<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת – עו"ד שגב

ב"כ המשיב – עו"ד איהאב עאבד אל-חי

המשיב הובא על ידי שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העוררת:

העוררת תחזור על הודעת הערר, תוך שתבקש להדגיש מספר נקודות.

השאלה היא שאלת היישום של ההחלטה בעניין קונדוס, ולשיטתנו בימ"ש קמא שגה.

אומר לביהמ"ש – כשבוחנים, בסופו של יום, גם את עמדת התביעה וגם את עמדת ההגנה ניתן לראות כל צד מטעמו מגיש החלטות כאלה והחלטות שונות, והגם שההלכה הפסוקה, החלטה מנחה, ביקשה לייצר איזה שהוא סוג של מסד נתונים שיהיה בו כדי להוביל לאחידות שיפוטית בעניין הזה, אנו מזהים סוג של פערים.

המשתנה המרכזי שעולה מאותה הלכת קונדוס ובא לידי ביטוי בהחלטות מטעם העורר, היא עובדה שלבד מהעילה שעניינה חשש מהימלטות מן הדין קמה לה עילה נוספת.

מציג לבית המשפט טבלה שמייצרת אבחנה על פי החלטה עליה נשען בימ"ש קמא.

אצלנו נעצר במחסום, זו לשיטתנו נסיבה לחומרה. אתה עושה איזונים אז מאידך בהחלטה של כב' השו' קובו יש נושא הפרעה לשוטר ובמקרה שלנו יש חבלה במזיד ברכב ובנוסף את הנקודות לאבחנה. מפנה לטבלה, הגעה למחסום 407.

גם אם לוקחים את תנאי שחרור שהיו בבימ"ש השלום בעניין צאלח ולאחר מכן את החלטת כב' השו' קובו, יש כאן סוג של פער. אם ביהמ"ש אומר – מבחינתי שיש לי אסופת פסיקה של גניבת רכב ללא עבירות עם אנשים נעדרי עבר פלילי, מעצר עד תום ההליכים, בין אם זה עררי הגנה שנדחו, ואם ביהמ"ש קמא אומר שנקודת המוצא שלו החלטת כב' השו' קובו, לא יכול להיות שלוקחים את תנאי השחרור וזה מופיע בהחלטה.

ב"כ המשיב:

כפי שחברי טען וציין כי יש כאן פסיקה לטובתם ופועלת נגדנו, אבל יש בידי עוד פסיקה, באותם תנאים ומדובר בשחרורים של צד ערגות ג' והפקדה של 7,500 ₪, תיקי שלום.

אם חברי דיבר על הלכת קונדוס ועניין האחידות – למה כל ההחלטות שאני ייצגתי בהם והיו שחרורים בבימ"ש שלום באותם תנאים.

למה התביעה לא בחרה להגיש ערר בעניינם ובהחלטות אפילו בהפקדות פחות ממה שהחליט כב' השו' מורנו, ב- 12,000 שח. הייתה לי החלטת שחרור ב- 1,500 ₪ החלטה.

התביעה בדרך זו עושה עררים בררניים, יש כאן סלקציה של עררים.

ב"כ העוררת:

החלטת כב' השו' קובו נשען ביהמ"ש קמא, כי מדובר במקרה דומה. הוא מפנה בפירוש להחלטת כב' השו' קובו, בימ"ש קמא .

הלכה למעשה הוא לא מיישם את העקרונות המובאים בהחלטה זו לרבות איזה שהיא הלימה ביחס לתנאי השחרור.

מציג טבלה לבימ"ש שיש בה כדי ללמד על הדימיון והשוני בין התיק שנבחן בעניינו של וואלד צאלח, לרבות התיק שלפנינו, את תנאי השחרור, קרי, הערבויות שניתנו על ידי בימ"ש קמא עומדים בפער מהותי.

