשה בשנת 2017. הבקשה להארכת מועד למשלוח הודעה לצד ג' הוגשה בחודש אוקטובר 2020.
המועד להגשת הודעה לצד שלישי הינו מועד שנקבע בחיקוק, אשר דורש טעמים מיוחדים להארכתו.

לבקשה לא צורף תצהיר לאימור העובדות הדרושות לבקשה.

לא השתכנעתי מנימוקי הנתבעות, כי הן פעלו בנמרצות לברר את זהות צד ג' המעורב (לכאורה) ונראה שאין מחלקות שהמידע היה בידי הנתבעות, עוד לפני שנים ארוכות (מעת חתימה ההסכם עם העיריה בשנת 2011).

מיותר לציין כי אין בסיס לטענה שהעירייה הייתה "שותפה מלאה בניהול מרכז" רעות (סעיף 5 לבקשה). עיון בהסכם מלמד, כי ההפך הוא הנכון. בסעיף 11 להסכם נקבע כי רעות תהא האחראית הבלעדית בגין כל פגיעה או תאונה. בסעיף 13 להסכם נקבע כי רעות תהא אחראית לתקינות ולבטיחות. בסעיף 14 להסכם נקבע כי רעות אחראית לפצות את באי המרכז בגין נזקים שייגרמו להם. בסעיף 15 להסכם נקבע כי עיריית תל אביב בשום אופן לא תהא אחראית בעד נזק שייגרם למאן דהוא מכל סיבה שהיא וכן התחייבה רעות לשפות את העירייה בגין כל סכום שתחוייב העירייה לשלם, אם תחוייב.

בדיון בבקשה שלפני יש להביא בחשבון גם אינטרסים נוספים, לרבות של בעל הדין החדש, שמבקשים לצרפו להליך. סבורני, כי "הכנסת" בעל דין חדש, בשלב זה של ההליך, לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט והגשת ראיות, משנה את סדרי הדין הנכונים ומקפחת את בעל הדין החדש.

כאמור, אילו הייתי נעתר לבקשה, צד ג' היה מוצא את עצמו, בפני עובדה מוגמרת, בדבר קיומה של חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט וזאת מבלי שניתנה לו זכות להגיש חוות דעת מטעמו, מבלי שניתנה לו זכות להביע עמדה ביחס למינוי מומחה מטעם בית המשפט, מבלי שניתנה לו זכות לשלוח למומחה מטעם בית המשפט, מסמכים רפואיים מטעמו.

כב' השופטת פרוקצ'יה עמדה על החשיבות שיש ליתן למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין, לצורך עשיית פעולות, במסגרת ההליך השיפוטי, ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נגד פקיד שומה – ירושלים, פד נ"ה (4201) 198 וציינה, כי "הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

ממילא, אין מניעה שהנתבעת תגיש תביעת שיפוי נפרדת. מכאן, שאם תדחה הבקשה, לא ייגרם כל נזק משמעותי, למי מהצדדים.

אין מקום להאריך את המועד בהתחשב במידת האיחור ובשלב שבו נמצא התיק (לאחר הגשת ראיות). היעתרות לבקשות מעין אלו גוררת התארכות ההליכים שלא לצורך.

הבקשה נדחית.

ביחס להוצאות הבקשה - בדיון שהתקיים ביום 8.9.20 בית המשפט פירט בפני ב"כ הנתבעות את הקשיים העולים בבקשה מסוג כזה, בשלב כה מאוחר, בחלוף שנים מהגשת כתב התביעה ובמיוחד שמדובר בתובעת שהיא בת 90 שנים שמצפה לסיום ההליכים בהקדם. בית המשפט הוסיף וציין, כי ראוי שבטרם תוגש הבקשה ישקלו הנתבעות, האם לא נכון, בנסיבות העניין, להגיש תביעה נפרדת כנגד אותו צד ג'. הנתבעות בחרו להגיש את הבקשה חרף היערת בית המשפט.

בנסיבות העניין ומשלא הוגשה תגובה מטעם התובעת יישאו הנתבעות בהוצאות הבקשה בסך של 400 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

מזכירות ביהמ"ש מתבקשת לשלוח עותק ההחלטה לצדדים.