ההחלטה בעניין וואלד צאלח, כב' השו' קובו, היא החלטה אחת ואל מול החלטה זו אני מפנה ואגיש פסיקה לעמ"ת 30187-08-17 ובש"פ 6715/2017 – תושב אזור ללא עבירות נלוות, עבר ישן, אחרונה משנת 2006, נעצר עד תום ההליכים ובסופו של יום מגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון אשר דוחה את הבקשה לרשות הערר במטרה להורות על שחרורו.

כמו כן מפנה לבש"פ 4253/17 בימ"ש עליון בעניין דבש, מדובר בתושבת אזור ללא עבירות נלוות, הכולל עבר פלילי, נעצרה עד תום ההליכים, ערר הגנה נדחה.

מפנה לעמ"ת 21984-04-14 מחוזי מרכז, בעניין נאטור, תושב זר עם עבר ונהיגה ללא רישיון ביטוח, ללא עבר פלילי, נעצר עד תום הליכים; עמ"ת 49888-06-17 מחוזי מרכז, החלטה מיום 20.7.17 של כב' השו' בכור, בימ"ש נכבד זה – גניבת רכב ללא עבר פלילי מפנה להחלטות המצוינות בהודעת הערר.

הדגש המרכזי בסופו של יום הוא בסיסו החלטה בעניין קונדוס – השאלה אם בעניינו של תושב זר המבצע עבירות נלוות לבד מהחשש מהימלטות מן הדין, השאלה מהי עוצמת המסוכנות, וככלל הנוסחה שנקבעת בעניינו של קונדוס מדברת על כך שככל שיש לנו עבירות נלוות ולא אלה שנועדו להכשיר כניסה שלא כדין, הפרעה לשוטר זיוף תעודה תהיה לכך התייחסות מתאימה ביחס לנושא בחינת חלופה.

המציאות מלמדת כי בעניין זה זה התייחסות של המותב למקרה, כי ניתן לראות שיש מקרים שבהם סבר ביהמ"ש הגם שיש החלטות שחרור, עבירות של גניבת רכב, ונהיגה ללא רישיון אי אפשר להקל ראש, בטח לא במקרה שלנו, אדם שנתפס במחזור לפני כניסת שטחי האזור בהשלמה מלאה של ביצוע העבירה ולא ניתן להתעלם מעבירות תעבורה של אדם שלא עבר הכשרה מעולם, כך שהמסוכנות גבוהה והפסיקה שהוצגה מטעם העוררת יש בה לתמוך בעמדתה.

ב"כ המשיב:

אני סבור כי החלטת התביעה להגיש ערר בתיק זה שגויה ומוטעית מיסודה, דווקא לאור דברי חברי שנתלים בהחלטות כב' השו' קובו, דווקא שיש להם החלטת בימ"ש מחוזי המורה על שחרור המשיב שעניינו דומה לעניינו של המשיב שלפנינו ואף מיוחסות לו עבירות חמורות יותר, הם צריכים להבין כי החלטות ופסיקה בבימ"ש מחוזי זה לשחרר במקרים דומים.

אם הם חשבו כי התנאים פחות חמורים, היו יכולים להגיש ערר על הערבויות ולא על עצם השחרור.

חברי מנסה לקחת או לפרש את החלטת כב' השו' מורנו לזכותם, בכך שהוא אומר שכב' השו' מורנו, הסתמך על החלטת כב' השו' קובו אבל אם נקרא החלטת השופט מורנו עד הסוף אפשר להבין את ההיפך של הדברים.

כב' השו' קובו לפני תקופה לא ארוכה הורה על שחרורו של משיב שעניינו דומה למשיב זה ואני פועל בהתאם להחלטות כב' השו' קובו ומורה על שחרור. התנאים שונים וזה מה שהוא אומר בהמשך. מפנה לעמ' 5, ליד שורה 8, שם הורה על הכבדה משמעותית בערבויות בעניינו של שבח, עד כאן פועל לטובתם, בעבירות של רכב... הוא נותן להם מסר, אומר לתביעה. הוא ממשיך לאחר מכן דומני כי האיזון הראוי בעבירת רכוש בודדת... מצטט.

הוא עושה איזון ואומר שעניינו של אבו סאלח בימ"ש מחוזי הורה על שחרורו, שם דובר על מקרה יותר חמור משלנו, ופה מדובר על מישהו שהוא בגיר קטין. יוחסו לו על גניבת רכב, הפרעה לשוטר. במקרה שלנו מרשי לא ברח משוטרים ואין זיוף של מסמכי זיהוי ולכן השו' מורנו סבור כי ניתן לשחרר בתנאים מקלים יותר.

לכן התביעה מנסה לקחת את הדברים, שינוי טרמינולוגיה, מנסה לקחת את זה לטובתה ואני סבור כי ההיפך זה הנכון, וזה מה שקבע השופט מורנו בהחלטתו.

לגופו של עניין – כפרנו בקיומן של ראיות לכאורה, לגבי החבלה במזיד ברכב, שזה צריך לפעול לטובת משיב זה.

כב' השו' מורנו לא התייחס לטענתנו ולא היה בזה דיון, אבל יש כאן גרסה עקבית שאין בה סתירות.

הוא אומר שקיבל את הרכב, היו לו 2 טלפונים ביד, המשטרה יכלה לדעת אם היה באבן יהודה ומה היה שם. לא היה לו שום דבר, לא כפפות, לא מחשב, לא תיק פריצה.

ב"כ המאשימה

לא הכריעו לעניין שאלת החבלה במזיד. מפנה לעמ' 4 להחלטה שורה 14 מציין בימ"ש קמא כי אין מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה, למעט עבירה של חבלה במזיד. ביהמ"ש לא הכריע בעניין הזה, ויש נסיבה נוספת, מחסום 407 לבד מעבירה נוספת.

ב"כ המשיב:

אבקש לדחות את הערר על כל חלקיו. אני מציג לביהמ"ש פסיקה לעניין גובה הערבויות.

אני סבור כי בפסיקה שאני מציג, חלקם הגדול שוחררו בבימ"ש שלום, אין להם הרשעות קודמות ולא הוגשו עררים בעניינם, אז אני סבור שיש כאן איזה שהיא נקיטה סלקטיבית בררנית, חלק מגישים עררים וחלק לא, אין כאן אחידות.

יש החלטות של בימ"ש עליון. בנוסף, לא עלו הטענות בדיון הקודם בבימ"ש קמא.

מפנה לבש"פ 9193/99 אבו חדיד בוהאד, החלטת כב' הנשיאה בייניש – מדובר במישהו שהואשם בעבירת שבח, התפרצות לדירה שיש לו עבר בטחוני ומאסר על תנאי וכב' השו' הורתה על שחרורו. זה ערר של המדינה. גם במקרה דומה בש"פ 6339/03 ערר מדינה שנדחה. אנו מדברים על התפרצות לדירה.

עמ"ת 47147-09-13 כב' השו' מקובר – משיב שמיוחסת לו עבירת התפרצות עם עבר פלילי צבאי, הפקדה בסך 7,500 ₪; עמ"ת 9721-06-14 קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, פריצה החזקת כלי פריצה, הרשעה קודמת של שבח, הפרעה לשוטר בהתחזות, כב' השו' אברהם יעקב, משיב 2 בתיק זה שאין לו עבר פלילי, מקרה דומה למשיב זה, הורה על הפקדה בסך 10,000 ₪.

עמ"ת 35293-07-15 אלמחרי, הוגש ערר של המדינה שנדחה והותיר את החלטת השחרור של כב' השו' גרינברג – הפקדה בגובה של 8,500 שח, תיק של התפרצות לדירה; בתיק שלום במ"ת 27862-09-15 דובר על ביצוע עבירות בצוותא, שני משיבים, האירוע בוצע בשיטה של הדאבל, התפרצות לדירה, לקיחת מפתח וגניבת רכב, כב' השו' גרינברג הורתה על שחרורו, למשיב אין הרשעות, הפקדה בסך 10,000 ₪. עזיז סמרה מ"ת 36524-05-13 עבירת גניבת רכב, שבח, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. היא עצרה את זה שיש לו הרשעות קודמות, ומי שאין לו, העבירות בוצעו בצוותא, שזה יותר מתוחכם, גם שיטת הדאבל. ביהמ"ש שלום כב' הנשיאה היום עינת רון החליטה לעצור את המשיב וכב' השו' אברהם יעקב הורה על שחרורו בסך הפקדה של 10,000 שח. יש תיק של שלום, 43520-11-14, בימ"ש הורה על שחרור בהפקדה של 12,000 שח כנגד ערבויות ביהמ"ש הפחית לו 10,000 שח. ייצגתי בתי זה, למרות שאין לי כאן את ההחלטה מפנה למ"ת 15457-05-14 ביצוע עבירות בצוותא, שני משיבים, התפרצות ברכב, חבלה ברכב, שבח, ביהמ"ש הורה על שחרורם בהפקדה של 10,000 ₪.

לאור הפסיקה שהצגתי לביהמ"ש אבקש להותיר את החלטת השחרור על כנה ולדחות את הערר במלואו, גם בעניין גובה הערבויות.

אציין כי הוא בן 19, בגיר קטין. מישהו ביקש ממנו לקחת את הרכב, לגרסתו.

היו לו 2 טלפונים שלא נבדקו ויכלו לדעת אם נמצא בעיר אבן יהודה או שהיה כל הזמן בטייבה.

<#5#>

החלטה

1. לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בפתח תקווה מיום 13.11.2017 בגדרה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב בתנאים הכוללים הפקדה כספית בסך של 12,000 ₪, התחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪ וערבות צד ג' של אזרח ישראלי בסך של 20,000 ₪.

2. ב"כ העוררת הפנה את ביהמ"ש להחלטת ביהמ"ש העליון בעניינו של קונדוס (בש"פ 6781/13) וטען כי בית משפט קמא לא יישם נכונה את אמות המידה שנקבעו בהחלטה זו, בעת שנתן מעמד בכורה להיות המשיב נעדר הרשעות קודמות.

זאת בעוד שקיימות בעניינו של המשיב מעבר לחשש להימלטות מן הדין, גם עילת מסוכנות, נוכח מהות העבירות בהן הואשם ושילובם של המעשים ומהותם ביחד עם עילות המעצר אינם מאפשרים שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

הוסיף וטען ב"כ העוררת, כי גם אם יקבע בימ"ש שיש להותיר את עצם השחרור על כנו, הרי שלאור החלטת בימ"ש זה בעמ"ת 12279-09-17 אליה הפנה גם בימ"ש קמא, יש להחמיר בערבויות ובאיזון המתחייב לטעמו יש להחמיר בעניינו של המשיב דכאן בשים לב לכך שנעצר כפסע לפני העברת הרכב לשטחי האזור.

3. ב"כ המשיב טען כי דין הערר להידחות במלואו.

לעצם החלטת השחרור, טען ב"כ המשיב כי בדין קבע בימ"ש קמא שבנסיבות בהן מדובר על משיב נעדר עבר פלילי אשר ביצע לכאורה עבירות רכוש, ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר. אשר למהות העבירות, ציין ב"כ המשיב כי הסכים אמנם לקיומן של ראיות לכאורה ואולם חלק על ביצוע עבירת החבלה במזיד המיוחסת למשיב אשר לא נבחנה עד תום במסגרת החקירה ובימ"ש קמא אף לא הכריע בה לגופה ועל כן לבטח, אינה מהווה נסיבה לחומרה כפי שטוען ב"כ העוררת.

הוסיף וטען ב"כ המשיב בהפנותו לפסיקה שהגיש, כי הערבויות שהשית בימ"ש קמא עולות בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט ועתר לדחות את הערר גם בהיבט זה.

4. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, חבלה במזיד ברכב, גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, למעט בכל הנוגע לעבירת החבלה במזיד ברכב. שאלת קיומן של ראיות לכאורה אם לאו בהקשר לעבירה זו לא הוכרעה לגופה בבית משפט קמא אשר ציין כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לליבת האישום, למעט לעבירה זו, ועל כן בבואי להכריע בערר זה, יהיו לפניי העבירות שקיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת.

5. בהלכת קונדוס נקבעו אמות מידה בבוא ביהמ"ש לבחון את האפשרות לשחרורם של נאשמים שמתגוררים באזור לחלופת מעצר. אמות מידה אלה כמו גם יישומן בפסיקה מצאו את ביטוין בהחלטתו המלומדת של בימ"ש זה (כב' השו' קובו) בעמ"ת 12279-09-17, אליה הפנה גם בימ"ש קמא ולאורה גם טען ב"כ העוררת בטיעוניו ותהא לנגד עיניי בבואי להכריע בערר זה.

6. כאשר לעבירת השהייה הבלתי חוקית מתווספות עבירות רכוש, עוצמת עילת ההימלטות הינה מוגדרת בשים לב לעונש המאסר הממושך הצפוי לאותו נאשם אם יורשע בדין.

7. כאשר מבוצעת עבירת רכוש על ידי מי ששוהה בישראל שלא כדין, יש לבחון לצד עילת ההימלטות גם את עילת המסוכנות ועילה זו תיבחן בנוסף לעילת החשש להימלטות ובשים לב לכלל הנסיבות הספציפיות של כל תיק ותיק.

8. בבואי לבחון את נסיבותיו הספציפיות של המשיב שלפניי, הרי שאין המדובר בעבירת שבח שלא התלוותה אליה כל עבירה נלווית, אלא בוצעו לכאורה עבירות של גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ועל כן ומבעבר לעילת ההימלטות מאימת הדין, קיימת גם עילת מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו.

מאידך גיסא, אין להתעלם מכך כי המדובר במשיב צעיר לימים שהינו נעדר עבר פלילי ולמהות המעשה שעניינו מבלי להקל ראש גניבת רכב אחד שלא בצוותא חדא ועל כן בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, לא שגה בימ"ש קמא שעה שקבע שניתן להורות על שחרורו של המשיב כנגד המצאת ערבויות.

9. אשר לשיעור הערבויות, נועדו להפיג את החשש להימלטות מאימת הדין, בשים לב לקיומה בנוסף של עילת המסוכנות ולמהות העבירות המיוחסות למשיב והענישה לה הוא צפוי היה ויורשע באופן שאכן לא יבכר את חילוטן על פני התייצבותו למשפט ולמאסר.

10. סכום ההפקדה שנקבע על ידי בימ"ש קמא וכן הערבויות, אין בהן כדי למלא אחר תכלית זו ולאחר שנתתי את דעתי לסך כל השיקולים הצריכים לעניין ובאיזונים המתחייבים בשים לב לפסיקה שהוגשה לעיוני ולערבויות שנקבעו בהחלטתו של כב' השו' קובו והפסיקה המוזכרת בהם, בשינויים המחויבים לעניין שלפניי, מצאתי לקבוע כי חלף הערבויות שניתנו בבימ"ש קמא שחרורו של המשיב יהא בתנאים הבאים:

א. חתימה על התחייבות עצמית בסך של 50,000 ₪.

ב. שתי ערבויות צד ג' של אזרחי מדינת ישראל בסך של 30,000 ₪ כל אחת.

ג. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך של 25,000 ₪.

לא יעמוד המשיב בתנאים האמורים, יישאר במעצר עד להחלטה אחרת ויובא לדיון בבימ"ש השלום לתזכורת ערבויות במועד שנקבע ביום 21.11.2017 בשעה 09:00 בפני שופט תורן.

סוף דבר, הערר בעניין עצם שחרורו של המשיב נדחה בזאת בכפוף להכבדת התנאים כמפורט לעיל

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשוון תשע"ח, 16/11/2017 במעמד הנוכחים.

<#3#>

החלטה

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשוון תשע"ח, 16/11/2017 במעמד הנוכחים.